Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן רכ״ח · נ״א סעיפים · ש״ך · ט״ז · באר היטב · פתחי תשובה · נקודות הכסף
Rédaction :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
La raison n’est pas de prudence générale : elle est dans le siman. Le seif 7 avertit le vouant contre lui-même, et le seif 4 dit ce qu’il en coûte.
« ויזהר הנודר שלא יאמר שמתחרט מעיקרו אלא אם כן הוא ברור לו שהיה רוצה שלא נדר מעולם שאם לא כן אין ההתרה התרה והוא באיסור נדר כל ימיו » (שו״ע יו״ד רכ״ח:ז)
« ואם הוא משקר לחכם אין התרתו כלום » (שו״ע יו״ד רכ״ח:ד)
« והאידנא אין מומחה שיהא ראוי להתיר ביחיד » (שו״ע יו״ד רכ״ח:א)
Le Baer Hetev, au ס״ק ג, rapporte du Chakh la conséquence stricte, et elle vaut même après coup.
« אפי׳ ב׳ חכמים גדולים אין התרתם התרה ואפילו בדיעבד וצריך לחזור ולהתיר בג » (באר היטב יו״ד רכ״ח ס״ק ג)
Que doivent savoir ces trois ? Le Chakh élargit au ס״ק ב — il suffit qu’on leur ait enseigné —, et le Baer Hetev rapporte au ס״ק א le Levouch, qui n’exige qu’une compréhension partielle, et précise que tel est l’usage.
« כתב הלבוש וסברי קצת כדי שידעו מה שיתירו כו׳ משמע שא״צ שיהיו סברי היטב אלא כל שסברי קצת כדי שידעו מה שיתירו סגי וכן נוהגין ש״ך » (באר היטב יו״ד רכ״ח ס״ק א)
Mais ils doivent savoir ouvrir un פתח, même pour une התרה par simple חרטה. Le Baer Hetev en donne la raison au ס״ק ב.
« אינם ראוים להתיר אפי׳ ע״י חרטה אם לא שיכולין להתיר ג״כ ע״י פתח דשמא יבא לפניהם נדר שצריך פתח » (באר היטב יו״ד רכ״ח ס״ק ב)
« ובשום אופן לא יהיו המתירים מבני המדינה שכולם נוגעים בדבר ולא מהני סילוק נפשייהו » (ש״ך יו״ד רכ״ח ס״ק י״ב)
Quatre gestes, dans cet ordre, et chacun a sa source.
« קודם שיתירו לו צריך שיפרט להם הנדר והסיבה שבשבילה נדר » (שו״ע יו״ד רכ״ח:יד)
Il suffit de le dire à l’un des trois, ce qui permet la discrétion.
« ונהגו להחמיר ולעשות מן החרטה פתח שלאחר שאומר שמתחרט מעיקרא אומרים לו אילו ידעת שתתחרט כלום נדרת והוא אומר לא ואז מתירין לו » (רמ״א יו״ד רכ״ח:ז)
Le Taz, au ס״ק י״א, approuve cet usage et dit exactement ce qu’il couvre — et ce qu’il ne couvre pas.
« ומה שמביא רמ״א כאן נהגו להחמיר לעשות מהחרטה פתח הוא נכון מצד שאין לחוש שמא עכשיו הוא מתחרט אבל לא מתחרט מעיקרא ע״כ מהני פתח שאומר שאילו יודע דבר זה לא היה נודר כלל » (ט״ז יו״ד רכ״ח ס״ק י״א)
« ועכשיו נהגו שהמתירין יושבים והמודר עומד » (ש״ך יו״ד רכ״ח ס״ק ט)
« יאמר לו ג׳ פעמים מותר לך או שרוי לך או מחול לך » (שו״ע יו״ד רכ״ח:ג)
Toute langue convient, mais non toute formule : le Taz, au ס״ק ד, écarte celles qui ne déracinent pas.
