Vingt seifim, et un plan que le premier d’entre eux annonce. On les range ici par mécanisme — chacune des quatre familles a le sien, et il faut le connaître pour savoir ce qui la fait tomber. Le tableau-maître de la dernière section rétablit l’ordre du livre pour retrouver un seif.
| Bloc | Seifim | Matière |
|---|---|---|
| I | 1 | L’annonce : quatre familles et un cinquième cas |
| II | 2–3 | נדרי זרוזין — l’aiguillon |
| III | 4–5 | נדרי הבאי et נדר שוא |
| IV | 6–11 | נדרי שגגות — l’erreur |
| V | 12 | נדרי אונסין — la contrainte, et la glose du Rama |
| VI | 13 | L’interdit de vouer ainsi |
| VII | 14–18 | Les applications de la contrainte |
| VIII | 19–20 | התולה בדבר — le vœu suspendu |
Le mécanisme. Celui qui voue pour faire céder l’autre ne s’interdit rien : sa parole vise l’autre, non lui-même. Le Choulhan Aroukh le dit en une clause, et le Taz en tire à son ס״ק ב que la bouche et le cœur ne s’accordent pas.
« לא נאסר שום אחד מהם שכן דרך התגרים לידור או לישבע כדי לזרז חבירו ואין בלבו לשום נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב)
Les trois limites. Le même seif les donne dans l’ordre, et chacune fait revenir le vœu.
« אבל אם לא נתרצו אלא זה בסלע וזה בשקל ונתבטל המקח ודאי לנדר גמור נתכוונו וחל הנדר וכל מי שיעבור על נדרו הרי חילל דבריו » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב)
« וכל זה מיירי בסתם אבל אם אומרים שלנדר גמור נתכוונו הוי נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב)
« ואם המוכר אמר קונם אם אפחות מיותר מסלע או שאמר הלוקח קונם אם אוסיף לך על מעט פחות משקל ונתרצו בג׳ דינרים הרי זה נדר שאין דרך לזרז כשמפליגין כל כך ולנדר גמור נתכוונו: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב)
Le second cas. Le seif 3 met côte à côte deux phrases identiques et deux régimes opposés : l’hôte qui fait vouer n’a rien voué ; l’invité qui demande à être lié l’est. Puis le Rama ferme l’analogie.
« הגה ואין למדין מדיני נדרי זרוזין למקום אחר שאין לך בהם אלא מה שאמרו חכמים. (ב״י בשם רבינו ירוחם): » (רמ״א יו״ד רל״ב:ג)
L’exagération. L’homme jure sur une image que personne n’entend au pied de la lettre. Le vœu ne prend pas parce qu’il n’y avait pas d’affirmation.
« שכן דרך העולם להפליג ולא כוון לשם נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ד)
Le Chakh ajoute, au nom du Ran à son ס״ק ז, qu’il y a deux sortes d’exagération, et que la seconde — celle où l’hyperbole n’est pas d’usage — tombe pour une autre raison : on évalue l’intention.
Le vœu vain. Le seif 5 n’est pas un cas d’exagération : ici l’objet est réellement impossible. Le nom technique est נדר שוא, et c’est de lui que vivra le seif 14.
« אמר קונם כל פירות שבעולם עלי אינו נדר כיון שאי אפשר לו להיות בלא כל הפירות הוי ליה נדר שוא » (שו״ע יו״ד רל״ב:ה)
Deux avis du Rama resserrent le seif 5 : au futur, et avec une réserve qui rend la vie possible. Le Chakh conclut à la rigueur au ס״ק י, et écarte au ס״ק י״א « sauf la viande » et « sauf les céréales » du vœu vain.
Le mécanisme. Deux conditions cumulatives, et le seif 6 les donne dans la même phrase : l’erreur au moment qui compte, et la certitude qu’il n’aurait pas voué s’il avait su.
« כיון שהוא שוגג בשעת הוצאת הנדר מפיו או בשעה שיש לה לחול ואם היה יודע שהוא כן לא היה נודר אינו נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ו)
Deux moments. Le seif les nomme : au moment où le vœu sort de la bouche, ou au moment où il devrait prendre effet. Le premier couvre l’erreur sur le passé, le second l’erreur sur l’avenir.
Deux assiettes. Le Chakh les sépare à son ס״ק ט״ז, et c’est la clef de tout le bloc : quand l’erreur est dans le fond du vœu, il tombe de lui-même (seif 7) ; quand elle est dans un motif accessoire, il faut l’avoir énoncé (seif 6) — et ce n’est pas le Taz seul qui l’exige : le Chakh l’exige à la fin de ce même ס״ק ט״ז au nom du Ran, et le Taz cite le même Ran à son ס״ק י״ג.
« אע״פ שלא פירש כיון שהדבר מוכיח שאין אדם אוסר פירותיו על אביו ואחיו » (שו״ע יו״ד רל״ב:ז)
La limite formelle. Les seifim 8 et 9 posent la même règle sur deux objets différents : changer la formule fait tout tomber, l’élargir d’une exception n’en fait tomber que cette exception.
« שלא החליף לשון הנדר בין שעת איסור לשעת חזרה לא הותרו האחרים: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ח)
« אבל אם אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר כל היינות אסורים עלי חוץ מן המיושן הרי זה מותר במיושן בלבד וכן כל כיוצא בזה: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ט)
Les seifim 10 et 11 ferment le bloc par deux cas de serment : l’homme qui s’est trompé sur le degré d’un interdit, et celui qu’on a trompé.
« ואיגלאי מילתא שהשר פטרו לזה אין ממש באותה שבועה כיון שהטעהו: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יא)
Le mécanisme. Le Mehaber le donne en une ligne de michna, et le Chakh en tire à son ס״ק כ״א la conséquence qui commande tout : il n’a pas voué pour ce cas-là, même sans l’avoir stipulé.
« נדרי אונסין כיצד הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה או שחלה בנו או שעכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יב)
« משמע אע״פ שלא התנה בשעת הנדר על כל אונס שיולד אמרינן דאאונס כה״ג לא נדר » (ש״ך יו״ד רל״ב ס״ק כ״א)
Ce que c’est. Le Rama donne quatre marques dans sa glose : une dépense lourde, un ordre de l’autorité même simplement pécuniaire, l’impossibilité de payer au terme, et l’oubli après un délai selon un premier avis.
« הגה ואם אירע לו אונס והיה אפשר לסלקו על ידי ממון הרבה שיתן מקרי אונס (ריב״ש סי׳ קפ״ו) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב)
Ce que ce n’est pas. Trois exclusions, et elles sont aussi importantes que les marques : ce que l’on peut aisément écarter, ce que l’on s’est fabriqué (seif 17), et ce que l’on n’était pas obligé d’accepter (seif 18).
