✦ ❖ ✦

DAAT · רמה ב' — לַמְדָּן

שולחן ערוך · יורה דעה

דין דגים וביצה שנתבשלו בקדרה של בשר — עיון ופלפול

סימן צ״ה

נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא, מחלוקת המחבר והרמ״א, דבר חריף, הדחת כלים

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול ועיון מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות להלכה ועיון בשיטות

הנושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן צ״ה (ז' סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (שפתי כהן), ט״ז (טורי זהב), פרי מגדים, פתחי תשובה

יסוד הסוגיא בש״ס :
חולין קי״א:–קי״ב. (דגים שעלו בקערה, נותן טעם בר נותן טעם) · חולין צ״ז:–צ״ח. (טעם כעיקר, ביטול בששים) · ע״ז ל״ח:–ל״ט. (כותח, נ״ט בר נ״ט)

עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT

📑 תוכן העניינים

הקדמת הסוגיא — דגים שנתבשלו בקדרה של בשר, ויסוד נ״ט בר נ״ט דהיתרא (סעיף א')
יסוד נ״ט בר נ״ט דהיתרא — חידוש הט״ז (ס״ק א), טעם קלוש, וחילוק היתר ואיסור
חקירת הכלי והאוכל — נ״ט בר נ״ט בכלי או באוכל, וכמה נ״ט בבישול ובצלייה (פ״ת ס״ק א–ב)
ביצה ומחלוקת המחבר והרמ״א — עלו לעומת נתבשלו, יש מחמירין בצלייה ובישול (סעיף ב')
דבר חריף — מבטל את הנ״ט בר נ״ט, רובו ככולו, ומחלוקת מקום שמואל (פ״ת ס״ק ד)
הדחת כלים — בני יומן בכלי ראשון, חזקת שומן, עירוי וכלי שני (סעיף ג')
אפר ונותן טעם לפגם — והדחת הכלים בנותן טעם לפגם (סעיף ד')
קירוב וסמיכה · מליחה — כותח אצל מלח וחומץ, כד בשר אצל חלב, ומלח (סעיפים ה'–ז')
חקירה ונפקא מינה למעשה
טבלאות סיכום מקיפות

📜 לשון השולחן ערוך — סעיף א'

דָּגִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ אוֹ שֶׁנִּצְלוּ בִּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר רְחוּצָה יָפֶה שֶׁאֵין שׁוּם שֻׁמָּן דָּבוּק בָּהּ — מֻתָּר לְאָכְלָם בְּכוּתָח, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי נוֹתֵן טַעַם בַּר נוֹתֵן טַעַם דְּהֶתֵּרָא; וְאִם לֹא הָיְתָה רְחוּצָה יָפֶה — אִם יֵשׁ מַמָּשׁוּת שֻׁמָּן עַל פְּנֵי הַקְּדֵרָה יוֹתֵר מֵאֶחָד מִשִּׁשִּׁים בַּדָּגִים — אָסוּר לְאָכְלָם בְּכוּתָח.

1. הקדמת הסוגיא — דגים שנתבשלו בקדרה של בשר

היסוד — נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא

יסוד הסימן: דגים שנתבשלו או שנצלו בקדרה של בשר רחוצה יפה שאין שום שומן דבוק בה — מותר לאכלם אף בכותח (מאכל חלבי), משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהתירא. ביאור הדבר: טעם הבשר נכנס תחילה בקדרה (נותן טעם ראשון), ומן הקדרה אל הדגים (נותן טעם שני), ובכל מהלך זה לא נטמע בו שום איסור, אלא טעם היתר בלבד — שהרי בשר כשר הוא, ואין בו איסור אלא כשיתחבר אל החלב בפועל. וכל זמן שלא נתחבר הבשר ממש אל החלב, אלא נשאר טעמו קלוש בדגים — אין כאן אלא טעם של היתר, ומותר.

תנאי הניקיון — "רחוצה יפה" : כל היתר נ״ט בר נ״ט אמור דווקא כשהקדרה רחוצה יפה ואין שום שומן דבוק בה; כי אם נשתייר שומן בעין על פני הקדרה, שוב אין כאן טעם קלוש בלבד אלא ממשות בשר ממש, והדגים בלעו גוף בשר. ולפיכך אם יש ממשות שומן על פני הקדרה יותר מאחד מששים בדגים — אסור לאכלם בכותח, שהרי בלעו בשר ממש שאינו בטל בס'.

