✦ ❖ ✦ D A A T · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם / ח ז ר ה ✦ ❖ ✦
סימן צ״ד — דין התוחב כף חולבת בקדרה של בשר
דִּין הַתּוֹחֵב כַּף חוֹלֶבֶת בִּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר
הכף (כף) בן יומו ושיעור הששים כנגד מה שנתחב, נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא, הסכין (סכין) החותך בשר רותח, קליפה, הגעלה ונעיצה
חזרה מובנית, טבלת־אב, שינון מהיר
מקור: שולחן ערוך, יורה דעה צ״ד — 9 סעיפים
נושאי כלים: ש״ך (ש״ך) · ט״ז (ט״ז) · פר״מ (פרי מגדים) · פתחי תשובה (פתחי תשובה)
עריכה: הרב יוסף חיים סממה · DAAT
למתלמדים ששלטו ברמות 1 ו־2
daattorah.com
📑 תוכן הסיכום
- היסוד: הכף (כף) הנתחבת — משערים כנגד מה שנתחב
- 3 שאלות־הרפלקס: בן יומו · האם יש ששים · כמה תחיבות
- טבלת־האב: בן יומו / אינו בן יומו, ששים או לא, נ״ט בר נ״ט
- 5 כללי הזהב
- סימן זיכרון — עזר־הזיכרון ״כף״
- 4 המלכודות הקלאסיות
- סיכום 9 הסעיפים — שורה לכל אחד
- כרטיס־הבזק סופי
1. היסוד: הכף (כף) הנתחבת — משערים כנגד מה שנתחב
נקודת המוצא:
סימן צד דן בכלי (ולא עוד במאכל) המעביר טעם ממין למינו: תוחבים כף חולבת (כף חולבת) בקדרה של בשר — או להיפך. השאלה המרכזית: כנגד מה משערים את הששים, והאם הכף בת יומא? המחבר (סעיף א) פוסק: משערים את הששים כנגד מה שנתחב בלבד בקדרה (מְשַׁעֲרִים בְּכָל מַה שֶּׁנִּתְחַב), ובלבד שהכף בת יומא, כלומר ששמשו בה בכלי ראשון תוך מעת לעת. יש אומרים (« ויש אומרים ») שמשערים כנגד כל הכף של מתכת מטעם « חַם מִקְצָתוֹ חַם כֻּלּוֹ » — אך הרמ״א פוסק: דעה ראשונה עיקר, « וכן נוהגין ».
| דרך | דעה ראשונה (עיקר — המנהג) | « יש אומרים » (נדחה) |
|---|
| כנגד מה משערים את הששים? | כנגד מה שנתחב בלבד (שנתחב) | כנגד כל הכף של מתכת |
| הטעם | לא ידעינן כמה נפיק מינה → משערים עד ראשה | חַם מִקְצָתוֹ חַם כֻּלּוֹ (מתכת) |
| ההלכה (רמ״א) | עיקר · « וכן נוהגין » (סימן צח) | לא נתקבל |
💡 הסימן: סימן זה אינו מדבר עוד על ״חתיכה״ ולא על ״צירוף הקדירה״ כבסימן צב, אלא על כף / כלי המעביר טעם. שני צירים מנהיגים את הכל: (א) כנגד מה משערים את הששים — כנגד מה שנתחב ; ו(ב) האם הכף בת יומא — ששמשו בה בכלי ראשון תוך מעת לעת. כל הסימן מטה שני צירים אלו (כף, קדירה חדשה, דבש, סכין, גבינה).
2. 3 שאלות־הרפלקס
■ בן יומו? (בן יומו) — האם שמשו בכף בכלי ראשון תוך מעת לעת? בן יומו → אוסר אף בדיעבד (סעיף א, ג). אינו בן יומו → אסור לכתחלה בלבד ; בדיעבד אינו אוסר (סעיף ד).
