Sugyos, sources, the underlying chakira, machlokos of Rishonim and Acharonim,
nafka minos for halakha and examination of the shitos
The subject:
Shulchan Arukh Yoreh De'ah siman 95 (seven seifim)
with its nosei kelim: Shach (Siftei Kohen), Taz (Turei Zahav), Peri Megadim, Pitchei Teshuva
The foundation of the sugya in Shas:
Chullin 111b–112a (fish set down in a dish, נותן טעם בר נותן טעם) · Chullin 97b–98a (טעם כעיקר, nullification in sixty) · Avodah Zarah 38b–39a (kutach, נ״ט בר נ״ט)
Written and edited by:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
דגים וביצה שנתבשלו בקדירה של בשר אם מותר לאכלן עם גבינה. ובו ז׳ סעיפים: דגים שנתבשלו או שנצלו בקדירה של בשר רחוצה יפה שאין שום שומן דבוק בה מותר לאכלם בכותח משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתירא ואם לא היתה רחוצה יפה אם יש בממש שעל פי הקדירה יותר מאחד בששים בדגים אסור לאכלם בכותח:
The siman's heading is copied together with the seif, exactly as the source gives it.
« רחוצה יפה שאין שום שומן דבוק בה » (שו״ע יו״ד צ״ה:א)
« אם יש בממש שעל פי הקדירה יותר מאחד בששים בדגים » (שו״ע יו״ד צ״ה:א)
The Shulchan Arukh sets the threshold itself: once the substance on the face of the pot exceeds one part in sixty relative to the fish, it is not nullified, and it is forbidden to eat them with kutach.
« אבל כשנתבשלה בקדרה אמרינן מסתמא דלא היה שומן דבוק בהן » (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק א)
« דדוקא גבי הדח׳ אמרינן מסתמא שומן דבוק בהן דהא השתא הוא דמדיחן » (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק א)
Here is a foundational distinction between seif א', where cleanliness is presumed, and seif ג' on washing dishes, where grease is presumed precisely because one is in the act of washing. The Shach adds that the Mechaber's words "well washed" serve only to exclude the case where it is known for certain that it was not.
This is the foundation of the entire siman, and the Taz puts his full weight on it in his very first ס״ק.
« דתחילה אין ממשות של בשר רק טעם » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק א)
« ועדיין כולו היתר וטעם קלוש כזה אין בו איסור » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק א)
« ובאיסור אפילו כמה פעמים נ״ט בר נ״ט אסור הכל » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק א)
Read them in order. First, there is no substance of meat at all from the outset, only taste: the meat gave its taste to the dish, and the dish to the fish. Second, everything remained permitted along the way, and a weakened taste of that kind carries no prohibition. Third, the counter-test: with something forbidden, even several successive נ״ט בר נ״ט release nothing, and the whole remains forbidden. The number of relays is therefore not, by itself, what permits; it permits only because nothing forbidden was ever involved.
| Case | The din | Source |
|---|---|---|
| Eating them in vessels of their own kind | Fish set down in a meat dish: putting them into another meat vessel is permitted lechatchila | רמ״א יו״ד צ״ה:ב ; ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ה |
| Eating them with the opposite kind | Eating them with kutach or milk — here the permission of נ״ט בר נ״ט applies, and here the Mechaber and the Rama part ways | שו״ע יו״ד צ״ה:א–ב ; רמ״א יו״ד צ״ה:ב |
« אבל ליתנן בכלי שלהם מותר לכתחלה » (רמ״א יו״ד צ״ה:ב)
« דבזה אנו סומכים על המתירין גם בבישול וצלייה נ״ט בר נ״ט » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ה)
The Taz explains this second point plainly: if we permit pouring them into vessels of their own kind, it is because there we rely on those who permit נ״ט בר נ״ט even after cooking and roasting.