חזקת השומן (ש״ך ס״ק א) : מדקדק הש״ך מלשון "רחוצה יפה" — שבקדרה שבישלו בה אין מחזיקין שיש שומן דבוק (אדרבה, מן הסתם רחוצה היא), ולפיכך נקטינן להקל; מה שאין כן בהדחת כלים שבסעיף ג', שם מחזיקין שומן דבוק בכלים השמנים. וזהו חילוק יסודי בין סעיף א' (חזקת ניקיון) לבין סעיף ג' (חזקת שומן), ועליו תתבונן בהמשך.

2. יסוד נ״ט בר נ״ט דהיתרא — חידוש הט״ז

זהו יסוד הסימן כולו, וכל כובד ידו של הט״ז (ס״ק א) נתון בו.

החקירה — מדוע נ״ט בר נ״ט דהיתר מותר ובאיסור אסור : לכאורה אם טעם הבשר עובר אל הדגים, מדוע יהיו מותרים בכותח ? והלא טעם כעיקר, וטעם בשר בדגים, ואחר כך בכותח — הרי כאן בשר בחלב ! ומאידך — מדוע באיסור (כגון טעם נבילה) לא מהני שיעבור פעמיים ושלוש, ואינו ניתר ?

תירוץ הט״ז (ס״ק א) — טעם קלוש שהיה היתר : מבאר הט״ז שני יסודות המבדילים בין נ״ט בר נ״ט דהיתר לבין נ״ט בר נ״ט דאיסור:

(א) טעם קלוש — כל מעבר של טעם מחליש ומקליש אותו; לאחר שני מעברים (בשר → קדרה → דגים) נחלש הטעם עד שאינו טעם בשר ממש אלא רשמו בלבד.
(ב) היתר בכל שלב — בכל מהלך המעברים לא היה כאן איסור כלל, שהרי הבשר היתר, והקדרה היתר, והדגים היתר; ורק עכשיו, בצירוף הכותח, מבקשים לאסור — ובטעם קלוש שהיה היתר לא גזרו.

מה שאין כן באיסור (טעם נבילה וכיוצא): שם הטעם היה איסור מתחילתו, ולפיכך אף לאחר כמה מעברים — כל זמן שיש בו טעם — אסור, ואין הקלישות מתירתו.

נ״ט בר נ״ט במין אחר — שני אופנים :

אופן	הדין	מקור
לאכלם בכליהם (מין במינו)	דגים שעלו בקערת בשר — מותר לאכלם בכלי בשר אחר לכולי עלמא	ט״ז ס״ק א; רמ״א ס״ב
לאכלם עם המין השני (בשר בחלב)	לאכלם עם כותח / חלב — כאן יסוד ההיתר דנ״ט בר נ״ט, ובו מחלוקת המחבר והרמ״א	מחבר ס״א–ב; רמ״א

שורש הענין : כל עיקר ההיתר אינו אלא משום שהטעם קלוש והיה היתר; ומכאן יתבארו כל פרטי הסימן — שכל מקום שנתחזק הטעם (שומן דבוק, דבר חריף, כלי ראשון בהדחה) — בטל ההיתר, וחוזר הדין שכל שיש בו טעם בשר אסור עם החלב אלא בס'. וכן יתבאר מדוע עלו קל מנתבשלו, ומדוע בישול (ג' נ״ט) קל מצלייה (ב' נ״ט) — כל אלו מדרגות בקלישות הטעם.

3. חקירת הכלי והאוכל — וכמה נ״ט צריך

חקירה — נ״ט בר נ״ט בכלי דווקא או אף באוכל (פתחי תשובה ס״ק א) : יש לחקור: האם דין נ״ט בר נ״ט דהיתר נאמר דווקא בכלי (טעם הבלוע בדופן הכלי שעובר אל האוכל), או אף באוכל עצמו (טעם בשר שבדגים העובר אל הכותח) ? מביא הפתחי תשובה (ס״ק א) דנחלקו בזה: הפרי מגדים ושערי דורה סוברים דאף באוכל אמרינן נ״ט בר נ״ט; והפני אריה מצדד שאינו אלא בכלי. והעיקר להקל — דכל שכן הוא: אם בכלי, שהטעם בלוע ומובלע, מהני — כל שכן באוכל, שהטעם גלוי וקלוש יותר.

