Subject :
שולחן ערוך יורה דעה סימן רל״ד · ע״ד סעיפים · ש״ך · ט״ז · באר היטב · פתחי תשובה · נקודות הכסף
Written by :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
The mishnah opens the chapter with six words — נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה — and the next mishnah at once draws the consequence: one hand does not suffice. The lamdan asks why: does each hold half of one power, or are there two whole powers that must coincide?
« נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, אָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפִירִין נְדָרֶיהָ. » (נדרים ס״ו ע״ב)
« הֵפֵר הָאָב וְלֹא הֵפֵר הַבַּעַל, הֵפֵר הַבַּעַל וְלֹא הֵפֵר הָאָב — אֵינוֹ מוּפָר. » (נדרים ס״ז ע״א)
On the day of hearing the Mechaber reports two views without deciding: the same day, or each on the day he heard. The Shakh brings the Bach’s ruling, and the way he argues it is worth reading — he draws it from the seif’s form, not its substance.
« כתב הב״ח דנקטינן לחומרא והכי משמע ממ״ש ב׳ דעות ולא הכריע » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק י״ג)
« משמע הא כל שלא מת יכול להפר אפילו אחר יום שמעו. וצ״ע » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק כ״ב)
The Gemara in Nedarim poses the question in the sharpest terms, and it governs the whole siman: when the husband annuls, does he cut the vow or thin it?
« בַּעַל מִיגָּז גָּיֵיז, אוֹ מִקְלָישׁ קָלֵישׁ » (נדרים ס״ח ע״א)
The Taz takes up this alternative at seif 36 and uses it to explain why the principle “a vow released in part is released in whole” does not pass from release to annulment.
« דדוקא גבי התרת נדר אמרינן כן דחכם שמתיר עוקר הנדר מעיקרו אבל בבעל מיגז גייז מכאן ולהלאה. » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק ל״ג)
The Taz himself returns to the apparent tension between seif 37, which demands a word that “uproots from the origin,” and seif 51, which denies the husband that uprooting. His answer distinguishes the word from the effect.
« נראה דכאן אמר שהבעל אומר הלשון שיהיה מכאן ולהבא כאילו לא נדר מעולם » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק ל״ו)
« אבל לא יועיל למפרע כאילו לא נדרה מעולם כמו שהוא בהתרת חכם: » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק ל״ו)
Seifim 11, 15 and 16 pose the same question from three angles: when one of the two holders disappears, does his power return to the other? The Gemara answers for one case, and the Taz draws the asymmetry from it.
« אֵימָתַי אָמְרוּ מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב » (נדרים ס״ח ע״א)
« דקי״ל דמת הארוס נתרוקן רשותו לאביה מה שאין כן במת האב או שיצאה מרשותו ע״י בגרות לא נתרוקן הרשות לבעל » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק י״ב)
« דלא נתרוקן רשות האב לבעל וילפינן לה בגמ׳ מקרא דדוקא כשמת הבעל ולא הפר נתרוקן רשותו לאב אבל לא איפכא: » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק י״ט)
« דבריו תמוהים לע״ד דזה תלמוד ערוך דנתרוקן רשות להאב » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק י״ג)
« ואומר אני אילו העתיק כהווייתן לא היה כותב כן » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק י״ג)
« נמצא שאין כאן מחלוקת בין רמב״ם לטור » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק י״ג)
« משמע דוקא שמע אח״כ אבל שמע בחייו אף על פי שלא הפר בחייו יכול להפר אחר כך » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק כ״ג)
The notion of קלוש returns here and explains seif 16: the husband’s share, once weakened by the father’s annulment, has nothing left to pass to the father.
« ואף ע״ג דאמרי׳ מת הבעל נתרוקן רשותו לאב הכא שאני כיון שכבר הפר האב חלקו קלוש חלק הבעל ואין בו כח להורישו לאב: » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק כ)
« כיון דהפר בחיי הארוס גרע טפי לפי שנקלש חלק הארוס ואין בו כח להורישו לאב: » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק ל״א)
« ודעה הראשונה שהוא הרמב״ם ס״ל דהארוס האחרון ככרעיה דראשון הוא וכאלו הוא קיים ומפר עם האב » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק כ״ג)
Seif 28 permits annulling a vow that has not yet taken effect, and the Rama adds a restriction: only if the vow depends on a time, not on an act. Yet seif 69 annuls precisely a vow hanging on an act. The Shakh does not hide the difficulty.
« באמת הב״י והרב קצרו מאד בדבר ולדבריהם צ״ע דהא לקמן סעיף ס״ט אע״ג שתלוי במעשה יכול להפר » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק מ״ה)
The Shakh then reports Rabbenu Yeruham, whose words he finds exact: the criterion is not the nature of the condition but the category of the thing on which the vow hangs.
« אבל אם תלתה בדבר שאינו עינוי נפש ואינו בינו לבינה כגון קונם יין אם אלך למקום פלוני אינו מפר עד שיחול הנדר » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק מ״ה)
But the Shakh does not stop there. Having reported the Ran, he weighs the practice and concludes against the stringency he had just set out.
« מכל מקום כיון דבלא״ה נראה מדברי הרמב״ם ושאר פוסקים דבכל ענין יכול להפר אין להחמיר: » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק מ״ה)
The Rama departs here from the Mechaber on the law, as he does elsewhere in the siman — at seifim 25, 28 and 40 among others. At seif 40 he decides for himself (וכן עיקר), which he does neither here, nor at seif 25, nor at seif 28. At stake here is a principle borrowed from siman 229: a vow released in part is released in whole. The Mechaber refuses to carry it over to annulment; the Rama reports those who do, without deciding, and with a formidable consequence — annulling part then annuls nothing.
