✦ ❖ ✦ Level 3 — Synthesis / Revision ✦ ❖ ✦

Siman 221 — the vow that forbids benefit from another (דיני הנודר הנאה מחבירו)

דיני הנודר הנאה מחבירו

Fourteen seifim, arranged by mechanism — and a table that keeps the order of the book

שולחן ערוך יורה דעה סימן רכ״א · י״ד סעיפים
ש״ך · ט״ז · באר היטב · פתחי תשובה · נקודות הכסף · טור · בית יוסף · רמב״ם
DAAT · הרב יוסף חיים סממה

Contents

The axiom: every benefit, down to the one no one charges for
Mechanism A — what the vow reaches in the person
Mechanism B — what the vow does not reach: גרמא, דממילא, mitzva
Mechanism C — the measure of the fee, which governs the whole siman
Mechanism D — what passes through a third party, and on what condition
Mechanism E — the estate: what “my property” covers, and what a vow can no longer reach
Mechanism F — the mitzva performed with a forbidden object
Master table — the fourteen seifim in the order of the book
The open disputes of the apparatus
The vocabulary of the siman
Golden rules, mnemonic and classic pitfalls

1. The axiom: every benefit, down to the one no one charges for

The axiom. The siman applies the mishna of אין בין המודר per Rabbi Eliezer, who holds that even ויתור is forbidden to the מודר הנאה. ויתור is the customary indulgence — the kind no one bills for. Hence the siman opens on the right of way, and the question, seif after seif, is never “is this a large benefit?” but “is this a benefit?”.

« רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ וִיתּוּר אָסוּר בְּמוּדַּר הֲנָאָה » (נדרים ל״ב ע״ב)

« אפילו בבקעה בימות החמה שאין בני אדם מקפידים על דריסת רגל שבה » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)

1. The vow runs both ways — “my property is forbidden to you”, or “your property is forbidden to me”. In both, the נאסר is the one bound and the מדיר the one who spoke.

▼

2. It reaches every benefit, including the kind no one bills for — passage, a vessel, a service.

▼

3. Except three: benefit merely avoided (גרמא), benefit that comes of itself (דממילא), and benefit that is only the mitzva.

▼

4. And the measure that decides everywhere: is this service normally paid for? If so, rendering it free is a benefit.

2. Mechanism A — what the vow reaches in the person

Seif 1 and seif 5 treat the same matter at two scales: what is borrowed, and what is shared. The rule is physical: if one man’s body receives something from the other’s body or property, it is forbidden. A small bed warms in winter; a small tub raises the water; a vine row dug ahead of him loosens his soil.

« ראובן שאסר הנאתו על שמעון יכול לישן (עמו) במטה קטנה בימות החמה אבל לא בימות הגשמים מפני שהוא מהנהו » (שו״ע יו״ד רכ״א:ה)

« אם היו שניהם חופרים בכרם ביחד לא יחפור בשורה הקרובה לו מפני שמהנהו שמרפה הקרקע לפניו אבל ברחוק ממנו מותר » (שו״ע יו״ד רכ״א:ה)

But the wording narrows. Seif 1 unfolds four ever narrower formulas, and here precision is needed: “benefit” reaches everything; “food” reaches only the act of eating; “the benefit of your food” adds any benefit from the body of the food — hence the wheat chewed onto the wound; “a benefit that leads to food” removes the wound and adds the cooking vessels.

« ואסור ללעוס חטים ליתן על גבי מכתו » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)

« ומותר ללעוס חטים וליתן על גבי מכתו » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)

The pitfall. The two clauses above are materially identical — the same wheat, the same wound — and they are opposites. It is therefore not the fact that decides but the formula spoken. Establishing which words were said comes before any application.

3. Mechanism B — what the vow does not reach: גרמא, דממילא, mitzva

First: benefit avoided. Paying a man’s debt gives him nothing; the gemara calls it אברוחי ארי, driving off a lion. The Taz supplies the phrase: it is only גרמא.

« המודר הנאה מחבירו יכול לפרוע חובו » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)

« שאע״פ שעל ידי זה מפטר הוא מחובו מכל מקום לא הוה אלא גרמא בעלמא » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק ה)

Second: benefit that comes of itself. Feeding the wife and children spares the husband an expense, but that result is not given, it happens. The Shakh adds that those people could have lived on their labour: so the expense spared was not even certain.

« ויכול לזון את אשתו ובניו ועבדיו ואפי׳ הכנענים » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)

« ההיא הנאה דממילא היא ועוד שהיו יכולים לצמצם להתפרנס ממעשה ידיהם או לחזור על הפתחים » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק ח)

And its limit, at once. A beast is kept for its value: feeding it raises its price. The Ran goes further — even where over-feeding harms a working animal, it is forbidden. The criterion is therefore not actual benefit but the object’s destination.

« אבל אסור לזון בהמתו בין טמאה בין טהורה » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)

« וכיון דפיטמה טפי לא עבדה שפיר ונמצא דאינו נהנה אפ״ה אסור » (באר היטב יו״ד רכ״א ס״ק ח)

Third: benefit that is only the mitzva. Returning a lost object is permitted in both directions of the vow, because it is a mitzva; blowing a forbidden shofar is permitted; discharging one’s obligation with a borrowed lulav likewise, save on the first day. The Rambam says it in three words at the head of his chapter 7.

« הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לְהַחְזִיר אֲבֵדָה זֶה לָזֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוָה » (רמב״ם הלכות נדרים פרק ז׳ הלכה א)

« המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה » (שו״ע יו״ד רכ״א:י״ג)

And its limit. Seif 11 forbids studying in the book one has been barred from, and seif 13 permits immersion in the spring only in winter. The principle covers the mitzva, not the benefit that attends it — rent spared, joy, refreshment.

« המודר הנאה ממעיין טובל בו טבילה של מצוה בימות הגשמים אבל לא בימות החמה. » (שו״ע יו״ד רכ״א:י״ג)

4. Mechanism C — the measure of the fee, which governs the whole siman

The measure. Everywhere in this siman the operative question is: is this service normally paid for? If so, rendering it free remits a price — hence confers benefit. If not, there is nothing to remit. This single measure explains the sieve, the visit standing, the physician, teaching nowadays, and the book.

« ואסור ליהנות בכל דבר שמשכירין כיוצא בו » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)

« דכיון דדרך להשכיר כיוצא בהם והוא מוחל לו השכירות באותן הדמים הוא יכול לקנות אוכל נפש » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק ג)

Three applications to remember. (1) Visiting the sick: standing where one pays a companion who sits — but the Shakh specifies that sitting for a fee is permitted. (2) Healing: free where no physician’s fee is customary, for a fee elsewhere. (3) Teaching: the halakha here changed with practice, and the siman says so expressly.

« ובמקום שנותנין שכר למי שיושב אצל החולה לצוות לו לא ישב אצלו אלא מבקרו מעומד » (שו״ע יו״ד רכ״א:ד)

« משמע דוקא בחנם אבל אם יושב בשכר שרי » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק י״ט)

« והאידנא שמותר ליטול שכר אף על המדרש הכל אסור » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)

The pitfall. The measure is local and temporal: “in a place where a fee is given”, “nowadays”. Conduct right in one place may be wrong in another, and the state of the market for services is a datum of the question, not a detail.

5. Mechanism D — what passes through a third party, and on what condition

Seif 8 permits declaring a distress to a shopkeeper or to labourers, and letting them act. The condition lies in a parenthesis: the vower is not obliged to pay. The Shakh gives the reason in a line — otherwise he would be his agent.

« אם ירצה המדיר לפרעו (אבל אינו מחוייב לפרעו) » (שו״ע יו״ד רכ״א:ח)

« דא״כ ה״ל שלוחו והיה חבירו אסור בו » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק מ״ט)

The two formulas that cross the line, and the seif itself gives them: the imperative — “let whoever hears my voice feed him” — because it is a command; and the singular — “if you feed so-and-so you will not lose” — because addressing a single man looks like agency.

« אבל אסור לומר כל השומע קולי יזון לפלוני דכיון שהוא לשון ציווי הוי כשלוחו » (שו״ע יו״ד רכ״א:ח)

« וכן אסור לומר לחבירו אם תזון לפלוני לא תפסיד דכיון שאומר כן ליחיד נראה כשלוחו: » (שו״ע יו״ד רכ״א:ח)

Seif 9 adds the route of the property itself: to give to a third party, or to lay it down and declare it ownerless. But the gift must be entire: a condition empties it, and so do circumstances that belie it. This is the rule הוכיח סופו על תחלתו.

« אבל אם אמר לחבירו הסעודה נתונה לך במתנה ויבא פלוני שהוא אסור בהנייתי ויאכל עמכם בסעודה הרי זה אסור » (שו״ע יו״ד רכ״א:ט)

And a difference not to be missed. In seif 8 the Shakh accepts the Rosh’s extension: the shopkeeper permission holds even if he has plenty to eat. In seif 9 he refuses it: there it was permitted only because he has nothing to eat. The reason is structural — in seif 8 nothing passes hand to hand, in seif 9 property changes owner twice.

« הכא דוקא משום דאין לו מה יאכל התירו וכ״פ הרא״ש » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק נ״ב)

6. Mechanism E — the estate: what “my property” covers, and what a vow can no longer reach

First storey: what the word covers. A leased asset leaves “my property” if the owner retains no תפיסת יד over it. The reason is one of intent, not of title: his mind was not on what he relinquished. But an express designation recovers the asset.

« אם יש לו בהם תפיסת יד אסור » (שו״ע יו״ד רכ״א:ו)

« אם אין לו בהם תפיסת יד מותר » (שו״ע יו״ד רכ״א:ו)

« מותר. לפי שאין דעתו על מה שהשכיר ונסתלק ממנו: » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק ל״ח)

Second storey: what a vow can no longer reach. Even when expressly designated, the leased asset carries the tenant’s שעבוד. The seif reports two views, and the second — Rabbenu Tam’s, per the Shakh — denies the קונם the force to displace that charge. The Shakh gives the decisive reason: only sanctity of the body displaces a charge, and a consecration today is but sanctity of value.

