סימן צ״ה · דין דגים וביצה שנתבשלו בקדרה של בשר

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 7 הסעיפים

סימן 95 ממשיך ישירות את הלכות בשר בחלב (בשר וחלב). לאחר הסימנים שבעניין תערובת בקדרה (92) ושיעור הששים (98), המחבר (רבי יוסף קארו) דן כאן במקרה מעשי מאוד : מאכל ניטרלי — דג, ביצה — שנתבשל בקדרה של בשר, האם מותר לאוכלו עם חלב? הכול סובב סביב כלל מרכזי : הנותן טעם בר נותן טעם דהיתרא (טעם של טעם המותר). הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף את הגהותיו (הגה) המשקפות את מנהג אשכנז — לרוב מחמיר לכתחילה. כאן נרשמת המחלוקת הגדולה ספרדי / אשכנזי. נכיר את הסעיפים לפי קבוצות.

קבוצה א — נ״ט בר נ״ט ומחלוקת המחבר והרמ״א (סעיפים 1-2)

סעיף 1 — דגים שנתבשלו בקדרה של בשר רחוצה יפה 📋 העתקה

דָּגִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ אוֹ שֶׁנִּצְלוּ בִּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר רְחוּצָה יָפֶה שֶׁאֵין שׁוּם שֻׁמָּן דָּבוּק בָּהּ — מֻתָּר לְאָכְלָם בְּכוּתָח, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי נוֹתֵן טַעַם בַּר נוֹתֵן טַעַם דְּהֶתֵּרָא; וְאִם לֹא הָיְתָה רְחוּצָה יָפֶה, אִם יֵשׁ בְּמַמָּשׁ שֶׁעַל פִּי הַקְּדֵרָה יוֹתֵר מֵאֶחָד בְּשִׁשִּׁים בַּדָּגִים — אָסוּר לְאָכְלָם בְּכוּתָח.

סעיף 2 — הביצה ; מחלוקת המחבר והרמ״א ; הדבר החריף 📋 העתקה

בֵּיצָה שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה בְּמַיִם בִּקְדֵרָה חוֹלֶבֶת — מֻתָּר לָתֵת אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הַתַּרְנְגֹלֶת אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה; אֲבָל אִם נִתְבַּשְּׁלָה בִּקְדֵרָה עִם בָּשָׂר, וַאֲפִלּוּ בִּקְלִיפָּה — אָסוּר לְאָכְלָהּ בְּכוּתָח. (הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִים בִּצְלִיָּה וּבִשּׁוּל לֶאֱסוֹר נוֹתֵן טַעַם בַּר נוֹתֵן טַעַם (רִיב״ן בְּשֵׁם רַשִׁ״י, וּבָאָרֹךְ הֵבִיא הַמָּרְדְּכַי וְאוֹר זָרוּעַ), וְהַמִּנְהָג לֶאֱסוֹר לְכַתְּחִלָּה, וּבְדִיעֲבַד מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן (אָרֹךְ). וְדַוְקָא לֶאֱכֹל עִם חָלָב וְהַבָּשָׂר עַצְמוֹ, אֲבָל לִתְּנָן בְּכֵלִים שֶׁלָּהֶם מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה (בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר הָאָרֹךְ), וְכֵן נָהֲגוּ. וְכֵן אִם לֹא נִתְבַּשְּׁלוּ אוֹ נִצְלוּ תְּחִלָּה רַק עָלוּ בִּכְלִי שֶׁל בָּשָׂר — מֻתָּר לְאָכְלָן עִם חָלָב עַצְמוֹ, וְכֵן לְהֵפֶךְ. וְכֵן אִם הָיָה הַכְּלִי שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ אוֹ נִצְלוּ בּוֹ לִפְגָם שֶׁלֹּא הָיָה בֶּן יוֹמוֹ — נוֹהֲגִין הֶתֵּר לְכַתְּחִלָּה לְאָכְלָן עִם הַמִּין הַשֵּׁנִי (שָׁם בָּאָרֹךְ). וְכָל זֶה כְּשֶׁהַמַּאֲכָל אֵינוֹ דָּבָר חָרִיף, אֲבָל אִם הָיָה דָּבָר חָרִיף, כְּגוֹן שֶׁבִּשְּׁלוּ דְּבָרִים חֲרִיפִים בִּכְלִי שֶׁל בָּשָׂר אֲפִלּוּ אֵינוֹ בֶּן יוֹמוֹ, אוֹ שֶׁדָּכוּ תַּבְלִין בְּמָדוֹךְ שֶׁל בָּשָׂר — אִם אֲכָלוֹ בְּחָלָב אוֹסֵר אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד עַד דְּאִיכָּא שִׁשִּׁים נֶגֶד הַבָּשָׂר הַבָּלוּעַ בָּהֶם. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא מִקְרֵי מַאֲכָל דָּבָר חָרִיף מִשּׁוּם מְעַט תַּבְלִין שֶׁבּוֹ, רַק אִם כֻּלּוֹ הוּא דָּבָר חָרִיף וְרֻבּוֹ כְּכֻלּוֹ, וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן צ״ו.)

