« כמו ב״ה כו׳. היינו מדינא אבל מצד התקנה כב״י בשם הא״ח שהורו הראב״ד וכל חכמי דורו שאין אדם יכול לאסור חלקו מב״ה ולא מספרים ואם אסר אין איסורו איסור וכן כתב הב״ח וכן כתב המחבר בא״ח סי׳ קנ״ג סט״ו: » (ש״ך יו״ד רכ״ד ס״ק א)
« וי״א כו׳. בכל דבר שאין בו דין חלוקה כלומר בב״ה וכה״ג אין בהם דין חלוקה ומותר כדלקמן סימן רכ״ו וכ״פ מהרש״ל פ׳ שור שנגח את הפרה סי׳ ל״ב וכן נראה עיקר בש״ס: » (ש״ך יו״ד רכ״ד ס״ק ב)
« חלוקה. כלומר בבהכ״נ וכה״ג אין בהם דין חלוקה דמותר וכן נראה עיקר בש״ס ש״ך אבל הט״ז כתב דבש״ס משמע דבבהכ״נ יש בו דין חלוקה ואסור כדעת ראשונה שכתב המחבר ע״ש ועיין בא״ח סי׳ קנ״ג סי״ז: » (באר היטב יו״ד רכ״ד ס״ק ב)
עשר פסקאות — תשע למחבר ואחת לרמ״א.
| סעיף | לשון | משמע |
|---|---|---|
| א | « ראובן שאמר לשמעון הריני עליך חרם או הרי אתה אסור בהנאתי » (שו״ע יו״ד רכ״ד:א) | ראובן שאמר לשמעון הריני עליך חרם או הרי אתה אסור בהנאתי |
| א | « ראובן מותר בהנאת שמעון ושמעון אסור בהנאת ראובן » (שו״ע יו״ד רכ״ד:א) | ראובן מותר בהנאת שמעון ושמעון אסור בהנאת ראובן |
| א | « ואם אמר לשמעון הרי אתה עלי חרם » (שו״ע יו״ד רכ״ד:א) | ואם אמר לשמעון הרי אתה עלי חרם |
| א | « ראובן אסור בהנאת שמעון ושמעון מותר בהנאת ראובן » (שו״ע יו״ד רכ״ד:א) | ראובן אסור בהנאת שמעון ושמעון מותר בהנאת ראובן |
| א | « הריני עליך חרם ואתה עלי שניהם אסורין ליהנות זה מזה » (שו״ע יו״ד רכ״ד:א) | הריני עליך חרם ואתה עלי שניהם אסורין ליהנות זה מזה |
| א | « ומותרים בדברים שהם בשותפות לכל ישראל כמו הר הבית והעזרות » (שו״ע יו״ד רכ״ד:א) | ומותרים בדברים שהם בשותפות לכל ישראל כמו הר הבית והעזרות |
| א | « ואסורין בדברים שהם בשותפות לבני אותה העיר כמו בית הכנסת והתיבה והספרים » (שו״ע יו״ד רכ״ד:א) | ואסורין בדברים שהם בשותפות לבני אותה העיר כמו בית הכנסת והתיבה והספרים |
| א | « ומה תקנתם שיקנו חלקם שיש להם בו לאחר ונמצא שאין אחד מהם נהנה משל חבירו » (שו״ע יו״ד רכ״ד:א) | ומה תקנתם שיקנו חלקם שיש להם בו לאחר ונמצא שאין אחד מהם נהנה משל חבירו |
| א | « וי״א שהם מותרים בכל דבר שאין בו דין חלוקה: » (שו״ע יו״ד רכ״ד:א) | וי״א שהם מותרים בכל דבר שאין בו דין חלוקה: |
| א | « הגה ומי שהשאיל ביתו לבית הכנסת יש בתקנת ר׳ גרשון שאינו רשאי לאסרה על א׳ מבני הקהל אא״כ יאסרנה על כולם: » (רמ״א יו״ד רכ״ד:א) | הגה ומי שהשאיל ביתו לבית הכנסת יש בתקנת ר׳ גרשון שאינו רשאי לאסרה על א׳ מבני הקהל אא״כ יאסרנה על כולם: |
שלוש מחלוקות עוברות בסימן זה, ואין השולחן ערוך סוגר אחת מהן.
| מונח | משמע |
|---|---|
| חרם | המופרש — לשון נדר המפרשת דבר מן התשמיש |
| הנאה | כל תועלת היוצאת מדבר או מאדם |
| הנודר / המודר | האומר / זה שנאמר עליו — לשונות המשנה, שהחליפם השולחן ערוך בראובן ושמעון |
| דבר של עולי בבל | מה שהוא של כל ישראל: הר הבית, העזרות, הבור שבאמצע הדרך |
| דין חלוקה | הזכות לתבוע חלוקת נכס משותף — ציר כל הדיון |
| התיבה | שנותנין עליה ספר תורה לקרות — והמשנה מונה אותה אצל הספרים |
| תקנת רבנו גרשום | תקנות רבנו גרשום; והרמ״א מביא אחת מהן בבית שהשאילוהו לבית הכנסת |
לברר את הלשון: עליך אוסר את חבירו, עלי אוסר את האומר, ושתיהן אוסרות את שניהם. נכסי כל ישראל נשארים פתוחים. ובנכסי העיר, מחלוקת הש״ך והט״ז פתוחה, ותקנת הסעיף — להקנות חלקו לאחר — מועילה בכל עניין. אבל בבית הכנסת ובספרים בפרט, התקנה שהביא הש״ך בשם הראב״ד, ושהעתיקה השולחן ערוך באו״ח קנ״ג:ט״ו, נוטלת לגמרי את הכח לאסור. וכל מעשה ממש נשאל לרב.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן רכ״ד · ♥ תמיכה