« אם יש בו דין חלוקה חל הנדר ואסורין ליכנס בו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א)
« ואם אין בו דין חלוקה לא חל הנדר ומותרין ליכנס בו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א)
« היינו ד׳ אמות על ד׳ אמות לכל אחד כמו שכתוב בחושן משפט סימן קע״א ס״ג » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק א)
« וברירה זו מעיקרו קנייה היא דהוי כמאן דזכי להיות קנוי לכל אחד בפני עצמו בשעה שידרוך בה כף רגלו בשעת דריסתו » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק ד)
« ומשמע דה״ה שאר כל תשמיש שאינו כמו תשמיש דרחיים ותנור וגידול תרנגולים מותר באין בו דין חלוקה מה״ט » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק ד)
« בעל שאוסר הנאתו על אחרים אסורין ליכנס בנכסי מלוג של אשתו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ג)
« דשותף טעמא משום ברירה ולא שייך ברירה זו בנכסי מלוג » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק ט״ו)
« כשהדירו שניהם זה את זה אסורין להעמיד בו תנור וכירים וריחים ותרנגולים » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ב)
« אפילו באין בו דין חלוקה » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק ט)
« ומשמע דכל תשמיש בעולם שממלא כל החצר כגון לשטוח פירות בכל החצר וכה״ג אסור וכ״כ מהרש״ל » (באר היטב יו״ד רכ״ו ס״ק ו)
« והיו כופין את הנודר למכור חלקו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ב)
« אם נאסר בלשון חצרי שמותר בו לאחר שימכר: » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ב)
« דחיישינן שמא יכשל חבירו על ידי נדרו » (ט״ז יו״ד רכ״ו ס״ק ד)
« אבל אם אמר חצר זה מאי מהני כפייה למכור כיון שאסור גם לאחר שימכור » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק י״ד)
« הגה וכן הדין בשנים שהיה להם יחד מקום בבית הכנסת ואמר אחד לחבירו חלקי יהא לך הקדש » (רמ״א יו״ד רכ״ו:א)
« דמאחר דקאמר לך הקדש ודאי כוונתו לאסרו עליו » (רמ״א יו״ד רכ״ו:א)
« וכן אם היו שותפין בדבר המטלטל אם יש בו דין חלוקה אסורין בו ואם אין בו דין חלוקה מותרין בו » (רמ״א יו״ד רכ״ו:א)
שלושה סעיפים, עשרים ואחת פסקאות. והטבלה מחזירה את סדר השולחן ערוך המדויק, ובכללו הגהת הרמ״א.
| סעיף | לשון | ביאור |
|---|---|---|
| א | « שנים שהם שותפים בחצר ונדרו הנאה זה מזה » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א) | שנים שהם שותפים בחצר ונדרו הנאה זה מזה |
| א | « אם יש בו דין חלוקה חל הנדר ואסורין ליכנס בו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א) | אם יש בו דין חלוקה חל הנדר ואסורין ליכנס בו |
| א | « עד שיחלקו ויכנס כל אחד בשלו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א) | עד שיחלקו ויכנס כל אחד בשלו |
| א | « וכ״ש אם אחד מהם הדיר לאחד מן השוק מנכסיו שאסור ליכנס בו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א) | וכ״ש אם אחד מהם הדיר לאחד מן השוק מנכסיו שאסור ליכנס בו |
| א | « ואם אין בו דין חלוקה לא חל הנדר ומותרין ליכנס בו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א) | ואם אין בו דין חלוקה לא חל הנדר ומותרין ליכנס בו |
| א | « בין אם הדירו זה את זה או שהדיר אחד מהם לאחד מן השוק מנכסיו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א) | בין אם הדירו זה את זה או שהדיר אחד מהם לאחד מן השוק מנכסיו |
| א | « ודוקא כשאותו מן השוק שהוא מודר נכנס לצורך השותף » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א) | ודוקא כשאותו מן השוק שהוא מודר נכנס לצורך השותף |