« מ״מ אם בנקלה יכולים להשתדל לא מקרי אונס (שם ותשוב׳ הרשב״א) וע״ל סימן רכ״ח סעיף מ״ז בדין חרם שגוזר המושל לעבור עליו » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב)
« מי שנשבע שידור במקום חמיו אם לא יעכבנו אונס אם סיבב הוא או אחרים בשבילו איום עליו שלא לילך למקום חמיו אין זה אונס: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יז)
« ואחר שגזרו הנבררים הראה מודעא זו ואמר שאינו רוצה לקבל אלא מה שידין עליו דיין הקהל בדין תורה כיון שקבל עליו בחרם אסור לו לסתור דינם: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יח)
« ולא מקרי אונס בשבועה אלא א״כ היה מגיע לו איזה רעה אם לא היה נשבע אבל אם לא היה מגיע לו טובה ונשבע כדי שיהא לו טובה מזה אין מקרי אנוס בשבועה (מהרי״ק שורש קס״ז ופסקי מהרא״י סי׳ ע״ג) . » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב)
La crédibilité. Le Rama tient qu’un homme est cru sur sa contrainte, et le Chakh, à son ס״ק כ״ה, en retire le cas qui compte : celui qui a juré à autrui n’est pas cru sur sa seule parole, car la contrainte n’est pas chose fréquente et chacun dirait qu’il était contraint.
« נראה דהיינו דוקא בנדר או נשבע לעצמו אבל בנשבע לחבירו כגון בשט״ח וכה״ג אינו נאמן ול״ד למ״ש ר״י בן הרא״ש דאם אמר קיימתי השבועה שנשבעתי לך נאמן דשאני התם שכן דרך לקיים השבועה אבל הכא אונס לא שכיח ועוד דלעולם כל א׳ יאמר אנוס הייתי » (ש״ך יו״ד רל״ב ס״ק כ״ה)
Les seifim 14 à 18 appliquent la contrainte à cinq situations. Deux d’entre elles sont souvent citées, et ce sont elles que les freins entourent.
Devant l’extorqueur (seif 14). La permission, puis ses deux freins : l’autorité doit agir hors de son droit, et la vérité ne doit pas être connue.
« וחושב בלבו יאסרו עלי רק היום אף על פי שמוציא מפיו סתם וקיימא לן דברים שבלב אינם דברים גבי אנס שרי » (שו״ע יו״ד רל״ב:יד)
« וכל זה לא מיירי אלא כשאפשר לעבור על שבועתו ונדרו שלא יודע להאנסין אבל אם יודע להאנסין אסור מפני חלול השם ולכן נענש צדקיהו שעבר על שבועתו לנבוכדנצר (ד״ע) אע״פ שהיה בדרך אונס (תשובת הרא״ש כלל ט׳ ותשו׳ מ״ע סי׳ מ״ט ומהרי״ו סי׳ נ״ג) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד)
Sous les coups (seif 15). Ici aucune réserve intérieure n’est requise — le Taz l’explique à son ס״ק כ״ט par la différence entre celui qui veut arracher un bien et celui qui frappe sans mesure.
« מי שאנס את חבירו ויסרו במיני יסורים עד שנשבע לתת לו כך וכך מעות אין באותה שבועה או נדר או חרם ממש: » (שו״ע יו״ד רל״ב:טו)
La restriction que l’on oublie. Le Chakh la donne à son ס״ק מ׳, au nom du Maharyou : cela ne vaut que lorsqu’on l’a contraint à donner quelque chose ; s’il a juré de ne pas révéler une chose, le ban prend effet. Le Baer Hetev la reprend au ס״ק ל״א. Le Rama, lui, écarte ce même responsum du Maharyou sur le point voisin de la contrainte de mort, à la fin de sa glose au seif 15 ; un cas de cet ordre se porte devant un Rav.
« וכתוב בתשובת מהרי״ו ס״ס נ״ג דוקא אנסו ליתן לו שום דבר אבל נשבע לו שלא לגלות דבר חל החרם » (ש״ך יו״ד רל״ב ס״ק מ)
La ruine (seif 16). Une formule souvent citée, et le seuil que le Chakh détaille au ס״ק מ״ב.
« ואחר כך נתקלקלו החובות שהיו חייבים לו אם אין לו ממה לפרוע לא חובות ולא קרקעות וחפצים חוץ מבית דירתו וכלי תשמישו פטור דאין לך אונס גדול מזה: » (שו״ע יו״ד רל״ב:טז)
Le cinquième cas, annoncé au seif 1, revient à la fin. Le vœu était vrai et sa raison a cessé — ce n’est donc pas une erreur, et le Taz le distingue expressément du seif 6 à son ס״ק ל״ב.
« מי שפירש בשעת נדרו על מה נדר הרי זה כתולה נדרו באותו דבר ואם לא נתקיים הדבר שנשבע בגללו מותר » (שו״ע יו״ד רל״ב:יט)
« דהוה כאלו פירש שנודר על זה התנאי וכיון שנתבטל נתבטל הנדר. » (שו״ע יו״ד רל״ב:יט)
Le seif 20 en donne une variante : le vœu se défait par une phrase, et ce n’est pas le vouant qui la prononce. Deux réserves l’encadrent — celle du Chakh au ס״ק מ״ו, et la controverse du Rama sur l’abstention.
« ה״ז יכול להתיר נדרו שלא ע״פ חכם שיאמר לו כלום נדרת אלא לכבדני וזהו כבודי שלא אטול ממך » (שו״ע יו״ד רל״ב:כ)
« ואפילו אין המדיר אומר בפירוש שכך היתה כוונתו אלא מן הסתם » (שו״ע יו״ד רל״ב:כ)
Le seif 13 commande la lecture du siman. Il ne retire pas la permission ; il retire l’usage qu’on voudrait en faire.
« אע״פ שארבעה נדרים אלו אינם צריכים התרה אסור לידור בהם » (שו״ע יו״ד רל״ב:יג)
« אם לא שרוצה לקיים דבריו: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יג)
Le Taz observe à son ס״ק כ״ב que l’interdit ne peut porter que sur trois des quatre familles : dans un vœu de contrainte, l’homme ignorait au moment de vouer qu’une contrainte surviendrait.
« אע״ג דנקט כולהו ד׳ נדרים מ״מ הא דסיפא שאסור לידור בהם לא שייך רק על ג׳ דהא על נדרי אונסין לא שייך לו׳ כן דמתחלה כשנדר ודאי לא ידע שיהיה אח״כ אונס וא״כ מה איסור שייך בעת שנדר » (ט״ז יו״ד רל״ב ס״ק כ״ב)
Les sections précédentes ont rangé la matière par mécanisme ; ce tableau rétablit l’ordre du Choulhan Aroukh, clause par clause, pour retrouver une phrase. La colonne de droite donne la référence exacte, Mehaber ou Rama.
