✦ ❖ ✦

DAAT · LEVEL 3 — SYNTHESIS

Siman 217 — Synthesis: forty-eight seifim arranged by mechanism

Revision: seven mechanisms, a master table in the order of the book, and the pitfalls

יורה דעה · סימן רי״ז

כיצד הולכין בנדרים אחר לשון בני אדם

✦ ❖ ✦

A siman of forty-eight seifim is not revised by reciting them. This synthesis arranges them by mechanism — seven families of reasoning that recur from beginning to end — then restores them, in chapter 8, to the exact order of the Shulchan Arukh, clause by clause, so that a seif can be found. Chapters 9 to 12 give the open disputes, the vocabulary, the golden rules and the pitfalls.

Subject: What words name in the language of men
Source: שולחן ערוך יורה דעה סימן רי״ז (מ״ח סעיפים)

Contents

The axiom: place, tongue, period
Mechanism A — what the word names in usage, and how one measures it
Mechanism B — the foods and their preparations
Mechanism C — principal and subordinate: what falls in, what does not fall out
Mechanism D — the accompanied name, the change of form, and the by-product
Mechanism E — place, measure and moment
Mechanism F — categories of persons
Mechanism G — when language does not suffice: doubt, intention, the impossible vow
Master table — the forty-eight seifim in the order of the book
The open disputes of the apparatus
The vocabulary of the siman
Golden rules, mnemonic and classic pitfalls

1. The axiom: place, tongue, period

The axiom. The Tur opens siman 216 with the general rule: all vows follow the language. Siman 216 develops the branch of לשון תורה; this one develops that of לשון בני אדם, and states it in three cumulative conditions, given in the opening line: that place, that tongue, that period.

« נדר או נשבע מהמבושל אם דרך אותו מקום באותו לשון ובאותו זמן שקוראין מבושל » (שו״ע יו״ד רי״ז:א)

1. The place — אותו מקום. The same word does not have the same reach from one town to another: at seif 8, “meat” covers fish where the agent consults, and not elsewhere.

▼

2. The tongue — אותו לשון. A biblical word spoken in the vernacular does not keep its biblical reach: seif 16, תירוש.

▼

3. The period — אותו זמן. The Chakh at ס״ק ט״ו and the Taz at ס״ק ט themselves date two of the siman’s rules: nowadays it is otherwise.

▼

And failing all three — if there is no language of men, the Chakh at ס״ק א, in the name of Rabbenu Yeruham: follow the tongue of the Torah.

2. Mechanism A — what the word names in usage, and how one measures it

The principle. One does not ask the word what it means; one asks people what they call by that name. And the siman supplies an observable measuring instrument: the question the agent asks.

« שכל דבר שהשליח נמלך עליו הוא בכלל המין ההוא » (שו״ע יו״ד רי״ז:ד)

The applications. Seif 1: the cooked, the smoked, the fried, the waters of Tiberias. Seif 3: the salted, the pickled. Seif 8: meat and fish. Seif 17: oil, according to what one supplies oneself with. Seif 24: “summer” means figs. Seif 29: the city stops at seventy cubits. Seif 37: “the black-headed” means men. Seif 47: “the festivals” may include Hanukkah and Purim.

The bound. Not everything depends on usage. The Chakh, at ס״ק א, lays down that what is over-cooked is included in “cooked” in every place; seif 8 lists what is “meat” in every place; seif 27 excludes sacking from “clothing” without condition. Usage decides in the interval those cores leave, not everywhere.

3. Mechanism B — the foods and their preparations

The principle. To name a dish takes what people mean by it; to name a vessel takes everything that passes through it; to name an act of cooking takes what that act produces. And grammatical number is itself an index of usage.

« נדר מהיורד לתוך התנור אינו אסור אלא בפת » (שו״ע יו״ד רי״ז:ב)

« ואם אמר כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשה בתנור » (שו״ע יו״ד רי״ז:ב)

The three formulas of vegetable (seif 4), from narrowest to widest: ירק — what is eaten raw; ירקי קדירה — with the pickled; ירק המתבשל בקדרה — with the gourds. The Taz, at ס״ק ג, contests the second and gives a different division.

Grammatical number (seifim 20 and 21), and it cannot be deduced. For wheat, the singular aims at the grain — so the vow bears on bread — and the plural at the substance — so it bears on chewing. For groats it is the reverse. Saying both forms takes both states.

« גריס גריסין שאני טועם אסור לאכלם חיים ומבושלים » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״א)

4. Mechanism C — principal and subordinate: what falls in, what does not fall out

The principle, and it is asymmetrical. The subordinate is included in the principal; the principal is not included in the subordinate. One rule, eight applications.

« הנודר מהבשר [אסור] בגידין » (שו״ע יו״ד רי״ז:ז)

« הנודר מהבית אסור בעליה » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ח)

« נדר מיושבי יבשה אסור גם ביורדי הים » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ד)

« נדר מישראל אסור בגרים » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״ג)

« נדר מישראל אסור בכהנים ולוים » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״ד)

The counter-test. When neither name encompasses the other, the rule becomes symmetrical: seif 45 permits levi’im to one who vows off kohanim and conversely. The asymmetry is therefore not a formal rule but an observation about the content of names. And seif 9 shows the same on a dish: broth and sediment do not take one another.

The pitfall. Seif 7 was printed מותר בגידים in the editions before the Chakh and the Taz, and both declare it false. Sefaria today carries the correction in brackets. Check your edition before citing this seif.

5. Mechanism D — the accompanied name, the change of form, and the by-product

The principle. A qualified word is another name, and the bare word does not reach it. This is the שם לווי of seif 10, and it governs four consecutive seifim.

« מהירק מותר בירקות שדה מפני שהוא שם לווי » (שו״ע יו״ד רי״ז:י)

« הנודר מדבש מותר בדבש תמרים » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ד)

But bearing a name does not suffice either. Seif 13 shows it from the other end: date honey bears the name of dates and remains permitted. The Rama gives two reasons — the form has changed; and the name serves to distinguish, not to attach — and the Taz, at ס״ק י״ז, a third: the food has become a drink.

The reservation the text does not state, and it is the most practical in the siman. Seifim 11, 12 and 13 permit a by-product. The Chakh, at ס״ק י״ח, and the Taz, at ס״ק ט״ז, impose a condition absent from the text: it holds only for what had separated before the vow, and only if the formula neither designated nor named an act.

« היינו דוקא מה שכבר יצא מהם קודם שנדר אבל מה שיצא מהן לאחר שנדר אסור » (ש״ך יו״ד רי״ז ס״ק י״ח)

6. Mechanism E — place, measure and moment

The principle. The spatial and temporal notions of the siman are not taken in their usual halakhic definition: they are taken from ordinary speech. It is here that the siman is most surprising.