↓ מביטים במידה
■ האם יש ששים? (ששים נגד הנתחב) — האם יש ששים כנגד מה שנתחב מן הכף? יש ששים → הקדירה והתבשיל מותרים, אך הכף נשארת אסורה (סעיף ג). אין ששים → הכל אסור אף בהנאה ; ומכל מקום מותר ליתן בה פירות / צונן (סעיף ג).
↓ מביטים במספר התחיבות
■ כמה תחיבות? (פעם / פעמיים) — נתחבה פעמיים ולא נודע בינתיים → צריך פעמיים ששים ; אך המנהג (רמ״א / תרומת הדשן) כמי שמסתפק בפעם אחת ששים (סעיף ב).
⚖ כנגד מה משערים (סעיף א, ש״ך ס״ק א)?
משערים את הששים כנגד מה שנתחב מן הכף בקדרה, כי לא ידעינן בדיוק כמה דגרה (לא ידעינן כמה נפיק מינה). אם אין יודעים עד היכן נתחבה הכף → תולים שנתחבה עד ראשה (עד ראש הכף, ש״ך בשם המהרש״ל). ואין פוסקים לפי « חם כולו » : המתכת אינה נחשבת חמה כולה כאן (וכן נוהגין).
3. טבלת־האב: בן יומו / אינו בן יומו, ששים או לא, נ״ט בר נ״ט
לשינון מוחלט. בסיס: מחבר סעיפים א-ה, נקראים עם הרמ״א, הט״ז (ס״ק א-ב, ו, יב) והש״ך (ס״ק א, ג).
| מצב | הקריטריון המכריע | תוצאה |
|---|
| כף חולבת תחובה בקדרת בשר |
ששים כנגד מה שנתחב (שנתחב) |
🟢 קדירה / תבשיל מותרים ; אך הכף אסורה (סעיף א, ג) |
| כף בת יומא (מעת לעת, כלי ראשון) |
בן יומו |
🔴 אסור אף בדיעבד ; נתחבה שוב → אסור (סעיף ג) |
| כף שאינה בת יומא |
אינו בן יומו |
🟡 אסורה לכתחלה בלבד ; בדיעבד מותר (סעיף ד) |
| אין ששים כנגד מה שנתחב |
אין ששים |
🔴 הכל אסור אף בהנאה (כולל הקדירה) |
| בלי ששים — אך ליתן בה פירות / צונן |
אין נהנה מגוף האיסור |
🟢 מותר (פירות, צונן) אף בלי ששים (סעיף ג) |
| נתחבה פעמיים ולא נודע בינתיים |
פעמיים ששים מול המנהג: פעם ששים |
🟡 מן הדין פעמיים ששים ; מנהג (רמ״א): פעם אחת (סעיף ב) |
| קדירה חדשה + 2 כפות, מעולם לא ששים במים |
נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא |
🟢 בדיעבד מותר ; לבשל בה דבר אחר מותר (סעיף ה) |
| דבש שנתבשל במחבת בשר → קערת חלב |
נ״ט בר נ״ט דהיתרא |
🟢 מותר (נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא) (סעיף ט) |
📌 קריאה־מפתח: שאל תחילה האם הכף בת יומא (ואם לאו, אסור לכתחלה בלבד). אחר כך האם יש ששים כנגד מה שנתחב (ואם לאו, אסור אף בהנאה, חוץ מפירות/צונן). ובכל פעם שטעם היתר עבר דרך אמצעי נטרלי (מים, קדירה, כלי) קודם שהגיע למינו האחר, זהו נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא → בדיעבד מותר.
4. 5 כללי הזהב
- « מְשַׁעֲרִים בְּכָל מַה שֶּׁנִּתְחַב ». משערים את הששים כנגד מה שנתחב מן הכף, לא כנגד כל הכף ; ואין פוסקים « חם כולו » (מחבר + רמ״א סעיף א, ש״ך ס״ק א, סימן צח).
- בן יומו = קריטריון בדיעבד. כף ששמשו בה בכלי ראשון תוך מעת לעת → אסור אף בדיעבד ; אינה בת יומא → אסורה לכתחלה בלבד (סעיף א, ג, ד).