| Seif | La clause | Ce qu’elle dit |
|---|---|---|
| א | « דין נדרי זרוזין והבאי ושגגות ואונסין. ובו כ׳ סעיפים: » (שו״ע יו״ד רל״ב:א) | Loi des vœux d’aiguillon, d’exagération, d’erreur et de contrainte — et il y a ici vingt seifim |
| א | « יש נדרים שאין צריכין התרה » (שו״ע יו״ד רל״ב:א) | Il y a des vœux qui n’ont pas besoin de dissolution |
| א | « נדרי זרוזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין » (שו״ע יו״ד רל״ב:א) | les vœux d’aiguillon, les vœux d’exagération, les vœux d’erreur, les vœux de contrainte |
| א | « והתולה בדבר ולא נתקיים: » (שו״ע יו״ד רל״ב:א) | et celui qui suspend [son vœu] à une chose, et qu’elle ne s’est pas réalisée |
| ב | « נדרי זרוזין כיצד היה מוכר חפץ לחבירו ואמר קונם עלי ככר זה אם אפחות מסלע » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב) | Les vœux d’aiguillon, comment ? Il vendait un objet à son compagnon et a dit : « konam, ce pain m’est interdit si je descends au-dessous d’un sela » |
| ב | « ואמר הלוקח קונם ככר זה עלי אם אוסיף על שקל ונתרצו שניהם בג׳ דינרים » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב) | et l’acheteur a dit : « konam, ce pain m’est interdit si j’ajoute au-dessus d’un chékel » — et tous deux se sont accordés sur trois dinars |
| ב | « (או בפחות מעט או יותר מעט) (ר״ן) » (רמ״א יו״ד רל״ב:ב) | Glose : (ou un peu moins, ou un peu plus) |
| ב | « לא נאסר שום אחד מהם שכן דרך התגרים לידור או לישבע כדי לזרז חבירו ואין בלבו לשום נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב) | aucun des deux n’est lié — car tel est l’usage des marchands : vouer ou jurer pour aiguillonner son compagnon, sans avoir dans le cœur aucun vœu |
| ב | « (וי״א אף על גב דאמרינן לזרוזי נתכוונו מכל מקום לא יוכל המוכר ליתנו בשקל ולא יוכל הלוקח לקנותו בסלע) (שם בשם י״א) (ויש מקילין) (שם) » (רמ״א יו״ד רל״ב:ב) | Glose : (et certains disent : bien que nous disions qu’ils visaient l’aiguillon, le vendeur ne pourra pas pour autant le donner à un chékel, ni l’acheteur l’acquérir à un sela) … (et certains allègent) |
| ב | « ודוקא כשאין מעמידים דבריהם אלא שניהם נתרצו בשלשה דינרים » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב) | et cela uniquement lorsqu’ils ne maintiennent pas leurs paroles, mais que tous deux se sont accordés sur trois dinars |
| ב | « אבל אם לא נתרצו אלא זה בסלע וזה בשקל ונתבטל המקח ודאי לנדר גמור נתכוונו וחל הנדר וכל מי שיעבור על נדרו הרי חילל דבריו » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב) | mais s’ils ne se sont pas accordés — celui-ci sur un sela et celui-là sur un chékel — et que la vente est tombée, c’est assurément un vœu entier qu’ils visaient, le vœu a pris, et quiconque transgresse son vœu a profané sa parole |
| ב | « ואם האחד העמיד דבריו והשני לא העמיד מתוך שנתבטל לאחד נתבטל גם לשני » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב) | et si l’un a maintenu ses paroles et l’autre non — du fait que c’est annulé pour l’un, c’est annulé aussi pour le second |
| ב | « וכל זה מיירי בסתם אבל אם אומרים שלנדר גמור נתכוונו הוי נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב) | et tout ceci parle d’un cas indéterminé ; mais s’ils disent qu’ils visaient un vœu entier, c’est un vœu |
| ב | « ואם המוכר אמר קונם אם אפחות מיותר מסלע או שאמר הלוקח קונם אם אוסיף לך על מעט פחות משקל ונתרצו בג׳ דינרים הרי זה נדר שאין דרך לזרז כשמפליגין כל כך ולנדר גמור נתכוונו: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב) | et si le vendeur a dit « konam si je descends au-dessous de plus d’un sela », ou si l’acheteur a dit « konam si je t’ajoute au-dessus d’un peu moins d’un chékel », et qu’ils se sont accordés sur trois dinars — c’est un vœu : car on n’a pas coutume d’aiguillonner en s’écartant à ce point, et c’est un vœu entier qu’ils visaient |
| ב | « הגה נדר לשנים שרוצים לקנות ממנו ואמר לאחד מהם לנדר גמור כוונתי ולאחר לזירוזין כיון שהנדר בטל לגבי אחד בטל לגבי שני הואיל ונקרא נדר אחד לשניהם. (ב״י בשם הר״ן בפי׳ הירושלמי): » (רמ״א יו״ד רל״ב:ב) | Glose : il a voué envers deux hommes qui veulent lui acheter, et il a dit à l’un d’eux « c’est un vœu entier que je visais » et à l’autre « c’était pour aiguillonner » : puisque le vœu est nul à l’égard de l’un, il est nul à l’égard du second — car c’est un seul vœu pour les deux |
| ג | « המזמין את חבירו שיאכל עמו ומסרב ומדירו אם אינו אוכל עמו או שאומר לו קונם שאני נהנה לך אם אין אתה מתארח עמי ואוכל פת חמה ושותה כוס של צונן וזה מסרב ה״ז נדר של זרוז » (שו״ע יו״ד רל״ב:ג) | Celui qui invite son compagnon à manger avec lui, et l’autre refuse, et il le fait vouer s’il ne mange pas avec lui — ou bien il lui dit « konam, que je ne tire aucun profit de toi si tu ne loges pas chez moi, ne manges pas un pain chaud et ne bois pas une coupe de froid » — et celui-ci refuse : c’est un vœu d’aiguillon |
| ג | « אבל אם זימן ראובן לשמעון לאכול עמו והיו מזמינים אותו גם במקום אחר וחפץ לאכול יותר עם ראובן ואומר לו הדירני מנכסיך אם לא אוכל עמך כדי שלא יפצירו בי במקום אחר הרי זה נדר גמור: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ג) | mais si Réouven a invité Chimon à manger avec lui, et qu’on l’invitait aussi ailleurs, et qu’il désire davantage manger avec Réouven, et qu’il lui dit « fais-moi vouer de tes biens si je ne mange pas avec toi » — afin qu’on ne le presse pas ailleurs — c’est un vœu entier |
| ג | « הגה ואין למדין מדיני נדרי זרוזין למקום אחר שאין לך בהם אלא מה שאמרו חכמים. (ב״י בשם רבינו ירוחם): » (רמ״א יו״ד רל״ב:ג) | Glose : et l’on n’étend pas les lois des vœux d’aiguillon à un autre cas, car tu n’as en cette matière que ce qu’ont dit les Sages |
| ד | « נדרי הבאי כיצד כגון שאמר קונם ככר זה עלי אם לא ראיתי כיוצאי מצרים » (שו״ע יו״ד רל״ב:ד) | Les vœux d’exagération, comment ? Par exemple qu’il a dit : « konam, ce pain m’est interdit si je n’ai pas vu comme les sortants d’Égypte » |
| ד | « (או) » (רמ״א יו״ד רל״ב:ד) | Glose : (ou) |
