דעת DAAT
→ סימן רי״ח דף הבית ♥ תמיכה
דף הבית › Yoreh De'ah · Nedarim › סימן רי״ח › רמה ג׳ — סיכום וחזרה
✦ ❖ ✦ רמה ג׳ — סיכום וחזרה ✦ ❖ ✦

סימן רי״ח — כיצד הולכין אחר כוונת הנודר

כיצד הולכין אחר כוונת הנודר
סיכום לחזרה: כלל אחד, ארבעה יישומים, ותיחום

שולחן ערוך יורה דעה סימן רי״ח · ו׳ סעיפים
ש״ך · ט״ז · באר היטב · פתחי תשובה · נקודות הכסף · טור · בית יוסף · רמב״ם
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תוכן
  1. הכלל, ומה שאינו
  2. ששת הסעיפים כסדר הספר
  3. הדעות שבמחלוקת
  4. אוצר המילים שיש להחזיק
  5. המכשולים הרגילים

1. הכלל, ומה שאינו

רואין דברים שבגללן נשבע או נדר ולומדים מהם לאיזה נתכוין — רואים את הנסיבות ולומדים מהן את הכוונה. ואין הכוונה הצהרה הנגבית לאחר מעשה אלא מסקנה מן הנראה.
צער או מבוכה←נדר רחב שנזרק בשעתו←קוראים את הנדר מתוך הצער←האיסור מצטמצם למה שכוון אליו
התיחום בסעיף א עצמו. כל האמור אינו אלא בנדר שאדם נודר לעצמו. ומשיש לשלישי זכות במה שנאמר — הלשון שולטת, אלא אם כן יש אומדנא דמוכח.

