סימן צ׳ · הכחל (הדד)

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 4 הסעיפים

סימן 90 עוסק בדיני כחל (דיני כחל, הלכות הדד). הכחל (כָּחָל) הוא הדד, עטין הבהמה — נתח בשר שעדיין יש בו חלב. המחבר (רבי יוסף קארו) דן בו, ב־4 סעיפים, במקרה ייחודי במינו : בשר הנושא בתוכו את חלבו שלו. הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף הגהות ארוכות (הגה) המשקפות את מנהג אשכנז, שהוא לרוב מחמיר יותר. נכיר את הסעיפים אחד לאחד.

סעיף 1 — מדוע מדרבנן, וכיצד מוציאים את החלב 📋 העתק

הכחל (פירוש הדד של הבהמה) אסור מדברי סופרים, שאין בשר שנתבשל בחלב שחוטה אסור מן התורה. לפיכך אם קרעו ומירק החלב שבו — מותר לצלותו ולאכלו; ואם קרעו שתי וערב וטחו בכותל עד שלא נשאר בו לחלוחית חלב — מותר לבשלו עם הבשר. וכחל שלא קרעו, בין של קטנה שלא הניקה בין של גדולה, אסור לבשלו; ואם עבר ובשלו בפני עצמו (וכל שכן אם צלאו) — מותר לאכלו. ואם בשלו עם בשר אחר — משערין אותו בששים, וכחל מן המנין.

סוף סעיף 1 — הכחל בתערובת, והגהת הרמ״א

כיצד? אם היה הכל עם הכחל כמו ששים בכחל — הכחל אסור והשאר מותר; ואם היה בפחות מששים — הכל אסור. בין כך ובין כך, אם נפל לקדירה אחרת — אוסר אותה, ומשערין בו בס' כבראשונה, שהכחל עצמו שנתבשל נעשה כחתיכה האסורה. הגה: ויש אומרים דאם נפל תחילה לקדירה שאין בה ס' ונאסר הכחל, אם נפל אחר כך לקדירה אחרת — אין הכחל מצטרף לס', וכן עיקר.

סעיף 2 — המנהג שלא לבשל כלל 📋 העתק

נהגו שלא לבשלו עם בשר כלל. ולבשלו בלא בשר, בטיגון או בפשטיד"א — מצריכין קריעה שתי וערב וטיחה בכותל; ולצלי — קריעה שתי וערב. הגה: ... ולקדירה בלא בשר נוהגין בו איסור לכתחלה, והוא הדין לטגן אפילו בלא בשר; מיהו אם נתייבשה — דהיינו לאחר שלשים יום — אם עבר ובשלו אפילו עם בשר, מותר בדיעבד.

סעיף 3 — סכין, שפוד וקערה משותפים 📋 העתק

מותר לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר (וכל שכן כחל חי אף על פי שהיא מלאה חלב), וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתכו בו כחל, וכן הדין לאכול זה בכלי שאכלו בו זה. הגה: והוא הדין לצלות זה בשפוד שצלו בו זה, והוא הדין דמותר להניחו בקערה עם בשר צלי אפילו שניהם חמים, דלאחר צליית הכחל דינו כשאר בשר לכל דבר — ודוקא שנצלה כדינו, דהיינו שקרעוהו תחילה שתי וערב וטחוהו בכותל.

סעיף 4 — מליחה, ועור הקיבה 📋 העתק

לצלות כחל או למלחו עם הבשר — דינו כדין צליית או מליחת כבד עם בשר. ויש מי שמתיר למלוח כחל על הבשר. הגה: ואין למלחו עם בשר, אבל בדיעבד בכל ענין מותר. עור הקיבה, לאחר שהוסר חלבו מתוכו והודח — יש לו דין שאר בשר, ומותר למלחו עם שאר בשר, ואין לו דין כחל כלל.

2. הקשר — מהו הכחל, ומדוע איסור זה?

הכחל (כָּחָל) הוא הדד או העטין של הבהמה. זהו איבר מיוחד : הוא בשר, אך בשר שעדיין יש בו חלב. כשמבשלים את הדד הזה, החלב שבתוכו „מתבשל״ עם בשרו — תערובת של בשר וחלב בתוך נתח אחד.

