סימן צ״ג — דין קדרה שבישלו בה בשר

השולחן ערוך (יו״ד צ״ג:א) אוסר זאת לכתחילה. אם בישל בה חלב בתוך מעת לעת (קדרה בת יומה), הטעם הבלוע עדיין ׳משובח׳: הוא נותן טעם והתבשיל אסור אם נותן בו טעם. אך אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה (קדרה שאינה בת יומה), הטעם נותן טעם לפגם והתבשיל מותר; אבל הקדרה עצמה אסורה לבשל בה בשר או חלב. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.

זהו טעם הניתן לגריעותא / לפגם. לאחר מעת לעת, הטעם הבלוע בדפנות הכלי נפגם (כל הקדרות אינן בני יומן) ושוב אינו אוסר את התבשיל המתבשל. זהו יסוד מנהגנו הפשוט להשתמש בכלים לאחר מעת לעת. השולחן ערוך מיישם כאן יסוד זה: התבשיל שנתבשל בקדרה שאינה בת יומה — מותר. הקדרה עצמה נשארת אסורה לכתחילה לבשר ולחלב. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.

כן: הרמ״א פוסק שדין כסוי קדרה כדין קדירה עצמה (דין כסוי קדרה כדין קדירה עצמה), שהזיעה עולה ונבלעת בו. אכן יש מחמירין בכיסוי, להחזיקו כבן יומו אף שאינו בן יומו (חומרא בלא טעם, כלשון הרמ״א, ונהג כן מחמת המנהג). אך במקום שיש צד היתר אחר, או לצורך שבת או הפסד, מתירין את הכיסוי שאינו בן יומו כדין הקדרה עצמה. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.