| ד | « אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד או חומה גבוהה לשמים » (שו״ע יו״ד רל״ב:ד) | « si je n’ai pas vu un serpent gros comme la poutre du pressoir », ou « un mur haut jusqu’au ciel » |
| ד | « (אינו נדר) » (רמ״א יו״ד רל״ב:ד) | Glose : (ce n’est pas un vœu) |
| ד | « שכן דרך העולם להפליג ולא כוון לשם נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ד) | car telle est la manière du monde, d’exagérer — et il n’a pas visé un vœu |
| ד | « (ואם מעמיד דבריו שאמר שכוון לשם נדר הוי נדר) . (תא״ו ני״ג וכן משמע לקמן בטור סימן רל״ט גבי שבועה): » (רמ״א יו״ד רל״ב:ד) | Glose : (et s’il maintient ses paroles, disant qu’il a visé un vœu, c’est un vœu) |
| ה | « אמר קונם כל פירות שבעולם עלי אינו נדר כיון שאי אפשר לו להיות בלא כל הפירות הוי ליה נדר שוא » (שו״ע יו״ד רל״ב:ה) | S’il a dit « konam, tous les fruits du monde me sont interdits » — ce n’est pas un vœu, puisqu’il ne lui est pas possible de subsister sans aucun fruit : c’est pour lui un vœu vain |
| ה | « וכן אם אמר קונם כל פירות שבעולם עלי אם לא עשיתי דבר פלוני אינו נדר: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ה) | et de même s’il a dit « konam, tous les fruits du monde me sont interdits si je n’ai pas fait telle chose » — ce n’est pas un vœu |
| ה | « הגה אבל אם אמר בלשון עתיד אם אעשה דבר פלוני יאסרו כל פירות עלי י״א דאסור (ב״י בשם סמ״ג ותוס׳ פ׳ המדיר ריש (כתובות דף ע״א) והג״א מהרי״ח) » (רמ״א יו״ד רל״ב:ה) | Glose : mais s’il a parlé au futur — « si je fais telle chose, tous les fruits me seront interdits » — certains disent que c’est interdit |
| ה | « וכן אם אסר עליו כל פירות חוץ מחטין י״א דהוי נדר (סמ״ג ומרדכי פ׳ ג׳ דשבועות) ויש חולקין. (תשובות מיימוני סוף הל׳ נדרים): » (רמ״א יו״ד רל״ב:ה) | Glose : et de même s’il s’est interdit tous les fruits sauf le blé, certains disent que c’est un vœu — et d’autres contestent |
| ו | « נדרי שגגות כיצד אמר קונם עלי ככר זה אם אכלתי ושתיתי ונזכר שאכל ושתה או אם אוכל ואשתה ושכח ואכל ושתה » (שו״ע יו״ד רל״ב:ו) | Les vœux d’erreur, comment ? Il a dit « konam, ce pain m’est interdit si j’ai mangé et bu », et il s’est souvenu qu’il avait mangé et bu ; ou bien « si je mange et bois », et il a oublié, et il a mangé et bu |
| ו | « כיון שהוא שוגג בשעת הוצאת הנדר מפיו או בשעה שיש לה לחול ואם היה יודע שהוא כן לא היה נודר אינו נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ו) | puisqu’il est dans l’erreur au moment où il fait sortir le vœu de sa bouche, ou au moment où il devrait prendre effet — et que, s’il avait su qu’il en était ainsi, il n’aurait pas voué — ce n’est pas un vœu |
| ו | « וכן אם אמר קונם אשתי נהנית לי שגנבה כיסי או שהכתה בני ונמצא שלא גנבה ושלא הכתה » (שו״ע יו״ד רל״ב:ו) | et de même s’il a dit « konam, que ma femme ne tire aucun profit de moi, parce qu’elle a volé ma bourse » ou « parce qu’elle a frappé mon fils », et qu’il s’est trouvé qu’elle n’avait pas volé et n’avait pas frappé |
| ו | « וכן אם אמר קונם שאיני נושא פלונית שהיא כעורה והיתה יפה בשעת הנדר שאם היה יודע שהיא נאה לא היה נודר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ו) | et de même s’il a dit « konam, que je n’épouse pas une telle, car elle est laide » — et qu’elle était belle au moment du vœu : s’il avait su qu’elle était jolie, il n’aurait pas voué |
| ו | « אבל אם היתה כעורה ויפוה חל הנדר: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ו) | mais si elle était laide et qu’on l’a embellie, le vœu a pris |
| ו | « הגה וכן האומר אם היה פלוני אצל זה הדבר אתן אלף זוז לצדקה והיה שם פטור דהוי נדר בשוגג. (מהרי״ו בדינים והלכות סימן נ״ט): » (רמ״א יו״ד רל״ב:ו) | Glose : et de même celui qui dit « si un tel était présent à cette affaire, je donnerai mille zouz à la charité », et qu’il y était — il est quitte, car c’est un vœu fait par erreur |
| ז | « וכן אם ראה מרחוק אנשים אוכלין פירותיו ולא הכירם ואמר הרי הם עליכם כקרבן » (שו״ע יו״ד רל״ב:ז) | Et de même s’il a vu de loin des gens manger ses fruits, sans les reconnaître, et qu’il a dit « les voici pour vous comme un sacrifice » |
| ז | « וכשקרב אליהם ראה שהם אביו או אחיו שלא היה רוצה לאסרם עליהם אינו נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ז) | et qu’en s’approchant il a vu que c’était son père ou son frère, qu’il n’aurait pas voulu leur interdire — ce n’est pas un vœu |
| ז | « אע״פ שלא פירש כיון שהדבר מוכיח שאין אדם אוסר פירותיו על אביו ואחיו » (שו״ע יו״ד רל״ב:ז) | bien qu’il n’ait pas explicité [sa raison] — puisque la chose est manifeste : un homme n’interdit pas ses fruits à son père et à son frère |
| ז | « ואפי׳ נמצאו עמהם זרים דכיון שבטל הנדר אצל אביו ואחיו בטל גם אצל אחרים: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ז) | et même si des étrangers se sont trouvés avec eux — puisque le vœu est tombé à l’égard de son père et de son frère, il est tombé aussi à l’égard des autres |
| ח | « במה דברים אמורים כשהחליף את דבריו שאמר תחילה כולכם אסורים ולבסוף אמר אלו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ח) | De quoi parle-t-on ? De celui qui a changé ses paroles : il a dit d’abord « vous tous êtes interdits » et il a dit ensuite « si j’avais su que mon père était parmi vous, j’aurais dit : un tel et un tel sont interdits, et mon père permis » |
| ח | « או כשאמר תחלה כשראם מרחוק ולא הכירם יהו אסורים לזה ולזה ואחר כך החליף דבריו לומר אלו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא » (שו״ע יו״ד רל״ב:ח) | ou bien lorsqu’il a dit d’abord, en les voyant de loin sans les reconnaître, « qu’ils soient interdits à celui-ci et à celui-là », et qu’il a changé ensuite ses paroles pour dire « si j’avais su que mon père était parmi vous, j’aurais dit : vous tous êtes interdits, sauf mon père » |