| א | « בין שהוא צריך לשותף בין שהשותף צריך לו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א) | בין שהוא צריך לשותף בין שהשותף צריך לו |
| א | « אבל ליכנס בו שלא לצורך השותף אסור: » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א) | אבל ליכנס בו שלא לצורך השותף אסור: |
| א | « הגה וכן הדין בשנים שהיה להם יחד מקום בבית הכנסת ואמר אחד לחבירו חלקי יהא לך הקדש » (רמ״א יו״ד רכ״ו:א) | הגה וכן הדין בשנים שהיה להם יחד מקום בבית הכנסת ואמר אחד לחבירו חלקי יהא לך הקדש |
| א | « דמאחר דקאמר לך הקדש ודאי כוונתו לאסרו עליו » (רמ״א יו״ד רכ״ו:א) | דמאחר דקאמר לך הקדש ודאי כוונתו לאסרו עליו |
| א | « אבל אם אמר יהא הקדש ולא אמר לך לא כוון אלא שיהיה הקדש לעניים ומותר חבירו ליהנות ולישב עליה » (רמ״א יו״ד רכ״ו:א) | אבל אם אמר יהא הקדש ולא אמר לך לא כוון אלא שיהיה הקדש לעניים ומותר חבירו ליהנות ולישב עליה |
| א | « והוא הדין בכל כיוצא בזה » (רמ״א יו״ד רכ״ו:א) | והוא הדין בכל כיוצא בזה |
| א | « וכן אם היו שותפין בדבר המטלטל אם יש בו דין חלוקה אסורין בו ואם אין בו דין חלוקה מותרין בו » (רמ״א יו״ד רכ״ו:א) | וכן אם היו שותפין בדבר המטלטל אם יש בו דין חלוקה אסורין בו ואם אין בו דין חלוקה מותרין בו |
| ב | « כשהדירו שניהם זה את זה אסורין להעמיד בו תנור וכירים וריחים ותרנגולים » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ב) | כשהדירו שניהם זה את זה אסורין להעמיד בו תנור וכירים וריחים ותרנגולים |
| ב | « היה אחד מהם מודר הנאה מחבירו הוא אסור בהעמדת תנור וכירים וריחים ותרנגולים » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ב) | היה אחד מהם מודר הנאה מחבירו הוא אסור בהעמדת תנור וכירים וריחים ותרנגולים |
| ב | « ואסור ליכנס בו אם יש בו דין חלוקה וחבירו מותר בכל » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ב) | ואסור ליכנס בו אם יש בו דין חלוקה וחבירו מותר בכל |
| ב | « והיו כופין את הנודר למכור חלקו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ב) | והיו כופין את הנודר למכור חלקו |
| ב | « אם נאסר בלשון חצרי שמותר בו לאחר שימכר: » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ב) | אם נאסר בלשון חצרי שמותר בו לאחר שימכר: |
| ג | « בעל שאוסר הנאתו על אחרים אסורין ליכנס בנכסי מלוג של אשתו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ג) | בעל שאוסר הנאתו על אחרים אסורין ליכנס בנכסי מלוג של אשתו |
| ג | « ואינו דומה לשותף שהדיר את אחד מן השוק » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ג) | ואינו דומה לשותף שהדיר את אחד מן השוק |
ארבע נקודות נשארו במחלוקת, ואין הדף מכריע באחת מהן. וכל אחת שאלה שיש להביא לרב.
| מונח | ביאור |
|---|---|
| דין חלוקה | שהנכס גדול כדי שתשאיר החלוקה לכל אחד חלק הראוי לו — ארבע אמות על ארבע אמות בחצר |
| ברירה | בירור למפרע: המעשה הנעשה מגלה שהחלק היה מבורר כבר |
| שותפין | בעלי נכס אחד בשותפות |
| אחד מן השוק | אדם שאינו מן השותפין |
| חצרי | לשון של יחס בעלות, והמכר מפקיעו |
| חצר זו | החפץ עצמו, ואין המכר משנה בו |
| כופין | סעד בית דין, וכאן החיוב למכור את חלקו |
| גוד או אגוד | דרך יציאה מן השותפות |
| רגיל | הרגיל לעבור — ובתרי זימני, כירושלמי |
| נכסי מלוג | נכסי האשה שהבעל אוכל פירותיהם ואינו בעלים |
| הקדש | הקדשה לגבוה; והרמ״א מראה ש״לך הקדש״ אינו הקדש אלא איסור |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן רכ״ו · ♥ תמיכה