Translation. The כחל — that is, the udder of the animal — is forbidden by the words of the Soferim, since meat cooked in the milk of a slaughtered animal is not forbidden by the Torah.
Therefore, if he cut it open and squeezed out the milk in it, it is permitted to roast it and eat it; and if he cut it crosswise (warp and woof) and pressed it against the wall until no moisture of milk remained in it, it is permitted to cook it with meat.
A כחל that he did not cut open — whether of a young animal that never nursed or of a mature one — it is forbidden to cook it; and if he transgressed and cooked it by itself (and all the more so if he roasted it), it is permitted to eat it. And if he cooked it with other meat, one measures it in sixty, and the כחל is part of the count.
Gloss of the Rama: and there are those who say that if it first fell into a pot that does not contain sixty and the כחל thereby became forbidden, then if it afterwards falls into another pot the כחל no longer joins the sixty — and this is the main view.
1. Introducing the sugya — milk of a slaughtered animal is not forbidden by the Torah
שורש הסימן בסוגיא בחולין (ק״ט: — ק״י.) ובלשון המחבר הפותח: "הכחל... אסור מדברי סופרים, שאין בשר שנתבשל בחלב שחוטה אסור מן התורה". כלומר, החלב הכנוס בכחל אינו חלב גמור האסור מן התורה, שהרי לא יצא מן הבהמה בחייה, ולפיכך כל איסורו מדרבנן.
Translation. The root of the siman is the sugya in Chullin (109b — 110a), and it is already in the Mechaber's opening words: the כחל is forbidden by the words of the Soferim, since meat cooked in the milk of a slaughtered animal is not forbidden by the Torah. That is: the milk contained in the udder is not full-fledged milk of the kind the Torah forbids, since it never left the animal in its lifetime; its entire prohibition is therefore rabbinic.
A foundational note. The Torah prohibition of meat and milk (siman פ״ז) is the meeting of the meat of a kosher animal with the milk of a kosher animal — and that milk is the milk of the animal in its lifetime. In the כחל, however, the milk within is the milk of a שחוטה — milk left in the udder after the animal was slaughtered. Since it never became "milk" in the full sense, there is no Torah prohibition here, but a rabbinic decree. As for the reason of the prohibition itself, the Shakh (ס״ק ה) brings two sides: lest one eat it before the cooking is finished, or else because of appearances.
« משום דחיישינן שמא יאכלנו קודם גמר בישולו … א״נ משום מראית העין » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ה)
The Taz (ס״ק א, on the words מותר לאוכלו) brings the reason of the gemara and Rashi: the milk is not gathered inside, it is absorbed in the flesh and never became milk — hence a purely rabbinic prohibition, though cutting is still required לכתחלה.
« בגמרא מפרש הטעם לפי שאין החלב כנוס במיעיו ופירש״י שלא יצא מדדי הבהמה בחייה ולא נאסף אלא מובלע בבשר הוא ולא בא לכלל חלב ומיהו לכתחלה בעי קריעה מדרבנן » (ט״ז יו״ד צ׳ ס״ק א)
2. The chakira of the yesod — what is the reason for the prohibition of the כחל
The chakira. What is the status of the milk contained in the כחל?
(a) Absorbed in the flesh — it is not milk at all but part of the flesh itself (Rashi, quoted by the Taz: absorbed in the flesh, and never became milk); its prohibition is then only a rabbinic stringency.
(b) Milk gathered in cavities — there is substance of milk here, only it is not living milk. The nafka mina is great regarding the cavities of the כחל after cooking.
The yesod of the chakira.
The Shakh (ס״ק ה) decides that the prohibition of the כחל is not because it has more taste of milk than other meat, but because of the cavities in the כחל in which the milk is gathered — and that milk takes on the taste of the meat cooked with it.
From here: both reasons are true together. On the one hand there is no full-fledged milk (hence rabbinic); on the other there is a חלב שבגומות that must be driven out by cutting before cooking.
« שאין איסור של הכחל מפני שיש בו טעם חלב יותר משאר בשר אלא מפני שיש בו גומות בכחל שהחלב כנוס בתוכן ויש באותו חלב טעם מן הבשר שנתבשל עמה » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ה)
« ואותו חלב שבגומות א״א להפרישו מן הבשר דלא מהני קריעה לאחר בישול » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ה)
And the Shakh explains why it remains forbidden even though all the milk comes out by the end of the cooking: it is before the cooking is finished that the piece was rendered forbidden by the milk of the cavities, and once forbidden it does not become permitted again — either lest one eat it before the cooking is finished, or because of appearances. Two answers, in the Shakh, to the prohibition itself.