« הנודר מהעיר אסור ליכנס לעיבורה דהיינו תוך שבעים אמה ושירים » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ט)

« שאני הכא בנדרים דהלך אחר לשון בני אדם שאינו אלא תוך שבעים אמה ושירים » (ש״ך יו״ד רי״ז ס״ק ל״ה)

The siman’s measures. The city: seventy cubits and a remainder (seif 29). The house: from the closing of the door inward (seif 30) — and the reverse for one who undertakes to stay in it (seif 31). The dweller: thirty days; the son of the city: twelve months (seif 32) — but the Rama at once overturns this by usage, and the Chakh, at ס״ק ל״ז, reports from the Mabit that six months are required in his day.

The moment. Seif 35 lays down a rule that holds for the whole tractate: when a vow names a category and takes effect later, the category is fixed at the moment of speech. The Chakh, at ס״ק ל״ט, extends it to all similar cases and refers to siman 234.

« מי שאינו מיורדי הים בשעת הנדר מותר בו אע״פ שלאחר ל׳ יום כשחל הנדר הוא מיורדי הים » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ה)

7. Mechanism F — categories of persons

The principle. Fourteen seifim, from 33 to 46, and one rule: an appellation of persons is read neither by genealogy, nor by physical description, nor by the act performed alone. It is read as people say it — and what they say follows sometimes one of these criteria and sometimes another.

The four criteria, and one must see that they take turns. Obligation: seif 38, the Kutim are “those who rest on Shabbat” because they are commanded in it. The act: seif 39, they are not “those who go up to Jerusalem” because they do not go up, though commanded. Belonging: seifim 41 and 42, “the uncircumcised” names the nations and “the circumcised” Israel, whatever the bodily state. Pure usage: seif 37, “the black-headed” names men, the bald included.

« נדר מהערלים אסור במולי אומות העולם ומותר בערלי ישראל » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״א)

The pitfall. “Israel” here does not mean what it means in terumah or in marriage: at seif 44 it includes kohanim and levi’im. The Chakh says as much of the word “city” at ס״ק ל״ה, and the remark holds for this whole block: a word does not have the same extent from one tractate to another.

8. Mechanism G — when language does not suffice: doubt, intention, the impossible vow

Three exits, and the siman uses all three.

1. Doubt — when usage is divided (seif 3) or double (seif 17), or when the source itself hesitates (seif 6): ספק נדרים להחמיר. And the majority avails nothing.

▼

2. Intention — when circumstances show it (seif 8), or when the one who vows declares it (seif 47): it retracts the prohibition. The Chakh, at ס״ק ג, admits it even against divided usage. But seif 36 sets the limit: הואיל והלשון ודאי כך הוא.

▼

3. Impossibility — when the vow cannot be kept (seifim 19 and 22, per the Chakh at ס״ק כ״ט and ל״א): there is no vow at all, and one is referred to siman 232.

« ומיירי שלא אסר אלא לזמן שיוכל לעמוד בו דאל״כ הוי כנודר מכל פירות שבעולם דאינו נדר כלל » (ש״ך יו״ד רי״ז ס״ק כ״ט)

And the last word. The siman’s final seif hands the sequel over to intention, and refers by name to siman 218: וכדרך שיתבאר בסימן רי״ח. The Pit’hei Teshuva, at ס״ק ט״ו, at once puts up the railing in the name of the Veshav HaKohen: intention serves only to narrow.

9. Master table — the forty-eight seifim in the order of the book

The seven preceding sections arrange the material by mechanism; this one restores it to the order of the Shulchan Arukh, clause by clause, so that a seif can be found.