« וי״א שאפי׳ אם פירשו בפירוש אינו יכול לאסרו בלשון קונם אם לא בלשון הקדש ממש » (שו״ע יו״ד רכ״א:ז)

« דדוקא קדושת הגוף מפקיע מידי שעבוד » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק מ״ג)

Third storey: who holds the power to forbid. The tenant may forbid — דהא פירותיו הם. And the seif generalises in two equations: the pledgor is like a landlord, the pledgee like a tenant. What counts is not the title but the enjoyment.

« ושוכר יכול לאסרו דהא פירותיו הם » (שו״ע יו״ד רכ״א:ז)

« וממשכן דינו כמשכיר ובעל משכונא דינו כשוכר: » (שו״ע יו״ד רכ״א:ז)

The pitfall. The Shakh, at ס״ק מ״ה, restricts further what the seif seemed to concede: per Rabbenu Yeruḥam in the name of the Rashba and Rabbenu Yona, one may consecrate neither in a lease nor in a pledge, not even the surplus. A plain reading of the seif is therefore not enough.

7. Mechanism F — the mitzva performed with a forbidden object

Four cases, and a single principle: מצות לאו ליהנות ניתנו. Blowing the forbidden shofar, immersing in the forbidden spring in winter, discharging one’s obligation with a borrowed lulav on the second day, blowing for the one you are bound from. In all of them the act performed is the mitzva, and nothing else.

« המודר הנאה מחבירו תוקע לו תקיעה של מצוה: » (שו״ע יו״ד רכ״א:י״ב)

« הנודר הנאה מחבירו ונתן לו לולב לצאת בו על מנת שיחזירנו ביום שני יצא » (שו״ע יו״ד רכ״א:י״ד)

Three limits, all of one kind: a benefit that accrues alongside the mitzva does not fall under the principle. (1) The book, because it can be rented — or because it is worn, or because the Torah gladdens; all three reasons circulate. (2) The spring in summer, because one is refreshed. (3) The lulav on the first day, where the bar is not benefit but ownership: ולקחתם לכם, and a thing forbidden in benefit is not acquired.

« אם אסר ספרו על חבירו אסור לנאסר ללמוד בו: » (שו״ע יו״ד רכ״א:י״א)

« אבל ביום ראשון לא יצא : » (שו״ע יו״ד רכ״א:י״ד)

« דבעינן ולקחתם לכם משלכם ולא משל אסורי הנאה » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק ס)

8. Master table — the fourteen seifim in the order of the book

The six preceding sections arrange the material by mechanism; this one restores it to the order of the Shulḥan Arukh, clause by clause, so that a seif can be found.