« ואף על גב דבגמר בישולו יוצא כל חלב מ״מ קודם גמר בישולו נאסר בשביל חלב שבגומות ותו לא משתרי משום דחיישינן שמא יאכלנו קודם גמר בישולו א״נ משום מראית העין » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ה)
3. The parameters of preparing the כחל — cutting, pressing and squeezing out
Three levels of preparation according to the Mechaber
The act
The preparation required
Source
Roasting (and eating)
Cutting and squeezing out the milk (crosswise cutting לכתחלה)
Mechaber seif א', seif ב'
Cooking with meat
Crosswise cutting and also pressing against the wall until no moisture remains
Mechaber seif א'
Frying / pie (פשטיד״א)
Crosswise cutting and pressing against the wall (as for cooking)
Mechaber seif ב'
The Rama (seif ב') adds a chidush in the very definition of the preparation: the practice of cutting and recutting the piece several times crosswise over its whole surface is preferable, and works better, than pressing against the wall (Terumas HaDeshen, siman קפ״ב). In other words: multiplying the cuts outweighs the pressing.
« ומה שנהגו לקורעו ולחתכו כמה פעמים שתי וערב על פני כולו עדיף ומהני יותר מטיח' בכותל » (רמ״א יו״ד צ׳:ב)
The Shakh (ס״ק ט) brings, in the name of the Beis Yosef in the name of the Rashba, that placing it under the press is like pressing it against the wall. The press and the wall carry equal weight: both express the milk.
« וכתב ב״י ע״ש הרשב״א דאם נתנו תחת המכבש הוי כטחו בכותל » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ט)
Kashya. Why, for roasting, does cutting alone suffice, while for cooking pressing is also required?
Teretz. In roasting, the fire draws the milk out and expels it; there is no concern that it will be reabsorbed. In cooking, by contrast, the milk that comes out is reabsorbed into the meat in the pot. One must therefore press all the milk out of the cavities beforehand by pressing against the wall. This is exactly the Shakh's yesod (ס״ק ה): what is feared is the חלב שבגומות.
4. Roasting, cooking and frying — three degrees of stringency
"נהגו שלא לבשלו עם בשר כלל. ולבשלו בלא בשר, בטיגון או בפשטיד״א — מצריכין קריעה שתי וערב וטיחה בכותל; ולצלי — קריעה שתי וערב." [ובהגה: ולקדירה בלא בשר נוהגין בו איסור לכתחלה, והוא הדין לטגן אפילו בלא בשר; מיהו אם נתייבשה לאחר ל' יום, אם עבר ובשלו אפילו עם בשר — מותר בדיעבד.]
Translation. The practice has become not to cook it with meat at all; and to cook it without meat, in frying or in a pie, one requires crosswise cutting and pressing against the wall; for roasting — crosswise cutting. Gloss: and for a pot without meat the practice is to forbid it לכתחלה, and likewise for frying, even without meat; however, if it dried out — that is, after thirty days — and one transgressed and cooked it, even with meat, it is permitted בדיעבד.
Three degrees.
Roasting — the lightest of all: וכ״ש אם צלאו(שו״ע יו״ד צ׳:א), since the fire expels the milk.
Cooking or frying, alone — permitted בדיעבד by the letter of the din (seif א'), but the practice forbids it לכתחלה (a decree).
Cooking with meat — the practice forbids it entirely, and בדיעבד it depends on the measure and on the loss.
The Shakh (ס״ק ו) opens the whole of seif ב' with a definition that governs how it is read: all of this is a matter of custom; as for the letter of the din בדיעבד, the Mechaber's view was set out in seif א', and the Rama's view in the gloss to this seif.
« כל זה מצד המנהג אבל לענין דינא בדיעבד נתבאר דעת המחבר בס״א ודעת הר״ב בהג״ה בסעיף זה » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ו)
The Shakh (ס״ק י״ד) sets out the reach of the custom: the prohibition לכתחלה holds even after crosswise cutting and pressing against the wall — and he himself refers, for the reason, to his ס״ק כ״א, where he writes that the stringency of the pot is only a decree lest one come to cook it with meat.
« נוהגים בו איסור לכתחלה … אפילו ע״י קריעה שתי וערב וטיחה בכותל והטעם יתבאר בס״ק כ״א » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק י״ד)
« דמה שהחמירו בקדרה אינו אלא משום גזירה שמא יבאו לבשל עם בשר יחד וזה לא שייך גבי סכין » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק כ״א)
Nafka mina — a dried-out כחל. The Rama rules that a dried-out כחל (after thirty days) is permitted בדיעבד even if it was cooked with meat. And the Shakh (ס״ק י״ז) specifies that the thirty days are only a presumption: if we plainly see that it is genuinely dry, it is permitted even before then. The thirty days are therefore not an absolute condition but a chazaka. In practice — ask your Rav.
« היינו מסתמא אבל אי חזינן דיבשה היא ממש פשיטא דאפילו תוך ל' מותר » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק י״ז)
5. Nullification in sixty, and the כחל as part of the count
הש״ך (ס״ק ד) על "משערין אותו בס'": "ואיתא בש״ס ומוסכם מכל הפוסקים דבעינן ס' נגד כל הכחל ולא משערינן במאי דנפק מיניה דלא ידעינן כמה נפק … וכבר כתב כיוצא בזה בסי' ס״ט סי״א גבי בשר שנתבשל בלא מליחה שצריך ס' נגד אותו בשר ולא סגי נגד דם שבתוכו".
Translation. The Shakh (ס״ק ד), on the words "one measures it in sixty": it is stated in Shas, and agreed by all the poskim, that sixty are required against the whole כחל, and not against what came out of it, since we do not know how much came out. And he has already written the like at siman ס״ט, seif י״א, regarding meat cooked without having been salted: sixty are needed against that meat, and it does not suffice to have sixty against the blood within it.
« ואיתא בש״ס ומוסכם מכל הפוסקים דבעינן ס' נגד כל הכחל ולא משערינן במאי דנפק מיניה דלא ידעינן כמה נפק » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ד)
« וכבר כתב כיוצא בזה בסי' ס״ט סי״א גבי בשר שנתבשל בלא מליחה שצריך ס' נגד אותו בשר ולא סגי נגד דם שבתוכו » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ד)
The chakira — why is the כחל "part of the count"? Since the כחל is itself forbidden (it is a forbidden piece), how can it itself enter into the sixty that nullify the milk it contains?
The teretz of the Rishonim (brought by the Taz ס״ק ב in the name of the Rashba). The Rashba's reason: the כחל is itself meat, and it joins with the meat to nullify the milk within it. That is, the body of the כחל is permitted meat, and the prohibition is only the absorbed milk; the flesh of the כחל therefore joins the rest of the meat to nullify the small quantity of milk. And in the Taz's words: the flesh itself bears no name of prohibition, only a prohibition is attached to it — and once there is enough to nullify it, the attachment falls away.
« דהוא עצמו בשר ומצטרף עם הבשר לבטל החלב שבו » (ט״ז יו״ד צ׳ ס״ק ב)
« כיון שאין על הבשר עצמו שם איסור רק שמחובר בו איסור וכשיש כדי לבטלו אזיל ליה החיבור » (ט״ז יו״ד צ׳ ס״ק ב)
Two reasons for the "כחל of the count".
The reason of the Rashba and the Ran — the body of the כחל is permitted meat, and it joins in to nullify the milk it contains.
The reason brought by the Maggid Mishneh on the Rambam, and by the Raavad in his Hasagos (both cited by the Shakh ס״ק ה) — the כחל is part of the count because it is permitted by itself. And the Shakh writes that this reason too accords with what the poskim wrote, and that it all comes to the same place.
« שהכחל מן המנין מפני שהוא מותר בפני עצמו » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ה)
« ונראה שגם זה הוא מכוון למ״ש הפוסקים והכל הולך למקום אחד » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ה)
6. חתיכה נעשית נבילה in the כחל — the machlokes of the Rambam and the Rashba
This is the central lamdanic machlokes of the siman, and we open it with the text of the Taz.