כמה נ״ט צריך — בישול לעומת צלייה (פתחי תשובה ס״ק ב בשם הש״ך) :

אופן הבישול	מספר מעברי הטעם	הדין
בישול (דרך מים / רוטב)	שלושה נ״ט — בשר → קדרה → מים → דגים	קל יותר, ומתירים בדיעבד
צלייה (בלא מים)	שני נ״ט בלבד — בשר → קדרה → דגים	חמור יותר, והרוטב הנפלט אסור כצלי

דקדוק הש״ך (פ״ת ס״ק ב) : מבאר הש״ך שעיקר ההיתר בדיעבד נאמר דווקא בבישול, שבו שלושה מעברי טעם (האמצעות המים מוסיפה נ״ט ומקלישה עוד), ולפיכך קל וניתר; אבל בצלייה, שאין בה אלא שני נ״ט, חמור הדבר, והרוטב הנפלט מן הצלי אסור כצלי עצמו. ומוסיף החמודי דניאל: סכין שחתך בה את הדגים החמים — דינה כצלי (ב' נ״ט בלבד), שאין שם אמצעות מים, ולפיכך יש להחמיר בה. ונמצא שכל מדרגת הקלישות נמדדת במספר מעברי הטעם.

4. ביצה ומחלוקת המחבר והרמ״א

כאן עיקר המחלוקת בין הוראת המחבר לספרדים להוראת הרמ״א לאשכנזים.

לשון המחבר והרמ״א (סעיף ב')

"ביצה שנתבשלה במים בקדרה של חלב — מותר לתת אותה בתבשיל של בשר אפילו לכתחילה; אבל אם נתבשלה בקדרה עם בשר ממש, אפילו כדי קליפה — אסור לאכלה בכותח. (הגה: ויש מחמירין בצלייה ובישול לאסור הנ״ט בר נ״ט, ונהגו לאסור לכתחילה ולהתיר בדיעבד בכל ענין; ודווקא לאכלם עם המין השני, אבל ליתנם בכליהם — מותר לכתחילה. וכן אם לא נתבשלו ולא נצלו רק עלו בכלי בשר — מותר לאכלם עם חלב עצמו, וכן להפך. ואם הכלי שנתבשלו או נצלו בו היה לפגם — נהגו להתיר לכתחילה לאכלם עם המין השני. וכל זה כשאינו דבר חריף; אבל בדבר חריף — אסור אף בדיעבד.)"

היסוד — עלו לעומת נתבשלו ונצלו :
שלוש מדרגות בעוצמת מעבר הטעם, ובהן נחלקו המחבר והרמ״א:

• עלו — דבר חם שעלה (הונח) בכלי השני בלא בישול ובלא צלייה → קלישות גמורה → מותר אף לכתחילה לאכלם עם המין השני (ט״ז ס״ק ד בשם ספר התרומות).
• נתבשלו / נצלו → נ״ט בר נ״ט גמור → לדעת המחבר מותר אף לכתחילה, ולדעת הרמ״א יש מחמירין לאסור לכתחילה ולהתיר בדיעבד.
• בשר ממש (אפילו כדי קליפה) → אין כאן נ״ט בר נ״ט אלא טעם בשר ממש → אסור בכותח.

שורש המחלוקת :

שיטה	נ״ט בר נ״ט לאכלם עם המין השני	מקור
המחבר (ספרד)	מותר אף לכתחילה — נ״ט בר נ״ט דהיתר, ואף לאכלם עם הכותח	מחבר ס״א–ב
הרמ״א (אשכנז)	יש מחמירין בצלייה ובישול — אסור לכתחילה, מותר בדיעבד (ובעלו / לפגם — מקילים לכתחילה)	רמ״א ס״ב (ריב״א בשם רש״י, מרדכי, אור זרוע)

הכרעת הרמ״א ופרטיה : אף לרמ״א דמחמיר, אין החומרא אלא לכתחילה, ובכמה תנאים מקילים אף לכתחילה: (א) ליתנם בכליהם — אינו "עם המין השני", ומותר לכתחילה; (ב) עלו בלא בישול וצלייה — מותר לאכלם עם החלב עצמו וכן להפך; (ג) כלי לפגם (אינו בן יומו) — נהגו להתיר לכתחילה לאכלם עם המין השני, שהרי גם נ״ט בר נ״ט וגם פגם. ונמצא שעיקר חומרת הרמ״א מצטמצמת לצלייה ובישול בכלי בן יומו, לאכלם ממש עם המין השני, לכתחילה.