| ח | « אבל אם בשעת האיסור אומר כולכם אסורים וגם בשעת חזרה אומר הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא » (שו״ע יו״ד רל״ב:ח) | mais si, à l’heure de l’interdit, il dit « vous tous êtes interdits », et qu’à l’heure de la rétractation il dit aussi « j’aurais dit : vous tous êtes interdits, sauf mon père » |
| ח | « או שאמר בשעת האיסור יהו אסורים לזה ולזה ובשעת חזרה אומר הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ח) | ou s’il a dit à l’heure de l’interdit « qu’ils soient interdits à celui-ci et à celui-là », et qu’à l’heure de la rétractation il dit « j’aurais dit : un tel et un tel sont interdits, et mon père permis » |
| ח | « שלא החליף לשון הנדר בין שעת איסור לשעת חזרה לא הותרו האחרים: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ח) | — n’ayant pas changé la formule du vœu entre l’heure de l’interdit et l’heure de la rétractation, les autres ne sont pas déliés |
| ט | « אמר היין עלי קרבן מפני שהוא רע למעים אמרו לו הרי המיושן יפה למעים אמר אילו הייתי יודע לא הייתי נודר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ט) | Il a dit « le vin m’est comme un sacrifice, parce qu’il est mauvais pour les intestins ». On lui a dit : « le vin vieux est bon pour les intestins ». Il a répondu : « si j’avais su, je n’aurais pas voué » |
| ט | « ואפי׳ אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר החדש אסור והישן מותר מותר בישן ובחדש » (שו״ע יו״ד רל״ב:ט) | et même s’il a dit « si j’avais su, j’aurais dit : le nouveau est interdit et le vieux permis » — il est permis dans le vieux et dans le nouveau |
| ט | « אבל אם אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר כל היינות אסורים עלי חוץ מן המיושן הרי זה מותר במיושן בלבד וכן כל כיוצא בזה: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ט) | mais s’il a dit « si j’avais su, j’aurais dit : tous les vins me sont interdits sauf le vieux » — il n’est permis que dans le vieux ; et ainsi de tout cas semblable |
| י | « נשבע שלא יעשה כך מפני שהיה סבור שהוא איסור גדול ואח״כ נודע לו שאין בו איסור כל כך » (שו״ע יו״ד רל״ב:י) | Il a juré de ne pas faire telle chose parce qu’il pensait que c’était un interdit grave, et il a appris ensuite qu’il n’y a pas là tant d’interdit |
| י | « לא חלה השבועה כלל כי היתה בטעות: » (שו״ע יו״ד רל״ב:י) | le serment n’a pas pris du tout, car il était dans l’erreur |
| יא | « מי שאמר לחבירו שהשר כלל אותו בפשרה שלו וע״י כך נשבע לתת לו כך וכך מעות » (שו״ע יו״ד רל״ב:יא) | Celui qui a dit à son compagnon que le seigneur l’avait inclus dans son arrangement, et qui de ce fait a juré de lui donner telle et telle somme |
| יא | « ואיגלאי מילתא שהשר פטרו לזה אין ממש באותה שבועה כיון שהטעהו: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יא) | et qu’il s’est révélé que le seigneur avait exempté celui-ci — il n’y a aucune substance dans ce serment, puisqu’il l’a trompé |
| יב | « נדרי אונסין כיצד הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה או שחלה בנו או שעכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יב) | Les vœux de contrainte, comment ? Son compagnon l’a fait vouer de manger chez lui, et il est tombé malade, ou son fils est tombé malade, ou un fleuve l’a retenu : ce sont là des vœux de contrainte |
| יב | « הגה ואם אירע לו אונס והיה אפשר לסלקו על ידי ממון הרבה שיתן מקרי אונס (ריב״ש סי׳ קפ״ו) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | Glose : et s’il lui est survenu une contrainte qu’il aurait pu écarter en donnant beaucoup d’argent — cela s’appelle une contrainte |
| יב | « וכן אם צוה עליו השר שלא לקיים שבועתו ונדרו אפי׳ לא הוי הקנס רק ממון מקרי אונס (שם וב״י בשם תשובת הרשב״א) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | Glose : et de même si le seigneur lui a ordonné de ne pas tenir son serment et son vœu — même si l’amende n’est que pécuniaire, cela s’appelle une contrainte |
| יב | « מ״מ אם בנקלה יכולים להשתדל לא מקרי אונס (שם ותשוב׳ הרשב״א) וע״ל סימן רכ״ח סעיף מ״ז בדין חרם שגוזר המושל לעבור עליו » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | Glose : toutefois, si l’on peut aisément faire les démarches nécessaires, cela ne s’appelle pas une contrainte — et voir plus haut le siman 228, seif 47, pour la loi du ban que le gouverneur décrète en le faisant transgresser |
| יב | « מי שנשבע או נדר לעשות דבר ביום פלוני ונאנס כגון שנשבע לשלם וכשהגיע הזמן אין לו לשלם פטור משבועתו » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | Glose : celui qui a juré ou voué de faire une chose tel jour et qui a été empêché — par exemple il a juré de payer, et le terme venu il n’a pas de quoi payer — est quitte de son serment |
| יב | « ואם יכול לקיימה אח״כ דינו כאילו עבר על שבועתו במזיד (ב״י סי׳ רכ״ח דף רע״ג ע״ד בשם תשובת הרשב״א) וכבר נתבאר דינו לעיל סי׳ רכ״ח סעיף מ״א » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | Glose : et s’il peut l’accomplir ensuite, son cas est celui de qui a transgressé son serment volontairement — et sa loi a déjà été exposée plus haut au siman 228, seif 41 |
| יב | « ואם כשהגיע הזמן לפרוע הכריח השר למלוה להרויח הזמן ללוה או שפטרו לגמרי השבועה קיימת (ב״י בשם תשובת הרשב״א ורמב״ן סי׳ רמ״ו) ולכולי עלמא צריך לפרוע לו אחר כך ועיין בח״ה סי׳ ע״ג מדינים אלו. » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | Glose : et si, au terme du paiement, le seigneur a contraint le prêteur à accorder un délai à l’emprunteur, ou l’a exempté entièrement — le serment demeure ; et de l’avis de tous il devra le payer ensuite |
| יב | « קהל שעשו חרם על ה׳ שנים [*כבר אמור שעניני קהל וחרם בטלים כעת מדינא דמלכותא] וקבעו זמן שיתחיל החרם ובאותו הזמן היו אנוסים או שוגגים ולא התחילו לקיים הנדר צריכין לקיימו אחר כך כי אינו בטל משום זה (תשובת הרא״ש כלל ז׳) . » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | Glose : une communauté qui a fait un ban pour cinq ans [il a déjà été dit que les affaires de communauté et de ban sont aujourd’hui caduques par la loi du royaume] et qui a fixé un terme où le ban commencerait, et qui à ce terme fut contrainte ou dans l’erreur et ne commença pas à tenir le vœu — doit le tenir ensuite, car il n’est pas annulé pour autant |