« דגבי קיום כתיב יקימנו משמע מקצת ממנו אבל יפירנו ליכא למידרש הכי אלא יפירנו משמע כולו: » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק ל״ד)
The place where the dispute becomes palpable is seif 63, of the two loaves. There the Shakh shows that the seif does not read the same on either view: for the Mechaber there was no need to annul for both; for the disputants there was — and it had to be done without naming.
« להרמב״ם והמחבר לעיל סעיף ל״ו אין צריך שיפר לשתיהם ביחד אלא בכל ענין מה שהופר הופר » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק ע״ז)
« אבל להיש חולקים שם צריך הכא שיפר סתם לשתיהם דאז אותה שמצטערת הופר אבל אם הזכיר בפירוש א׳ שמצטערת לא הופר כיון דלא הפר רק קצתו » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק ע״ז)
« אבל לרבי יוחנן דסבירא ליה דאין בידו להפר לשאינה מתענה וקי״ל כותיה אפי׳ פירש והפר למתענה בלבד מופר » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק ע״ז)
Seif 46 is short: “it is annulled for you tomorrow” does not annul. The Rama adds in parentheses the view that it is an upholding. The Taz wonders at this in two words, and his wonder is technical: he holds that the first view already says the same.
« ודברי רמ״א שהגיה וי״א דהוה קיום תמוהים מאד דהלא גם דעה הראשונה ס״ל כך » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק מ)
« ונראה דלא דק בזה: » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק מ)
The Nekudot HaKesef answer the Taz with his own word. They take his לא דק and turn it back on him, then rebuild the Rambam’s reading step by step.
« הוא לא דק והרב דק היטב » (נקודות הכסף יו״ד רל״ד)
« זהו ברור דעת הרמב״ם וכן משמע יות׳ למעיין ברמב״ם סוף הלכות נדרים ודעתו נכונה: » (נקודות הכסף יו״ד רל״ד)
The third entry of the Nekudot HaKesef aims not at the Taz but at the Shulchan Arukh itself. Seif 54 carries, from the Rambam, that if the husband annuls his wife’s vow after saying to her “I am a nazirite, and what do you say?”, his own is void. Yet the mishnah in Nazir says the contrary — מפר את שלה ושלו קיים.
« ונראה דהרמב״ם היה גורס במתניתין מפר את שלה ושלו בטל וכן הוא בירושלמי במתני׳ » (נקודות הכסף יו״ד רל״ד)
But the Nekudot HaKesef do not rest on this solution. They observe that the Tosafot and Rashi had the received version, and they leave the matter open.
« ומיהו מדברי התוספו׳ מבואר להדיא שהיו גורסים כגירסת הספרים שלפנינו וכן מובא ברש״י ולכן דברי המחבר צרי׳ עיון לדינא: » (נקודות הכסף יו״ד רל״ד)
Here the apparatus, having examined everything, stops at an admission of uncertainty. The first case is seif 59: are washing and adornment affliction, or matters between him and her? The Taz goes back to the mishnaic dispute.
« במתניתין פליגי בזה ת״ק ס״ל דהויין עינוי נפש ורבי יוסי ס״ל דהויין דברים שבינו לבינה » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק מ״ט)
« ול״נ דהש״ע לא נתכוין אלא להביא דעת הרמב״ן » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק מ״ט)
« כתב הב״ח ט״ס הוא וצ״ל וי״א דבכיחול וקישוט כו׳ דברחיצה ליכא למאן דאמר דלא הוי עינוי נפש ונראה דאינו ט״ס » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק ע״ג)
« ואם כן דעת הרמב״ן להדיא דרחיצה הוי עינוי נפש ומבואר גם בבית יוסף ובתוספת י״ט שם וכ״מ בהרא״ש שם וצריך עיון: » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק ע״ג)
The second place is seif 73, and the question is whether one annuls as a precaution what there would be no need to annul. The Perishah and the Shakh say yes, against the possibility of divorce. The Taz devotes a long ס״ק to this and concludes otherwise.
« מיהו יש להפר שמא יגרשנה כדלעיל סעיף ע״א. » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק צ״ב)
« בפרישה הקשה אמאי לא נימא הכי גם בסעיף ס״ז » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק ס״ג)
« על כן נראה דלא מהני גירושין אלא במעשה ידיה דוקא » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק ס״ג)
The Nekudot HaKesef, in their fifth and last entry, here side with the Perishah against the Taz.
« ולפעד״נ דברי הפריש׳ נכוני׳ דלא מצינו בשום פוסק לחלק בין מעשה ידיה לרחיצה » (נקודות הכסף יו״ד רל״ד)
The Pit’hei Teshuva, at his ס״ק י, sums up each position without deciding; and at his ס״ק ט״ו, on seif 71, he poses a question which he leaves open.
« אכן אין כן דעת הט״ז לקמן ס״ק ס״ג ומחלק דדוקא במעשה ידיה לקמן סעיף ע״א יחול הנדר אם יגרשנה » (פת״ש יו״ד רל״ד ס״ק י)
« לכאורה נראה דאם הוא כהן אין צריך להפר דהא בלא״ה אינו יכול להחזירה » (פת״ש יו״ד רל״ד ס״ק ט״ו)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · סימן רל״ד · ♥ Support