« פי׳ אפילו בלשון לעז מחילה והתרה שענינם לעקור הנדר מעיקרא וסיים רמב״ם בזה אבל א » (ט״ז יו״ד רכ״ח ס״ק ד)
| Le défaut | Source | Conséquence |
|---|---|---|
| Le vouant a menti au sage | seif 4 | L’התרה n’est rien |
| Le vœu n’a pas été détaillé | seif 14 | Leur dissolution n’est pas une dissolution |
| La dissolution a été obtenue par contrainte | seif 51 | Elle n’est rien |
| Deux sages seulement, fussent-ils grands | באר היטב ס״ק ג | Il faut recommencer devant trois, même après coup |
| La חרטה ne porte que sur le présent | seif 7 | Ce n’est pas une חרטה ; le vœu n’est pas déraciné |
| Le vœu n’a pas encore pris effet | seif 17 | Il n’y a rien à délier — même en cas de risque d’achoppement |
« אבל אם אמר שעתה הוא מתחרט ועד עתה הוא חפץ במה שנדר לא הוי חרטה » (שו״ע יו״ד רכ״ח:ז)
« ואפילו במקום שיש לחוש למכשול הנודר אין מתירין לו עד שיחול » (שו״ע יו״ד רכ״ח:יז)
« אין מתירין נדר של דבר איסור אפי׳ אינו אלא איסור דרבנן » (שו״ע יו״ד רכ״ח:טו)
Le Rama ouvre deux issues, et l’une d’elles est médicale au sens propre.
« ואם יש מכשול בנדר זה כגון שיש לחוש שיעבור בלא התרה מתירין לו לכתחלה » (רמ״א יו״ד רכ״ח:טו)
« וכן מי שנדר שלא לשחוק ונשתטה לפעמים וכששוחק ירווח לו מתירין לו » (רמ״א יו״ד רכ״ח:טו)
« נדר שעל דעת רבים אין לו התרה בלא דעתם » (שו״ע יו״ד רכ״ח:כא)
« וכן נכון להחמיר לכתחלה אלא אם כן יש מצוה בהתרתו » (רמ״א יו״ד רכ״ח:כא)
Ce que le Rama range parmi les motifs de mitsva est plus large qu’on ne l’attendrait : la prière en public, la paix du ménage, les besoins de la collectivité, et jusqu’à la subsistance. Mais avec une condition ferme.
« ודוקא אם אי אפשר לקיים המצוה בלא התרת הנדר » (רמ״א יו״ד רכ״ח:כא)
« ואם אותן הרבים אומרים שלא להתיר לו אפי׳ לצורך מצוה אין מתירין לו » (רמ״א יו״ד רכ״ח:כא)
Le Rama applique le même régime à deux vœux très courants dans la pratique : celui que l’on prononce dans la détresse, et le ban que l’on porte sur soi-même.
« וכן נדר שנדר בשעת צרה אין להתיר אלא לצורך מצוה או לצורך גדול כמו נדר על דעת רבים » (רמ״א יו״ד רכ״ח:מה)
« ומיהו אם התירו בדיעבד מותר » (רמ״א יו״ד רכ״ח:מה)
« יש אומרים דנדר על דעת רבים שהתירו בדיעבד הותר (שם שורש נ״ב בשם הר״ר אביגדור) ואין לסמוך על זה כי אם בשעת הדחק ויש צורך בדבר » (רמ״א יו״ד רכ״ח:כא)
La question à poser en premier n’est pas « a-t-il dit sur son avis ? » mais « a-t-il reçu un bienfait en échange ? ».
« ודוקא שנדר על דעתו בשביל שום טובה שעשה לו » (שו״ע יו״ד רכ״ח:כ)
« אבל אם מעצמו נדר ע״ד חבירו יכולים להתיר לו בלא דעתו » (שו״ע יו״ד רכ״ח:כ)
Et quand il y a eu bienfait, le Rama tranche pour l’avis le plus exigeant.
« וי״א דאפילו הודיעו אין מתירין אלא מדעתו ורצונו) (מהרי״ק שורש כ״ב וטור ורא״ש) (וכן עיקר » (רמ״א יו״ד רכ״ח:כ)
« ואנן טובה מחמת השבועה דוקא בעינן וכמ״ש הריב״ש סי׳ תס״א והרב » (ש״ך יו״ד רכ״ח ס״ק מ)
« מיהו בתשובת ר״מ אלשקר סימן נ״ז משמע דבכה״ג מיקרי טובה שכתב על מי שהשכיר בית לחבירו לזמן ונשבע לו שלא יוציאנו תוך הזמן מיקרי טובה מחמת שנותן לו מעות השכירות וע״ש וצ״ע » (ש״ך יו״ד רכ״ח ס״ק מ)
Deux précisions pratiques du Chakh et du Rama, qui reviennent souvent. Le serment prêté devant le mandataire d’un homme suit le régime du serment prêté devant lui (Chakh ס״ק ל״ז) ; et lorsque l’התרה est faite sans lui, on l’en informe, pour qu’il ne le soupçonne pas.
