✦ ❖ ✦ D A A T · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם / ח ז ר ה ✦ ❖ ✦
סימן צ״ג — דין קדרה שבישלו בה בשר
קְדֵרָה שֶׁבִּשְּׁלוּ בָּהּ בָּשָׂר — לֹא יְבַשְּׁלוּ בָּהּ חָלָב
בן יומו (נותן טעם) מול אחר מעת לעת (נותן טעם לפגם), לשער נגד כל הקדרה, דין הכיסוי וחומרתו, תתאה גבר וקליפה
חזרה מובנית, טבלת־אב, שינון מהיר
מקור: שולחן ערוך, יורה דעה צ״ג — סעיף אחד
נושאי כלים: ש״ך (ש״ך) · ט״ז (ט״ז) · פר״מ (פרי מגדים) · פתחי תשובה (פתחי תשובה)
עריכה: הרב יוסף חיים סממה · DAAT
למתלמדים ששלטו ברמות 1 ו־2
daattorah.com
📑 תוכן הסיכום
- היסוד: האם לקדרת הבשר יש טעם לתת לחלב?
- 3 שאלות־הרפלקס: בן יומו · התבשיל או הקדרה · הכיסוי
- טבלת־האב: בן יומו מול אחר מעת לעת, ודין הקדרה
- 5 כללי הזהב
- סימן זיכרון — עזר־הזיכרון ״קדרה״
- 4 המלכודות הקלאסיות
- סיכום הסעיף היחיד — שורה אחר שורה (מחבר + רמ״א)
- כרטיס־הבזק סופי
1. היסוד: האם לקדרת הבשר יש טעם לתת לחלב?
נקודת המוצא:
סימן צג אינו דן עוד במאכל שנתערב בו איסור, אלא בקדרה (כלי) שבלעה טעם בשר ורוצים לחזור ולבשל בה חלב. המחבר פוסק מיד: « קְדֵרָה שֶׁבִּשְּׁלוּ בָּהּ בָּשָׂר, לֹא יְבַשְּׁלוּ בָּהּ חָלָב ». כל השאלה היא: האם הקדרה בת יומה (שימשה בתוך מעת לעת)? אם כן, טעמה הבלוע עדיין ״טוב״ (נותן טעם) ואוסר את התבשיל; ואם עברו עליה מעת לעת, הטעם נעשה ״פגום״ (נותן טעם לפגם) ואינו יכול עוד לאסור את התבשיל — אך הקדרה עצמה נשארת אסורה לבשר כלחלב.
| מצב הקדרה | טיב הטעם | תוצאה על התבשיל |
|---|
| בת יומה (בושלה תוך מעת לעת) | נותן טעם — טעם ״טוב״ עדיין פעיל | 🔴 אסור בנותן טעם |
| אחר מעת לעת (שָׁהָה מֵעֵת לְעֵת) | נותן טעם לפגם — טעם פגום | 🟢 התבשיל מותר |
| הקדרה עצמה (כלי) | בלעה את האיסור | 🟡 נשארת אסורה לבשר כלחלב |
💡 הסימן: סימן זה אינו מדבר עוד על ״טיפה שנפלה לתבשיל״ (סימן צב) אלא על כלי הפולט את טעמו הבלוע. הכל תלוי בגיל הטעם: טרי (בן יומו) הוא אוסר, ישן (אחר מעת לעת) הוא מוחל לתבשיל. זהו יסוד מנהגנו הרווח: « כל הקדרות אינן בני יומן » — מחזיקים את הכלים שאינם בני יומן, והתבשיל שנתבשל בשגגה מותר. אך הקדרה, לכתחילה, אינה יוצאת ממעמדה בשר/חלב.
2. 3 שאלות־הרפלקס
■ בן יומו? (תוך מעת לעת) — האם הקדרה שימשה לבשר בתוך 24 השעות האחרונות? אם כן → טעמה נותן טעם, והחלב שנתבשל בה אסור בנותן טעם.
↓ אם לא, מה מעריכים
■ אחר מעת לעת → כמה לשער? (לשער נגד כל הקדרה) — אחר מעת לעת הטעם נותן טעם לפגם → התבשיל מותר. אך בבן יומו דורש הרמ״א לשער את הששים נגד כל הקדרה (וצריך לשער נגד כל הקדרה), כי אין יודעים כמה בלעה — ומכאן, למעשה, איסור התבשיל בבן יומו.