5. דבר חריף — מבטל את הנ״ט בר נ״ט

היסוד — מדוע דבר חריף מבטל את ההיתר :
כל היתר נ״ט בר נ״ט תלוי בכך שהטעם קלוש. אבל בדבר חריף (דבר חד וחריף, כבצל ושום ותבלין כתושים) — חריפותו מחזקת את הטעם ומחדדתו, עד שהוא נושא את טעם הבשר כמו ממש ולא כטעם קלוש. ולפיכך, דבר חריף שנתבשל או נכתש בכלי בשר — אסור לאכלו עם חלב אף בדיעבד, אלא אם כן יש ששים כנגד הבשר הבלוע (סוף הסעיף; ועיין סימן צ״ו).

רובו ככולו — מתי נחשב "חריף" : מסיים הרמ״א שאין דבר נעשה "חריף" מחמת מעט תבלין שבו, אלא דווקא כשהוא חריף כולו או רובו ככולו. כלומר: צריך שעצם המאכל יהא חריף, ולא די בקצת חידוד. וזהו תנאי המצמצם — שלא תיאסר כל קדרה שיש בה מעט פלפל או מלח. (ועיין סימן צ״ו בכל פרטי דין דבר חריף, מדוך ובצל.)

השגת מקום שמואל (פתחי תשובה ס״ק ד) :

שיטה	דבר חריף בנ״ט בר נ״ט	מקור
הרמ״א (וכן עיקר למנהג)	דבר חריף נושא הטעם כממש — אסור אף בדיעבד	רמ״א ס״ב
מקום שמואל (חולק)	בחריף יש רק שני נ״ט; אבל בבישול דאיכא שלושה נ״ט — מותר אף בחריף	פ״ת ס״ק ד

ביאור מחלוקתם : מקום שמואל סובר שעיקר חומרת החריף אינה אלא היכן שאין אלא שני מעברי טעם (כצלייה ומדוך); אבל בבישול דרך מים, שיש בו שלושה נ״ט, הקלישות מרובה עד שאף החריף אינו מחזיר את הטעם לכלל ממשות, ומותר. אך למעשה, בדבר חריף גמור — נקטינן כהרמ״א ולמנהג להחמיר. ונמצא ששתי המחלוקות (כמה נ״ט · דבר חריף) שורש אחד להן: עד כמה נקלש הטעם.

6. הדחת כלים — בני יומן, חזקת שומן ועירוי

לשון המחבר והרמ״א (סעיף ג')

"קערות של בשר שהודחו ביורה של חלב במים רותחין שהיד סולדת בהם, אפילו שניהם בני יומן — מותר, משום נ״ט בר נ״ט דהיתרא, והוא שיכול לומר 'ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן'. ואם היה שומן דבוק — צריך ששים במים כנגד ממשות השומן שעל פני הקערה. (הגה: ויש אוסרין אף בלא שומן דבוק, אלא אם כן אחד מהן אינו בן יומו — דאז הכל מותר והמים אסורים לכתחילה; אבל שניהם בני יומן והודחו יחד בכלי ראשון — הכל אסור, וכן נוהגין ואין לשנות. ודווקא שהודחו יחד ובכלי ראשון, אבל זה אחר זה, או בכלי שני אפילו יחד — הכל מותר. ואם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי של חלב — הרי הוא כעירוי וכלי ראשון; אבל אם עירה מים רותחין שאינם לא בשר ולא חלב על כלי בשר וחלב יחד — אפילו שומן דבוק הכל מותר, שאין העירוי ככלי ראשון ממש. ואם מצא קערת חלב בין כלי בשר — אין חוששין שנדחו יחד.)"

היסוד — מדוע יש אוסרין בהדחה (ט״ז ס״ק ח) :
לכאורה הדחת קערות בשר וחלב יחד אינה אלא נ״ט בר נ״ט דהיתר, ויש להתיר; ומדוע יש אוסרין ? מבאר הט״ז (ס״ק ח, בעקבות התוספות והר״ן):

• הקערות נוגעות במחבת (ביורה) — והטעם נבלע ישר בלא אמצעות.
• ועיקר הטעם — טעם הבשר וטעם החלב מתערבין במים: המים בלעו טעם בשר מקערת הבשר וטעם חלב מקערת החלב, ונמצא הבשר והחלב מעורבין במים כבשר בחלב ממש → ושוב אין כאן נ״ט בר נ״ט דהיתר, אלא איסור הנעשה בתוך כלי אחד. וזה הופך את ההיתר לאיסור.