Seif	The clause of the Shulchan Arukh	What it says
א	« דין הנודר מהמבושל מהמליח ממעשה קדירה ודומיהם וכיצד הולכין בנדרים אחר לשון בני אדם. ובו מ״ח סעיפים » (שו״ע יו״ד רי״ז:א)	The laws of one who vows [to abstain] from the cooked, from the salted, from pot-work and the like, and how in vows one follows the language of men. And it contains forty-eight seifim:
א	« נדר או נשבע מהמבושל אם דרך אותו מקום באותו לשון ובאותו זמן שקוראין מבושל אפי׳ לצלי ולשלוק הרי זה אסור בכל » (שו״ע יו״ד רי״ז:א)	He vowed or swore off “the cooked”: if the usage of that place, in that tongue and at that time, is to call “cooked” even what is roasted and what is boiled down, he is forbidden in all of them.
א	« ואם אין דרכם לקרות מבושל אלא לבשר שנתבשל במים ובתבלין הרי זה מותר בצלי ובשלוק » (שו״ע יו״ד רי״ז:א)	And if their usage is to call “cooked” only meat cooked in water and spices, he is permitted in the roasted and in what is boiled down.
א	« וכן המעושן והמטוגן והמבושל בחמי טבריא וכיוצא בהם הולכים בו אחר הלשון של בני העיר » (שו״ע יו״ד רי״ז:א)	And likewise the smoked, the fried, and what is cooked in the hot springs of Tiberias and the like: in this one follows the language of the townsfolk.
ב	« הנודר ממעשה קדירה אינו אסור אלא מדברים שמרתיחים אותם בקדירה כגון ריפות ולביבות וכיוצא בהם » (שו״ע יו״ד רי״ז:ב)	One who vows off pot-work is forbidden only in those things that are brought to a boil in a pot, such as crushed groats and fritters and the like.
ב	« אסר עצמו מכל היורד לקדירה הרי זה אסור בכל המתבשלים בקדירה » (שו״ע יו״ד רי״ז:ב)	If he forbade upon himself everything that goes down into the pot, he is forbidden in everything cooked in a pot.
ב	« נדר מהיורד לתוך התנור אינו אסור אלא בפת » (שו״ע יו״ד רי״ז:ב)	He vowed off what goes down into the oven: he is forbidden only in bread.
ב	« ואם אמר כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשה בתנור » (שו״ע יו״ד רי״ז:ב)	And if he said: all oven-work is upon me, he is forbidden in everything made in the oven.
ג	« נדר או נשבע מן המליח אם דרכם לקרות מליח לכל המלוחים הרי זה אסור בכל המלוחין אפי׳ אינו מליח אלא להתקיים לשעה » (שו״ע יו״ד רי״ז:ג)	He vowed or swore off the salted: if their usage is to call “salted” everything salted, he is forbidden in all salted things, even one salted only so as to keep for a while.
ג	« ואם אין דרכם לקרות מליח אלא לדג מליח בלבד אינו אסור אלא בדג מליח » (שו״ע יו״ד רי״ז:ג)	And if their usage is to call “salted” only salted fish, he is forbidden only in salted fish.
ג	« (טור ורא״ש ור״ן בשם הירושלמי) » (שו״ע יו״ד רי״ז:ג)	(Tur, Rosh and Ran in the name of the Yerushalmi)
ג	« נדר או נשבע מן הכבוש אם דרכם לקרות כבוש לכל הכבושים הרי זה אסור בכל » (שו״ע יו״ד רי״ז:ג)	He vowed or swore off the pickled: if their usage is to call “pickled” all pickled things, he is forbidden in all of them.
ג	« ואם אין דרכם לקרות כבוש אלא לירק כבוש בלבד אינו אסור אלא בכבוש של ירק » (שו״ע יו״ד רי״ז:ג)	And if their usage is to call “pickled” only pickled vegetable, he is forbidden only in pickled vegetable.
ג	« וכן כל כיוצא בזה » (שו״ע יו״ד רי״ז:ג)	And likewise everything similar to this.
ג	« היו מקצת בני המקום קורין לו כך ומקצתן אין קורין » (שו״ע יו״ד רי״ז:ג)	Some of the people of the place called it so and some did not call it so:
ג	« אין הולכין אחר הרוב אלא הרי זה ספק נדרים וכל ספק נדרים להחמיר » (שו״ע יו״ד רי״ז:ג)	one does not follow the majority; rather it is a doubt in vows, and every doubt in vows [is resolved] stringently.
ד	« אמר קונם ירק עלי אינו אסור אלא בנאכלין חיים » (שו״ע יו״ד רי״ז:ד)	He said: קונם, vegetable is upon me — he is forbidden only in those eaten raw.
ד	« ואם אמר ירקי קדירה עלי אסור אף בנכבשים בה » (שו״ע יו״ד רי״ז:ד)	And if he said: pot-vegetables are upon me, he is forbidden even in those pickled in it.
ד	« ואם אמר ירק המתבשל בקדרה אינו אסור אלא במתבשל בה » (שו״ע יו״ד רי״ז:ד)	And if he said: the vegetable that cooks in the pot, he is forbidden only in what cooks in it.
ד	« ומיהו אסור בכל המתבשל בה אף בדילועין » (שו״ע יו״ד רי״ז:ד)	Nevertheless he is forbidden in everything that cooks in it, even in gourds
ד	« (פירוש מין ירק שעליו גדולות ביותר. ערוך) » (שו״ע יו״ד רי״ז:ד)	(explanation: a kind of vegetable whose leaves are very large. Arukh)
ד	« שכל דבר שהשליח נמלך עליו הוא בכלל המין ההוא » (שו״ע יו״ד רי״ז:ד)	for anything about which the agent comes back to consult is within the category of that kind.
ד	« ואם אמר לשלוחו קח לי ירק ואינו מוצא אלא דילועים הוא נמלך בו לומר תרצה דילועין » (שו״ע יו״ד רי״ז:ד)	And if he said to his agent: get me vegetable, and he finds only gourds, he comes back to consult him, saying: do you want gourds?
ד	« אבל אם נדר מהדילועין מותר בירק » (שו״ע יו״ד רי״ז:ד)	But if he vowed off gourds, he is permitted in vegetable.
ה	« הנודר מהירק אסור אפילו ביבש מאחר שאין לו גורן » (שו״ע יו״ד רי״ז:ה)	One who vows off vegetable is forbidden even in the dried, since it has no threshing floor,
ה	« ומותר בפולין יבשים מאחר שיש לו גורן ואינם נקראים ירק אלא הלחים » (שו״ע יו״ד רי״ז:ה)	and he is permitted in dried beans, since they have a threshing floor, and only the fresh are called “vegetable”.
ו	« הנודר מהירק נסתפק בירושלמי אם הוא אסור בקולקס » (שו״ע יו״ד רי״ז:ו)	One who vows off vegetable: the Yerushalmi was left in doubt whether he is forbidden in kolkas
ו	« (פירש הערוך שהוא מין לוף ומונח בתרמילו ארוך ויש בו גרגרין הרבה) » (שו״ע יו״ד רי״ז:ו)	(the Arukh explained that it is a kind of arum, held in a long pod containing many grains)
ז	« הנודר מהבשר [אסור] בגידין » (שו״ע יו״ד רי״ז:ז)	One who vows off meat is [forbidden] in the sinews;
ז	« מהגידין מותר בבשר » (שו״ע יו״ד רי״ז:ז)	[one who vows off] sinews is permitted in meat.
ח	« מקום שדרכם אם ישלח אדם שליח לקנות לו בשר אומר לו לא מצאתי אלא דגים » (שו״ע יו״ד רי״ז:ח)	A place where the usage is that, if a man sends an agent to buy him meat, the agent tells him: I found only fish —
ח	« אם נשבע או נדר במקום זה מהבשר נאסר אף בבשר דגים » (שו״ע יו״ד רי״ז:ח)	if he swore or vowed in that place off meat, he is forbidden even in the flesh of fish.
ח	« וכן כל כיוצא בזה » (שו״ע יו״ד רי״ז:ח)	And likewise everything similar to this.
ח	« ובכל מקום הנודר מהבשר אסור בבשר עופות ובקרבים ובראש וברגלים בקנה ובלב » (שו״ע יו״ד רי״ז:ח)	And in every place, one who vows off meat is forbidden in the flesh of fowl, in the innards, in the head, in the feet, in the windpipe and in the heart,
ח	« ומותר בחגבים » (שו״ע יו״ד רי״ז:ח)	and he is permitted in locusts.
ח	« ואם מראים הדברים בעת שנדר שלא נתכוין אלא בבשר בהמה בלבד [או לבשר עוף ובהמה בלבד] ה״ז מותר בבשר דגים » (שו״ע יו״ד רי״ז:ח)	And if the circumstances show, at the time he vowed, that he intended only the flesh of a beast [or the flesh of fowl and beast only], he is permitted in the flesh of fish,