The text of the Taz (ס״ק ד)
הט״ז (ס״ק ד) על "ומשערין בו בס' כבראשונה": "משמע אפי' אם נפל תחילה בפחות מס' הוי כבתחילה לצרף גם הכחל … וכ״כ בס' בדק הבית להרא״ה … והי״א של רמ״א שהוא הרשב״א ס״ל דכל שנפלה בפחות מס' נעשה גם ההיתר חתיכת נבילה דהא עשאוהו רבנן כבשר בחלב ובשר בחלב לדברי הכל נעשה נבילה ע״כ צריך אח״כ ס' נגד הכחל והכחל אינו מצטרף".
Translation. The Taz (ס״ק ד), on the words "and one measures it in sixty as at first": this implies that even if it first fell into less than sixty, it is as at the beginning — one joins the כחל as well; so wrote the Bedek HaBayis of the Ra'ah. Whereas the Rama's "there are those who say", which is the Rashba, holds that once it fell into less than sixty, the permitted part itself becomes a piece of neveila, since the Sages made it like meat-and-milk, and meat-and-milk, by all opinions, becomes neveila; one therefore needs sixty afterwards against the כחל, and the כחל does not join in.
« משמע אפי' אם נפל תחילה בפחות מס' הוי כבתחילה לצרף גם הכחל » (ט״ז יו״ד צ׳ ס״ק ד)
« וכ״כ בס' בדק הבית להרא״ה דכל הנאסר מאותו כחל הוי דינא הכי שהוא מצטרף אח״כ לס' שלא יהא סופו חמור מתחילתו » (ט״ז יו״ד צ׳ ס״ק ד)
« והי״א של רמ״א שהוא הרשב״א ס״ל דכל שנפלה בפחות מס' נעשה גם ההיתר חתיכת נבילה דהא עשאוהו רבנן כבשר בחלב ובשר בחלב לדברי הכל נעשה נבילה ע״כ צריך אח״כ ס' נגד הכחל והכחל אינו מצטרף » (ט״ז יו״ד צ׳ ס״ק ד)
The chakira, precisely. When the כחל fell into a pot that does not hold sixty and thereby became forbidden —
(a) is it still permitted meat of which only the milk is forbidden, so that if it falls into a second pot it joins the sixty (the view of the Rambam, the Ra'ah, the Beis Yosef)?
(b) or, since the Sages made it like meat-and-milk, does the rule of a piece becoming neveila apply to it, so that its whole body is forbidden — and it does not join in the second pot (the view of the Rashba, and so the Rama rules)?
Shita
Fell into less than sixty — does it join in the second pot?
Source
Rambam, Ra'ah (Bedek HaBayis), Beis Yosef
It joins — "so that its end should not be more stringent than its beginning"; there is no חנ״נ in rabbinic meat-and-milk
Taz ס״ק ד; Beis Yosef
Rashba, Rama ("and this is the main view")
It does not join — it became a piece of neveila, since meat-and-milk, by all opinions, becomes neveila
Gloss to seif א'; Taz ס״ק ד; Toras HaBayis HaArokh
« שלא יהא סופו חמור מתחילתו » (ט״ז יו״ד צ׳ ס״ק ד)
« וכן עיקר » (רמ״א יו״ד צ׳:א)
The Taz himself limits the reach of the divergence with an observation worth holding on to for section 8: the Ran's reasoning, he says, speaks only of the case where the כחל fell into sixty — for then the כחל is forbidden only because of appearances, and it does not forbid the second pot more than the first.
« מדנתן הר״ן טעם כיון שאין אסור הכחל רק משום מראית עין ע״כ אינו אוסר בשנייה יותר מבראשונה » (ט״ז יו״ד צ׳ ס״ק ד)
A great nafka mina (Taz ס״ק ד). The Taz writes that a new machlokes is born here between the Rambam and the Rashba, one the poskim had not mentioned: for the Rambam, we do not say "the piece itself becomes neveila" even in rabbinic meat-and-milk; and since the Rama ruled here like the Rashba, it turns out that for us we say, in all prohibitions, that the piece becomes neveila even for a rabbinic prohibition — and he refers to siman צ״ב, seif ד'. The Rama's decision on the כחל thus serves as a precedent for the whole field of חתיכה נעשית נבילה in rabbinic prohibitions. In practice — ask your Rav.