| יב | « מי שנשבע או נדר לעשות דבר תוך שנה או ביום פלוני יש לו לעשותו מיד או בשחרית כשיגיע אותו היום שמא ישכח אחר כך ולא יעשנו ויעבור על נדרו ושבועתו » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | Glose : celui qui a juré ou voué de faire une chose dans l’année, ou tel jour, doit le faire aussitôt — ou au matin, quand ce jour arrive — de peur qu’il n’oublie ensuite, ne le fasse pas, et transgresse son vœu et son serment |
| יב | « ואם לא עשהו מיד כי אמר עדיין יש לי פנאי לעשותו ושכח או נאנס אח״כ ולא עשהו י״א דמקרי אונס (הר״ן פ׳ כיצד הרגל) ויש אומרים דלא מקרי אונס (חידושי אגודה פרק מי שאחזו) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | Glose : et s’il ne l’a pas fait aussitôt, se disant « j’ai encore le temps de le faire », puis a oublié ou a été empêché et ne l’a pas fait — certains disent que cela s’appelle une contrainte, et d’autres disent que cela ne s’appelle pas une contrainte |
| יב | « ולא מקרי אונס בשבועה אלא א״כ היה מגיע לו איזה רעה אם לא היה נשבע אבל אם לא היה מגיע לו טובה ונשבע כדי שיהא לו טובה מזה אין מקרי אנוס בשבועה (מהרי״ק שורש קס״ז ופסקי מהרא״י סי׳ ע״ג) . » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | Glose : et l’on n’appelle pas contrainte, en matière de serment, sauf s’il devait lui arriver quelque mal s’il ne jurait pas ; mais si aucun bien ne devait lui venir et qu’il a juré pour qu’il lui en vienne un, cela ne s’appelle pas être contraint dans un serment |
| יב | « כל שהוא אנוס בשבועה אע״פ שאמר על דעת רבים או על דעת המקום אינו כלום (ב״י בשם רשב״ץ) . » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | Glose : tout ce qui est contraint dans un serment — même s’il a dit « sur l’avis d’un grand nombre » ou « sur l’avis du Lieu » — n’est rien |
| יב | « נאמן אדם לומר ששבועתו היתה באונס או על תנאי כך וכך (שם) ודוקא קודם שעבר על שבועתו אבל אם כבר עבר אינו נאמן לפטרו ממלקות (בסי׳ רכ״ח דף רע״ד ע״א בב״י בשם הרשב״א) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | Glose : un homme est cru lorsqu’il dit que son serment fut sous contrainte, ou sous telle et telle condition — et cela seulement avant qu’il n’ait transgressé son serment ; mais s’il l’a déjà transgressé, il n’est pas cru pour se soustraire aux coups |
| יב | « וכן מי שהודה ברבים או כתב עליו שטר והודה בו שנשבע ואומר אחר כך שלא נשבע ונותן טעם למה אמר שנשבע נאמן וכ״ש אם האמת שלא נשבע שאין עליו איסור שבועה משום הודאתו (ת״ה סי׳ שכ״ו) : » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | Glose : et de même celui qui a reconnu en public, ou qui a écrit sur lui un acte où il reconnaît avoir juré, et qui dit ensuite qu’il n’a pas juré en donnant une raison de ce qu’il a dit — est cru ; et à plus forte raison si la vérité est qu’il n’a pas juré, car il n’y a sur lui aucun interdit de serment du fait de sa reconnaissance |
| יג | « אע״פ שארבעה נדרים אלו אינם צריכים התרה אסור לידור בהם » (שו״ע יו״ד רל״ב:יג) | Bien que ces quatre vœux n’aient pas besoin de dissolution, il est interdit d’en faire |
| יג | « אם לא שרוצה לקיים דבריו: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יג) | à moins qu’il ne veuille tenir ses paroles |
| יד | « הנודר או הנשבע לאנס לא הוי נדר ולא שבועה » (שו״ע יו״ד רל״ב:יד) | Celui qui voue ou jure devant un extorqueur — ce n’est ni un vœu ni un serment |
| יד | « לפיכך נודרין להרגים ולמוכסים אם הוא מוכס העומד בלא צווי המלך או שבא ליטול ממנו יותר מקצבתו יכול לידור או לישבע כדי ליפטר ממנו » (שו״ע יו״ד רל״ב:יד) | c’est pourquoi l’on voue devant les assassins et les péagers — si c’est un péager qui s’est établi sans l’ordre du roi, ou qui vient prendre plus que son tarif, on peut vouer ou jurer pour se dégager de lui |
| יד | « ואומר יאסרו עלי כל פירות שבעולם אם איני מבית המלך ליפטר מן ההרג או אם אין מה שאני מביא מבית המלך ליפטר מן המכס » (שו״ע יו״ד רל״ב:יד) | et il dit : « que tous les fruits du monde me soient interdits si je ne suis pas de la maison du roi » — pour échapper au meurtre ; ou « si ce que j’apporte n’est pas de la maison du roi » — pour échapper au péage |
| יד | « וחושב בלבו יאסרו עלי רק היום אף על פי שמוציא מפיו סתם וקיימא לן דברים שבלב אינם דברים גבי אנס שרי » (שו״ע יו״ד רל״ב:יד) | et il pense en son cœur : « qu’ils me soient interdits aujourd’hui seulement » — bien qu’il énonce de sa bouche une formule sans réserve. Et bien que nous tenions que les choses du cœur ne sont pas des paroles, à l’égard d’un extorqueur c’est permis |
| יד | « (ובלבד שלא יוציא בפיו דבר שהוא בפירוש נגד מה שבלבו) (בתוס׳ בנדרים ובפ׳ הגוזל בתרא ועוד הרבה פוסקים) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד) | Glose : (pourvu qu’il ne fasse pas sortir de sa bouche une chose qui soit expressément contraire à ce qu’il a dans le cœur) |
| יד | « ואפילו לא בקש ממנו שידור והוא נודר מעצמו או הוסיף לידור יותר ממה שביקש כגון שאמר לו אמור קונם שתהנה מאשתך אם אינו כדבריך והוא אומר קונם אשתי ובני נהנים לי » (שו״ע יו״ד רל״ב:יד) | et même s’il ne lui a pas demandé de vouer et qu’il voue de lui-même, ou qu’il a ajouté au-delà de ce qui était demandé — par exemple il lui a dit « dis : konam, que tu ne tires aucun profit de ta femme si ce n’est pas comme tu le dis », et lui dit « konam, que ma femme et mes enfants ne tirent aucun profit de moi » |
| יד | « או שבקש ממנו שידור והוא נשבע אינו כלום שכל מה שעושה אינו עושה אלא מחמת האונס ולחזק דבריו נגד האנס: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יד) | ou qu’il lui a demandé de vouer et qu’il a juré — ce n’est rien : car tout ce qu’il fait, il ne le fait qu’à cause de la contrainte, et pour affermir ses paroles face à l’extorqueur |