- ששים → הכל מותר חוץ מן הכף. עם ששים כנגד מה שנתחב: קדירה ותבשיל מותרים, אך הכף נשארת אסורה (בלועה מבשר בחלב). אין ששים → הכל אסור אף בהנאה, אך פירות / צונן מותרים (סעיף ג).
- נ״ט בר נ״ט דהיתרא. טעם היתר שעבר דרך אמצעי נטרלי (מים, קדירה חדשה, מחבת) אינו אוסר בדיעבד ; נושא הסעיפים ה ו־ט (קדירה חדשה, דבש).
- סכין: בשר רותח → ששים כנגד מקום הסכין ; ואם לאו קליפה. סכין חולב החותך בשר רותח (כלי ראשון): בלי ששים כנגד המקום → כל הנתח אסור, והסכין צריך הגעלה ; סכין שאינו בן יומו → קליפה בלבד ; בכלי שני → בשר קליפה, סכין נעיצה (סעיף ז).
5. סימן זיכרון — עזר־הזיכרון ״כף״
« כ-ף-ת » — לפי הכף (כף) של סעיף א
- כלי בן יומו: ששמשו בו בכלי ראשון תוך מעת לעת → קריטריון בדיעבד.
- פירות / צונן: בלי ששים אסור אף בהנאה, אך פירות וצונן מותרים.
- תחיבה: משערים את הששים כנגד מה שנתחב, לא כנגד הכל.
- נ״ט בר נ״ט דהיתרא: טעם היתר דרך מים/קדירה חדשה/דבש → בדיעבד מותר.
סולם הסכין (סכין, סעיף ז)
- כלי ראשון, בן יומו, בלי ששים → הכל אסור ; סכין → הגעלה
- כלי ראשון, בן יומו, ששים כנגד המקום → מותר
- אינו בן יומו → קליפה בלבד (ומעט לשמנונית)
- כלי שני → בשר: קליפה · סכין: נעיצה (נועצו בקרקע)
6. 4 המלכודות הקלאסיות
❌ מלכודת 1 — לשער כנגד כל הכף: דעת ה« יש אומרים » (חם מקצתו חם כולו, כל הכף של מתכת) אינה ההלכה. משערים את הששים כנגד מה שנתחב בלבד (רמ״א: « עיקר · וכן נוהגין »). ואם אין יודעים עד היכן נתחבה הכף → תולים עד ראש הכף (ש״ך ס״ק א, בשם המהרש״ל), לא יותר.
❌ מלכודת 2 — לבלבל בין בן יומו לאינו בן יומו: רק כף בת יומא (כלי ראשון, מעת לעת) אוסרת אף בדיעבד (סעיף ג). אם אינה בת יומא, אסורה לכתחלה בלבד: בדיעבד הקדירה והתבשיל מותרים, וכן הכף (סעיף ד). אין להתייחס לכף שאינה בת יומא כאילו אסרה את הכל.
❌ מלכודת 3 — להחיל חתיכה נעשית נבילה כאן: בסעיף ו, בצלים / ירקות הבלועים מבשר שנתבשלו בקדירה חולבת → אם יודעים כמה בשר בלוע בהם, משערים רק ששים כנגד אותו בשר, לא כנגד הכל. אין אומרים חנ״נ (רמ״א), שהרי הכל עדיין היתר ; משערים רק כנגד הבלוע.
❌ מלכודת 4 — לשכוח את הנ״ט בר נ״ט דהיתרא ואת הסכין: (א) דבש שנתבשל במחבת בשר בת יומא ואחר כך נשפך חם לקערת חלב בת יומא → מותר (נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא, סעיף ט) ; קדירה חדשה בשתי כפות → בדיעבד מותר (סעיף ה). (ב) סכין חולב החותך בשר רותח: בלי ששים כנגד המקום → כל הנתח אסור ; סכין שאינו בן יומו → קליפה, ואף אז קולפים מעט מחמת השמנונית (שומן) של הסכין (סעיף ז).