"ברי לי" — וחזקת שומן (ש״ך ס״ק א; ט״ז ס״ק ז) : דווקא בהדחה הצריך המחבר תנאי "ברי לי שלא היה שומן דבוק", שכן בכלים שמנים שאוכלים בהם — מחזיקין שיש שומן דבוק (בניגוד לסעיף א' שמחזיקין ניקיון). ומבאר הט״ז (ס״ק ז) שאין זה דומה לתנור כלי חרס דר״ת (סימן צ״ז) שאי אפשר להכשירו — שהקערה נקייה היטב ביד, ולפיכך אפשר לומר עליה "ברי לי".

פרטי הדין — מתי מותר ומתי אסור (לרמ״א) :

המצב	הדין	מקור
שניהם בני יומן, יחד, בכלי ראשון	הכל אסור — "וכן נוהגין ואין לשנות"	רמ״א ס״ג
אחד מהן אינו בן יומו	הכלים מותרים, והמים אסורים לכתחילה (ט״ז ס״ק ט)	רמ״א ס״ג
זה אחר זה (לא יחד)	הכל מותר	רמ״א ס״ג
בכלי שני, אפילו יחד	הכל מותר (ואף מלוכלך — ט״ז ס״ק יב; ורש״ל חולק)	רמ״א ס״ג; ט״ז ס״ק יב
עירוי מכלי ראשון של בשר על כלי חלב	הרי הוא ככלי ראשון — אוסר (ט״ז ס״ק יג)	רמ״א ס״ג
עירוי מים רותחין נֵטרליים על שניהם	אף שומן דבוק — הכל מותר	רמ״א ס״ג

טעם ההיתר באינו בן יומו (ט״ז ס״ק ט) : מבאר הט״ז שכאשר אחד מן הכלים אינו בן יומו — הרי הטעם שבו פגום, וטעם פגום אינו אוסר; ולפיכך אף שנתערב במים — הכלים מותרים, והמים בלבד אסורים לכתחילה (שמא יבוא לבשל בהם). וזהו חידוש: שכלי אחד פגום מציל את כל ההדחה. ובעירוי (ס״ק יג) — סובר הט״ז שעירוי ככלי ראשון לאסור כדי קליפה, ולפיכך עירוי בשר על חלב אוסר; אבל מים נטרליים שאינם לא בשר ולא חלב, אף בעירוי — מתבטל כל אחד בנפרד ואין כאן בשר וחלב מעורבין.

כלי שני מלוכלך — ט״ז ורש״ל (ט״ז ס״ק יב) : סובר הט״ז שבכלי שני הכל מותר אפילו מלוכלך בשומן, שאין כלי שני מבליע; ואילו הרש״ל (ים של שלמה) חולק ומחמיר במלוכלך אף בכלי שני, שמא הלכלוך עצמו (ממשות) עובר. ולמעשה — שאל את רבך.

7. אפר ונותן טעם לפגם

לשון המחבר (סעיף ד')

היסוד — אפר ונותן טעם לפגם :
האפר פוגם את טעם השומן הנפלט אל המים; וכל טעם הנפלט דרך דבר פוגם — הרי הוא נותן טעם לפגם, וטעם פגום אינו אוסר. ולפיכך אף אם היה שומן דבוק בקערות — מאחר שנפלט לתוך מים מאופרים, פגום הוא ואינו אוסר את שאר הכלים. וזהו חידושו של המחבר ("יראה לי" — לשון הכרעה משלו, שאינה מן הראשונים).

השגות על האפר (פתחי תשובה ס״ק ו; ש״ך) : הש״ך השיג על דין האפר וצידד שאין לסמוך עליו לכתחילה, שמא אין האפר פוגם דיו, או שמא נפגם רק לאחר שכבר נבלע הטעם; ומביא הפתחי תשובה (ס״ק ו) את חילוקי האחרונים בזה. ולמעשה — בורית (סבון) העשוי משומן ושאר חומרי ניקוי פוגמים אף הם (ט״ז ס״ק טו), ובהם נדון ניקוי הכלים בזמננו. ולמעשה — שאל את רבך.

8. קירוב וסמיכה · מליחה

לשון המחבר והרמ״א (סעיפים ה'–ז')

"(ה') אין נותנין כלי של כותח אצל כלי של מלח; אבל מותר ליתנו אצל כלי של חומץ (הגה: ודווקא כשהכלים מגולים; ואפילו הכי, אם עבר ונתנם יחד — מותר, ואין חוששין שמא נפל לתוך המלח). (ו') מותר ליתן בתיבה כד של בשר אצל כד של חלב (הגה: ויש מחמירין לכתחילה, וטוב ליזהר במקום שאין צריך). (ז') מלח שמונח בקערה של בשר — מותר ליתנו בחלב (הגה: ומי שמחמיר בזה גם כן — תבוא עליו ברכה, שיש אוסרין לכתחילה — תוספות, סמ״ג, אור זרוע)."

היסוד — מלח לעומת חומץ :
שורש החילוק שבסעיף ה': המלח דבר חזק הוא, ואם תיפול ממנו לכותח — נשאר ניכר ואינו בטל; ולפיכך אין מקרבין כלי כותח אצל כלי מלח, שמא יתערב מלח של בשר בכותח. אבל החומץ — אם יפול מעט, בטל הוא בששים ואינו ניכר, ולפיכך מותר לקרבו. וזהו טעם הסמיכות: מה בטל ומה אינו בטל.

מליחה — מלח שבקערת בשר (סעיף ז') : מלח שהונח בקערת בשר — מותר ליתנו בחלב, שאין המליחה מבליעה בקערה כל כך עד שיֵאסר המלח, ועוד דהוי נ״ט בר נ״ט. ומכל מקום הרמ״א מסיים "מי שמחמיר תבוא עליו ברכה", שיש אוסרין לכתחילה (תוספות, סמ״ג, אור זרוע); ומביא הפתחי תשובה (ס״ק ח) בשם הרדב״ז דעיקר ההחמרה בכלי חרס, שבולע יותר.

סיכום הסמיכות (סעיפים ה'–ז') :

המצב	הדין	הגהת הרמ״א
כותח אצל מלח	אסור — שמא יפול ולא יתבטל	בכלים מגולים; עבר — מותר
כותח אצל חומץ	מותר — חומץ בטל בס'	—
כד בשר אצל כד חלב	מותר	יש מחמירין לכתחילה
מלח שבקערת בשר בחלב	מותר	המחמיר תבוא עליו ברכה

9. חקירה ונפקא מינה למעשה

החקירה הכוללת של הסימן : עד כמה נקלש הטעם — ומתי חוזר ומתחזק עד כדי איסור ?

נ״ט בר נ״ט דהיתר — טעם קלוש שהיה היתר, ולפיכך מותר; ובאיסור — אף לאחר כמה מעברים אסור (ט״ז ס״ק א).
כלי או אוכל — לפרי מגדים ושערי דורה אף באוכל; ולפני אריה דווקא בכלי (פ״ת ס״ק א).
כמה נ״ט — בישול ג' נ״ט (קל), צלייה ב' נ״ט (חמור, ורוטב הצלי אסור) (פ״ת ס״ק ב).
מחבר ורמ״א — מחבר מתיר אף לאכלם עם המין השני לכתחילה; רמ״א מחמיר בצלייה ובישול לכתחילה, ומתיר בדיעבד / בעלו / בלפגם.
דבר חריף — נושא הטעם כממש, ואוסר אף בדיעבד (רובו ככולו); מקום שמואל מקיל בבישול (פ״ת ס״ק ד).
הדחת כלים — בני יומן יחד בכלי ראשון אסור; אינו בן יומו / זה אחר זה / כלי שני / עירוי נטרלי — מותר.

נפקא מינה למעשה (לפי הכרעת רוב האחרונים) :

דגים שנתבשלו בקדרת בשר רחוצה — לספרדים מותר אף לכתחילה בכותח; לאשכנזים לכתחילה אסור ובדיעבד מותר (מחבר ורמ״א ס״א–ב).
בקדרה שבישלו בה — אין מחזיקין שומן דבוק; בהדחת כלים — מחזיקין שומן ("ברי לי") (ש״ך ס״ק א).
הדחת כלי בשר וחלב בני יומן יחד בכלי ראשון — אסור ("ואין לשנות"); אחד אינו בן יומו / כלי שני / עירוי נטרלי — מותר (רמ״א ס״ג).
דבר חריף (רובו ככולו) שנתבשל / נכתש בכלי בשר — אסור אף בדיעבד אלא בס' (רמ״א ס״ב; ועיין סי' צ״ו).
סמיכות: כותח אסור אצל מלח, מותר אצל חומץ; כד בשר אצל חלב — מותר ויש מחמירין (ס״ה–ז').