« ומעכשיו נולד לנו מחלוקת חדשה בין רמב״ם לרשב״א מה שלא הוזכר בפוסקים דהיינו להרמב״ם לא אמרינן אפי' בבשר בחלב שהוא מדרבנן חתיכה עצמה נעשה נבילה » (ט״ז יו״ד צ׳ ס״ק ד)
« ולפי מה שפסק רמ״א כאן כרשב״א נמצא לדידן דלא קי״ל כרבינו אפרים אמרינן בכל האיסורין נעשה נבילה אפי' באיסור דרבנן » (ט״ז יו״ד צ׳ ס״ק ד)
7. The dispute of the Mechaber, the Maharshal and the Bach — cooked with meat, בדיעבד
הגה (הרמ״א): "ואם עבר ובשלו — אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל, יש להתיר בדיעבד... במקום הפסד מרובה, אבל בלאו הכי אין להתיר" (סה״ת, מרדכי, הגה״מ, הטור).
Translation. Gloss of the Rama: and if he transgressed and cooked it — if he had cut it crosswise and pressed it against the wall, there is room to permit בדיעבד, in a case of substantial loss; but without that, there is no room to permit (Sefer HaTeruma, Mordechai, Hagahos Maimoniyos, the Tur).
« ואם עבר ובשלו אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל יש להתיר בדיעבד … במקום הפסד מרובה אבל בלאו הכי אין להתיר » (רמ״א יו״ד צ׳:ב)
The text of the Shakh (ס״ק ח)
הש״ך (ס״ק ח): "יש להתיר בדיעבד במקום הפסד מרובה … אפילו עם בשר כן מוכח להדיא בת״ח שם ד״ג … ודעת מהרש״ל באו״ש ובספרו פ' כ״ה סי' מ״ז להתיר בדיעבד עם בשר ע״י קריעה שתי וערב וטיחה בכותל אפי' בלא הפסד מרוב … והב״ח פסק … הכל אסור אף בדיעבד אפי' קרעו שתי וערב וטחו בכותל ודלא כהגהת ש״ע דמיקל בזה במקום הפסד מרובה".
Translation. The Shakh (ס״ק ח): "there is room to permit בדיעבד in a case of substantial loss" — even with meat, as is clearly proven from the Toras Chatas; but by itself it is permitted through crosswise cutting and pressing against the wall, even without substantial loss. And the view of the Maharshal, in his Issur veHetter and in his work (Yam shel Shlomo, chapter כ״ה, siman מ״ז), is to permit בדיעבד with meat, through crosswise cutting and pressing against the wall, even without substantial loss. And the Bach ruled that if it was cooked with other meat and there is no sixty against it, everything is forbidden even בדיעבד, even if he cut it crosswise and pressed it against the wall — and not like the gloss of the Shulchan Arukh which is lenient here in a case of substantial loss.
« אפילו עם בשר כן מוכח להדיא בת״ח שם ד״ג » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ח)
« אבל לבדה מותר ע״י קריעת שתי וערב וטיחה בכותל אפילו בלא הפסד מרובה » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ח)
« ודעת מהרש״ל באו״ש ובספרו פ' כ״ה סי' מ״ז להתיר בדיעבד עם בשר ע״י קריעה שתי וערב וטיחה בכותל אפי' בלא הפסד מרוב » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ח)
« ואם בשלו עם שאר בשר ואין ס' כנגדו הכל אסור אף בדיעבד אפי' קרעו שתי וערב וטחו בכותל ודלא כהגהת ש״ע דמיקל בזה במקום הפסד מרובה » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ח)
Three shitos.
The Maharshal (Yam shel Shlomo, ch. כ״ה siman מ״ז) — the most lenient: בדיעבד with meat after cutting and pressing, even without substantial loss.
The Rama — the middle path: בדיעבד with meat, but only in a case of substantial loss.
The Bach — stringent: with meat and without sixty, everything is forbidden even בדיעבד, and even after cutting and pressing.
The Shakh's decision against the Bach. The Shakh writes that he has not fathomed the Bach's reasoning: all the poskim — the Rif, the Rambam, Rabbenu Tam, the Tosafos, the Rosh, the Rashba, the Ran, the Semag, the Semak, the Mordechai, the Sha'arei Dura and the rest, the Mechaber among them — permit בדיעבד, and many of them permit even לכתחלה; only the Ravyah and the Or Zarua are stringent even בדיעבד. There is therefore certainly ground to rely, at the very least בדיעבד in a case of substantial loss, all the more so since this is a rabbinic prohibition and the plain sense of the sugya runs their way.