ח	« ואפי׳ במקום שהשליח נמלך עליהם » (שו״ע יו״ד רי״ז:ח)	and even in a place where the agent comes back to consult about them.
ח	« (ואפילו בבשר עופות נמי שרי דהא לא נתכוין רק לבשר בהמה) » (שו״ע יו״ד רי״ז:ח)	(And even the flesh of fowl is permitted, since he intended only the flesh of a beast)
ח	« (כן משמע לשון הטור וכן מטין דברי הר״ן) » (שו״ע יו״ד רי״ז:ח)	(so implies the language of the Tur, and so the words of the Ran incline)
ט	« הנודר מהקיפה מותר ברוטב » (שו״ע יו״ד רי״ז:ט)	One who vows off the sediment is permitted in the broth;
ט	« מהרוטב מותר בקיפה » (שו״ע יו״ד רי״ז:ט)	[one who vows] off the broth is permitted in the sediment;
ט	« מהבשר מותר בשניהם » (שו״ע יו״ד רי״ז:ט)	[one who vows] off meat is permitted in both —
ט	« אם לא שאומר קונם בשר עלי שאני טועם או שאני אוכל » (שו״ע יו״ד רי״ז:ט)	unless he says: קונם, meat is upon me, that which I shall taste, or that which I shall eat.
י	« הנודר מהגריסין אסור במקפה » (שו״ע יו״ד רי״ז:י)	One who vows off groats is forbidden in the thick porridge
י	« (פי׳ מרק קפוי ועב) » (שו״ע יו״ד רי״ז:י)	(explanation: a congealed and thick broth)
י	« של גריסין מהמקפה מותר בגריסין » (שו״ע יו״ד רי״ז:י)	of groats; [one who vows] off the thick porridge is permitted in groats.
י	« מהמקפה אסור בשום » (שו״ע יו״ד רי״ז:י)	[One who vows] off the thick porridge is forbidden in garlic;
י	« מהשום מותר במקפה » (שו״ע יו״ד רי״ז:י)	[one who vows] off garlic is permitted in the thick porridge.
י	« מהתבלין אסור בחיין ומותר במבושלין » (שו״ע יו״ד רי״ז:י)	[One who vows] off spices is forbidden in the raw and permitted in the cooked;
י	« ואם אמר קונם תבלין שאני טועם אסור בחיין ומבושלין » (שו״ע יו״ד רי״ז:י)	and if he said: קונם, spices that I shall taste, he is forbidden in the raw and in the cooked.
י	« מהכרוב [אסור] באספרגוס » (שו״ע יו״ד רי״ז:י)	[One who vows] off cabbage is [forbidden] in asparagus-water
י	« (פי׳ מין מים שבשלו בהם הכרוב רמב״ם ורש״י פי׳ מין כרוב) » (שו״ע יו״ד רי״ז:י)	(explanation: a kind of water in which the cabbage was boiled — Rambam; and Rashi explained: a kind of cabbage)
י	« מהאספרגוס מותר בכרוב » (שו״ע יו״ד רי״ז:י)	; [one who vows] off asparagus-water is permitted in cabbage.
י	« מהכרישין מותר בקפלוטות » (שו״ע יו״ד רי״ז:י)	[One who vows] off leeks is permitted in kaplotot.
י	« מהירק מותר בירקות שדה מפני שהוא שם לווי » (שו״ע יו״ד רי״ז:י)	[One who vows] off vegetable is permitted in field-vegetables, because that is an accompanied name
י	« (משנה ס״פ הנודר מן המבושל) » (שו״ע יו״ד רי״ז:י)	(mishnah at the end of the chapter “one who vows off the cooked”)
י	« (דבלשון בני אדם אינם קורין ירק סתם רק לירקות הגדלים בגנות) » (שו״ע יו״ד רי״ז:י)	(for in the language of men one calls plain “vegetable” only those vegetables that grow in gardens)
י	« (ב״י ורש״י שם בפי׳ המשנה) » (שו״ע יו״ד רי״ז:י)	(Beit Yossef and Rashi, there, in his commentary on the mishnah)
י״א	« הנודר מהחלב מותר בקום » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״א)	One who vows off milk is permitted in whey
י״א	« (פי׳ מים המובדלים מהחלב כשמעמידים אותו הנקראת סור״ו) » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״א)	(explanation: the waters separated from milk when one curdles it, called “soro”)
י״א	« נדר מהקום מותר בחלב » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״א)	; [one who] vowed off whey is permitted in milk
י״א	« (רמב״ם פ״ט מה״נ ד״ח) » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״א)	(Rambam, chapter 9 of the Laws of Vows, halakhah 8).
י״א	« וי״א דאם קורין לקום על שם החלב כגון שקורין אותה קומא דחלבא אסור (טור וב״י בשם הר״ן) » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״א)	And some say that if whey is called by the name of milk — for instance if one calls it “the kuma of milk” — it is forbidden (Tur and Beit Yossef in the name of the Ran)
י״א	« מהחלב מותר בגבינה » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״א)	[One who vows] off milk is permitted in cheese;
י״א	« מהגבינה מותר בחלב » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״א)	[one who vows] off cheese is permitted in milk,
י״א	« ואסור בה בין מלוחה בין תפילה בין לחה בין יבשה » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״א)	and he is forbidden in it, whether salted or unsalted, moist or dry.
י״ב	« הנודר מן הדגים מותר בציר ומורייס של דגים » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ב)	One who vows off fish is permitted in the brine and in the muries of fish
י״ב	« (לשון הרמב״ם שם) » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ב)	(the language of the Rambam, there).
י״ג	« הנודר מהתמרים מותר בדבש תמרים » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ג)	One who vows off dates is permitted in date honey.
י״ג	« הגה אע״פ ששם התמרים עליו ונקרא דבש תמרים הואיל ונשתנה צורתן ממה שהיו תחילה משא״כ בקומא דחלבא » (רמ״א יו״ד רי״ז:י״ג)	Gloss: although the name of the dates is upon it and it is called “date honey”, since their form has changed from what it was at first — which is not the case with “the kuma of milk”
י״ג	« (ר״ן בשם רשב״א) » (רמ״א יו״ד רי״ז:י״ג)	(Ran in the name of the Rashba)
י״ג	« ועוד דמה שנקרא דבש תמרים אינו אלא כדי להבדילו משאר דבש » (רמ״א יו״ד רי״ז:י״ג)	and further: that it is called “date honey” is only in order to distinguish it from other honeys
י״ג	« (הר״ן) » (רמ״א יו״ד רי״ז:י״ג)	(the Ran)
י״ג	« מדבש תמרים מותר בתמרים » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ג)	[One who vows] off date honey is permitted in dates.
י״ג	« מסתוניות » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ג)	[One who vows] off late grapes
י״ג	« (פי׳ ענבים רעים הנשארים בגפן בימות הסתיו ועושין מהם חומץ) » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ג)	(explanation: poor grapes that remain on the vine in the autumn and from which vinegar is made)
י״ג	« מותר בחומץ היוצא מהם » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ג)	is permitted in the vinegar that comes from them.
י״ד	« הנודר מדבש מותר בדבש תמרים » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ד)	One who vows off honey is permitted in date honey;
י״ד	« מהחומץ מותר בחומץ סתוניות » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ד)	[one who vows] off vinegar is permitted in vinegar of late grapes.
ט״ו	« הנודר מהיין מותר ביין תפוחים » (שו״ע יו״ד רי״ז:ט״ו)	One who vows off wine is permitted in apple wine
ט״ו	« ואסור ביין מבושל » (שו״ע יו״ד רי״ז:ט״ו)	and he is forbidden in cooked wine;
ט״ו	« ומותר בקונדיטון » (שו״ע יו״ד רי״ז:ט״ו)	and he is permitted in kondyton