Seif	The clause of the Shulḥan Arukh	What it says
א	« ראובן שאסר נכסיו על שמעון או שאסר עצמו מנכסי שמעון הנאסר אסור לעבור על שדה האחר » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	Reuven who forbade his property to Shimon, or who forbade himself Shimon’s property — the one to whom it became forbidden may not walk across the other’s field
א	« אפילו בבקעה בימות החמה שאין בני אדם מקפידים על דריסת רגל שבה » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	even in an open plain, in the dry season, where people are not particular about the treading of feet in it
א	« ואסור לשאול ממנו כלים שבעולם » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	and it is forbidden for him to borrow from him any vessel in the world
א	« ואם לא נדר ממנו אלא מאכל אינו אסור אלא לאכול משלו. » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	and if he vowed against him only food, he is forbidden only to eat of what is his.
א	« אמר הנאת מאכלך עלי אסור לאכול משלו » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	If he said: “the benefit of your food is upon me” — he is forbidden to eat of what is his
א	« ואסור ללעוס חטים ליתן על גבי מכתו » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	and it is forbidden for him to chew wheat to place on his wound
א	« אבל לשאול ממנו נפה וכברה מותר » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	but to borrow from him a sieve or a sifter is permitted
א	« אמר הנאה המביאה לידי מאכל עלי אסור לאכול משלו » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	If he said: “a benefit that leads to food is upon me” — he is forbidden to eat of what is his
א	« ומותר ללעוס חטים וליתן על גבי מכתו » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	and it is permitted for him to chew wheat and place it on his wound
א	« ואסור ליהנות בכל דבר שמשכירין כיוצא בו » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	and it is forbidden for him to derive benefit from anything the like of which is rented out
א	« ומה שאין משכירין כיוצא בו מותר אם אין בו שייכות מאכל » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	and that the like of which is not rented out is permitted, if it bears no relation to food
א	« אבל אם יש בו שייכות מאכל כגון נפה וכברה » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	but if it does bear a relation to food, such as a sieve and a sifter
א	« ואפילו שק להביא בו פירות וחמור להביא עליו פירות » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	and even a sack in which to carry fruit, and a donkey on which to carry fruit
א	« וכן סוס לרכוב עליו לבית המשתה וטבעת להראות בו בבית המשתה » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	and likewise a horse to ride to the wedding feast, and a ring to be seen with at the wedding feast
א	« ולעבור דרך שדהו לבית המשתה אף על פי שאין משכירין כיוצא בו אסור » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	and to cross his field on the way to the wedding feast — although the like is not rented out, it is forbidden
א	« וכן אסור לקנות לו צרכי סעודה » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	and likewise it is forbidden for him to buy for him the needs of a meal
א	« וכן אסור לחמם ידיו בככר שלו: » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	and likewise it is forbidden for him to warm his hands at his loaf.
א	« הגה קרדום שמבקעים בו עצים לבשל בו מאכל מקרי הנאה המביאה לידי מאכל אבל קרדום שמנכש בו מותר לשאול לו. » (רמ״א יו״ד רכ״א:א)	Gloss: an axe with which one splits wood to cook food is called a benefit that leads to food; but an axe with which one weeds, it is permitted to borrow it for him.
א	« (ב״י בשם רבינו ירוחם): » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)	(Beit Yosef in the name of Rabbenu Yeruḥam)
ב	« המודר הנאה מחבירו יכול לפרוע חובו » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)	One from whom benefit of his fellow has been vowed away may pay his debt
ב	« ואפילו אם היה לו משכון ביד המלוה ופרע זה בשבילו ונטל המשכון » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)	and even if he had a pledge in the lender’s hands, and this one paid on his behalf and took back the pledge
ב	« צריך להחזירו ללוה הנאסר (דעת רש״י וריב״ש ורמב״ם) » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)	he must return it to the borrower, the one to whom it is forbidden (the view of Rashi, the Rivash and the Rambam)
ב	« ויכול לזון את אשתו ובניו ועבדיו ואפי׳ הכנענים » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)	and he may feed his wife, his children and his slaves, even Canaanite ones
ב	« אבל אסור לזון בהמתו בין טמאה בין טהורה » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)	but it is forbidden for him to feed his beast, whether unclean or clean
ב	« ואסור ללמדו מקרא כיון שמותר ליטול שכר עליה והוא מלמדו חנם נמצא שמהנהו » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)	and it is forbidden for him to teach him Scripture, since it is permitted to take a fee for it, and he teaches him free — so that he is found to benefit him
ב	« אבל מלמדו מדרש הלכות ואגדות » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)	but he may teach him midrash, halakhot and aggadot