| יד | « הגה ודוקא כשנשבע לו בפיו אז צריך לבטל בלבו באיזה תנאי ודרך שלא יסתור מה שהוציא בפיו » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד) | Glose : et cela seulement lorsqu’il a juré de sa bouche — alors il lui faut annuler en son cœur par quelque condition et de manière à ne pas contredire ce qu’il a énoncé |
| יד | « אבל אנסין שצוו להחרים על איזו דבר שלא כדין אין באותו חרם כלום ואפי׳ בטול בלב אינו צריך (הגהות מיי׳ פ״ב מהל׳ שבועות בשם הגאונים וכ״כ רבינו ירוחם) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד) | Glose : mais des extorqueurs qui ont ordonné de proclamer un ban sur quelque chose, contre le droit — ce ban n’est rien, et il n’est même pas besoin de l’annuler en son cœur |
| יד | « וכל זה לא מיירי אלא כשאפשר לעבור על שבועתו ונדרו שלא יודע להאנסין אבל אם יודע להאנסין אסור מפני חלול השם ולכן נענש צדקיהו שעבר על שבועתו לנבוכדנצר (ד״ע) אע״פ שהיה בדרך אונס (תשובת הרא״ש כלל ט׳ ותשו׳ מ״ע סי׳ מ״ט ומהרי״ו סי׳ נ״ג) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד) | Glose : et tout ceci ne parle que du cas où il peut transgresser son serment et son vœu sans que les extorqueurs le sachent ; mais s’ils viennent à le savoir, c’est interdit, à cause de la profanation du Nom — et c’est pourquoi Tsidqiyahou fut châtié d’avoir transgressé son serment envers Nevoukhadnetsar, bien que ce fût par contrainte |
| יד | « מיהו אם הודיע לאנס מיד שיצא מאנסו שהיה לו תנאי בלבו ולכן יעבור על שבועתו ליכא למיחש הואיל והיה אנוס מתחילה (כך משמע בפ״ב דיומא) מיהו הכל לפי צורך הענין (ד״ע) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד) | Glose : toutefois, s’il a fait savoir à l’extorqueur, dès qu’il est sorti de sa contrainte, qu’il avait une condition en son cœur et qu’il transgressera donc son serment — il n’y a pas lieu de craindre, puisqu’il était contraint dès le départ ; mais tout est selon ce que l’affaire requiert |
| יד | « אנסין שצוו לישבע להגיד על אחד אם בא על הכותית כדי להענישו מיתה מקרי שבועת אונס (ב״י בשם הרא״ש כלל ח׳) ויש לבטלה בלבם » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד) | Glose : des extorqueurs qui ont ordonné de jurer pour déclarer sur quelqu’un s’il a eu commerce avec une non-juive, afin de le punir de mort — cela s’appelle un serment de contrainte, et il y a lieu de l’annuler en leur cœur |
| יד | « וכן אם ראובן הפקיד ממון ביד שמעון וצוה הגמון אנס להחרים על מי שיודע מממון של ראובן אם העובד כוכבים רוצה ליקח ממון של ראובן באונס שלא כדין אין החרם כלום וכן יוכל הנפקד לישבע שאין לו משל ראובן (הכל בב״י בשם תשובת הרא״ש כלל ח׳ וט׳) ובלבד שלא יהא חלול השם בדבר (שם בתשובה) כמו שנתבאר » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד) | Glose : et de même si Réouven a déposé de l’argent chez Chimon, et qu’un gouverneur extorqueur a ordonné de proclamer un ban sur quiconque sait où est l’argent de Réouven — si l’idolâtre veut prendre l’argent de Réouven par contrainte et contre le droit, le ban n’est rien, et le dépositaire peut même jurer qu’il n’a rien de Réouven … pourvu qu’il n’y ait pas en cela de profanation du Nom |
| יד | « ב׳ יהודים שהכו זה את זה וגזר הגמון אחר עדות אם יענישו המכה יותר מדינו נקרא אונס ואם אינן יכולים להשמט וצריכין להגיד יעידו וישלמו לניזק נזקו ואל יצילו עצמן בממון חביריהם (חידושי אגודה פ׳ הגוזל בתרא ושם הג״ה במרדכי בשם מהר״מ) ועיין לקמן סי׳ רל״ט עוד מדינים אלו: » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד) | Glose : deux Juifs qui se sont frappés l’un l’autre, et le gouverneur a décrété un témoignage : s’ils punissent le frappeur au-delà de son dû, cela s’appelle une contrainte ; et s’ils ne peuvent s’esquiver et doivent parler, qu’ils témoignent et paient au lésé son dommage — et qu’ils ne se sauvent pas avec l’argent d’autrui |
| טו | « מי שאנס את חבירו ויסרו במיני יסורים עד שנשבע לתת לו כך וכך מעות אין באותה שבועה או נדר או חרם ממש: » (שו״ע יו״ד רל״ב:טו) | Celui qui a contraint son compagnon et l’a tourmenté de diverses souffrances jusqu’à ce qu’il jure de lui donner telle et telle somme — il n’y a dans ce serment, ce vœu ou ce ban aucune substance |
| טו | « (וכל שכן אם קבל חרם או שבועה עליהם מכח אונס מיתה דאינו כלום) (כן משמע במרדכי פ׳ הניזקין וכ״כ מהרד״ך בית י׳ תשו׳ י״ז ולא כתשו׳ מהרי״ו סי׳ נ״ג ופסקי מהרא״י סי׳ ע״ג): » (רמ״א יו״ד רל״ב:טו) | Glose : (et à plus forte raison s’il a reçu sur lui un ban ou un serment par la contrainte de la mort — ce n’est rien) |
| טז | « מי ששידך בתו ונדר לתת עמה סך מעות » (שו״ע יו״ד רל״ב:טז) | Celui qui a fiancé sa fille et a voué de donner avec elle telle somme d’argent |
| טז | « (ונשבע) » (רמ״א יו״ד רל״ב:טז) | Glose : (et a juré) |
| טז | « ואחר כך נתקלקלו החובות שהיו חייבים לו אם אין לו ממה לפרוע לא חובות ולא קרקעות וחפצים חוץ מבית דירתו וכלי תשמישו פטור דאין לך אונס גדול מזה: » (שו״ע יו״ד רל״ב:טז) | et qu’ensuite les créances qu’on lui devait se sont effondrées : s’il n’a pas de quoi payer — ni créances, ni terres, ni objets, hormis sa maison d’habitation et ses ustensiles d’usage — il est exempt, car tu n’as pas de contrainte plus grande que celle-là |
| טז | « הגה ראובן ושמעון שהיו דרים בעיר אחת ונשבעו שניהם להשיא בניהם זה לזה ואחר כך יצא ראובן ובנו מן העיר שמעון פטור ואין צריך להוליך בתו אחריו » (רמ״א יו״ד רל״ב:טז) | Glose : Réouven et Chimon qui habitaient une même ville et ont juré tous deux de marier leurs enfants l’un à l’autre, et que Réouven et son fils ont ensuite quitté la ville — Chimon est exempt et n’a pas à conduire sa fille après lui |
| טז | « גם ראובן פטור אם הוצרך לצאת דמקרי אנוס וכן אם נשבע הבן ואביו הוצרך לצאת ואין לבן פרנסה זולת אביו (ב״י סי׳ רכ״ח דף רע״ד ע״ב בשם הרמב״ן סי׳ רע״ח) ועיין בח״ה סימן ע״ג סעיף ח׳: » (רמ״א יו״ד רל״ב:טז) | Glose : Réouven aussi est exempt s’il a dû partir, car cela s’appelle être contraint ; et de même si c’est le fils qui a juré et que son père a dû partir, et que le fils n’a d’autre subsistance que son père |