קבוצה ב — ההדחה : כלים שהודחו יחד (סעיף 3)

סעיף 3 — קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת 📋 העתקה

קְעָרוֹת שֶׁל בָּשָׂר שֶׁהֻדְּחוּ בְּיוֹרָה חוֹלֶבֶת בְּחַמִּין שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בָּהֶן, אֲפִלּוּ שְׁנֵיהֶם בְּנֵי יוֹמָן — מֻתָּר, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי נוֹתֵן טַעַם בַּר נוֹתֵן טַעַם דְּהֶתֵּרָא, וְהוּא שֶׁיֹּאמַר בָּרִי לִי שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם שֻׁמָּן דָּבוּק בָּהֶן; וְאִם הָיָה שֻׁמָּן דָּבוּק בָּהֶן — צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בַּמַּיִם שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד מַמָּשׁוּת שֻׁמָּן שֶׁעַל פִּי הַקְּעָרָה. (הגה: וְיֵשׁ אוֹסְרִים אֲפִלּוּ אֵין שֻׁמָּן דָּבוּק בָּהֶן (טוּר בְּשֵׁם סְפָרִים), אֶלָּא אִם כֵּן אֶחָד מִן הַכֵּלִים אֵינָן בְּנֵי יוֹמָן מִבְּלִיעַת כְּלִי רִאשׁוֹן, וְאָז כָּל הַכֵּלִים מֻתָּרִים וְהַמַּיִם נוֹהֲגִין בָּהֶן אִסּוּר לְכַתְּחִלָּה; אֲבָל אִם שְׁנֵיהֶם בְּנֵי יוֹמָן וְהֵדִיחַ אוֹתָן בְּיַחַד בִּכְלִי רִאשׁוֹן — הַכֹּל אָסוּר, וְהָכִי נוֹהֲגִין וְאֵין לְשַׁנּוֹת. וְדַוְקָא שֶׁהֻדְּחוּ בְּיַחַד וּבִכְלִי רִאשׁוֹן, אֲבָל אִם הֻדְּחוּ זֶה אַחַר זֶה, אוֹ בִּכְלִי שֵׁנִי אֲפִלּוּ בְּיַחַד — הַכֹּל שָׁרֵי (בָּאָרֹךְ). וְאִם עֵרָה מִכְּלִי רִאשׁוֹן שֶׁל בָּשָׂר עַל כְּלִי חָלָב — דִּינוֹ כִּכְלִי רִאשׁוֹן וְאוֹסֵר אִם הָיָה בֶּן יוֹמוֹ; אֲבָל אִם עֵרָה מַיִם רוֹתְחִים שֶׁאֵינָן שֶׁל בָּשָׂר וְלֹא שֶׁל חָלָב עַל כֵּלִים שֶׁל בָּשָׂר וְשֶׁל חָלָב בְּיַחַד, וַאֲפִלּוּ שֻׁמָּן דָּבוּק בָּהֶם — הַכֹּל שָׁרֵי, דְּאֵין עֵירוּי כִּכְלִי רִאשׁוֹן מַמָּשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה שֶׁהַכֵּלִים שֶׁמְּעָרֶה עֲלֵיהֶם יִבְלְעוּ זֶה מִזֶּה (שָׁם). וְאִם נִמְצָא קְעָרָה חוֹלֶבֶת בֵּין כְּלֵי בָּשָׂר — לֹא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא הֻדְּחוּ בְּיַחַד בְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱסָרִים (הַגָּהוֹת ש״ד וְאו״ה).)

קבוצה ג — האפר : נותן טעם לפגם (סעיף 4)

סעיף 4 — אפר במים שביורה 📋 העתקה

יֵרָאֶה לִי שֶׁאִם נָתְנוּ אֵפֶר בְּמַיִם חַמִּין שֶׁבַּיּוֹרָה קֹדֶם שֶׁהִנִּיחוּ הַקְּדֵרוֹת בְּתוֹכָהּ — אַף עַל פִּי שֶׁהַשֻּׁמָּן דָּבוּק בָּהֶן מֻתָּר, דְּעַל יְדֵי הָאֵפֶר הוּא נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם.

קבוצה ד — הקירוב במקום אחסון (סעיפים 5-7)

סעיף 5 — כותח אצל מלח / אצל חומץ 📋 העתקה

אֵין מַנִּיחִין כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כּוּתָח אֵצֶל כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֶלַח, אֲבָל מֻתָּר לְהַנִּיחוֹ אֵצֶל כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹמֶץ. (הגה: וְדַוְקָא אִם הַכֵּלִים מְגֻלִּים, וַאֲפִלּוּ הָכִי אִם עָבַר וּנְתָנָן בְּיַחַד — מֻתָּר, וְלֹא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא נָפַל אֶל הַמֶּלַח (הַגָּהוֹת ש״ד וְאָרֹךְ).)