ולמעשה — שאל את רבך.

10. טבלאות סיכום

טבלה — אופני המגע והדין

טבלה — מחלוקות מרכזיות בסימן

טבלה — מקורות הסוגיא

אופן המגע	התוצאה	מקור בקורפוס
דגים בקדרת בשר רחוצה יפה	נ״ט בר נ״ט דהיתר → מותר בכותח (לרמ״א לכתחילה אסור)	מחבר ס״א; ט״ז ס״ק א
שומן דבוק יותר מ-1/60	ממשות בשר → אסור בכותח	מחבר ס״א; ש״ך ס״ק א
ביצה במים בקדרת חלב	מותר ליתנה בתבשיל בשר אף לכתחילה	מחבר ס״ב
עלו (בלא בישול / צלייה)	מותר לאכלם עם המין השני אף לכתחילה	רמ״א ס״ב; ט״ז ס״ק ד
דבר חריף (רובו ככולו)	נושא הטעם כממש → אסור אף בדיעבד	רמ״א ס״ב; פ״ת ס״ק ד; סי' צ״ו
הדחת כלים בני יומן יחד בכ״ר	הכל אסור ("ואין לשנות")	רמ״א ס״ג; ט״ז ס״ק ח
אחד אינו בן יומו / כלי שני	הכלים מותרים (מים אסורים לכתחילה)	רמ״א ס״ג; ט״ז ס״ק ט,יב
אפר במים שביורה	נ״ט לפגם → אף שומן דבוק מותר	מחבר ס״ד; פ״ת ס״ק ו
כותח אצל מלח / חומץ	אצל מלח אסור; אצל חומץ מותר	מחבר ס״ה

נושא	שיטה א'	שיטה ב'
נ״ט בר נ״ט לאכלם עם המין השני	המחבר (ספרד) — מותר אף לכתחילה	הרמ״א (אשכנז) — לכתחילה אסור, בדיעבד מותר
נ״ט בר נ״ט — בכלי או באוכל	פרי מגדים / שערי דורה — אף באוכל	פני אריה — דווקא בכלי (פ״ת ס״ק א)
כמה נ״ט צריך	בישול — ג' נ״ט (קל, מותר בדיעבד)	צלייה — ב' נ״ט (חמור, רוטב אסור) (פ״ת ס״ק ב)
דבר חריף בנ״ט בר נ״ט	הרמ״א — אסור אף בדיעבד	מקום שמואל — בבישול ג' נ״ט מותר (פ״ת ס״ק ד)
הדחת כלים בני יומן יחד בכ״ר	המחבר — מותר (נ״ט בר נ״ט, ברי לי)	הרמ״א / יש אוסרין — אסור ("ואין לשנות")

גמרא : חולין קי״א:–קי״ב. (דגים שעלו בקערה, נותן טעם בר נותן טעם) · חולין צ״ז:–צ״ח. (טעם כעיקר, ביטול בששים) · ע״ז ל״ח:–ל״ט. (כותח ונ״ט בר נ״ט) · פסחים ע״ו. (תתאה גבר, עירוי)

ראשונים : רש״י · ר״ת · ריב״א · רמב״ם · רא״ש · תוספות · רשב״א (תורת הבית) · ר״ן · מרדכי (פרק כ״ה) · סמ״ג · אור זרוע · ספר התרומות · שערי דורה · טור · איסור והיתר הארוך

אחרונים : בית יוסף · רמ״א · ש״ך · ט״ז · ב״ח · דרכי משה · תורת חטאת · מהרש״ל (ים של שלמה פכ״ה) · פרי חדש · פרי מגדים · מנחת יעקב · פתחי תשובה · מקום שמואל · פני אריה · חמודי דניאל · רדב״ז

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
פלפול ועיון בדין דגים וביצה שנתבשלו בקדרה של בשר · סימן צ״ה · ⚡ רמה ב' — לַמְדָּן