ב	« והוא שלא יאמר הנאסר לאוסר שילמדנו » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)	and that provided the one forbidden does not ask the one who forbade to teach him
ב	« והאידנא שמותר ליטול שכר אף על המדרש הכל אסור » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)	and nowadays, when it is permitted to take a fee even for midrash, all of it is forbidden
ב	« אבל ללמד את בנו אפי׳ מקרא מותר » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)	but to teach his son, even Scripture, is permitted
ב	« ומותר לשמשו בכוס של בית האבל ובכוס של בית המרחץ: » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)	and it is permitted to serve him with the cup of the house of mourning and the cup of the bathhouse
ב	« הגה ויש חולקין ומתירין אפילו אמר לו שילמדנו (הרא״ש והטור) » (רמ״א יו״ד רכ״א:ב)	Gloss: and some dispute and permit even if he asked him to teach him (the Rosh and the Tur)
ב	« וה״ה בכל דבר מצוה ובלבד בדבר הצריך שליחות כגון לתרום תרומתו אסור להיות שלוחו. (ב״י בשם הרא״ש ורבינו ירוחם): » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)	and the same for any matter of mitzva; provided, however, that in a matter requiring an agency — such as separating his teruma — it is forbidden for him to be his agent. (Beit Yosef in the name of the Rosh and Rabbenu Yeruḥam)
ג	« ראובן שאסר נכסיו על שמעון אסור להשיאו בתו קטנה או נערה לפי שעדיין היא ברשותו והרי מוסר לו שפחה לשמשו » (שו״ע יו״ד רכ״א:ג)	Reuven who forbade his property to Shimon: it is forbidden for him to give him in marriage his minor or na‘ara daughter, because she is still under his authority, and behold he is handing him a maidservant to serve him
ג	« ואם נכסי שמעון אסורין עליו מותר לישא בתו אע״פ שפטרו מחיוב מזונותיה » (שו״ע יו״ד רכ״א:ג)	and if it is Shimon’s property that is forbidden to him, he is permitted to marry his daughter, although he has released him from the obligation of her maintenance
ג	« ומחזיר לו אבידתו בין שנכסי בעל אבידה אסורין למחזיר בין שנכסי מחזיר אסורין לבעל אבידה » (שו״ע יו״ד רכ״א:ג)	and he returns to him his lost object, whether the property of the owner of the lost object is forbidden to the returner, or the property of the returner is forbidden to the owner
ג	« ובמקום שנוטלין שכר על החזרת אבידה אם נכסי בעל אבידה אסורין למחזיר אסור לו לקבלו אלא מחזיר לו בחנם » (שו״ע יו״ד רכ״א:ג)	and in a place where a fee is taken for returning a lost object: if the property of the owner is forbidden to the returner, it is forbidden for him to receive it; he therefore returns it to him free
ג	« ואם נכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה אינו רשאי להחזיר לו בחנם » (שו״ע יו״ד רכ״א:ג)	and if the property of the returner is forbidden to the owner of the lost object, he may not return it to him free
ג	« ואם נכסי שניהם אסורין זה על זה אינו יכול לקבל השכר שאם כן הוא נהנה ולא להניחו שא״כ הוא מהנה אלא יפול השכר להקדש: » (שו״ע יו״ד רכ״א:ג)	and if the property of each is forbidden to the other, he may neither receive the fee — for then he benefits — nor leave it with him — for then he confers benefit; rather the fee shall fall to hekdesh
ד	« ראובן שאסר הנאתו על שמעון וחלה שמעון יכול ראובן ליכנס לו לבקרו » (שו״ע יו״ד רכ״א:ד)	Reuven who forbade his benefit to Shimon, and Shimon fell ill: Reuven may enter his house to visit him
ד	« ובמקום שנותנין שכר למי שיושב אצל החולה לצוות לו לא ישב אצלו אלא מבקרו מעומד » (שו״ע יו״ד רכ״א:ד)	and in a place where a fee is given to one who sits by the sick to keep him company, he shall not sit by him, but visits him standing
ד	« ואם אין דרך ליתן שכר לרופא יכול לרפאתו אפילו בידים אפי׳ אם יש רופא אחר שירפאנו » (שו״ע יו״ד רכ״א:ד)	and if it is not customary to give a fee to the physician, he may heal him, even with his hands, even if there is another physician who would heal him
ד	« אבל אם דרך ליתן שכר לרופא לא ירפאנו בחנם » (שו״ע יו״ד רכ״א:ד)	but if it is customary to give a fee to the physician, he shall not heal him free
ד	« ולא ירפא לבהמתו ואפי׳ אם אין דרך ליתן שכר לרופא » (שו״ע יו״ד רכ״א:ד)	and he shall not heal his beast, even if it is not customary to give a fee to the physician
ד	« אבל יכול לומר לו סם פלוני יפה לה והוא יעשנה » (שו״ע יו״ד רכ״א:ד)	but he may tell him: such-and-such a remedy is good for it — and he will do it himself
ד	« ואם אינו יודע לעשותו והיא תמות אם לא יעשנה מותר המדיר לעשותו » (שו״ע יו״ד רכ״א:ד)	and if he does not know how to do it, and it will die if he does not, it is permitted for the one who vowed to do it
ד	« ואם מת יכול להביא ארון ותכריכין » (שו״ע יו״ד רכ״א:ד)	and if he died, he may bring a coffin and shrouds
ד	« ואם חלה בן שמעון יכול ראובן ליכנס לו ולישב עמו ולבקרו (מעומד) » (שו״ע יו״ד רכ״א:ד)	and if Shimon’s son fell ill, Reuven may enter, sit with him and visit him (standing)
ד	« ואם נכסי שמעון אסורין על ראובן שהדירו שמעון מנכסיו וחלה שמעון נכנס ראובן לבקרו (ר״ן) » (שו״ע יו״ד רכ״א:ד)	and if Shimon’s property is forbidden to Reuven, Shimon having vowed him away from his property, and Shimon fell ill: Reuven enters to visit him (Ran)