« דה״ה בנשבע לפני שלוחו אין מתירים לו אלא מדעת משלחו או מדעת השליח עצמו » (ש״ך יו״ד רכ״ח ס״ק ל״ז)
« וי״א שצריך שיודיע לו שהתיר לו כדי שלא יחשוד אותו שעבר על נדרו » (רמ״א יו״ד רכ״ח:כ)
« ואפילו מעומד ובקרובים ובלילה ובשבת אפי׳ אם היה אפשר לו מאתמול לישאל עליו ובלבד שיהיה לצורך השבת » (שו״ע יו״ד רכ״ח:ג)
La condition est le besoin du Chabbat lui-même — le siman donne pour exemple le vœu de ne pas manger ou de se priver du plaisir du Chabbat. Les חרמי ציבור font exception par l’usage.
« מעתה חלה עליו השבועה ויכולים להתיר לו מיד » (שו״ע יו״ד רכ״ח:יט)
Ce seif et le seif 17 se distinguent par la structure du serment : un serment qui oblige dès aujourd’hui se délie dès aujourd’hui ; un serment qui n’interdit rien avant son terme ne se délie pas avant son terme.
« צריך הנודר לבא לפני המתירין כשיתירו לו ואינו עושה שליח לשאול על נדרו » (שו״ע יו״ד רכ״ח:טז)
« ומתירין ע״י תורגמן » (רמ״א יו״ד רכ״ח:טז)
« מתירים כמה נדרים לאיש אחד אפילו בהיתר אחד ולכמה אנשים בהיתר אחד » (שו״ע יו״ד רכ״ח:מו)
« אבל מי שנשבע על דבר אחד פעמים ושלש צריך התרה לכל אחד ואחד » (שו״ע יו״ד רכ״ח:מו)
| La question | La réponse du siman | Où |
|---|---|---|
| Combien de juges aujourd’hui ? | Trois. Deux ne suffisent pas, même בדיעבד | seif 1 · באר היטב ס״ק ג |
| Faut-il un פתח, ou la חרטה suffit-elle ? | L’usage joint les deux : on fait de la חרטה un פתח | seif 7 (Rama) · ט״ז ס״ק י״א |
| Peut-on envoyer quelqu’un à sa place ? | Non. Un interprète, oui ; un mandataire, non | seif 16 |
| Peut-on délier avant que le vœu ne commence ? | Non, même en cas de risque d’achoppement | seif 17 |
| Un vœu de tsedaka déjà partiellement versé ? | Il peut demander sur le reste | seif 42 |
| Un vœu prononcé dans la détresse ? | Seulement pour une mitsva ou un grand besoin | seif 45 (Rama) |
| Un vœu fait sur l’avis de trois personnes nommées ? | Pas sans elles ; Rama : pas pour une chose facultative | seif 21 |
| Un vœu prononcé devant trois, sans dire « sur leur avis » ? | Il a une dissolution — mais le seif 21 rapporte un avis contraire | seifim 23 et 21 |
| Le créancier peut-il libérer son débiteur lui-même ? | Oui, en se tenant pour payé — mais il ne peut pas proroger | seif 39 |
| Une dissolution obtenue sous pression ? | Elle n’est rien | seif 51 |
Le siman lui-même laisse ouvertes des questions que ses commentateurs n’ont pas closes. Les nommer est plus utile que de les trancher.
| La question laissée ouverte | Où |
|---|---|
| Ce qui compte comme טובה — le Chakh conclut וצ״ע | ש״ך ס״ק מ |
| Un vœu sur l’avis d’un compagnon qui s’est tu : est-ce un vœu על דעת חבירו ? | ט״ז ס״ק כ״ז · נקודות הכסף |
| Un vœu de jeu délié après coup : permis ou interdit ? | seif 15 |
| Une communauté dont chacun a juré : chacun peut-il se repentir seul ? | seif 30 (Rama) |
| Le serment qui crée l’obligation survit-il à sa violation ? | seif 41 |
| Le ban sur soi dans le monde à venir se délie-t-il ? | seif 45 |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · סימן רכ״ח · ♥ Soutenir