סימן רי״ט — הלכה למעשה: הנודר בלא קביעות זמן

📑 תוכן העניינים

1. קו הפסיקה בחמישה כללים

2. מה שנשאר פתוח, ומה שמכריעים בו

נדר שנקבע לו זמן — שתי דעות, ואין אחת מהן נדחית

הש״ך מביא את המבי״ט בלא הסתייגות; והבאר היטב מביאו ומעמיד בצדו את הרשד״ם והכנסת הגדולה. ואין אחד מהם מכריע ביניהם. הרי זה מקום שההנהגה בו תלויה ברב הנשאל ובנסיבות.

« לאו דוקא אלא ה״ה קבע זמן לישא אשה תוך שנה וכה״ג אין מחייבין אוחו אלא לישא אשה ההוגנת לו כ״כ בתשובת מבי״ט (רשד״ם וכנה״ג כחבו דוקא בלא קבע זמן ע״ש » (באר היטב יו״ד רי״ט ס״ק א)

הדחייה בדבר הרשות — הסתייגות הפתחי תשובה

המהרי״ט מתיר לדחות בלא סוף בדבר הרשות. והפתחי תשובה, אף שהביא את כל הבירור, כותב מדעתו שחצי זה צ״ע בעיניו מכמה מקומות. ואין זה אפוא היתר שנוטלים כמות שהוא.

3. המקרים שהביאו נושאי הכלים — וכולם בני זמננו

להתפלל במקום אחר — הרש״ך, בבאר היטב ס״ק ב

« מי שאסר על עצמו להתפלל בבהכ״נ של פלוני ולא קבע זמן אסור להתפלל בו לעולם הרש״ך ח״א סימן ל״ו » (באר היטב יו״ד רי״ט ס״ק ב)

מקרה בוער בכל קהילה: אדם אוסר על עצמו בית כנסת בשעת מריבה, ושוב אינו נותן דעתו עליו. וסעיף ג אומר שאין לאיסור סוף מאליו.

הסכמה שלא קצבו לה זמן — הרש״ך, באותה כניסה

« וכן הסכמת הקהל כל שלא קצבו זמן הוא לעולם » (באר היטב יו״ד רי״ט ס״ק ב)

השוחט שהועבר וחזר — תפארת צבי, בפתחי תשובה ס״ק ב

זהו המשקל שכנגד המקרה הקודם, והוא מראה היכן עובר הקו. קהל שהסכימו להעביר את שוחטם — העבירוהו, ונתקיימה הסכמתם. ולא קיבלו עליהם שיהא אסור להיות אצלם שוחט; קבלה זו הייתה לעולם.

« דהא לא קבלו עליהם שיהא אסור להיות אצלם שוחט דאז אסור לעולם רק דעתם היה להעביר השוחט ההוא והא העבירוהו וקיימו נדרם » (פתחי תשובה יו״ד רי״ט ס״ק ב)