נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן רל״ד · ע״ד סעיפים · ש״ך · ט״ז · באר היטב · פתחי תשובה · נקודות הכסף
עריכה :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
זו הנקודה הראשונה שיש לאחוז בה, שהכול תלוי בה. ההתרה מעשה חכם או שלושה היא: עוקרת את הנדר מעיקרו, אין לה זמן, וחלה על כל הנדרים. וההפרה מעשה האב או הבעל היא: אינה עוקרת, מוגבלת ליום אחד, ואינה חלה אלא על שני סוגי נדרים. והבאר היטב פותח את אפרכסתו בגבול זה עצמו.
« האב והבעל מפירין דוקא דברים שיש בהם עינוי נפש או בינו לבינה כדלקמן סנ״ה ונ״ח » (באר היטב יו״ד רל״ד ס״ק א)
« דדוקא גבי התרת נדר אמרינן כן דחכם שמתיר עוקר הנדר מעיקרו אבל בבעל מיגז גייז מכאן ולהלאה. » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק ל״ג)
« דבכ״ג מהני גבי חכם אבל בבעל לא מהני אפי׳ בפתח וחרטה » (באר היטב יו״ד רל״ד ס״ק מ״א)
שלושה מצבים שמפירים בהם, וממעטים זה את זה: האב לבדו, הבעל לבדו, ושניהם יחד — ומצב רביעי שאין בו מפר כלל: נישואין שאין הקידושין תופסין בהם (סעיף ד׳) ושומרת יבם (סעיף ז׳). סעיף א׳ וסעיף ב׳ קובעים את גבולות השלושה, וסעיף ה׳ את מצב הביניים. והש״ך מוסיף דיוק המועיל למעשה: כוח זה חל אף על נדר שנאמר על דעת רבים, ואף שביטל הבעל דעתו מראש.
« וכן בעל מפר נדרי אשתו אפילו נדרה עד״ר ואפילו ביטל הבעל דעתו ונתן לה רשות לדור עד״ר. » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק ד)
« כתב הב״ח דנקטינן לחומרא » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק י״ג)
ובאב לא הכריע הסימן אילו נדרים הוא מפר (סעיף נ״ח, שלוש דעות). והבאר היטב מביא את עמדת הש״ך, והיא הנוקטת למעשה.
« וכ׳ הש״ך דנ״ל עיקר להלכה שבתו שוה לאשתו: » (באר היטב יו״ד רל״ד ס״ק נ)
הזמן יום של לוח הוא ולא מעת לעת (סעיף כ״א). ומשחשכה — השתיקה מקיימת. ושני דיוקים משנים הכול למעשה.
« ואם שותק ע״מ לקיים לאלתר שוב אינו יכול להפר אפילו בו ביום. » (באר היטב יו״ד רל״ד ס״ק כ״ו)
השבת אינה עוצרת את הזמן, ומשום כך מפירין בה אף שלא לצורך השבת. והבאר היטב נותן את הטעם בשורה אחת.
« דאם לא יפר עד שתחשך לא יוכל שוב להפר. » (באר היטב יו״ד רל״ד ס״ק ל״א)
אלא שהשלישית שבהן שנויה במחלוקת בגוף הסעיף. המחבר חותם את סעיף ל״ז בדעת הרא״ש והטור, שהאומר אין נדר זה כלום בלבד לא הפר. והש״ך מדייק שאותה דעה מודה בתיבת בטל. אין עמוד זה מכריע את שהניח השולחן ערוך פתוח: בעל שלא אמר אלא לשון שלישית זו — שאלתו לרב.
« ויש מי שחולק ואומר דאומר אין נדר זה כלום לא הוי הפרה » (שו״ע יו״ד רל״ד:לז)
« ויש מי שחולק כו׳. אבל באומר בטל מודה » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק נ״ז)
ובפה ובלב מכריע הרמ״א בסעיף מ׳ כנגד חילוק הרמב״ם, והכרעתו בשתי תיבות — וכן עיקר. וזה סיכומה: אין ההפרה שבלב מועילה אלא עם מעשה הנושא אותה, לשון ״טלי ואכלי״.
שתי קטגוריות בלבד, ואין דרכן שווה. הראשונה משהותרה הותרה לעולם — והש״ך מוסיף: ואפילו לאחרים. והשנייה אינה ניתרת אלא כל זמן שיש לבעל בה תועלת, וסעיף נ״ה עצמו אומר עד היכן: כל זמן שהיא תחתיו, ולאחר שתתגרש כל זמן שלא תנשא — שאפשר שתחזור אליו. נמצאת גרושה שלא נישאה עדיין בכלל ההפרה; ורק משתינשא חל הנדר גם לדידיה.