ט״ו	« (פי׳ משקה שיש בו דבש ויין ופלפלין) » (שו״ע יו״ד רי״ז:ט״ו)	(explanation: a drink in which there is honey, wine and pepper)
ט״ו	« ויש מי שאוסר בקונדיטון » (שו״ע יו״ד רי״ז:ט״ו)	; and there is one who forbids kondyton
ט״ו	« (ודין חומץ עיין לעיל סוף סימן רט״ז סעיף י״א) » (שו״ע יו״ד רי״ז:ט״ו)	(and for the law of vinegar, see above at the end of siman 216, seif 11)
ט״ז	« הנודר מהתירוש לדידן אסור ביין » (שו״ע יו״ד רי״ז:ט״ז)	One who vows off tirosh — for us, he is forbidden in wine
ט״ז	« ומותר בכל מיני מתיקה » (שו״ע יו״ד רי״ז:ט״ז)	and permitted in all kinds of sweet things.
י״ז	« הנודר מהשמן אם הוא במקום שמסתפקים בשמן זית אסור בו ומותר בשמן שומשמין » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ז)	One who vows off oil: if he is in a place where they supply themselves with olive oil, he is forbidden in it and permitted in sesame oil;
י״ז	« ואם הוא במקום שמסתפקין בשמן שומשמין אסור בו ומותר בשמן זית » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ז)	and if he is in a place where they supply themselves with sesame oil, he is forbidden in it and permitted in olive oil;
י״ז	« ואם מסתפקין בשניהם אסור בשניהם » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ז)	and if they supply themselves with both, he is forbidden in both,
י״ז	« אע״פ שרוב סיפוקן מאחד מהם » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ז)	even though the greater part of their supply comes from one of them.
י״ח	« הנודר מהתבואה או הנודר מעללתא אינו אסור אלא בחמשת המינים » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ח)	One who vows off the crop, or one who vows off “alalta”, is forbidden only in the five species;
י״ח	« והוא הדין לנודר מהדגן » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ח)	and the same holds for one who vows off grain.
י״ט	« הנודר מפת סתם אינו אסור אלא בפת חטים ושעורים » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ט)	One who vows off bread, without further specification, is forbidden only in bread of wheat and barley;
י״ט	« ובמקום שנוהגין לעשות פת מכל דבר ונדר מהפת או מהמזון אסור בחמשת המינין » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ט)	and in a place where they are accustomed to make bread of anything, if he vowed off bread or off sustenance, he is forbidden in the five species;
י״ט	« ואם אמר כל הזן עלי אסור בכל חוץ ממים ומלח » (שו״ע יו״ד רי״ז:י״ט)	and if he said: everything that nourishes is upon me, he is forbidden in everything, except water and salt.
כ	« הנודר מהחטים אסור בהם בין חיים בין מבושלים » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ)	One who vows off wheat is forbidden in it, whether raw or cooked.
כ	« חטה חטים שאיני טועם אסור בהם בין קמח בין פת » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ)	“A grain of wheat, wheats — that I shall not taste”: he is forbidden in them, both as flour and as bread.
כ	« חטה שאיני טועם אסור בהם באפויה ומותר לכוס » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ)	“A grain of wheat — that I shall not taste”: he is forbidden in them as baked bread, and it is permitted to him to chew them.
כ	« חטים שאיני טועם מותר באפויה ואסור לכוס » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ)	“Wheats — that I shall not taste”: he is permitted as baked bread, and forbidden to chew them.
כ	« חטה חטים שאיני טועם אסור בין באפויה בין לכוס » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ)	“A grain of wheat, wheats — that I shall not taste”: he is forbidden both as baked bread and to chew them.
כ	« הגה האומר פת חטים ושעורים וכוסמין עלי אינו אסור אלא בפת חטים ופת שעורים ופת כוסמין דפת דקאמר קאי על כולם » (רמ״א יו״ד רי״ז:כ)	Gloss: one who says “bread of wheat, and barley, and spelt is upon me” is forbidden only in bread of wheat, bread of barley and bread of spelt, for the word “bread” he said governs all of them
כ	« (הר״ן פ׳ שבועות שתים) » (רמ״א יו״ד רי״ז:כ)	(the Ran, chapter “Shevuot shetayim”)
כ	« ויש מחמירין לאסור בשעורים וכוסמין לגמרי אלא אם כן אומר שלא היתה כוונתו רק אפת או שידוע לשון בני אדם שבאותו העיר דאז הולכין אחר לשון בני אדם » (רמ״א יו״ד רי״ז:כ)	and some are more stringent and forbid barley and spelt entirely, unless he says that his intention was only as to bread, or unless it is known that the language of the people of that city is such — in which case one follows the language of men
כ	« (כ״כ הר״ן בשם הרמב״ן) » (רמ״א יו״ד רי״ז:כ)	(so wrote the Ran in the name of the Ramban)
כ״א	« גריס שאני טועם אסור לאכול מבושל ומותר לאכול חי » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״א)	“Groat — that I shall not taste”: it is forbidden to him to eat it cooked and permitted to eat it raw.
כ״א	« גריסין שאני טועם אסור לאכלם חיים ומותר לאכלם מבושלים » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״א)	“Groats — that I shall not taste”: it is forbidden to him to eat them raw and permitted to eat them cooked.
כ״א	« גריס גריסין שאני טועם אסור לאכלם חיים ומבושלים » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״א)	“Groat, groats — that I shall not taste”: it is forbidden to him to eat them raw and cooked.
כ״ב	« הנודר מפירות השנה אסור בכל פירות השנה » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ב)	One who vows off the fruits of the year is forbidden in all the fruits of the year,
כ״ב	« ומותר בגדיים וטלאים בחלב ובביצים ובגוזלות » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ב)	and he is permitted in kids and lambs, in milk, in eggs and in fledglings;
כ״ב	« ואם אמר גידולי שנה עלי אסור בכולם » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ב)	and if he said: the growths of the year are upon me, he is forbidden in all of them.
כ״ג	« הנודר מפירות הארץ אסור בכל פירות הארץ ובפרי העץ » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ג)	One who vows off the fruits of the earth is forbidden in all the fruits of the earth and in the fruit of the tree,
כ״ג	« ומותר בכמיהין ופטריות » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ג)	and he is permitted in truffles and mushrooms;
כ״ג	« ואם אמר גידולי קרקע עלי אסור בכולם » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ג)	and if he said: the growths of the ground are upon me, he is forbidden in all of them.
כ״ד	« הנודר מהקיץ אינו אסור אלא מהתאנים » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ד)	One who vows off summer is forbidden only in figs.
כ״ה	« הנודר מהמים הנמשכים ממעין פלוני אסור בכל הנהרות היונקות ממנו » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ה)	One who vows off the waters that flow from a given spring is forbidden in all the rivers that draw from it,
כ״ה	« ואין צריך לומר מהנמשכים ממנו » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ה)	and it goes without saying, in those that flow from it,