« ולא ירדתי לסוף דעתו שהרי כל הפוסקים הרי״ף והרמב״ם ור״ת והתוספות והרא״ש והרשב״א והר״ן וסמ״ג וסמ״ק ומרדכי וש״ד ושאר פוסקים והמחבר מכללם מתירין בדיעבד והרבה מהם מתירין אפילו לכתחלה » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ח)
הש״ך (ס״ק ה) על "וי״א דאם נפל תחלה לקדירה": "כלומר לקדרה של בשר שאין בה ס' אפילו עם הכחל דהיינו שנפל לפחות מחמשים ותשעה שאז החלב היוצא ממנה לא נתבטל א״כ נאסר הכחל מדינא אבל כשנפל בס' שאז החלב היוצא ממנה נתבטל ולא נאסר הכחל אלא מפני מראית העין אף בקדרה שנית מצטרף הכחל לס' דלא גרע מפני שנאסר דהא בקדירה הראשונה מצטרף הכחל לס' אע״פ שהוא עצמו אסור".
Translation. The Shakh (ס״ק ה), on the words "and there are those who say that if it first fell into a pot, etc.": that is, into a pot of meat that does not hold sixty even counting the כחל — that is, that it fell into less than fifty-nine, so that the milk coming out of it was not nullified; the כחל therefore became forbidden by the letter of the din. But when it fell into sixty, so that the milk coming out of it was nullified and the כחל was forbidden only because of appearances — even in a second pot the כחל joins the sixty, since it is not diminished by having been forbidden: in the first pot too the כחל joined the sixty although it was itself forbidden.
« וי״א דאם נפל תחלה לקדירה » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ה)
« כלומר לקדרה של בשר שאין בה ס' אפילו עם הכחל דהיינו שנפל לפחות מחמשים ותשעה שאז החלב היוצא ממנה לא נתבטל א״כ נאסר הכחל מדינא » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ה)
« אבל כשנפל בס' שאז החלב היוצא ממנה נתבטל ולא נאסר הכחל אלא מפני מראית העין אף בקדרה שנית מצטרף הכחל לס' דלא גרע מפני שנאסר דהא בקדירה הראשונה מצטרף הכחל לס' אע״פ שהוא עצמו אסור » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ה)
The Shakh's precision. The Rama's "וי״א" speaks exclusively of the case where the כחל fell into less than sixty (less than fifty-nine) — for then it was forbidden by the letter of the din (the piece becomes neveila), and so it no longer joins in a second time. But if it fell into sixty, the כחל was forbidden only because of appearances, and it does indeed join, even in a second pot. And this accords with the words of the Taz cited above (section 6).
בריה — the rejection of the Bach. The Shakh, at the end of his ס״ק ה, rejects the Bach who had written that the כחל would be a בריה like the sciatic nerve. That, says the Shakh, is astonishing: it is established in Shas and among the poskim, at siman ק', that only what was forbidden from the very beginning of its formation is a בריה; and it is explained in the Rambam that the sciatic nerve is a בריה, whereas the כחל is not. Nafka mina: a בריה is not nullified even in a thousand, whereas the כחל, not being a בריה, is nullified in sixty.
"מותר לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר (וכל שכן כחל חי אע״פ שהיא מלאה חלב), וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתכו בו כחל... [הגה: והוא הדין לצלות זה בשפוד שצלו בו זה... דלאחר צליית הכחל דינו כשאר בשר לכל דבר — ודוקא שנצלה כדינו]".
Translation. It is permitted to cut a hot כחל with a knife that has cut meat (and all the more so a raw כחל, even though it is full of milk), and likewise it is permitted to cut meat with a knife that has cut a כחל. Gloss: and the same applies to roasting one on a spit on which the other was roasted, for once the כחל has been roasted its status is that of any other meat in every respect — and this on condition that it was roasted according to its rule.
The Shakh (ס״ק כ״א) explains why the knife is lighter than the pot: this rule applies even for us, provided it was cut crosswise and pressed against the wall, as the Rama wrote in his gloss; and one does not compare this to the pot, where the practice is not to cook it alone even after cutting and pressing — for the stringency of the pot is only a decree lest one come to cook it together with meat, which does not apply to a knife (Semak siman רי״ג, Hagahos Maimoniyos).