הפרדוקס של הכחל

אפשר היה לחשוב שבישול דד הוא בישול בשר בחלב — האיסור הגדול של סימן 87. אך הגמרא (חולין קט ע״ב–קי ע״א) פוסקת אחרת, וזה כל עניינו של סימן זה :

3. מושגי היסוד של סימן זה

כמה מונחים עבריים חוזרים ללא הרף בסימן 90. השליטה בהם היא ההבנה של כל הסימן.

4. מדוע רק מדרבנן — חלב הבהמה השחוטה

זוהי הנקודה העיונית החשובה ביותר בסימן. מדוע הדד, שיש בו חלב, אינו אסור מן התורה כתערובת בשר־חלב אמיתית?

הט״ז (ס״ק א) מצטט את הגמרא ואת רש״י כדי לבאר את הטעם העיקרי :

מותר לאוכלו. בגמרא מפרש הטעם, לפי שאין החלב כנוס במיעיו. ופירש רש"י: שלא יצא מדדי הבהמה בחייה, ולא נאסף — אלא מובלע בבשר הוא, ולא בא לכלל חלב. ומיהו לכתחלה בעי קריעה מדרבנן.

5. הש״ך והט״ז — המפרשים הגדולים

ביורה דעה, השולחן ערוך אינו נקרא לעולם לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים אותו ומבנים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. אלו הם נושאי הכלים המרכזיים.

שני ערכים מרכזיים מן הש״ך

ש״ך ס״ק ד — מדוע ששים כנגד כל הכחל 📋 העתק

משערין אותו בס'. ואיתא בש"ס ומוסכם מכל הפוסקים, דבעינן ס' נגד כל הכחל, ולא משערינן במאי דנפק מיניה, דלא ידעינן כמה נפק.

ש״ך ס״ק טז — נתבשל בפני עצמו, בלא הוצאת החלב : אסור אף בדיעבד 📋 העתק

בקדירה לבדו מותר בדיעבד. בלא ששים, אבל אם לא קרעו שתי וערב או לא טחו בכותל — אפילו דיעבד אסור, עד שיהא ס' במים נגד הכחל, וכחל מן המנין. כך כתבו הפוסקים.

ערך מרכזי מן הט״ז

ט״ז ס״ק א — הטעם העיקרי (כבר צוטט)

הט״ז ס״ק א (שצוטט בחלק 4) נותן את הטעם לכל הסימן : החלב אינו „כנוס״, אלא מובלע בבשר, ומעולם לא בא לכלל „חלב״. לפיכך כחל שנתבשל בפני עצמו מותר בדיעבד — נותרה רק הזהירות הדרבננית של הקריעה.

6. הגהת הרמ״א (הגה) — המנהג שלא לבשל

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על סימן זה את הגהותיו המפותחות ביותר בסעיף 2. הן משקפות את מנהג אשכנז, המחמיר בבירור מן הדין העיקרי.

על סעיף 1 — הכחל האסור שאינו מצטרף עוד למניין

הגה: ויש אומרים, דאם נפל תחילה לקדירה שאין בה ס' ונאסר הכחל, אם נפל אחר כך לקדירה אחרת — אין הכחל מצטרף לס', וכן עיקר. (טור בשם הרשב"א)

על סעיף 2 — מנהג שלא לבשל, והכחל היבש

הגה: ... ולקדירה בלא בשר נוהגין בו איסור לכתחלה, והוא הדין לטגן אפילו בלא בשר. מיהו אם נתייבשה — דהיינו לאחר שלשים יום — אם עבר ובשלו אפילו עם בשר, מותר בדיעבד. ולעשות פשטיד"א מן הכחל בלא בשר נהגו בו היתר, אם אין אופין הפשטיד"א במחבת; אבל במחבת — דינו כמו בישול בקדירה.

7. מקרים מעשיים

הנה ארבעה מצבים מעשיים, מוארים לאור הסימן שלנו.

מקרה 1 — הוצאת החלב מן הדד לפני צלייתו

מקרה 2 — בישלו את הדד עם בשר בטעות

מקרה 3 — סכין, שפוד או קערה ששימשו לבשר

מקרה 4 — הדד ה„יבש״ ועור הקיבה

8. סיכום סימן 90

טבלת זיכרון

9. שאלות הבנה

להרחבה