ד	« אבל לא מיושב » (שו״ע יו״ד רכ״א:ד)	but not seated
ד	« חלה בנו אינו נכנס כלל אלא שואל עליו בשוק » (שו״ע יו״ד רכ״א:ד)	if his son fell ill, he does not enter at all, but inquires after him in the market
ד	« ויכול ראובן להעיד לשמעון הנאסר בין עדות ממון בין עדות נפשות: » (שו״ע יו״ד רכ״א:ד)	and Reuven may testify for Shimon, the one bound, whether in a monetary matter or a capital one
ה	« ראובן שאסר הנאתו על שמעון יכול לישן (עמו) במטה קטנה בימות החמה אבל לא בימות הגשמים מפני שהוא מהנהו » (שו״ע יו״ד רכ״א:ה)	Reuven who forbade his benefit to Shimon: he may sleep (with him) in a small bed in the dry season, but not in the rainy season, because he confers benefit on him
ה	« ובגדולה מותר בין בימות החמה בין בימות הגשמים » (שו״ע יו״ד רכ״א:ה)	and in a large bed it is permitted, both in the dry season and in the rainy season
ה	« ורוחץ עמו באמבטי גדולה אבל לא בקטנה מפני שמהנהו שמגביה עליו המים » (שו״ע יו״ד רכ״א:ה)	and he bathes with him in a large tub, but not in a small one, because he benefits him by raising the water upon him
ה	« ומזיע עמו אף בקטנה » (שו״ע יו״ד רכ״א:ה)	and he sweats with him even in a small one
ה	« ומיסב עמו במטה ואוכל עמו על השלחן » (שו״ע יו״ד רכ״א:ה)	and he reclines with him on a couch and eats with him at the same table
ה	« אבל לא בקערה אחת שמא יאכל מחלקו » (שו״ע יו״ד רכ״א:ה)	but not from a single dish, lest he eat of his share
ה	« ואם דרך שבעל הבית חוזר וממלא הקערה לאחר שאכלו כל מה שהיה בו מותר: » (שו״ע יו״ד רכ״א:ה)	and if it is the householder’s practice to refill the dish after they have eaten all that was in it, it is permitted
ה	« הגה או שהיה מתחילה כל כך בקערה שהמותר חוזר לבעל הבית מותר (ב״י בשם הר״ן והראב״ד) : » (רמ״א יו״ד רכ״א:ה)	Gloss: or if there was from the outset so much in the dish that the remainder returns to the householder — it is permitted (Beit Yosef in the name of the Ran and the Raavad)
ה	« אם היו שניהם חופרים בכרם ביחד לא יחפור בשורה הקרובה לו מפני שמהנהו שמרפה הקרקע לפניו אבל ברחוק ממנו מותר » (שו״ע יו״ד רכ״א:ה)	if the two of them were digging together in a vineyard, he shall not dig in the row near him, because he benefits him by loosening the ground before him; but far from him it is permitted
ה	« ולא ימכור לו ולא יקנה ממנו ולא ישאילנו ולא ילונו ולא ישאל ולא ילוה ממנו: » (שו״ע יו״ד רכ״א:ה)	and he shall not sell to him, nor buy from him, nor lend him an article, nor lend him money, nor borrow an article or money from him
ו	« המודר הנאה מחבירו ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרים בעיר » (שו״ע יו״ד רכ״א:ו)	One from whom benefit of his fellow was vowed away, and that other has a bathhouse and an oil-press rented out in the city
ו	« אם יש לו בהם תפיסת יד אסור » (שו״ע יו״ד רכ״א:ו)	if he has a grip of the hand in them, it is forbidden
ו	« אם אין לו בהם תפיסת יד מותר » (שו״ע יו״ד רכ״א:ו)	if he has no grip of the hand in them, it is permitted
ו	« אבל אם אסרו עליו בפירוש חל האיסור גם עליו: » (שו״ע יו״ד רכ״א:ו)	but if he forbade them to him expressly, the prohibition takes effect on them too
ז	« המשכיר בית לחבירו ואח״כ הדיר השוכר מנכסיו לא חל איסור על הבית שהשכיר לו » (שו״ע יו״ד רכ״א:ז)	One who rents a house to his fellow, and afterwards the tenant forbade him his property: the prohibition did not take effect on the house he rented to him
ז	« ואם פירש הבית בפירוש יש אומרים שחלה האיסור גם עליו » (שו״ע יו״ד רכ״א:ז)	and if he specified the house expressly, some say the prohibition took effect on it too
ז	« וי״א שאפי׳ אם פירשו בפירוש אינו יכול לאסרו בלשון קונם אם לא בלשון הקדש ממש » (שו״ע יו״ד רכ״א:ז)	and some say that even if he specified it expressly, he cannot forbid it by the term konam, but only by the term of an actual consecration
ז	« ושוכר יכול לאסרו דהא פירותיו הם » (שו״ע יו״ד רכ״א:ז)	and the tenant may forbid it, since the produce is his
ז	« וממשכן דינו כמשכיר ובעל משכונא דינו כשוכר: » (שו״ע יו״ד רכ״א:ז)	and the pledgor’s status is that of a landlord, and the pledge-holder’s status is that of a tenant
ז	« הגה המשאיל בית לחבירו אין יכול לאסרו עליו כל זמן השאלה (הגהת מיי׳ פ״ו) » (רמ״א יו״ד רכ״א:ז)	Gloss: one who lends a house to his fellow cannot forbid it to him for the duration of the loan (Hagahot Maimoniyot, chapter 6)
ז	« והשואל יכול לאסרו על אחר כל זמן השאלה דכדידיה דמי (בית יוסף ס״ס זה בשם הרשב״א): » (שו״ע יו״ד רכ״א:ז)	and the borrower may forbid it to another for the whole duration of the loan, for it is as his own (Beit Yosef, end of this siman, in the name of the Rashba)
ח	« הנותן טבלא לאומן לצייר ואסרה על בעלה אחר שציירה קודם שפרעו מותרת. » (שו״ע יו״ד רכ״א:ח)	One who gives a panel to a craftsman to paint, and forbade it to its owner after he had painted it, before he had paid him — it is permitted.
ח	« המודר הנאה מחבירו יכול המדיר לומר לחנוני פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה והחנוני נותן לו וחוזר ונוטל מהמדיר » (שו״ע יו״ד רכ״א:ח)	One from whom benefit of his fellow was vowed away: the one who vowed may say to the shopkeeper — so-and-so is bound from benefit of me, and I do not know what to do; and the shopkeeper gives him, then comes and takes from the one who vowed