↓ מביטים בכלי ובכיסויו
■ הקדרה והכיסוי? (כלי / כיסוי) — הקדרה עצמה נשארת אסורה לבשר כלחלב (אך מותרת לשאר דברים אם אינה בת יומה). הכיסוי דינו כדין הקדרה עצמה (דין כסוי קדרה כדין קדירה עצמה).
⚖ לשער נגד כל הקדרה (רמ״א + ש״ך ס״ק א)
בקדרה בת יומה, אין משערים את הששים נגד הבלוע שיצא בלבד, אלא נגד כל הקדרה (לשער נגד כל הקדרה), כי אין יודעים כמה טעם בלעה — ולרוב אי אפשר, ומכאן האיסור למעשה. הש״ך (ס״ק א) מדייק: אם יודעים כמה נבלע, משערים רק נגד הבלוע (עי׳ סימן צב:ה הגה וסימן צד:ו); ומזכיר את האפשרות « נחושתה דק ורחבה גדול ».
3. טבלת־האב: בן יומו מול אחר מעת לעת, ודין הקדרה
לשינון מוחלט. בסיס: מחבר (סעיף יחיד), נקרא עם הגהת הרמ״א, הש״ך (ס״ק א) והט״ז (ס״ק א-ב).
| מצב | הקריטריון המכריע | תוצאה |
|---|
| חלב שנתבשל בקדרת בשר בת יומה |
נותן טעם (טעם ״טוב״); ששים נגד כל הקדרה |
🔴 התבשיל אסור בנותן טעם |
| חלב שנתבשל בקדרה אחר מעת לעת |
נותן טעם לפגם (טעם פגום) |
🟢 התבשיל מותר; אך הקדרה אסורה |
| הקדרה (אינה בת יומה) לשאר דברים |
שאר דברים (ריב״ש קכו בשם הסמ״ק) |
🟢 מותרת לשאר דברים |
| כיסוי הקדרה |
= דין הקדרה עצמה |
🟡 דינו כדין הקדרה |
| כיסוי: חומרא ״תמיד בן יומו״ |
מנהג (רמ״א: חומרא בלא טעם) |
🔴 מחזיקים אותו כבן יומו אף שאינו |
| היתרים על חומרא זו (טעם, שבת, הפסד) |
טעם אחר להתיר / צורך שבת / הפסד |
🟢 מתירים אם הכיסוי אינו בן יומו |
📌 קריאה־מפתח: לתבשיל, שאל תחילה בן יומו או לא (בן יומו → אסור, אחר מעת לעת → מותר). לכלי, זכור שהוא נשאר תמיד אסור בשר/חלב אך מותר לשאר דברים. והכיסוי הולך אחר הקדרה, עם חומרא ממנהג (תמיד בן יומו) הנדחית מפני טעם, שבת או הפסד.
4. 5 כללי הזהב
- « קְדֵרָה שֶׁבִּשְּׁלוּ בָּהּ בָּשָׂר, לֹא יְבַשְּׁלוּ בָּהּ חָלָב ». קדרת בשר אינה משמשת לכתחילה לחלב — ולהיפך (מחבר, סעיף יחיד).
- בן יומו → נותן טעם → אסור. בושל תוך מעת לעת, הטעם עדיין ״טוב״ ואוסר את התבשיל בנותן טעם (מחבר).
- אחר מעת לעת → נותן טעם לפגם → התבשיל מותר. הטעם הפגום אינו אוסר עוד; אך הקדרה נשארת אסורה בשר/חלב, ומותרת לשאר דברים (מחבר + רמ״א, ריב״ש קכו).
- לשער נגד כל הקדרה. בבן יומו, משערים את הששים נגד כל הקדרה מפני שאין יודעים כמה נבלע (רמ״א + ש״ך ס״ק א).
- הכיסוי הולך אחר הקדרה. אותו דין; החומרא ״תמיד בן יומו״ היא מנהג (חומרא בלא טעם) הנדחית מפני טעם, שבת או הפסד (רמ״א).
5. סימן זיכרון — עזר־הזיכרון ״קדרה״
« ק-ד-ר-ה » — לפי הקְדֵרָה של הסעיף
- קדרת בשר: הקדרה בישלה בשר → לא יבשלו בה חלב.
- דתוך מעת לעת (בן יומו): נותן טעם → התבשיל אסור.