כ״ה	« ואע״פ שנשתנה שמו ואין קורין אותו אלא נהר פלוני או מעין פלוני » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ה)	and this although its name has changed and it is called only “such a river” or “such a spring”.
כ״ה	« אם אמר מנהר פלוני או ממעין פלוני אינו אסור אלא בנקראים על שמו » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ה)	If he said: from such a river, or from such a spring, he is forbidden only in those called by its name.
כ״ו	« הנודר הנאה ממעין טובל בו טבילה של מצוה בימות הגשמים » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ו)	One who vows off benefit from a spring immerses in it an immersion of a mitzvah in the rainy season,
כ״ו	« אבל לא בימות החמה » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ו)	but not in the hot season.
כ״ז	« הנודר מהכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ז)	One who vows off clothing is permitted in sacking, in canvas and in the ḥamila
כ״ז	« (פי׳ מיני בגדים גסים שאין דרך בני אדם להתכסות בהם) » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ז)	(explanation: kinds of coarse garments that people are not accustomed to cover themselves with).
כ״ח	« הנודר מהבית אסור בעליה » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ח)	One who vows off the house is forbidden in the upper storey;
כ״ח	« מהעליה מותר בבית » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ח)	[one who vows] off the upper storey is permitted in the house.
כ״ט	« הנודר מהעיר אסור ליכנס לעיבורה דהיינו תוך שבעים אמה ושירים » (שו״ע יו״ד רי״ז:כ״ט)	One who vows off the city: it is forbidden to him to enter its ibbur, that is, within seventy cubits and a remainder.
ל	« הנודר מהבית אינו אסור אלא מהאגף ולפנים דהיינו מסתימת הדלת ולפנים » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל)	One who vows off the house is forbidden only from the agaf inward, that is, from the closing of the door inward;
ל	« אבל מסתימת הדלת ולחוץ על עובי המפתן מותר » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל)	but from the closing of the door outward, on the thickness of the threshold, it is permitted.
ל״א	« הנשבע לעמוד בבית א׳ אסור מהאגף ולחוץ » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״א)	One who swears to stand in a certain house is forbidden from the agaf outward.
ל״א	« הגה הנודר לדור בשכונת היהודים צריך לדור בשכונה הגדולה וברחוב שלה דכן הוא לשון בני אדם » (רמ״א יו״ד רי״ז:ל״א)	Gloss: one who vows to live in the quarter of the Jews must live in the great quarter and in its street, for such is the language of men,
ל״א	« ולא אמרינן דג׳ בתים מקרי שכונה » (רמ״א יו״ד רי״ז:ל״א)	and we do not say that three houses are called a quarter
ל״א	« (ב״י סי׳ רכ״ח דף רע״ד סוף ע״ב בשם תשובת הרשב״א) » (רמ״א יו״ד רי״ז:ל״א)	(Beit Yossef, siman 228, folio 274, end of column b, in the name of a responsum of the Rashba)
ל״א	« קהל שגזרו שלא לקנות בתים מעובדי כוכבים אסור להחליף עמהם דזה נמי מקרי קנייה ומכירה » (רמ״א יו״ד רי״ז:ל״א)	A community that decreed not to buy houses from idolaters: it is forbidden for them to make an exchange with them, for that too is called buying and selling
ל״א	« (מרדכי פרק המקבל) » (רמ״א יו״ד רי״ז:ל״א)	(Mordechai, chapter “HaMekabbel”)
ל״ב	« נדר מיושבי העיר אסור במי שישב שם שלשים יום » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ב)	He vowed off the dwellers of the city: he is forbidden as to anyone who has resided there thirty days;
ל״ב	« מבני העיר אינו אסור אלא במי שישב שם י״ב חדש » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ב)	[he vowed off] the sons of the city: he is forbidden only as to one who has resided there twelve months.
ל״ב	« הגה ואם נדר ממי שדר שם אפילו דירת עראי מקרי דירה » (רמ״א יו״ד רי״ז:ל״ב)	Gloss: and if he vowed as to one who dwells there, even a temporary dwelling is called dwelling
ל״ב	« (רשב״א סימן תרס״ז) » (רמ״א יו״ד רי״ז:ל״ב)	(Rashba, siman 667)
ל״ב	« מיהו הולכים אחר לשון בני אדם שאין נקרא דירה אלא בדר שם עם בני ביתו דרך קבוע אע״פ שהוא פחות מל׳ יום » (רמ״א יו״ד רי״ז:ל״ב)	however, one follows the language of men, according to which only he who dwells there with his household in a settled manner is called “dwelling”, even if it is less than thirty days;
ל״ב	« ואם לשון בני אדם הוא בדרך אחר הולכין אחריו אחר כוונת הנודר » (רמ״א יו״ד רי״ז:ל״ב)	and if the language of men is otherwise, one follows it — according to the intention of the one who vows.
ל״ג	« נדר מיורדי הים אסור בכל יורדי הים אפילו באותם שאין הולכים אלא מעכו ליפו » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ג)	He vowed off those who go down to the sea: he is forbidden as to all who go down to the sea, even those who go only from Akko to Jaffa,
ל״ג	« ואפילו באותם שיורדים לטייל » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ג)	and even those who go down to take the air,
ל״ג	« ומותר ביושבי יבשה » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ג)	and he is permitted as to those who dwell on dry land.
ל״ד	« נדר מיושבי יבשה אסור גם ביורדי הים » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ד)	He vowed off those who dwell on dry land: he is forbidden also as to those who go down to the sea,
ל״ד	« ואפי׳ באותם שמפליגים בו הרבה שסופם לירד ליבשה » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ד)	and even as to those who sail far out, for they will end by coming back down to land.
ל״ה	« אמר יורדי הים לאחר ל׳ יום עלי מי שהוא בשעת הנדר מיורדי הים אסור בו » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ה)	He said: those who go down to the sea, after thirty days, are upon me — one who, at the time of the vow, is of those who go down to the sea is forbidden to him,
ל״ה	« ומי שאינו מיורדי הים בשעת הנדר מותר בו אע״פ שלאחר ל׳ יום כשחל הנדר הוא מיורדי הים » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ה)	and one who is not of those who go down to the sea at the time of the vow is permitted to him, although after thirty days, when the vow takes effect, he is one of them.
ל״ו	« נדר מרואי החמה אסור אף בסומים שלא נתכוין אלא למי שהחמה רואה אותו » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ו)	He vowed off those the sun sees: he is forbidden even as to the blind, for he intended only one whom the sun sees —
ל״ו	« לאפוקי דגים ועוברים » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ו)	to the exclusion of fish and of foetuses.
ל״ו	« הגה ואפילו אמר לא נתכוונתי לכך לא מהני » (רמ״א יו״ד רי״ז:ל״ו)	Gloss: and even if he said “I did not intend that”, it is of no avail
ל״ו	« (ב״י בשם הרא״ש) » (רמ״א יו״ד רי״ז:ל״ו)	(Beit Yossef in the name of the Rosh)