ח	« אם ירצה המדיר לפרעו (אבל אינו מחוייב לפרעו) » (שו״ע יו״ד רכ״א:ח)	if the one who vowed wishes to pay him (but he is not obliged to pay him)
ח	« וכן אם היה למודר בית לבנות גדר לגדור שדה לקצור יכול לומר לפועלים פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה הם עושים עמו ובאים ונוטלין שכר מהמדיר אם ירצה המדיר לפרעם » (שו״ע יו״ד רכ״א:ח)	and likewise, if the bound man had a house to build, a fence to raise, a field to reap, he may say to the labourers: so-and-so is bound from benefit of me, and I do not know what to do; and they work with him, then come and take wages from the one who vowed, if he wishes to pay them
ח	« וכן מותר לומר כל הזן לפלוני או עושה עמו אינו מפסיד » (שו״ע יו״ד רכ״א:ח)	and likewise it is permitted to say: whoever feeds so-and-so, or works with him, will not lose by it
ח	« אבל אסור לומר כל השומע קולי יזון לפלוני דכיון שהוא לשון ציווי הוי כשלוחו » (שו״ע יו״ד רכ״א:ח)	but it is forbidden to say: let whoever hears my voice feed so-and-so — for, being a form of command, it is as his agent
ח	« וכן אסור לומר לחבירו אם תזון לפלוני לא תפסיד דכיון שאומר כן ליחיד נראה כשלוחו: » (שו״ע יו״ד רכ״א:ח)	and likewise it is forbidden to say to his fellow: if you feed so-and-so, you will not lose — for since he says it to a single man, he looks like his agent
ט	« היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר לשם מתנה והלה מותר בה » (שו״ע יו״ד רכ״א:ט)	They were walking on the road and he has nothing to eat: he gives to another as a gift, and the latter is permitted in it
ט	« ואם אין עמהם אחר מניח על הסלע ואומר הרי הוא מופקר לכל מי שירצה והלה נוטל ואוכל » (שו״ע יו״ד רכ״א:ט)	and if there is no one else with them, he lays it on the rock and says: behold, it is ownerless for whoever wishes — and the other takes and eats
ט	« במה דברים אמורים בנותן לאחר לשם מתנה בסתם » (שו״ע יו״ד רכ״א:ט)	To what does this apply? Where he gives to another as a gift, without qualification
ט	« אבל אם אמר לחבירו הסעודה נתונה לך במתנה ויבא פלוני שהוא אסור בהנייתי ויאכל עמכם בסעודה הרי זה אסור » (שו״ע יו״ד רכ״א:ט)	but if he said to his fellow: the meal is given you as a gift, and let so-and-so, who is forbidden my benefit, come and eat with you at the meal — that is forbidden
ט	« ולא עוד אלא אפי׳ נותן לו סתם וחזר ואמר לו רצונך שיבא פלוני ויאכל עמכם אם הוכיח סופו על תחלתו שלא נתן לו אלא על מנת שיבא פלוני ויאכל אסור » (שו״ע יו״ד רכ״א:ט)	and more than that: even if he gives without qualification, then says to him — would you like so-and-so to come and eat with you? —, if the end proves the beginning, namely that he gave it only on condition that so-and-so come and eat, it is forbidden
ט	« כגון שהיתה סעודה גדולה והוא רוצה שיבא אביו או רבו וכיוצא בהם שהם אסורים בהנייתו לאכול מסעודתו שהרי סעודתו מוכחת עליו שלא גמר להקנות וכן כל כיוצא בזה: » (שו״ע יו״ד רכ״א:ט)	for instance where it was a large meal and he wants his father, or his teacher, or the like, who are forbidden his benefit, to eat of his meal — for behold his meal proves against him that he did not complete the conveyance. And so for all that resembles this
י	« מי שנשבע או נדר שלא ידבר עם חבירו יכול לכתוב לו כתב » (שו״ע יו״ד רכ״א:י)	One who swore or vowed not to speak with his fellow may write him a writing
י	« (או) לדבר עם אחר והוא שומע: » (שו״ע יו״ד רכ״א:י)	(or) to speak with another, and he hears
י״א	« אם אסר ספרו על חבירו אסור לנאסר ללמוד בו: » (שו״ע יו״ד רכ״א:י״א)	If he forbade his book to his fellow, it is forbidden for the latter to study in it
י״ב	« המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו » (שו״ע יו״ד רכ״א:י״ב)	One from whom benefit of his fellow was vowed away is forbidden in his coal and permitted in his flame
י״ב	« המודר הנאה מחבירו תוקע לו תקיעה של מצוה: » (שו״ע יו״ד רכ״א:י״ב)	One from whom benefit of his fellow was vowed away blows for him a blast of mitzva
י״ב	« הגה המודר הנאה מחבירו מותר לשחוט לו בהמה בריאה אבל לא מסוכנת (כן משמע מב״י בשם אהל מועד): » (רמ״א יו״ד רכ״א:י״ב)	Gloss: one from whom benefit of his fellow was vowed away — it is permitted to slaughter for him a healthy beast, but not one in danger of death (so it appears from the Beit Yosef in the name of the Ohel Mo‘ed)
י״ג	« המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה » (שו״ע יו״ד רכ״א:י״ג)	One from whom benefit of a shofar was vowed away: it is permitted for him to blow with it a blast of mitzva
י״ג	« המודר הנאה ממעיין טובל בו טבילה של מצוה בימות הגשמים אבל לא בימות החמה. » (שו״ע יו״ד רכ״א:י״ג)	One from whom benefit of a spring was vowed away immerses in it an immersion of mitzva in the rainy season, but not in the dry season.
י״ג	« (כפול סי׳ רי״ז סכ״ו): » (שו״ע יו״ד רכ״א:י״ג)	(a duplicate of siman 217, seif 26)
י״ד	« הנודר הנאה מחבירו ונתן לו לולב לצאת בו על מנת שיחזירנו ביום שני יצא » (שו״ע יו״ד רכ״א:י״ד)	One who vowed away benefit from his fellow, and the other gave him a lulav to fulfil his obligation on condition that he return it: on the second day, he has fulfilled it
י״ד	« אבל ביום ראשון לא יצא : » (שו״ע יו״ד רכ״א:י״ד)	but on the first day, he has not fulfilled it