להלכה למעשה, היוועץ ברבך.
7. סיכום 9 הסעיפים — שורה לכל אחד
| סעיף | נושא | העיקר |
|---|
| 1 | משערים כנגד מה שנתחב ; כף של מתכת | כף חולבת תחובה בקדרת בשר (או להיפך): משערים את הששים כנגד מה שנתחב, אם הכף בת יומא (כלי ראשון, מעת לעת). « יש אומרים »: כנגד כל הכף של מתכת (חם מקצתו חם כולו) ; אך דעה ראשונה עיקר, « וכן נוהגין » (רמ״א, סימן צח). |
| 2 | כף שנתחבה פעמיים | נתחבה פעמיים ולא נודע בינתיים → מן הדין, פעמיים ששים. רמ״א: יש אומרים שפעם אחת ששים מספיק — « וכן נוהגים » (תרומת הדשן קפג). |
| 3 | יש ששים לבטל את הכף (בן יומו) | עם ששים → קדירה ותבשיל מותרים, אך הכף אסורה (בבשר או בחלב), שהיא בלועה מבשר בחלב ; אף בדיעבד אוסרת כל עוד היא בת יומא. אין ששים → הכל אסור אף בהנאה (כולל הקדירה) ; ומכל מקום מותר ליתן בה פירות או צונן. |
| 4 | כף שאינה בן יומו | אם הכף אינה בת יומא → קדירה ותבשיל מותרים, והכף אסורה לכתחלה בלבד ; בדיעבד אינה אוסרת (שלא היתה בת יומא). |
| 5 | קדירה חדשה + 2 כפות ; נותן טעם בר נותן טעם | קדירה חדשה: בישלו מים + כף חולבת, ואחר כך מים + כף בשר, שתיהן בנות יומן, מעולם לא ששים → אסור לבשל בה בשר/חלב, אך מותר לבשל בה דבר אחר (חדשה). רמ״א: אם עברו ובישלו בה בשר/חלב → מותר, שהוא נ״ט בר נ״ט. ירקות/מים + כף בן יומו אך הקדירה אינה בת יומא (או להיפך), או ששים בתבשיל → הכל מותר. המנהג להחמיר (לאכול ״כנגד״ הכלי בן יומו) — אך אינו אלא חומרא, ומדינא הכל מותר. |
| 6 | ירקות בלועים מבשר בקדירה חולבת ; אין חנ״נ | בצלים/ירקות בלועים מבשר שנתבשלו בקדירה חולבת: אם יודעים כמה בשר בלוע בהם → רק ששים כנגד אותו בשר. רמ״א: אין אומרים חתיכה נעשית נבילה (הכל עדיין היתר) ; משערים רק כנגד הבלוע. כל שכן: קדירה חולבת שבישלו בה מים תוך מעת לעת ואחר כך בשר → ששים כנגד החלב הבלוע בקדירה, לא כנגד כל המים (טור / בית יוסף). |
| 7 | בשר רותח שנחתך בסכין חולב (סכין) | בשר רותח שנחתך בסכין חולב: כל הנתח אסור אם אין ששים כנגד מקום הסכין. סכין שאינו בן יומו (או בספק) → קליפה בלבד. רמ״א: כל זה בכלי ראשון ; אז סכין בן יומו בלי ששים → הכל אסור והסכין צריך הגעלה ; בכלי שני → בשר קליפה, סכין נעיצה (נועצו בקרקע). ואף שאינו בן יומו, קולפים מעט מחמת השמנונית של הסכין (טור / סמ״ק). |
| 8 | גבינה שנפלה לתבשיל בשר | גבינה, אף לחה, שנפלה לתנור פנאד״ש (תבשיל בשר), או גבינה חמה לקערת בשר בת יומא → אינה אוסרת אלא כדי קליפה (עובי הקליפה). |
| 9 | דבש שנתבשל במחבת בשר ונשפך לקערת חלב ; נ״ט בר נ״ט | דבש שנתבשל במחבת בשר בת יומא ואחר כך נשפך חם לקערת חלב בת יומא → מותר, שהוא נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא (טעם של היתר). |
8. כרטיס־הבזק סופי
| שאלה | תשובת־רפלקס | מקור |
|---|
| כנגד מה משערים את הששים? | כנגד מה שנתחב (שנתחב), לא כל הכף | מחבר סעיף א ; ש״ך ס״ק א |
| כף מתכת: « חם כולו »? | לא נתקבל ; הולכים אחר דעה ראשונה « וכן נוהגין » | רמ״א סעיף א (סימן צח) |
| נתחבה פעמיים בלי לדעת? | מן הדין פעמיים ששים ; מנהג: פעם ששים | מחבר + רמ״א סעיף ב |
| יש ששים (כף בן יומו)? | קדירה/תבשיל מותרים ; הכף נשארת אסורה | מחבר סעיף ג |
| אין ששים? | הכל אסור אף בהנאה ; פירות / צונן מותרים | מחבר סעיף ג |
| כף שאינה בן יומו? | אסורה לכתחלה בלבד ; בדיעבד מותר | מחבר סעיף ד |
| קדירה חדשה / דבש חם שנשפך? | נ״ט בר נ״ט דהיתרא → בדיעבד מותר | מחבר סעיף ה, ט ; רמ״א |
| סכין חולב על בשר רותח? | ששים כנגד המקום ; אינו בן יומו → קליפה ; כלי שני → נעיצה | מחבר + רמ״א סעיף ז |
| גבינה חמה בתבשיל בשר? | אסורה כדי קליפה (עובי הקליפה) | מחבר סעיף ח |
⚖ הרפלקס ב־3 שאלות
- בן יומו? כלי ראשון תוך מעת לעת → אסור אף בדיעבד ; אם לאו, לכתחלה בלבד.
- האם יש ששים כנגד מה שנתחב? עם ששים → הכל מותר חוץ מן הכף ; בלי ששים → אסור אף בהנאה (חוץ מפירות/צונן).
- אמצעי נטרלי? סכין? טעם היתר דרך מים/קדירה/מחבת = נ״ט בר נ״ט → בדיעבד מותר ; סכין על בשר רותח = ששים כנגד המקום, ואם לאו קליפה / הגעלה / נעיצה.
להלכה למעשה, היוועץ ברבך.
🎓 סיכום מסלול הלימוד
| רמה | תוכן | הישג |
|---|
| 🌱 רמה 1 — בסיס |
טקסט 9 הסעיפים, תרגום, טבלאות ברורות |
הבנה כללית |
| ⚡ רמה 2 — למדן |
יסוד השיעור כנגד מה שנתחב, נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא, מחלוקת הסכין (כל הלהב מול המקום), חם מקצתו חם כולו |
לימוד מעמיק |
| ✨ רמה 3 — סיכום |
טבלת־אב, כללי זהב, סימן זיכרון, מלכודות, סיכום הסעיפים |
שליטה מעשית + חזרה |
💡 שלבים מומלצים להמשך:
- לחזור על סימן צ״ד בשולחן ערוך המקורי (עברית) עם הש״ך והט״ז
- ללמוד את הסימנים הסמוכים: 91 (מגע, מליחה, תתאה גבר), 92 (חלב שנפל לקדירה, חנ״נ), 95 (נ״ט בר נ״ט והאיסור בעין — הביצה), 96 (סכין ומאכלים שנחתכו), 98 (טעימה / ששים והשיעור)
- להעמיק ביסוד נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא (חולין קיא ע״ב) ובמעמד המתכת « חם מקצתו חם כולו »
- לדון עם רב במקרים האישיים (כף, סכין, כיריים, כלים) — ההלכה למעשה נקבעת עם רב
📖 מקורות הסימן הזה בספריא:
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן צ״ד · רמה 3 — סיכום / חזרה · דין התוחב כף חולבת בקדרה של בשר
daattorah.com