2. ששת הסעיפים כסדר הספר

סעיףלשון השולחן ערוךמה שהיא אומרת
א« כיצד הולכין אחר כוונת הנודר. ובו ו׳ סעיפים » (שו״ע יו״ד רי״ח:א)כיצד הולכין אחר כוונת הנודר, ובו ו׳ סעיפים
א« כל הנודר או נשבע רואין דברים שבגללן נשבע או נדר ולומדים מהם לאיזה נתכוין » (שו״ע יו״ד רי״ח:א)כל הנודר או נשבע רואין דברים שבגללן נשבע או נדר ולומדים מהם לאיזה נתכוין
א« והולכין אחר הענין ולא אחר משמעות הדיבור » (שו״ע יו״ד רי״ח:א)והולכין אחר הענין ולא אחר משמעות הדיבור
א« כיצד היה טעון משא של צמר או פשתים והזיע והיה ריחו קשה » (שו״ע יו״ד רי״ח:א)כיצד היה טעון משא של צמר או פשתים והזיע והיה ריחו קשה
א« ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר או פשתים לעולם » (שו״ע יו״ד רי״ח:א)ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר או פשתים לעולם
א« הרי זה מותר ללבוש בגדי צמר או פשתים ולהתכסות » (שו״ע יו״ד רי״ח:א)הרי זה מותר ללבוש בגדי צמר או פשתים ולהתכסות
א« ואינו אסור אלא להפשילן לאחוריו » (שו״ע יו״ד רי״ח:א)ואינו אסור אלא להפשילן לאחוריו
א« היה לבוש בגדי צמר ונצטער בלבישתו » (שו״ע יו״ד רי״ח:א)היה לבוש בגדי צמר ונצטער בלבישתו
א« ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר לעולם אסור ללבוש ומותר לטעון עליו » (שו״ע יו״ד רי״ח:א)ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר לעולם אסור ללבוש ומותר לטעון עליו
א« ומותר להתכסות בגיזי צמר » (שו״ע יו״ד רי״ח:א)ומותר להתכסות בגיזי צמר
א« שלא נתכוין זה אלא לבגד צמר וכן כל כיוצא בזה » (שו״ע יו״ד רי״ח:א)שלא נתכוין זה אלא לבגד צמר וכן כל כיוצא בזה
א« הגה וכל זה דוקא בנודר בינו לבין עצמו » (רמ״א יו״ד רי״ח:א)הגה: וכל זה דוקא בנודר בינו לבין עצמו
א« אבל בנודר לחבירו כל שלשון הנדר כולל הולכין אחריו » (רמ״א יו״ד רי״ח:א)אבל בנודר לחבירו כל שלשון הנדר כולל הולכין אחריו
א« אם לא באומדנא דמוכח (כך משמע בריב״ש ובהרמב״ן » (רמ״א יו״ד רי״ח:א)אם לא באומדנא דמוכח (כך משמע בריב״ש ובהרמב״ן)
ב« מי שהעלילו עליו מפני שמכר יין לישמעאלים » (שו״ע יו״ד רי״ח:ב)מי שהעלילו עליו מפני שמכר יין לישמעאלים
ב« ומפני כך נשבע שלא יעשה יין למכור » (שו״ע יו״ד רי״ח:ב)ומפני כך נשבע שלא יעשה יין למכור
ב« והיה לו יין עשוי מקודם אסור למכרו » (שו״ע יו״ד רי״ח:ב)והיה לו יין עשוי מקודם אסור למכרו
ב« הגה דאף על פי שקאמר שלא יעשה אזלינן בתר כוונתו (ב״י בשם רשב״ץ » (רמ״א יו״ד רי״ח:ב)הגה: דאף על פי שקאמר שלא יעשה אזלינן בתר כוונתו (ב״י בשם רשב״ץ)
ב« וכל שכן קהל שעשו תקנה כיוצא בזה שאסורין למכור אפילו מה שהיה להם קודם לכן » (רמ״א יו״ד רי״ח:ב)וכל שכן קהל שעשו תקנה כיוצא בזה שאסורין למכור אפילו מה שהיה להם קודם לכן
ב« סברת הרב ממשמעות רשב״ץ ולא כת״ה סימן רפ״א » (רמ״א יו״ד רי״ח:ב)(סברת הרב ממשמעות רשב״ץ ולא כת״ה סימן רפ״א)
ג« היו מפצירין בו לישא בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם » (שו״ע יו״ד רי״ח:ג)היו מפצירין בו לישא בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם
ג« וכן המגרש את אשתו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם » (שו״ע יו״ד רי״ח:ג)וכן המגרש את אשתו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם
ג« הרי אלו מותרות ליהנות לו » (שו״ע יו״ד רי״ח:ג)הרי אלו מותרות ליהנות לו
ג« שלא נתכוון אלא לשום אישות » (שו״ע יו״ד רי״ח:ג)שלא נתכוון אלא לשום אישות
ד« היה מפציר בחבירו שיאכל אצלו ומיאן » (שו״ע יו״ד רי״ח:ד)היה מפציר בחבירו שיאכל אצלו ומיאן
ד« ואמר קונם לביתך שאיני נכנס וטיפת צונן שאיני טועם » (שו״ע יו״ד רי״ח:ד)ואמר קונם לביתך שאיני נכנס וטיפת צונן שאיני טועם
ד« מותר ליכנס לביתו ולשתות לו צונן » (שו״ע יו״ד רי״ח:ד)מותר ליכנס לביתו ולשתות לו צונן
ד« שלא נתכוון אלא שלא יאכל וישתה עמו בסעודה זו וכן כל כיוצא בזה » (שו״ע יו״ד רי״ח:ד)שלא נתכוון אלא שלא יאכל וישתה עמו בסעודה זו וכן כל כיוצא בזה
ד« מי שנדר צדקה או שאר נדר מחמת חולה ומת עיין לקמן סימן ר״כ » (שו״ע יו״ד רי״ח:ד)(מי שנדר צדקה או שאר נדר מחמת חולה ומת עיין לקמן סימן ר״כ)
ה« אמר לחבירו השאילני פרתך אמר ליה אינה פנויה » (שו״ע יו״ד רי״ח:ה)אמר לחבירו השאילני פרתך אמר ליה אינה פנויה
ה« אמר קונם שאיני חורש בה לעולם » (שו״ע יו״ד רי״ח:ה)אמר קונם שאיני חורש בה לעולם
ה« אם היה דרכו לחרוש שדהו בעצמו הוא אסור לחרוש באותו פרה » (שו״ע יו״ד רי״ח:ה)אם היה דרכו לחרוש שדהו בעצמו הוא אסור לחרוש באותו פרה
ה« אבל אחרים מותרין לחרוש לו בה » (שו״ע יו״ד רי״ח:ה)אבל אחרים מותרין לחרוש לו בה
ה« ואם אין דרכו לחרוש בעצמו אלא אריסין חורשין לו הוא וכל אדם אסורין » (שו״ע יו״ד רי״ח:ה)ואם אין דרכו לחרוש בעצמו אלא אריסין חורשין לו הוא וכל אדם אסורין
ו« הסכמה שצוה לבטל השר מקצתה » (שו״ע יו״ד רי״ח:ו)הסכמה שצוה לבטל השר מקצתה
ו« אין ההסכמה בטילה מפני צוויו » (שו״ע יו״ד רי״ח:ו)אין ההסכמה בטילה מפני צוויו
ו« הגה קהל שהחרימו על א׳ שלא ידור עמהם ואח״כ רוצה לישב שם בחנות » (רמ״א יו״ד רי״ח:ו)הגה: קהל שהחרימו על א׳ שלא ידור עמהם ואח״כ רוצה לישב שם בחנות
ו« דנין כפי הענין שנדרו עליו » (רמ״א יו״ד רי״ח:ו)דנין כפי הענין שנדרו עליו
ו« אם לא כוונו רק על דירת קבע עם אשתו ובניו חנות שרי » (רמ״א יו״ד רי״ח:ו)אם לא כוונו רק על דירת קבע עם אשתו ובניו חנות שרי
ו« ואם לאו הכל אסור. (רמב״ן סימן רנ״ז » (רמ״א יו״ד רי״ח:ו)ואם לאו הכל אסור. (רמב״ן סימן רנ״ז)