9. The open disputes of the apparatus

Seven disagreements the apparatus leaves open, and which no page can settle in a Rav’s stead.

1. Passage without a shortcut (seif 1). The Ba’h would permit where it does not shorten the road; the Shakh at ס״ק א, the Taz at ס״ק א and the Nekudot HaKesef forbid in every case. The Ba’er Hetev records ודלא כהב״ח.

2. A debt with a deed or a pledge (seif 2). The Meḥaber permits without distinction; the Ba’h, cited by the Shakh at ס״ק ו, forbids where the debt is certain. The Nekudot HaKesef refer to the author’s own commentary on Ḥoshen Mishpat 128, where he objects to the Sma on this point.

3. Asking to be taught (seif 2). The Meḥaber requires that the bound man not ask; the Rama, in the name of the Rosh and the Tur, permits even if he did; the Ba’h, cited at ס״ק י״ג, rules like the first view.

4. The word מעומד in seif 4. The Shakh at ס״ק כ״ד and the Taz at ס״ק כ״ה hold it a copyist’s error; the edition that reaches us carries it in parentheses. A question of text, not of opinion — yet it changes conduct.

5. The קונם against the שעבוד (seif 7). Three positions, plus a fourth in the apparatus: the prohibition takes effect if expressly designated; it takes effect only in the language of consecration; per the Shakh at ס״ק מ״ה one cannot even consecrate, not even the surplus; and the Pitḥei Teshuva at ס״ק ב reports that an express formula is required besides.

6. Slaughtering (seif 12). The Rama permits, the Taz at ס״ק מ״ב writes ואיסור גמור הוא, the Nekudot HaKesef refute him, and the Peni Aryeh — cited at Pitḥei Teshuva ס״ק ו — follows the Rama on three conditions.

7. Blowing oneself (seif 13). The Shakh, at ס״ק נ״ט, sets our seif against Oraḥ Ḥayyim 586:5 and concludes וצ״ע; the Ba’h permits in pressing need, as the Ba’er Hetev reports.

10. The vocabulary of the siman

Term	Sense
מודר הנאה · מדיר · נאסר	The one from whom benefit is withheld; the one who spoke the vow; the one bound by it
ויתור	The customary indulgence no one bills for — and which is nevertheless forbidden (seif 1)
הנאה המביאה לידי מאכל	A benefit that leads to food: the middle formula of seif 1
גרמא	The indirect effect — settling a debt, אברוחי ארי (seif 2)
הנאה דממילא	Benefit that comes of itself — the wife and children fed (seif 2)
מצות לאו ליהנות ניתנו	The commandments were not given for benefit — seifim 12, 13, 14
תפיסת יד	A remnant of control over a leased asset — the criterion of seif 6
שעבוד	The real charge of a tenant or pledgee — the obstacle of seif 7
קדושת הגוף · קדושת דמים	Sanctity of body and sanctity of value; only the first displaces a charge (Shakh ס״ק מ״ג)
שליחות	Agency — the boundary of seif 8, measured by the obligation to pay
הוכיח סופו על תחלתו	The end proves the beginning — the rule of proof of seif 9
מחיותיה לא אדריה	From his own life he did not bind him — the Shakh’s estimation at ס״ק כ״ה
קלקול ותיקון	Damage and improvement — the measure of slaughtering in seif 12

11. Golden rules, mnemonic and classic pitfalls

Everything · except three · measured by price. The vow reaches every benefit, down to the kind no one bills for. It leaves three breaches: what is merely avoided, what comes of itself, what is only the mitzva. And everywhere the same measure: is this service paid for?

Golden rules. (1) First establish which way the vow runs and which words were said: the siman changes entirely with each. (2) A benefit avoided is not a benefit received — but only if it was not certain. (3) What is normally paid for, given free, is a benefit. (4) A general word covers only what the mind was on; an express designation goes further, but runs into a third party’s right. (5) One may address the world; one may not command nor address a single man. (6) A gift is a gift only where the will to divest is entire.

Classic pitfalls. (1) Thinking the vow bears only on money: it bears on passage, service, speech and study. (2) Applying the debt-payment permission without checking the Shakh’s two conditions. (3) Taking the permission to feed the household as a permission to feed: the beast remains forbidden, even when one harms it. (4) Reading seif 8 without its parenthesis: once the vower must pay, the whole device collapses. (5) Treating seif 7 as a seif of vows: it is a seif of property law, and the Shakh expressly returns it there. (6) Deciding the slaughtering question on the Rama alone: the Taz opposes it in formal terms and the apparatus does not conclude.

All the above is a study summary. Actual conduct — knowing which way the vow was pronounced, which words were said, what the local practice pays for, and whether the vower owes anything — belongs to the Rav.

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן רכ״א · Level 3 — Synthesis / Revision · דיני הנודר הנאה מחבירו
daattorah.com