« מי שאסר עצמו מכל ישראל אסור לקנות מהם ולמכור להם » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א)
« אלא לוקח ביותר ומוכר בפחות » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א)
« ואם אסר הנאתו עליהם לוקח מהם בפחות ומוכר ביותר אם ישמעו לו » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א)
« זבינא מציעא דאית ביה הנאה ללוקח ולמוכר » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א)
« וזבינא חריפא הוא הנאת הלוקח ולא הנאת המוכר » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א)
« וזבינא דרמי באפיה הוי הנאת המוכר ולא הנאת הלוקח » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א)
« הוא סחורה שקופצים עליה סוחרים » (ש״ך יו״ד רכ״ז ס״ק ג)
« היא סחורה שאין סוחרים קופצים עליה ודומה לו כמי שמונחת לו על פניו » (ש״ך יו״ד רכ״ז ס״ק ו)
« הילכך אם אסר עצמו מהם יקננו מהם ביותר ומוכר להם שוה בשוה » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א)
« ואם אסרם עליו ימכרנו להם ביותר אם ישמעו לו ויקננו מהם שוה בשוה » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א)
« הילכך אם אסר עצמו מהם ימכרנו להם בפחות ויקננו מהם שוה בשוה » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א)
« ואם אסרם עליו יקננו מהם בפחות אם ישמעו לו וימכרנו להם שוה בשוה: » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א)
« לעולם בכל ענין ואפי׳ שוה בשוה » (ש״ך יו״ד רכ״ז ס״ק א)
« דוקא ולא שוה בשוה וכ״ש בפחות דאסור » (ש״ך יו״ד רכ״ז ס״ק ד)
« אסר הנייתם עליו הרי זה משאילן ומלוה אותם » (שו״ע יו״ד רכ״ז:ב)
« אבל הוא לא ישאל ולא ילוה מהם » (שו״ע יו״ד רכ״ז:ב)
« ואם אסר הנאתו עליהם והנאתם עליו לא ישאיל ולא ילוה להם ולא הם ממנו: » (שו״ע יו״ד רכ״ז:ב)
« דהתם אם לא ישא ויתן עם זה ישא ויתן עם אחר אבל הכא א״א לו » (ט״ז יו״ד רכ״ז ס״ק ב)
« מי שאסר הנאתו על הכהנים ועל הלוים באים ונוטלין תרומותיו ומעשרותיו בעל כרחו » (שו״ע יו״ד רכ״ז:ג)
« ואם אמר כהנים אלו ולוים אלו יתן לכהנים ולוים אחרים » (שו״ע יו״ד רכ״ז:ג)
« רָבָא אָמַר: שָׁאנֵי תְּרוּמָה, דְּהַיְינוּ טַעְמָא דְּיִטְּלוּ עַל כׇּרְחוֹ — מִשּׁוּם דִּתְרוּמָה לָא חַזְיָא אֶלָּא לְכֹהֲנִים, וְכֵיוָן דְּקָא אָתֵי לְמֵיסְרָא עֲלַיְיהוּ, שַׁוְּיָא עַפְרָא בְּעָלְמָא » (נדרים פ״ה ע״א)
« וכן הדין במתנות עניים לעניים: » (שו״ע יו״ד רכ״ז:ג)
« וכתב ב״י ה״ה לענין צדקה שב״ד שולחין וממשכנין אותו בע״כ ונותנים לעניים כיון דקיי״ל כופין על הצדקה » (ט״ז יו״ד רכ״ז ס״ק ג)
שלושה סעיפים, שש עשרה פסקאות — ועשר מהן בסעיף א לבדו. והטבלה מחזירה את סדר השולחן ערוך המדויק.