« דין זה אפילו לדידן אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל וכמו שכתב הרב בהג״ה ול״ד לקדירה שנהגו שלא לבשלה לבדה אפילו ע״י קריעה שתי וערב וטיחה בכותל » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק כ״א)
The sugya of כבוש כמבושל in the milk of a slaughtered animal (seif ג' / Taz ס״ק י״ב)
לשון המחבר (בהגה ס״ג): "וכן אם הניחו כך שלם קודם צלייתו עם חלבו יום שלם — מותר, ולא אמרינן כבוש כמבושל בכי האי גוונא" (או״ה; רמ״א יו״ד צ׳:ג)
והט״ז (ס״ק י״ב) הביא טעם או״ה: "לפי שחלב שחוטה מדרבנן לא גזרו ביה רבנן בצונן לומר כבוש כמבושל אע״פ שהחלב הוא צלול בעין".
Translation. Text of the Mechaber (in the gloss to seif ג'): and likewise, if he left it whole before roasting it, with its milk, for a whole day — it is permitted, and we do not say "soaked is like cooked" in such a case (Issur veHetter). And the Taz (ס״ק י״ב) brings the reason in the name of the Issur veHetter: since the milk of a slaughtered animal is rabbinic, the Sages did not decree about it in cold conditions to say "soaked is like cooked", even though the milk is there, liquid and visible.
« הטעם שם באו״ה לפי שחלב שחוטה מדרבנן לא גזרו ביה רבנן בצונן לומר כבוש כמבושל אע״פ שהחלב הוא צלול בעין » (ט״ז יו״ד צ׳ ס״ק י״ב)
The Taz's kashya (ס״ק י״ב). The Issur veHetter himself wrote that if other meat soaks cold in the milk of a slaughtered animal, it is forbidden on account of soaking. And the Taz is astonished: the underlying prohibition is only a decree on account of meat-and-milk in general; yet regarding soaking, even in Torah-level meat-and-milk it is permitted — this would therefore be a decree upon a decree, and whence would we derive to decree here a decree upon a decree?
« אמנם תמהתי על פה קדוש יאמר כן לאסור בזה בשאר בשר בכבוש בחלב שחוטה דהא עיקר האיסור משום גזירה דבשר בחלב בעלמא והא בכבוש כמבושל אפילו בשאר בשר בחלב מן התורה שרי » (ט״ז יו״ד צ׳ ס״ק י״ב)
The Taz's conclusion and the Rama's view. The Taz concludes that there is no ground to forbid soaking in the milk of a slaughtered animal (it would be a decree upon a decree), and he adds that this appears to be the Rama's view here too, since he did not copy the prohibition concerning other meat soaked in the milk of a slaughtered animal. By contrast, the Pischei Teshuva (ס״ק ה) brings in the name of the Pri Megadim a stringent side: if the כחל remained with meat, over the fire, in an unperforated vessel, for the required time, and there is brine, it may be forbidden for us, since we would say "soaked" in the milk of a slaughtered animal — and not like the Taz. In practice — ask your Rav.
« וכ״נ דעת רמ״א כאן שלא העתיק לאיסור בשאר בשר בכבוש בחלב שחוטה » (ט״ז יו״ד צ׳ ס״ק י״ב)
« דאם שהה הכחל עם בשר בבלי שאינו מנוקב כשיעור על האש ויש ציר אפשר דאסור לדידן דאמרינן כבוש בחלב שחוטה דלא כט״ז » (פתחי תשובה יו״ד צ׳ ס״ק ה)
The text of the Mechaber and the Rama (seif ד')
"לצלות כחל או למולחו עם הבשר — דינו כדין צליית או מליחת כבד עם בשר. ויש מי שמתיר למלוח כחל על הבשר.[הגה: ואין למלחו עם בשר, אבל בדיעבד בכל ענין מותר. עור הקיבה, לאחר שהוסר חלבו והודח — יש לו דין שאר בשר... ואין לו דין כחל כלל.]"
Translation. To roast a כחל, or to salt it with meat, has the same status as roasting or salting a liver with meat. And there is one who permits salting a כחל above the meat. Gloss: and one should not salt it with meat, but בדיעבד it is permitted in every case. The skin of the maw, once its fat has been removed from within it and it has been rinsed, has the status of any other meat — and has no status of a כחל at all.
The Shakh (ס״ק כ״ו), on the words "and there is one who permits": even לכתחלה, to salt a כחל above meat, and even without having cut it at all; and one does not compare this to a liver, for the way of salt is to draw out only blood, and not the milk within it (the Tur in the name of the Rosh). The chidush: salt does not draw out milk the way it draws out blood, hence the greater leniency.