« ואפי׳ לאחרים: » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק ס״ח)
« דהיינו כל זמן שהיא תחתיו ולאחר שתתגרש כל זמן שלא תנשא שאפשר שתחזור אליו אבל לאחר שתנשא חל הנדר גם לדידיה » (שו״ע יו״ד רל״ד:נה)
נקודה אחת נשארה במחלוקת ומצוינת ולא מוכרעת: היש להפר מחשש את שהאשה כבר משועבדת בו, שמא יגרשנה? הש״ך בשם הפרישה אומר הן; והבאר היטב מביאו ומציין מיד שהט״ז חולק.
« מיהו יש להפר שמא יגרשנה כדלעיל סעיף ע״א פרישה וע״ל ס״ק ס׳ שם כתבתי דהט״ז חולק ע״ז: » (באר היטב יו״ד רל״ד ס״ק ס״ב)
הנועל הוא ההקמה, והיא ניתנת בנקל יותר משסבורים: כל לשון שמורה שקיים, ואפילו נאמרה לצערה (סעיף ל״ז); שתיקה עד הערב (סעיף כ״א); והתפסת נדרו בנדרה (סעיף נ״ב). ומשניתנה — ננעלה ההפרה.
« אפי׳ לאחר כמה ימים ולא אמרינן דהוי כשתיקה » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק ס״ג)
« היינו ביום השאלה שהוא לו כיום השמיעה ועל הקמתו יכול לשאול אפילו לאחר כמה ימים…(והי״א ס״ל דההקמה שעשה לא גרע משתיקה ביום השמיעה ותו לא מצי למפר) » (באר היטב יו״ד רל״ד ס״ק מ״ה)
« וי״א שאינו יכול להשאל על ההקם אלא ביום השמיעה » (שו״ע יו״ד רל״ד:מט)
« ויש להחמיר כסברא האחרונה (ר״ן והתוספות וכ״כ ר׳ ירוחם ובת״ה בשם סמ״ק) ויתיר לה חכם ג״כ כדלעיל סעיף כ״ג): » (שו״ע יו״ד רל״ד:מט)
הרמ״א בסעיף כ״ג מוסיף חומרה, והסוגר שבסוף סעיף מ״ט — שהמהדורות הנדפסות נותנות אותו כהגהתו, ואין נוסח היסוד שלפנינו מסמנו — הולך באותו כיוון: לכתחילה מתירין לה בנוסף על ידי חכם או שלושה. והש״ך נותן את הטעם — לצאת מידי מחלוקת — והבאר היטב מוציא מזה את הדין כשאין הבעל לפנינו.
« הלכך לכתחלה להוציא נפשיה מפלוגתא יש לעשות כל מה דאפשר » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק ל״ט)
« והלכך היכא דאין הבעל בפנינו יש להתיר לה ע״י ג׳ הדיוטות. » (באר היטב יו״ד רל״ד ס״ק ל)
| שאלה | מה הסימן משיב | היכן כתוב |
|---|---|---|
| היכול הבעל להפר נדר שנדרה על דעת רבים? | כן — ואף שביטל דעתו מראש | סעיף א׳ · ש״ך ס״ק ד |
| היכול האב להפר לאחר הבגרות או הנישואין? | לא — כוחו כלה מאליו | סעיף א׳ |
| בין האירוסין לחופה — היוכל אחד להפר? | לא — יד אחת אינה אלא מקלישה | סעיף ה׳ |
| הזמן מעת לעת הוא? | לא — יום הוא, עד הערב | סעיף כ״א |
| השתיקה עד הערב מקיימת? | כן — והשותק על מנת לקיים נועל מיד | סעיף כ״א · באר היטב ס״ק כ״ו |
| אי־ידיעה שבידו להפר פותחת את הזמן? | כן | סעיף כ״א |
| אי־ידיעת הזמן פותחתו? | לא | סעיף כ״ב |
| מפירין בשבת? | כן — בלא אמירת ההפרה | סעיף כ״ד · באר היטב ס״ק ל״א |
| אפשר למנות שליח להפרה? | לא | סעיף ל׳ |
| ״מותר ליך״ מפר? | לא — לשון החכם היא | סעיף ל״ז · באר היטב ס״ק מ״א |
| הפרה שבלב מספקת? | לא — אלא עם ״טלי ואכלי״ | סעיפים ל״ח ומ׳ |
| הקמה שבלב מספקת? | כן | סעיף מ״א |
| הקמה שניתנה — מתפרקת? | כן — לפני חכם, ומפר אחריה; אך בזמן השאלה שתי דעות, והשנייה אינה פותחת אלא ביום השמיעה | סעיף מ״ט · ש״ך ס״ק ס״ג |
| הפרה שניתנה — מתפרקת? | לא | סעיף מ״ט |
| ההפרה מתירה את המתפיס בנדרה? | לא — אינה עוקרת | סעיף נ״א |
| כל הנדרים בני הפרה? | לא — שתי קטגוריות בלבד | סעיף נ״ה · באר היטב ס״ק א |
| נדר שאין בו עינוי נפש ואינו בינו לבינה? | אין הפרה | סעיפים ע״ב וע״ד |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן רל״ד · ♥ תמיכה