סעיף 6 — כד של בשר אצל כד של חלב 📋 העתקה

מֻתָּר לִתֵּן בְּתוֹךְ תֵּבָה כַּד שֶׁל בָּשָׂר אֵצֶל שֶׁל חָלָב. (הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִים לְכַתְּחִלָּה (הַגָּהוֹת אַשֵׁרִ״י בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ), וְטוֹב לִיזָּהֵר לְכַתְּחִלָּה בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ.)

סעיף 7 — מלח מקערה של בשר בחלב 📋 העתקה

מֶלַח הַנָּתוּן בִּקְעָרָה שֶׁל בָּשָׂר — מֻתָּר לִתְּנוֹ בְּחָלָב. (הגה: וְהַמַּחְמִיר גַּם בָּזֶה תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה, כִּי יֵשׁ מַחְמִירִים לְכַתְּחִלָּה (תּוֹסָפוֹת וְסְמַ״ג וְאו״ה).)

2. הקשר — היכן ממוקם סימן זה

הסימנים הקודמים דנו בתערובת ישירה של בשר וחלב (חלב שנפל לקדרה, שיעור הששים). סימן 95 עובר למצב עקיף יותר אך שכיח מאוד : מאכל ניטרלי (דג, ביצה), או כלים, שקיבלו רק טעם של בשר — ורק בדרך מסורסת (דרך הקדרה, דרך המים). השאלה אינה עוד „כמה ששים?״ אלא „האם טעם של טעם המותר אוסר?״, ו„עד כמה מצמצמים מנהגי אשכנז את הקולא הזו?״.

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של סימן זה

כדי להבין את סימן 95, יש לשלוט באוצר מילים טכני קטן המתאר כיצד הטעם עובר, מסתרס ומאבד (או לא) את כוחו.

4. ההדחה — טבלת הכלים שהודחו יחד

כל סעיף 3 מתמצה בטבלה. מצליבים האם שני הכלים בני יומן? עם כיצד הודחו?, ובוחנים אם המחבר והרמ״א מתירים.

5. הש״ך והט״ז — המפרשים הגדולים

ביורה דעה, השולחן ערוך אינו נקרא לעולם לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים אותו בכל עמוד ומבנים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. אלו הם נושאי הכלים המרכזיים ביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, שאינה מפרשת אלא את אורח חיים).

ערך מרכזי מן הט״ז

ט״ז ס״ק א — הגדרת נ״ט בר נ״ט דהיתרא 📋 העתקה

מִשּׁוּם דַּהֲוֵי נוֹתֵן טַעַם בַּר נוֹתֵן טַעַם דְּהֶתֵּרָא. דְּהַיְנוּ שֶׁהַטַּעַם עַצְמוֹ הוּא בְּהֶתֵּרָא וְקָלוּשׁ הוּא; אֲבָל בְּאִסּוּר אֲפִלּוּ כַּמָּה נוֹתֵן טַעַם בַּר נוֹתֵן טַעַם אָסוּר.

ערך מרכזי מן הש״ך

ש״ך ס״ק א — „רחוצה יפה״ : חזקת היעדר שומן 📋 העתקה

רְחוּצָה יָפֶה כו'. וּמִסְּתָמָא קְדֵרָה שֶׁבִּשְּׁלוּ בָּהּ אֵין שֻׁמָּן דָּבוּק בָּהּ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּהֲדָחַת הַקְּעָרוֹת דִּלְקַמָּן סָעִיף ג׳ דְּמִסְּתָמָא שֻׁמָּן דָּבוּק בָּהֶן; וּ״רְחוּצָה יָפֶה״ — לְמַעֵט שֶׁיָּדוּעַ שֶׁלֹּא הָיְתָה רְחוּצָה יָפֶה.

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז ומדייקות את ההלכה למעשה. בסימן זה מתגבשת המחלוקת הגדולה ספרדי / אשכנזי. הנה התערבויותיו הבולטות.

על סעיף 2 — לאסור לכתחילה, להתיר בדיעבד

על סעיף 3 — אסור אם שניהם בני יומן, יחד, בכלי ראשון

על סעיפים 5-7 — הקירוב : מלח, כדים, מלח מקערה

7. נותן טעם בר נותן טעם — מדוע טעם של טעם המותר נשאר מותר

סעיף 1 — לב הסימן מבחינה רעיונית — ראוי לעצירה. מדוע טעם בשר בדג שנתבשל בקדרת בשר אינו עושה את הדג „בשרי״?

8. מקרים מעשיים מודרניים

כיצד מתפרשים כללים אלו במטבחים שלנו כיום? הנה שלושה מצבים שכיחים המוארים על ידי הסימן שלנו.

מקרה 1 — דג שנתבשל בסיר בשר, לאוכלו עם גבינה

מקרה 2 — כלי בשר וחלב שהודחו באותו כיור של מים רותחים

מקרה 3 — מאכל חריף (בצל, שום) שנתבשל בכלי בשר

9. סיכום סימן צ״ה

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת