סימן רכ״ט — ארבע שאלות בהתרת מקצת ובסדר ההתרות (יורה דעה רכ״ט)

מה נשאל מן הלשון

1. מפני מה המקצת גוררת את הכול

« דמעיקרא לא נדר אלא על דעת שיתקיים כולו » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק א)

« הַנִּשְׁבָּע אוֹ הַנּוֹדֵר שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְכֻלְּכֶם וְנִשְׁאַל עַל נִדְרוֹ אוֹ עַל שְׁבוּעָתוֹ עַל אֶחָד מֵהֶם וְהִתִּירוֹ הֻתְּרוּ כֻּלָּם. שֶׁהַנֵּדֶר שֶׁהֻתַּר מִכְּלָלוֹ הֻתַּר כֻּלּו » (רמב״ם הלכות נדרים פרק ד׳ הלכה י״א)

« אם החרימו או נידו עשרה בני אדם והתירו אחד מהם הוא מותר וכולם אסורים » (שו״ע יו״ד רכ״ט:ב)

« שאין החרם והפרת בעל עוקרים מעיקרו אלא מכאן ולהבא » (ש״ך יו״ד רכ״ט ס״ק ט)

« דבהיתר זה וכן הפרת הבעל לא אמרינן דנעקר מעיקרא אלא מכאן ולהבא » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק ו)

« לפי שע״י פתח דומה קצת לנדר בטעות וכיון שיש קצת טעות בנדר הותר » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק ד)

« משא״כ ע״י חרטה שאין שם טעות מעיקרא אלא שנהפכה דעתו עתה » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק ד)

« וי״א בתרא ס״ל אפילו על ידי חרטה מהני דהא החכם עוקר הנדר מעיקרא » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק ד)

2. ״שיחליף דבריו״ — חלוקה שהבאר היטב עושה אותה קריאה

« ובסי׳ רל״ב ס״ח יתבאר דלא אמרינן הותר כולו כשהותר מקצתו אא״כ משנה דבריו ממה שאמר תחילה וכן הדין כאן בכל מקום דאמרינן הותר כולו » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק ה)

« ותמוהין דברי מו״ח ז״ל שפסק להקל כאן » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק ה)

« משמע דהכא אין צריך שיחליף דבריו כדלקמן סי׳ רל״ב סעיף ח » (ש״ך יו״ד רכ״ט ס״ק ד)

« דהכא כיון שאינו טעות בעיקר הנדר אלא ניתר ע״י התרה בכל ענין הותרו כולן » (ש״ך יו״ד רכ״ט ס״ק ד)

« מיהו נראה מהטור דיש לחלק בין נדר שהותר מעצמו לנדר שהתיר החכם » (ש״ך יו״ד רכ״ט ס״ק ד)

« ז״א כמ״ש ס״ק ד׳ גם מ״ש גם בד״מ פסק כמ״ש ליתא ואישתמיטתיה דברי ד״מ שבסימן רל״ב » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ט)

« והש״ך מסכים עם הב״ח וכתב שכ״כ בד״מ סי׳ רל״ב דהכא שאני כיון שאינו טעות מעיקר הנדר אלא ניתר ע״י התרה בכל ענין הותרו כולן וא״צ שיחליף דבריו » (באר היטב יו״ד רכ״ט ס״ק ג)

3. היתיר את השבועה השנייה קודם הראשונה?

« אסר עליו ככר ב׳ פעמים או שנשבע עליו ב׳ פעמים אף על פי שנשאל עליו והתירו לו אסור עד שישאל עליו ויתירו לו פעם שנית » (שו״ע יו״ד רכ״ט:ג)

« מדכתב שלא חלה השניה משמע שאין בידו להתיר השניה קודם היתר הראשונה כיון שעדיין לא חלה » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק י)

« משמע שיכול להתיר השנייה או השלישית אפי׳ קודם שהתיר הראשונה » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק י)

« הוא הדין בנשבע על דבר אחד הרבה פעמים סגי בהיתר א׳ לכולם » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק י)

« דכשזה נופל זה קם ע״כ לא שייך נפילה אחת לתרוייהו וזה דבר שהשכל מחייבו » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק י)

« נראה דאין לסמוך להקל בשל תורה כיון שהרא״ש והטור משמע דלא סבירא להו כן » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק י)

« פירוש שאין כוונתו רק לשאול על הראשונה אבל אם נשאל על כולם בבת אחת סגי בהיתר אחד כדלעיל סימן רכ״ח סמ״ו » (ש״ך יו״ד רכ״ט ס״ק י״ג)

« מתירים כמה נדרים לאיש אחד אפילו בהיתר אחד ולכמה אנשים בהיתר אחד והני מילי דלאיש אחד סגי בהיתר אחד בנדרים מחולפים אבל מי שנשבע על דבר אחד פעמים ושלש צריך התרה לכל אחד ואחד » (שו״ע יו״ד רכ״ח:מו)

« וכן נראה עיקר אלא שיש להחמיר לכתחלה כיון דאפשר » (ש״ך יו״ד רכ״ח ס״ק ק״י)

« דאע״ג דאין שבועה חלה על שבועה כדלקמן סי׳ רל״ט סי״ג מ״מ כשהותרה הראשונה חלה השניה למפרע » (ש״ך יו״ד רכ״ט ס״ק י״ד)

« וגם דברי מהר״ל ן׳ חביב נראין נכונים דכיון דהשבועות הן בעולם יכול להתירם בבת אחת » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ט)

« ומכל מקום יש להחמיר בדבר וכמ״ש בש״ך סימן רכ״ח ס״ק ק״י » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ט)

« אבל הט״ז כתב שבשבועה א״י להתיר בב״א אפי׳ להתיר השניה קודם הראשונה אין להקל ע״ש מילתא בטעמא » (באר היטב יו״ד רכ״ט ס״ק ז)

4. המנעולים

« שדבר זה הוה כשבועה בפני עצמה כ״כ ב״י בשם רשב״א והרא״ש » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק י״א)

« שאע״פ שלשון וכן לעולם כולל לאין תכלית אי אפשר שיתרבה הנדר מטעם זה » (ש״ך יו״ד רכ״ט ס״ק י״ז)

« פירוש דוקא שנים אבל אם הזכיר ג׳ הוה על דעת רבים ודינו מבואר בסימן רכ״ח סעיף כ״א » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק ט״ו)

« אם התנה בשעת שבועתו שלא תהא ניתרת לעולם אין תנאו כלום דדברים בעלמא הם » (שו״ע יו״ד רכ״ט:ז)

« ותמיה לי מה בין זה לאומר בלא התרה דסעיף ד » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק ט״ז)

« ולענין מעשה נ״ל דאף כאן יעשה ב׳ היתרים אחד על מה שאמר שלא יהיה ניתר לעולם וא׳ על עיקר השבועה » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק ט״ז)

« לק״מ דבסעיף ד׳ מיירי שכלל כן בשבועתו כלומר שהשבועה היתה ג״כ ע״ז שלא יהא לו התרה אבל הכא אמר כן בשעת שבועתו ולא כלל בשבועתו » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ט)

« כיון שלא כלל בשבועתו שלא ישאל על שבועתו דאם כן מתירין תחילה הב׳ ואחר כך הראשונה כאמור » (שו״ע יו״ד רכ״ט:ז)

« כלומר כשכלל בשבועתו כן מתירין תחלה הב׳ כו » (ש״ך יו״ד רכ״ט ס״ק י״ח)

« ותימה לי הא איתא בסי׳ רכ״ח סעיף כ״ה אפילו הזכירו בפירוש שבועה עם החרם » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק י״ז)

« לא דק אלא רצה לומר שהחרם צריך התרה שלשון היתר שייך בחרם ואם כן הרי קבל עליו שלא יתיר חרמו וצריך התרה לזה מתחילה » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ט)