| סעיף | לשון | ביאור |
|---|---|---|
| א | « מי שאסר עצמו מכל ישראל אסור לקנות מהם ולמכור להם » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א) | מי שאסר עצמו מכל ישראל אסור לקנות מהם ולמכור להם |
| א | « זבינא מציעא דאית ביה הנאה ללוקח ולמוכר » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א) | זבינא מציעא דאית ביה הנאה ללוקח ולמוכר |
| א | « אלא לוקח ביותר ומוכר בפחות » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א) | אלא לוקח ביותר ומוכר בפחות |
| א | « ואם אסר הנאתו עליהם לוקח מהם בפחות ומוכר ביותר אם ישמעו לו » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א) | ואם אסר הנאתו עליהם לוקח מהם בפחות ומוכר ביותר אם ישמעו לו |
| א | « וזבינא חריפא הוא הנאת הלוקח ולא הנאת המוכר » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א) | וזבינא חריפא הוא הנאת הלוקח ולא הנאת המוכר |
| א | « הילכך אם אסר עצמו מהם יקננו מהם ביותר ומוכר להם שוה בשוה » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א) | הילכך אם אסר עצמו מהם יקננו מהם ביותר ומוכר להם שוה בשוה |
| א | « ואם אסרם עליו ימכרנו להם ביותר אם ישמעו לו ויקננו מהם שוה בשוה » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א) | ואם אסרם עליו ימכרנו להם ביותר אם ישמעו לו ויקננו מהם שוה בשוה |
| א | « וזבינא דרמי באפיה הוי הנאת המוכר ולא הנאת הלוקח » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א) | וזבינא דרמי באפיה הוי הנאת המוכר ולא הנאת הלוקח |
| א | « הילכך אם אסר עצמו מהם ימכרנו להם בפחות ויקננו מהם שוה בשוה » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א) | הילכך אם אסר עצמו מהם ימכרנו להם בפחות ויקננו מהם שוה בשוה |
| א | « ואם אסרם עליו יקננו מהם בפחות אם ישמעו לו וימכרנו להם שוה בשוה: » (שו״ע יו״ד רכ״ז:א) | ואם אסרם עליו יקננו מהם בפחות אם ישמעו לו וימכרנו להם שוה בשוה: |
| ב | « אסר הנייתם עליו הרי זה משאילן ומלוה אותם » (שו״ע יו״ד רכ״ז:ב) | אסר הנייתם עליו הרי זה משאילן ומלוה אותם |
| ב | « אבל הוא לא ישאל ולא ילוה מהם » (שו״ע יו״ד רכ״ז:ב) | אבל הוא לא ישאל ולא ילוה מהם |
| ב | « ואם אסר הנאתו עליהם והנאתם עליו לא ישאיל ולא ילוה להם ולא הם ממנו: » (שו״ע יו״ד רכ״ז:ב) | ואם אסר הנאתו עליהם והנאתם עליו לא ישאיל ולא ילוה להם ולא הם ממנו: |
| ג | « מי שאסר הנאתו על הכהנים ועל הלוים באים ונוטלין תרומותיו ומעשרותיו בעל כרחו » (שו״ע יו״ד רכ״ז:ג) | מי שאסר הנאתו על הכהנים ועל הלוים באים ונוטלין תרומותיו ומעשרותיו בעל כרחו |
| ג | « ואם אמר כהנים אלו ולוים אלו יתן לכהנים ולוים אחרים » (שו״ע יו״ד רכ״ז:ג) | ואם אמר כהנים אלו ולוים אלו יתן לכהנים ולוים אחרים |
| ג | « וכן הדין במתנות עניים לעניים: » (שו״ע יו״ד רכ״ז:ג) | וכן הדין במתנות עניים לעניים: |
אין סימן רכ״ז חצוי במחלוקות גדולות כרכ״ו; אלא שארבע נקודות נחתכות בו מחוץ ללשון, ואין אחת מהן נפסקת מאליה.
| מונח | ביאור |
|---|---|
| זבינא מציעא | מקח שהחפץ שווה בו את דמיו, ושניהם נהנין |
| זבינא חריפא | סחורה שקופצים עליה סוחרים: וההנאה ללוקח |
| זבינא דרמי באפיה | סחורה שאין קופצין עליה, מונחת לו על פניו: וההנאה למוכר |
| שוה בשוה | בדמים שווים — ואינו נייטרלי לעולם: ואינו מותר אלא כשאין לנאסר בו הנאה |
| אם ישמעו לו | שההפסד הנדרש מחבירו אינו נכפה עליו |
| משאילן ומלוה | משאיל כלים ומלווה מעות — והם הנהנין, ואין נדרו אוסר |
| גזירה | תקנת שמירה: לאסור את המותר משום האסור — ולא נגזרה כאן |
| טובת הנאה | שווי זכות הבחירה למי ליתן את המתנה |
| מתנות עניים | לקט שכחה פאה ומעשר עני |
| כופין על הצדקה | בית דין כופין על הצדקה, וממשכנין עליה |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן רכ״ז · ♥ תמיכה