ל״ו	« הואיל והלשון ודאי כך הוא ומותר בכל דבר שאינו בעל חיים אע״פ שהחמה רואה אותו » (רמ״א יו״ד רי״ז:ל״ו)	since the language is certainly so; and he is permitted in anything that is not a living being, although the sun sees it
ל״ו	« (ב״י בשם התוספות) » (רמ״א יו״ד רי״ז:ל״ו)	(Beit Yossef in the name of the Tosafot)
ל״ו	« ואם נדר מרואים החמה מותר בסומים » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ו)	And if he vowed off those who see the sun, he is permitted as to the blind.
ל״ז	« נדר משחורי הראש אסור בקרחים ובעלי שיבה » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ז)	He vowed off the black-headed: he is forbidden as to the bald and as to grey-haired men,
ל״ז	« ומותר בנשים ובקטנים שאין נקראי׳ שחורי הראש אלא האנשים » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ז)	and he is permitted as to women and minors, for only men are called “black-headed”;
ל״ז	« ואם דרכם לקרות שחורי הראש לכל אסור [בכל] » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ז)	and if their usage is to call everyone “black-headed”, he is forbidden [as to all]
ל״ז	« (הנודר מכל דבר שהוא אדום אסור לראות בחמה שגם כן היא אדומה) » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ז)	(One who vows off every red thing: it is forbidden to him to look at the sun, which is likewise red)
ל״ז	« (נימוקי יוסף פ׳ המוכר את הספינה ותוס׳ שם דף ע״ד ע״א וחדושי רמב״ן שם) » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ז)	(Nimukei Yosef, chapter “HaMokher et haSefina”, and Tosafot there, folio 74a, and the novellae of the Ramban there)
ל״ח	« הנודר משובתי שבת אסור אף בכותיים » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ח)	One who vows off those who rest on Shabbat is forbidden even as to the Kutim.
ל״ט	« נדר מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותיים » (שו״ע יו״ד רי״ז:ל״ט)	He vowed off those who go up to Jerusalem: he is forbidden as to Israel and permitted as to the Kutim.
מ	« נדר מבני נח אסור באומות העולם ומותר בישראל » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ)	He vowed off the sons of Noah: he is forbidden as to the nations of the world and permitted as to Israel.
מ	« נדר מזרע אברהם אסור בישראל ובגרים » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ)	He vowed off the seed of Abraham: he is forbidden as to Israel and to converts,
מ	« ומותר באומות העולם אפי׳ בבני ישמעאל ועשו » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ)	and permitted as to the nations of the world, even as to the sons of Ishmael and of Esau.
מ״א	« נדר מהערלים אסור במולי אומות העולם ומותר בערלי ישראל » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״א)	He vowed off the uncircumcised: he is forbidden as to the circumcised of the nations of the world and permitted as to the uncircumcised of Israel.
מ״ב	« נדר מהמולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי אומות העולם » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״ב)	He vowed off the circumcised: he is forbidden as to the uncircumcised of Israel and permitted as to the circumcised of the nations of the world.
מ״ג	« נדר מישראל אסור בגרים » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״ג)	He vowed off Israel: he is forbidden as to converts;
מ״ג	« מהגרים מותר בישראל » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״ג)	[he vowed off] converts: he is permitted as to Israel.
מ״ד	« נדר מישראל אסור בכהנים ולוים » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״ד)	He vowed off Israel: he is forbidden as to kohanim and levi’im;
מ״ד	« מכהנים ולוים מותר בישראל » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״ד)	[he vowed off] kohanim and levi’im: he is permitted as to Israel.
מ״ה	« נדר מכהנים מותר בלוים » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״ה)	He vowed off kohanim: he is permitted as to levi’im;
מ״ה	« מלוים מותר בכהנים » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״ה)	[he vowed off] levi’im: he is permitted as to kohanim.
מ״ו	« נדר מבנים מותר בבני בנים » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״ו)	He vowed off sons: he is permitted as to sons of sons.
מ״ז	« מי שנדר או נשבע על דבר חוץ ממועדות וי״ט » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״ז)	One who vowed or swore about a thing, except the festivals and holy days:
מ״ז	« אם אמר שבדעתו היה להוציא גם חנוכה ופורים מהכלל נאמן » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״ז)	if he says that his intention was to exclude Hanukkah and Purim too from the general rule, he is believed.
מ״ז	« (ועיין בא״ח סימן תק״ע) » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״ז)	(and see Orah Haïm, siman 570)
מ״ח	« מי שנדר או שנשבע שלא יצחוק שום צחוק אסור להטיל גורלות ולא שום אדם בשבילו » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״ח)	One who vowed or swore to play no game: it is forbidden to him to cast lots, nor may anyone do so on his behalf,
מ״ח	« וכן אסור להמרות עם חבירו שקורין אפוסטאר » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״ח)	and likewise it is forbidden to him to wager with his fellow, what is called “apostar”.
מ״ח	« (תשובת חזה התנופה) » (שו״ע יו״ד רי״ז:מ״ח)	(responsa Ḥazeh haTenufa)
מ״ח	« הגה צבור שגזרו שלא להתפלל במנין משום איזה דבר אסורים לקרות בתורה דכל דבר קדושה נקרא תפלה » (רמ״א יו״ד רי״ז:מ״ח)	Gloss: a community that decreed not to pray in a minyan for some reason, it is forbidden to them to read in the Torah, for every matter of holiness is called “prayer”
מ״ח	« (תשובת הרא״ש כלל ג׳ סי׳ ט׳) » (רמ״א יו״ד רי״ז:מ״ח)	(responsa of the Rosh, klal 3, siman 9)
מ״ח	« מי שנדר שלא לקבל פקדון אסור להלוות על משכון לישראל » (רמ״א יו״ד רי״ז:מ״ח)	One who vowed not to receive a deposit, it is forbidden to him to lend on a pledge to a Jew
מ״ח	« (מהרי״ל) » (רמ״א יו״ד רי״ז:מ״ח)	(Maharil)
מ״ח	« מיהו נראה דהולכין אחר כוונתו וכדרך שיתבאר בסימן רי״ח (ד״ע) » (רמ״א יו״ד רי״ז:מ״ח)	however, it seems to me that one follows his intention, and in the manner that will be explained in siman 218 (his own view).
מ״ח	« מי שנדר או נשבע להתענות סך ימים ואירע תענית חובה עולה לו למנין הימים » (רמ״א יו״ד רי״ז:מ״ח)	One who vowed or swore to fast a certain number of days, and an obligatory fast came about, it counts for him in the number of days;
מ״ח	« וכן מי שנדר לילך לבית הקברות או למקום ואירע לו שהלך ע״י עסק שם יצא ידי נדרו » (רמ״א יו״ד רי״ז:מ״ח)	and likewise one who vowed to go to the cemetery or to a place, and it happened that he went there on business, he has fulfilled his vow
מ״ח	« (תשובת מהרי״ל סימן קי״ח) » (רמ״א יו״ד רי״ז:מ״ח)	(responsa of the Maharil, siman 118)
מ״ח	« וע״ל סימן רל״ט עוד מזה » (רמ״א יו״ד רי״ז:מ״ח)	and see further, siman 239, more on this.

