| א | « כיצד הולכין אחר כוונת הנודר. ובו ו׳ סעיפים » (שו״ע יו״ד רי״ח:א) | כיצד הולכין אחר כוונת הנודר, ובו ו׳ סעיפים |
| א | « כל הנודר או נשבע רואין דברים שבגללן נשבע או נדר ולומדים מהם לאיזה נתכוין » (שו״ע יו״ד רי״ח:א) | כל הנודר או נשבע רואין דברים שבגללן נשבע או נדר ולומדים מהם לאיזה נתכוין |
| א | « והולכין אחר הענין ולא אחר משמעות הדיבור » (שו״ע יו״ד רי״ח:א) | והולכין אחר הענין ולא אחר משמעות הדיבור |
| א | « כיצד היה טעון משא של צמר או פשתים והזיע והיה ריחו קשה » (שו״ע יו״ד רי״ח:א) | כיצד היה טעון משא של צמר או פשתים והזיע והיה ריחו קשה |
| א | « ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר או פשתים לעולם » (שו״ע יו״ד רי״ח:א) | ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר או פשתים לעולם |
| א | « הרי זה מותר ללבוש בגדי צמר או פשתים ולהתכסות » (שו״ע יו״ד רי״ח:א) | הרי זה מותר ללבוש בגדי צמר או פשתים ולהתכסות |
| א | « ואינו אסור אלא להפשילן לאחוריו » (שו״ע יו״ד רי״ח:א) | ואינו אסור אלא להפשילן לאחוריו |
| א | « היה לבוש בגדי צמר ונצטער בלבישתו » (שו״ע יו״ד רי״ח:א) | היה לבוש בגדי צמר ונצטער בלבישתו |
| א | « ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר לעולם אסור ללבוש ומותר לטעון עליו » (שו״ע יו״ד רי״ח:א) | ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר לעולם אסור ללבוש ומותר לטעון עליו |
| א | « ומותר להתכסות בגיזי צמר » (שו״ע יו״ד רי״ח:א) | ומותר להתכסות בגיזי צמר |
| א | « שלא נתכוין זה אלא לבגד צמר וכן כל כיוצא בזה » (שו״ע יו״ד רי״ח:א) | שלא נתכוין זה אלא לבגד צמר וכן כל כיוצא בזה |
| א | « הגה וכל זה דוקא בנודר בינו לבין עצמו » (רמ״א יו״ד רי״ח:א) | הגה: וכל זה דוקא בנודר בינו לבין עצמו |
| א | « אבל בנודר לחבירו כל שלשון הנדר כולל הולכין אחריו » (רמ״א יו״ד רי״ח:א) | אבל בנודר לחבירו כל שלשון הנדר כולל הולכין אחריו |
| א | « אם לא באומדנא דמוכח (כך משמע בריב״ש ובהרמב״ן » (רמ״א יו״ד רי״ח:א) | אם לא באומדנא דמוכח (כך משמע בריב״ש ובהרמב״ן) |
| ב | « מי שהעלילו עליו מפני שמכר יין לישמעאלים » (שו״ע יו״ד רי״ח:ב) | מי שהעלילו עליו מפני שמכר יין לישמעאלים |
| ב | « ומפני כך נשבע שלא יעשה יין למכור » (שו״ע יו״ד רי״ח:ב) | ומפני כך נשבע שלא יעשה יין למכור |
| ב | « והיה לו יין עשוי מקודם אסור למכרו » (שו״ע יו״ד רי״ח:ב) | והיה לו יין עשוי מקודם אסור למכרו |
| ב | « הגה דאף על פי שקאמר שלא יעשה אזלינן בתר כוונתו (ב״י בשם רשב״ץ » (רמ״א יו״ד רי״ח:ב) | הגה: דאף על פי שקאמר שלא יעשה אזלינן בתר כוונתו (ב״י בשם רשב״ץ) |
| ב | « וכל שכן קהל שעשו תקנה כיוצא בזה שאסורין למכור אפילו מה שהיה להם קודם לכן » (רמ״א יו״ד רי״ח:ב) | וכל שכן קהל שעשו תקנה כיוצא בזה שאסורין למכור אפילו מה שהיה להם קודם לכן |