| יז | « מי שנשבע שידור במקום חמיו אם לא יעכבנו אונס אם סיבב הוא או אחרים בשבילו איום עליו שלא לילך למקום חמיו אין זה אונס: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יז) | Celui qui a juré d’habiter au lieu de son beau-père à moins qu’une contrainte ne l’en empêche : si c’est lui, ou d’autres à cause de lui, qui a suscité une menace contre lui pour qu’il n’aille pas au lieu de son beau-père — ce n’est pas une contrainte |
| יז | « הגה אשה שנדרה לבעלה בחליו שלא תנשא אחרי מותו או להפך (ר״ד כהן בית י״ז ובהרמב״ן סי׳ מ׳) או מי שנדר לחולה איזה דבר (תשובת הרשב״א) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יז) | Glose : une femme qui a voué à son mari, durant sa maladie, de ne pas se remarier après sa mort, ou l’inverse — ou celui qui a voué quelque chose à un malade |
| יז | « אם עשו זה משום הפצרת החולה שלא תטרוף דעתו עליו הוי כנדר אונס אבל אם לא עשה כן מפני זה אלא מפני דבר אחר הוי כנדר על דעת חבירו (שם) ועיין לעיל סימן רכ״ח: » (רמ״א יו״ד רל״ב:יז) | Glose : s’ils l’ont fait à cause de l’insistance du malade, pour que son esprit ne se trouble pas sur lui — c’est comme un vœu de contrainte ; mais s’il ne l’a pas fait pour cela mais pour une autre raison, c’est comme un vœu fait sur l’avis d’autrui |
| יח | « שותפים שבררו דיינים בכח חרם לקיים מה שגזרו עליהם ואחד מהם מסר מודעא שלא קבל עליו הנבררים אלא כדי שיתאמת מה שחייב לו שהיה ירא שמא יכחיש שהתחיל לומר שאין בידו כלום » (שו״ע יו״ד רל״ב:יח) | Des associés qui ont choisi des juges sous la force d’un ban, pour tenir ce que ceux-ci décréteraient sur eux, et l’un d’eux a remis une protestation disant qu’il n’avait accepté les arbitres choisis que pour faire établir ce que l’autre lui devait — craignant qu’il ne le nie, ayant commencé par dire qu’il n’avait rien en main |
| יח | « ואחר שגזרו הנבררים הראה מודעא זו ואמר שאינו רוצה לקבל אלא מה שידין עליו דיין הקהל בדין תורה כיון שקבל עליו בחרם אסור לו לסתור דינם: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יח) | et après que les arbitres eurent décrété, il a montré cette protestation et a dit qu’il ne voulait accepter que ce que le juge de la communauté jugerait sur lui selon la loi de la Torah — puisqu’il a accepté sur lui par un ban, il lui est interdit de défaire leur jugement |
| יט | « מי שפירש בשעת נדרו על מה נדר הרי זה כתולה נדרו באותו דבר ואם לא נתקיים הדבר שנשבע בגללו מותר » (שו״ע יו״ד רל״ב:יט) | Celui qui a explicité, au moment de son vœu, sur quoi il vouait — c’est comme s’il suspendait son vœu à cette chose ; et si la chose à cause de laquelle il a juré ne s’est pas maintenue, il est permis |
| יט | « כגון שאמר שאיני נושא את פלונית שאביה רע ושמעו שמת או שעשה תשובה אין צריך התרה » (שו״ע יו״ד רל״ב:יט) | par exemple s’il a dit « que je n’épouse pas une telle, car son père est mauvais », et qu’ils ont appris qu’il est mort ou qu’il s’est repenti — il n’a pas besoin de dissolution |
| יט | « דהוה כאלו פירש שנודר על זה התנאי וכיון שנתבטל נתבטל הנדר. » (שו״ע יו״ד רל״ב:יט) | car c’est comme s’il avait explicité qu’il voue à cette condition — et dès lors qu’elle est tombée, le vœu est tombé |
| יט | « (וע״ל סי׳ ר״כ סט״ו בהג״ה): » (רמ״א יו״ד רל״ב:יט) | Glose : (et voir plus haut le siman 220, seif 15, dans la glose) |
| כ | « ועוד יש נדר שא״צ התרה כגון שאמר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אין אתה נוטל ממני כך וכך » (שו״ע יו״ד רל״ב:כ) | Et il y a encore un vœu qui n’a pas besoin de dissolution : par exemple s’il a dit à son compagnon « konam, que je ne tire aucun profit de toi si tu ne prends pas de moi telle et telle chose » |
| כ | « ה״ז יכול להתיר נדרו שלא ע״פ חכם שיאמר לו כלום נדרת אלא לכבדני וזהו כבודי שלא אטול ממך » (שו״ע יו״ד רל״ב:כ) | celui-ci peut délier son vœu sans passer par un sage : il lui dira « n’as-tu voué que pour m’honorer ? Or mon honneur est que je ne prenne pas de toi » |
| כ | « ואפילו אין המדיר אומר בפירוש שכך היתה כוונתו אלא מן הסתם » (שו״ע יו״ד רל״ב:כ) | et même si celui qui a voué ne dit pas expressément que telle était son intention, mais seulement par défaut |
| כ | « וכן אם אמר לו קונם שאתה נהנה לי אם אין אתה נותן לי כך וכך יש לו היתר בלא שאלת חכם שיאמר לו הרי הוא כאלו קבלתי: » (שו״ע יו״ד רל״ב:כ) | et de même s’il lui a dit « konam, que tu ne tires aucun profit de moi si tu ne me donnes pas telle et telle chose » — il a une issue sans demander à un sage : il lui dira « c’est comme si j’avais reçu » |
| כ | « הגה וע׳ לעיל סי׳ רכ״ח סעיף ל״ט י״א דוקא בדבר קיום מעשה יכול לומר כאלו עשית אבל בביטול מעשה כגון שיאמר קונם נכסי לך אם תלך למקום פלוני לא יוכל לומר לך והוי לי כאלו לא הלכת (ר״ן בשם רשב״א) וי״א דאין חילוק (ב״י בשם הר״ן פ״ד דנדרים ות״ה סי׳ שי״א ור״ל ן׳ חביב סי׳ קל״ז) » (רמ״א יו״ד רל״ב:כ) | Glose : et voir plus haut le siman 228, seif 39. Certains disent que ce n’est que pour l’accomplissement d’un acte qu’il peut dire « c’est comme si tu l’avais fait » ; mais pour l’abstention d’un acte — par exemple s’il dit « konam, mes biens te sont interdits si tu vas en tel lieu » — il ne peut pas dire « va, et c’est pour moi comme si tu n’étais pas allé » ; et certains disent qu’il n’y a pas de distinction |
| כ | « וכל תנאי שהיא לטובת הנודר יכול לומר הרי לי כאלו קיימת התנאי » (רמ״א יו״ד רל״ב:כ) | Glose : et toute condition qui est à l’avantage du vouant, il peut dire « c’est pour moi comme si tu avais accompli la condition » |
| כ | « מי שאמר קונם אתה נהנה לי אם אין אתה נותן לבני כך וכך אם הבן סומך על שלחן אביו א״כ האב מתכוין לטובתו ויוכל לומר כאלו התקבלתי ואם לאו אין האב יכול לומר כך רק הבן. (ג״ז שם בשם הר״ן): » (רמ״א יו״ד רל״ב:כ) | Glose : celui qui a dit « konam, que tu ne tires aucun profit de moi si tu ne donnes pas à mon fils telle et telle chose » — si le fils est à la table de son père, le père vise donc son propre avantage et peut dire « c’est comme si j’avais reçu » ; sinon, le père ne peut pas le dire, mais le fils seulement |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · סימן רל״ב · ♥ Soutenir