« ויש מי שמתיר » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק כ״ו)
« אפילו לכתחלה למלוח כחל על בשר אפילו בלא קריעה כלל ול״ד לכבד שאין דרך המלח להפליט אלא דם אבל לא חלב שבו » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק כ״ו)
The Pischei Teshuva (ס״ק ה) limits this chidush in the name of the Pri Megadim: it is only regarding the milk of the כחל that the nature of salt is not to draw out milk; but if milk was absorbed into a piece of meat, that piece itself becomes forbidden and then forbids through salting.
« דאין טבע המלח להפליט חלב ונראה דוקא חלב של כחל אבל אם נבלע חלב בחתיכה נ״נ ואוסר אח״כ ע״י מליחה » (פתחי תשובה יו״ד צ׳ ס״ק ה)
10. Chakira and nafka mina in practice
The overall chakira. The prohibition of the כחל — is it a prohibition of the object (the milk absorbed in the cavities is itself the prohibition), or a mere decree (lest one come to cook meat in genuine milk)?
If it is a prohibition of the object — one understands why it becomes "a piece that turns into neveila" (the view of the Rashba and the Rama).
If it is a decree / appearances — one understands why, having fallen into sixty, it was forbidden only because of appearances and joins in again (Shakh ס״ק ה).
And both sides are true: having fallen into less than sixty, there is substance of milk; having fallen into sixty, only appearances remain.
Nafka minos in practice.
A dried-out כחל (after thirty days, or genuinely dry) — permitted בדיעבד even with meat (Rama seif ב'; Shakh ס״ק י״ז).
A כחל pie — permitted outside a pan; in a pan — like cooking (Rama; Shakh ס״ק י״ט).
Substantial loss — one permits בדיעבד with meat after cutting and pressing (Shakh ס״ק ח, against the Bach).
Soaking in the milk of a slaughtered animal — for halakha we do not say "soaked is like cooked" (Taz), and according to the Pri Megadim there is room for concern (Pischei Teshuva ס״ק ה).
In all of these — and in practice — ask your Rav.
11. Summary tables
Table — degrees of preparation and permission
Situation
The din
Source
Cut open, and the milk squeezed out
Permitted to roast it and eat it
Mechaber seif א'
Cut crosswise and pressed against the wall
Permitted to cook it with meat (by the letter of the din)
Mechaber seif א'
Cooked alone, without cutting or pressing
Forbidden even בדיעבד until there is sixty (the כחל being part of the count)
Shakh ס״ק ט״ז
Cooked alone after cutting and pressing
Permitted בדיעבד (without sixty)
Mechaber seif א'; Shakh ס״ק ט״ז
Cooked with meat, no sixty
Forbidden לכתחלה; בדיעבד — in a case of substantial loss (Rama); the Maharshal is lenient even without that
Gloss to seif ב'; Shakh ס״ק ח
Dried-out כחל (thirty days)
בדיעבד permitted even with meat
Gloss to seif ב'; Shakh ס״ק י״ז
« בלא ששים אבל אם לא קרעו שתי וערב או לא טחו בכותל אפי' דיעבד אסור עד שיהא ס' במים נגד הכחל וכחל מן המנין » (ש״ך יו״ד צ׳ ס״ק ט״ז)
Table — the central machlokos
Subject
Lenient
Stringent
Decision
The piece becomes neveila in the כחל (less than sixty)
Rambam, Ra'ah, Beis Yosef — it joins
Rashba — it does not join
The Rama like the Rashba ("and this is the main view")
Cooking with meat בדיעבד (no sixty)
Maharshal — even without loss
Bach — forbidden entirely
Rama / Shakh — in a case of substantial loss
Soaking in the milk of a slaughtered animal
Taz — no "soaked is like cooked"
Pri Megadim — it may be forbidden
The Pischei Teshuva brings both
Salting the כחל above meat
The Rosh / the Tur — permit even לכתחלה
Issur veHetter — do not salt with meat
Rama — בדיעבד it is permitted in every case
Table — the sources of the sugya
Gemara: Chullin 109b — 110a (the כחל and the milk of a slaughtered animal) · Chullin 97a (the measure of sixty) · see Rambam, Hilkhos Ma'akhalos Assuros, ch. ט'