| ב | « סברת הרב ממשמעות רשב״ץ ולא כת״ה סימן רפ״א » (רמ״א יו״ד רי״ח:ב) | (סברת הרב ממשמעות רשב״ץ ולא כת״ה סימן רפ״א) |
| ג | « היו מפצירין בו לישא בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם » (שו״ע יו״ד רי״ח:ג) | היו מפצירין בו לישא בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם |
| ג | « וכן המגרש את אשתו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם » (שו״ע יו״ד רי״ח:ג) | וכן המגרש את אשתו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם |
| ג | « הרי אלו מותרות ליהנות לו » (שו״ע יו״ד רי״ח:ג) | הרי אלו מותרות ליהנות לו |
| ג | « שלא נתכוון אלא לשום אישות » (שו״ע יו״ד רי״ח:ג) | שלא נתכוון אלא לשום אישות |
| ד | « היה מפציר בחבירו שיאכל אצלו ומיאן » (שו״ע יו״ד רי״ח:ד) | היה מפציר בחבירו שיאכל אצלו ומיאן |
| ד | « ואמר קונם לביתך שאיני נכנס וטיפת צונן שאיני טועם » (שו״ע יו״ד רי״ח:ד) | ואמר קונם לביתך שאיני נכנס וטיפת צונן שאיני טועם |
| ד | « מותר ליכנס לביתו ולשתות לו צונן » (שו״ע יו״ד רי״ח:ד) | מותר ליכנס לביתו ולשתות לו צונן |
| ד | « שלא נתכוון אלא שלא יאכל וישתה עמו בסעודה זו וכן כל כיוצא בזה » (שו״ע יו״ד רי״ח:ד) | שלא נתכוון אלא שלא יאכל וישתה עמו בסעודה זו וכן כל כיוצא בזה |
| ד | « מי שנדר צדקה או שאר נדר מחמת חולה ומת עיין לקמן סימן ר״כ » (שו״ע יו״ד רי״ח:ד) | (מי שנדר צדקה או שאר נדר מחמת חולה ומת עיין לקמן סימן ר״כ) |
| ה | « אמר לחבירו השאילני פרתך אמר ליה אינה פנויה » (שו״ע יו״ד רי״ח:ה) | אמר לחבירו השאילני פרתך אמר ליה אינה פנויה |
| ה | « אמר קונם שאיני חורש בה לעולם » (שו״ע יו״ד רי״ח:ה) | אמר קונם שאיני חורש בה לעולם |
| ה | « אם היה דרכו לחרוש שדהו בעצמו הוא אסור לחרוש באותו פרה » (שו״ע יו״ד רי״ח:ה) | אם היה דרכו לחרוש שדהו בעצמו הוא אסור לחרוש באותו פרה |
| ה | « אבל אחרים מותרין לחרוש לו בה » (שו״ע יו״ד רי״ח:ה) | אבל אחרים מותרין לחרוש לו בה |
| ה | « ואם אין דרכו לחרוש בעצמו אלא אריסין חורשין לו הוא וכל אדם אסורין » (שו״ע יו״ד רי״ח:ה) | ואם אין דרכו לחרוש בעצמו אלא אריסין חורשין לו הוא וכל אדם אסורין |
| ו | « הסכמה שצוה לבטל השר מקצתה » (שו״ע יו״ד רי״ח:ו) | הסכמה שצוה לבטל השר מקצתה |
| ו | « אין ההסכמה בטילה מפני צוויו » (שו״ע יו״ד רי״ח:ו) | אין ההסכמה בטילה מפני צוויו |
| ו | « הגה קהל שהחרימו על א׳ שלא ידור עמהם ואח״כ רוצה לישב שם בחנות » (רמ״א יו״ד רי״ח:ו) | הגה: קהל שהחרימו על א׳ שלא ידור עמהם ואח״כ רוצה לישב שם בחנות |
| ו | « דנין כפי הענין שנדרו עליו » (רמ״א יו״ד רי״ח:ו) | דנין כפי הענין שנדרו עליו |
| ו | « אם לא כוונו רק על דירת קבע עם אשתו ובניו חנות שרי » (רמ״א יו״ד רי״ח:ו) | אם לא כוונו רק על דירת קבע עם אשתו ובניו חנות שרי |
| ו | « ואם לאו הכל אסור. (רמב״ן סימן רנ״ז » (רמ״א יו״ד רי״ח:ו) | ואם לאו הכל אסור. (רמב״ן סימן רנ״ז) |