שולחן ערוך · יורה דעה

כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה), או בתשובה מפורשת בשם של פוסקים בני זמננו. על יורה דעה אין לא משנה ברורה (המבארת רק את אורח חיים), ולא שולחן ערוך הרב / דעת הרב (אדמו״ר הזקן לא כתב את יורה דעה). כל יישום מעשי (למעשה) נחתם בהפניה אל רבך: המקרים האמיתיים משלבים פרטי מציאות (חום מדויק, כלים, יחסים, בשר שמן או כחוש, מידת הרתיחה) שרק פוסק הרואה את מצבך יכול להכריע בהם.

למעשה (הטעם). לדידן, טעימת קפילא אינה הדרך המעשית : משערים בשישים בכל ענין. אם יש שישים כנגד האיסור שנפל, התבשיל מותר (ורק החתיכה שבלעה נשארת לבדיקה). חישוב השישים המדויק (איזה נפח נמנה, שמן/כחוש, מוצק/נוזל) תלוי במקרה — שאל את רבך.

למעשה (ניעור / כיסוי). זכור את הכרעת הרמ״א: צירוף כל היורה (להשלמת השישים) נמנה רק אם ניערו מיד בעת הנפילה. בלא זה, משערים כנגד מה שהיה נוכח באותו רגע. לדעת אם ניערו « בזמן », וכיצד למנות את הנפח, הן שאלות מציאות — שאל את רבך.

למעשה (חתיכה נעשית נבילה). בבשר בחלב, ראה את החתיכה האסורה כאילו נעשתה בעצמה נבילה: לבשלה שוב עם אחרות צריך שישים כנגד כל החתיכה, וחתיכה ראויה להתכבד אינה בטלה. בשאר איסורים, מנהגנו (רמ״א) אומר חנ״נ גם כן, זולת היוצאים (לח בלח, יבש ביבש, כלי). להכיר אם האיסור « דבוק / אינו דבוק », « ברוטב או חוצה לו », היא שאלת מציאות — שאל את רבך.

למעשה (טיפה על הדופן). טיפה כנגד הרוטב → משערים שישים כנגד הטיפה. טיפה כנגד הריקן → חמור יותר (המקום עלול להיאסר) ; לא לערות את התבשיל דרך מקום זה, ולא לגעת בו עד שיצטנן. קדרה חדשה → שישים מספיק תמיד. לדעת « כנגד הרוטב או לא », וצד האש (§7), הן שאלות מציאות — שאל את רבך.

למעשה (תתאה גבר, עירוי, שעת הדחק). הכלל המעשי הגדול: תתאה גבר — כלי ראשון חם למטה אוסר הכל ; כלי שני (או עירוי, קלוח שלא נפסק) אינו אוסר אלא כדי קליפה, והתבשיל שבתוכו נשאר פעמים רבות מותר. בשעת הדחק (ערב שבת) סומכים על השישים. להגדיר « כלי ראשון / שני », « קלוח שנפסק או לא », « יד סולדת » היא שאלת מציאות — שאל את רבך.

למעשה (זיעה, חלב, הגעלה). הזיעה אינה אוסרת אלא אם יד סולדת במקום החיבור והמקור מגולה ; מכוסה, או רחוק → כלום — אך לכתחלה נמנעים מלבשל בשר וחלב זה תחת זה. קדרת מתכת להכשרה: הגעלה בהטבלה מלאה, לא רחיצה רותחת בלבד. המידה המדויקת (יד סולדת, קרבה, אופן ההגעלה) היא שאלת מציאות — שאל את רבך.

הערת שיטה. התשובות שלהלן (יביע אומר, יחווה דעת, ילקוט יוסף, אור לציון) ממשיכות את עקרונות סימן צ״ב שלמעלה למקרים מודרניים. הן אינן בגוף הסימן ; הן מובאות כזרמי פסיקה מוכרים, לאישור אצל רב לפני כל יישום.

הערת שיטה. אותה הערה: זרמים אלו ממשיכים את הרמ״א ונושאי הכלים ; הם מובאים כמורי דרך בפסיקה, לאישור אצל רב.

למעשה. מצבים אלו משלבים שאלות מציאות — האם ניער מיד בנפילה, כנגד הרוטב או לא, צד האש, יד סולדת בזיעה, סוג הכלי (מתכת/חרס) — שרק רבך יכול להכריע בהן בראותו את המקרה. הכלל המעשי: לשחזר בדיוק מה נפל, היכן, באיזה חום, והאם ניער בזמן, ואחר כך לשאול את רבך.