10. The open disputes of the apparatus

ירקי קדירה (seif 4)

The Maharshal and the Ba’h: forbidden raw, pickled and cooked. The Chakh, at ס״ק ו: forbidden in vegetables eaten only pickled, cooked included. The Taz, at ס״ק ג: forbidden raw and pickled, permitted cooked. The Nekudot HaKesef, at their first entry, defend the Chakh against the Taz. The Baer Hetev, at ס״ק ד, reports both without deciding.

קומא דחלבא (seif 11)

The Ran, reported by the Beit Yossef, makes the gloss work both ways. The Beit Yossef himself rejected it; the Tur, Rashi and most poskim say the contrary. The Chakh, at ס״ק י״ז, restricts it to one direction: it holds only for one who vows off milk.

קונדיטון (seif 15)

The Mehaber permits, then reports without deciding: ויש מי שאוסר. The Taz, at ס״ק כ, sets out the reason of the permitting view in the name of the Ran. The Chakh, at ס״ק כ״ג, discusses only the definition of the word.

פת חטים ושעורים (seif 20)

The Ran: the word “bread” governs the whole list, and only the bread of each cereal is forbidden. Others are more stringent and forbid barley and spelt entirely — unless intention is declared or local usage is established. The Rama reports both.

גידולי קרקע (seif 23)

The Ba’h: “growths of the ground” takes kids and lambs too. The Taz, at ס״ק כ״ט: no, for in the language of men they are not so called. The Baer Hetev, at ס״ק י״ט, reports the Taz.

רואי החמה ורואים החמה (seif 36)

The Mehaber follows the Tur and distinguishes. The Taz, at ס״ק ל, and the Ba’h, reported by the Chakh at ס״ק מ״א, do not. The Baer Hetev, at ס״ק כ״ו, decides for practice: one does not rely on this permission.

פקדון ומשכון (seif 48)

The Maharil forbids lending on a pledge to one who vowed not to receive a deposit. The Chakh, at ס״ק מ״ה, refuses the proof — I do not know what proof this is — and concludes, with the Rama, that one follows intention. The Pit’hei Teshuva, at ס״ק ט״ו, bounds that conclusion.

11. The vocabulary of the siman

מונח	Meaning
לשון בני אדם	the language of men — the spoken usage of a place, a tongue and a period
שליח נמלך	the agent who comes back to consult — the test of usage (seif 4)
ספק נדרים להחמיר	a doubt in vows is conducted stringently (seifim 3, 6, 17)
שם לווי	the accompanied name — a qualified word is another name (seifim 10, 13, 14)
מעשה קדירה	pot-work, as against “what goes down into the pot” (seif 2)
מבושל · צלי · שלוק	cooked, roasted, boiled down — and שלוק here means “half-cooked”, against its ordinary sense (Taz ס״ק א)
קיפה · רוטב	sediment and broth — two parts of one dish, which do not take one another (seif 9)
עיבורה של עיר	seventy cubits and a remainder — the city in the language of men (seif 29)
אגף	the line where the door shuts — the boundary of “the house” (seifim 30 and 31)
בתר שעת אמירה	we follow the moment of speech, not that of effect (seif 35)
מראים הדברים	the manifest circumstances, which retract usage (seif 8)
דין הנודר ונשבע אחד הוא	the law of one who vows and one who swears is one (Chakh ס״ק מ״ג, in the name of the Rambam)

12. Golden rules, mnemonic and classic pitfalls

Golden rules. (1) The question is never “what does this word mean?” but “who said it, where, when, in what tongue?”. (2) Divided usage is not settled by majority — it is a doubt, and it goes to stringency. (3) The subordinate enters the principal, never the reverse. (4) A qualified word is another word. (5) A by-product is permitted only if it already existed before the vow. (6) The siman’s measures — seventy cubits, thirty days, twelve months — are those of ordinary speech, not those of other tractates. (7) Part of the siman’s rulings are dated, and two commentators say so expressly.

Place · tongue · period. Three words, and the whole siman fits inside them. What the fourth adds — intention — already belongs to siman 218.

Classic pitfalls. (a) Transposing a ruling of the siman to another town or another century — which is exactly what the siman forbids. (b) Taking “permitted” in a seif as unconditional: three seifim on by-products carry a reservation only the apparatus states. (c) Reading “Israel”, “city”, “שלוק” with the sense they have elsewhere in halakhah. (d) Citing seif 7 from an old edition, where it says the opposite. (e) Trusting the cross-reference in seif 47: the Chakh, at ס״ק מ״ג, corrects it. (f) Forgetting that seif 36 sets aside a declared intention, whereas seif 8 lets it prevail.

Everything above is a study summary. Actual conduct — knowing which words were said, in what tongue, in what place, and what today’s usage makes of them — belongs to the Rav.