3. הדעות שבמחלוקת

האם צריך הוכחה לצמצם את הנדר? (סעיף א)

מימה הוא סוברהיכן
הרמב״םכן, לשני הצדדים: הברייתא מזכירה את הצער לפי שהוא מעכבט״ז ס״ק א
הרא״ש והטורלא בלבישה: נדר סתם אין במשמעו אלא לבישהבית יוסף, מובא בט״ז ס״ק א
הר״ןהברייתא חולקת על המשנה, והלכה כמשנהבית יוסף
הט״זאין צריך מידי; והטור הזכיר את הלבישה לרבותאט״ז ס״ק א
הש״ךבלא צער אין הוכחה — והכל אסור, אף טעינה וכיסויש״ך ס״ק א · באר היטב ס״ק א

הכוונה כנגד הלשון (סעיף ב)

מימה הוא סוברהיכן
הרשב״ץ, המחבר והרמ״אאסור: הולכים אחר הכוונה אף כנגד הפועל שנאמרשו״ע יו״ד רי״ח:ב
הט״ז והמהרי״טלא: שמואל מצריך פיו ולבו שוים, ואין ״עשייה״ כוללת את העשויט״ז ס״ק ג · פתחי תשובה ס״ק ג
נקודות הכסףמגינות על המחבר: תיבת ״למכור״ מראה את קפידתו — ומסיימות צ״ענקודות הכסף · באר היטב ס״ק ג

תקנת הציבור ומה שהיה בידם (סעיף ב, בהגה)

מימה הוא סוברהיכן
הרמ״אכל שכן אסור, אף מה שהיה להם קודםרמ״א יו״ד רי״ח:ב
תרומת הדשן, המהרש״ל, הש״ך והט״זתקנה בלא חרם דרבנן היא: ספק שלא נפשט, ולקולאש״ך ס״ק ג · ט״ז ס״ק ד · באר היטב ס״ק ד
הם עצמם, בתקנה בחרםנידונת כשל תורה: ספקה לחומראש״ך ס״ק ג · ט״ז ס״ק ד

4. אוצר המילים שיש להחזיק

מונחעניינו
כוונת הנודרכותרת הסימן והמונח השלישי אחר לשון תורה ולשון בני אדם
רואין דברים שבגללןלשון סעיף א: הכוונה נלמדת מן הנסיבות ואינה מוצהרת
העניןמה שהולכים אחריו, להבדיל ממשמעות הדיבור; וחוזר בו הרמ״א בסעיף ו
הוכחהההוכחה הנסיבתית; ובלעדיה, לדעת הש״ך בס״ק א, אין דבר מותר
אומדנא דמוכחהיוצא מן הכלל היחיד בהתחייבות לחבירו
פיו ולבו שויןתנאי שבנדר שבינו לבין עצמו, ומפתח הגהת הרמ״א לדעת הט״ז
להפשיל לאחוריולשאת על הכתף: המעשה היחיד שנאסר על מי שנצטער בטעינה
לשום אישותמה שכיוון אליו נדר סעיף ג, ותו לא
הסכמה · תקנה · חרםתקנת הציבור, בחרם או בלא חרם: וכל דיון הש״ך ס״ק ג והט״ז ס״ק ד תלוי בהבדל זה

5. המכשולים הרגילים

אין לחשוב שהכוונה מוצהרת. הש״ך בס״ק ז אומר בפירוש שאין האדם נאמן לטעון לאחר מעשה שלא נתכוון אלא למקום פלוני. הכוונה נקראת בעובדות ולא בזיכרונות.
אין לשכוח את הגהת הרמ״א בקריאת סעיף א. הסעיף לבדו נראה ככלל גדול, וההגהה מצמצמתו לחציו. והתחייבות שנתקבלה כלפי אדם נקראת לפי מילותיה.
אין לקחת את הכל שכן של הרמ״א כמוסכם. בנקודה זו הש״ך, הט״ז והבאר היטב שלושתם לצד השני, והרמ״א עצמו ציין שהוא כנגד תרומת הדשן.
אין לקרוא את סעיף ה כשאלה נפשית. אמת המידה היא דרכו לחרוש, עובדה הניתנת לבדיקה — והיא מולידה שני איסורים הפוכים ברוחבם.
אין לערב צמצום בביטול. הסימן מקטין את היקף הנדר ואינו מבטלו לעולם: מה שנשאר בתחום הכוונה נשאר אסור, ואינו ניתר אלא בהתרה.
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן רי״ח · רמה ג׳ — סיכום וחזרה · כיצד הולכין אחר כוונת הנודר
daattorah.com

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן רי״ח · ♥ תמיכה

📖הצטרפות לחברותא