- רק אחר מעת לעת: נותן טעם לפגם → התבשיל מותר (והכלי נשאר אסור בשר/חלב; לשער נגד כל הקדרה).
- הכיסוי: דינו כדין הקדרה; חומרא ממנהג (תמיד בן יומו), הנדחית מפני טעם/שבת/הפסד.
מטריצת כיסוי / קדרה — תתאה גבר (התחתון גובר)
- שניהם חמים + מאכל → שניהם אסורים
- כיסוי צונן + קדרה חמה שהזיעה (התחיל להזיע) → שניהם אסורים (התחתון גובר)
- כיסוי חם + קדרה צוננת → הכל מותר, + קליפה למאכל אם אפשר
- אין מאכל בקדרה → הכל מותר (שתי קדירות שנגעו זו בזו)
6. 4 המלכודות הקלאסיות
❌ מלכודת 1 — לבלבל בין התבשיל לקדרה אחר מעת לעת: כשעברו מעת לעת, התבשיל שנתבשל בשגגה מותר (נותן טעם לפגם), אך הקדרה אינה ״חוזרת״ להיות בשר־וחלב: היא נשארת אסורה לכתחילה לבשר כלחלב. היא מותרת רק לשאר דברים (ריב״ש קכו בשם הסמ״ק). אין לקרוא את היתר התבשיל כהיתר על הכלי.
❌ מלכודת 2 — לשער את הששים נגד הטעם היוצא בלבד: בקדרה בת יומה, אין משערים נגד הבלוע המשוער, אלא נגד כל הקדרה (וצריך לשער נגד כל הקדרה), כי אין יודעים כמה נבלע — לרוב אי אפשר, ומכאן האיסור למעשה (רמ״א + ש״ך ס״ק א). משערים נגד הבלוע בלבד רק אם יודעים כמה נבלע (עי׳ סימן צב:ה הגה, צד:ו).
❌ מלכודת 3 — לשכוח את הכיסוי, או להחמיר בו יתר על המידה: לכיסוי דין הקדרה עצמה (דין כסוי קדרה כדין קדירה עצמה). יש מחמירים ומחזיקים אותו כאילו הוא תמיד בן יומו — מנהג בקצת מקומות, שהרמ״א נוהג בו « אף שהוא חומרא בלא טעם ». אך חומרא זו נדחית מפני טעם אחר להתיר, צורך שבת או הפסד. הט״ז (ס״ק ב, בשם הרש״ל) מגביל אותה לכיסויים צרים/חקוקים שאי אפשר לקנחם; כיסוי רחב שאפשר לקנחו → מותר אם אינו בן יומו.
❌ מלכודת 4 — כיסוי חם / צונן ותתאה גבר: כיסוי של בשר על קדרת חלב (או להיפך) — התחתון גובר. שניהם חמים עם מאכל → שניהם אסורים. כיסוי צונן, קדרה חמה שמתחילה להזיע (התחיל להזיע) → שניהם אסורים. כיסוי חם, קדרה צוננת → הכל מותר, עם קליפה למאכל אם אפשר. אין מאכל בקדרה → הכל מותר: כשתי קדירות שנגעו זו בזו.
להלכה למעשה, היוועץ ברבך.
7. סיכום הסעיף היחיד — שורה אחר שורה (מחבר + רמ״א)
| שורה | נושא | העיקר |
|---|
| מחבר | קדרה שבישלו בה בשר | קדרה שבישלו בה בשר: לא יבשלו בה חלב. בושל תוך מעת לעת (בן יומו) → אסור בנותן טעם. עברו מעת לעת → נותן טעם לפגם, התבשיל מותר; אך הקדרה אסורה (לא בשר ולא חלב). |
| רמ״א 1 | לשער נגד כל הקדרה | בבן יומו, צריך לשער את הששים נגד כל הקדרה — אין יודעים כמה נבלע (וצריך לשער נגד כל הקדרה). |
| רמ״א 2 | שאר דברים | הקדרה שאינה בת יומה מותרת לבשל בה שאר דברים (שאר דברים מותר — ריב״ש קכו בשם הסמ״ק). |
| רמ״א 3 | דין הכיסוי | הכיסוי דינו כדין הקדרה עצמה (דין כסוי קדרה כדין קדירה עצמה). |
| רמ״א 4 | חומרת הכיסוי | יש מחמירים בכיסוי, ומחזיקים אותו כבן יומו אף שאינו; נוהגים כן « אף שהוא חומרא בלא טעם ». אך במקום שיש טעם אחר, צורך שבת או הפסד → מתירים אם הכיסוי אינו בן יומו. |
| רמ״א 5 | כיסוי חם / קדרה — תתאה גבר | כיסוי חם של בשר על קדרת חלב (או להיפך): שניהם חמים עם מאכל → שניהם אסורים; כיסוי צונן + קדרה חמה שהזיעה → שניהם אסורים (תתאה גבר); כיסוי חם + קדרה צוננת → הכל מותר, קליפה למאכל אם אפשר; אין מאכל → הכל מותר (שתי קדירות שנגעו זו בזו). |
8. כרטיס־הבזק סופי
| שאלה | תשובת־רפלקס | מקור |
|---|
| חלב שנתבשל בקדרת בשר בת יומה? | נותן טעם → התבשיל אסור; ששים נגד כל הקדרה | מחבר; רמ״א; ש״ך ס״ק א |
| חלב שנתבשל בקדרה אחר מעת לעת? | נותן טעם לפגם → התבשיל מותר; הקדרה אסורה | מחבר |
| הקדרה (אינה בת יומה) לשאר דברים? | מותרת (שאר דברים) | רמ״א; ריב״ש קכו |
| דין הכיסוי? | כדין הקדרה; חומרא ממנהג ״תמיד בן יומו״ | רמ״א; ט״ז ס״ק ב (רש״ל) |
| היתר על חומרת הכיסוי? | טעם, שבת או הפסד → מותר אם אינו בן יומו | רמ״א; פת״ש ס״ק ג (שבות יעקב: ב׳ חודשים) |
| כיסוי חם על קדרה חמה (עם מאכל)? | שניהם אסורים | רמ״א (תתאה גבר) |
| כיסוי חם על קדרה צוננת? | הכל מותר + קליפה למאכל אם אפשר | רמ״א |
| כיסוי/קדרה בלי מאכל בתוכם? | הכל מותר (שתי קדירות שנגעו זו בזו) | רמ״א; ט״ז ס״ק ה; חוות יאיר קא |
⚖ הרפלקס ב־3 שאלות
- בן יומו? תוך מעת לעת → נותן טעם → התבשיל אסור (ששים נגד כל הקדרה). אחר מעת לעת → נותן טעם לפגם → התבשיל מותר.
- תבשיל או קדרה? התבשיל (אחר מעת לעת) מותר; הקדרה נשארת אסורה בשר/חלב, מותרת לשאר דברים.
- כיסוי? חם או צונן? הולך אחר הקדרה (חומרא ממנהג). שניהם חמים = אסורים; כיסוי חם + קדרה צוננת = מותר + קליפה; אין מאכל = מותר.
להלכה למעשה, היוועץ ברבך.
🎓 סיכום מסלול הלימוד
| רמה | תוכן | הישג |
|---|
| 🌱 רמה 1 — בסיס |
טקסט הסעיף היחיד, תרגום, טבלאות ברורות |
הבנה כללית |
| ⚡ רמה 2 — למדן |
יסוד נותן טעם / נותן טעם לפגם, השיעור נגד כל הקדרה, חומרת הכיסוי (רש״ל / לבוש), סוגיית פסחים ל (כלי חרס) |
לימוד מעמיק |
| ✨ רמה 3 — סיכום |
טבלת־אב, כללי זהב, סימן זיכרון, מלכודות, סיכום הסעיף |
שליטה מעשית + חזרה |
💡 שלבים מומלצים להמשך:
- לחזור על סימן צ״ג בשולחן ערוך המקורי (עברית) עם הש״ך והט״ז
- ללמוד את הסימנים הסמוכים: 91 (מגע צונן/חם, תתאה גבר), 92 (טעימה / ששים, הטיפה על הדופן), 94 (הקדרה והשיעור), 98 (טעם כעיקר, שיעור הששים), 122 (הגעלה / הכשרת כלים)
- להעמיק בפסחים ל (כלי חרס ש״אינו יוצא מידי דופיו לעולם״) וביסוד נותן טעם לפגם
- לדון עם רב במקרים האישיים (קדרת בשר ששימשה בשגגה לחלב, כיסוי משותף, תבשיל שנתבשל בשגגה) — ההלכה למעשה נקבעת עם רב
📖 מקורות הסימן הזה בספריא:
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן צ״ג · רמה 3 — סיכום / חזרה · דין קדרה שבישלו בה בשר
daattorah.com