« שכתב בשם שערי דורא » (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק א)
« דאין נ״ט בר נ״ט אלא בכלי אבל לא באוכל » (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק א)
Thus the Peri Megadim, in the name of Shaarei Dura, holds that there is נ״ט בר נ״ט only in a vessel and not in food. It is the Pnei Aryeh who disputes this: he shows at length that the text of Shaarei Dura cited by the Peri Megadim is a corrupt reading, and he sets down the opposite.
« ובאמת הדין דבאוכל נמי אמרינן נ״ט בר נ״ט וק״ו הוא מכלי » (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק א)
For the Pnei Aryeh, then, food too falls under נ״ט בר נ״ט, and it is a kal vachomer from a vessel. But — and here the reading demands attention — the Pnei Aryeh himself lays down a limit that runs in the stringent direction.
« שלא התירו נ״ט בר נ״ט אלא בכלי או בחתיכה שבלעה בשר או חלב שהבלוע נאחז ונדבק בו » (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק א)
« אבל ברוטב דלא שייך בו בליעה כלל אלא תערובת אין כאן נ״ט בר נ״ט » (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק א)
That is: he extended נ״ט בר נ״ט only to a piece that absorbed meat or milk, where what is absorbed is held and clings; in a sauce, where there is no absorption but merely a mixture, there is no נ״ט בר נ״ט at all. The Pitchei Teshuva for his own part permits the case he examines — but by another route, the Taz's proportional reckoning at siman 92, and not through נ״ט בר נ״ט. The question therefore remains open, and we do not decide it.
| Mode | Number of relays of taste | The din |
|---|---|---|
| Cooking (through water / gravy) | Three נ״ט — meat → pot → water → fish | Lighter, and permitted bedieved |
| Roasting (without water) | Only two נ״ט — meat → vessel → fish | Heavier, and the Shach forbids it |
« ודוקא נתבשלו שיש ג׳ נ״ט שעיקר הטעם הולך באמצעית המים אבל נצלו אסור ש״ך » (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ב)
« ולפ״ז גם בנתבשלו אף דהדגים מותרים מ״מ הרוטב אסור דהוי כמו נצלו » (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ב)
The gravy had no water as an intermediary with respect to itself: it is like a roast, and it is forbidden even where the fish are permitted. The Chamudei Daniel then draws one distinction that is lenient and another that is stringent.
« אבל אם צלה דגים בקדרה שבישל בו בשר מותר כיון שטעם בשר נבלע בכלי ע״י בישול חשיב מעיקרא כמו ג׳ נ״ט » (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ב)
« ואם חתך דגים רותחים בסכין שחתך בשר הוי כנצלו דדוחקא ורותח מבשל » (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ב)
The lenient one: roasting fish in a pot in which meat was cooked is permitted, since the meat-taste entered it through cooking and counts from the outset as three נ״ט — unlike a spit or vessel in which the meat itself was roasted. The stringent one: cutting hot fish with a knife that cut meat counts as roasting, because pressure together with heat cooks. This second point is not accepted without dispute.
« שחולק עליו וכתב דאין לחוש לו גם הפמ״ג בסי׳ צ״ז במשבצות אות ג׳ הניח דין זה בצ״ע » (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ב)
The Peri Tevuah disputes it and holds there is no need to be concerned; and the Peri Megadim, at siman 97, leaves that din בצ״ע. We report it as it stands, and we do not decide.
Here lies the principal machlokes between the Mechaber's ruling for Sephardim and the Rama's for Ashkenazim.
ביצה שנתבשלה במים בקדירה חולבת מותר לתת אותה בתוך התרנגולת אפילו לכתחלה אבל אם נתבשלה בקדרה עם בשר ואפילו בקליפה אסור לאכלה בכותח: הגה ויש מחמירים בצלייה ובישול לאסור נותן טעם בר נותן טעם (ריב״ן בשם רש״י ובארוך כלל ל״ד הביא המרדכי וא״ז) והמנהג לאסור לכתחילה ובדיעבד מותר בכל ענין (ארוך) ודוקא לאכול עם חלב והבשר עצמו אבל ליתנן בכלי שלהם מותר לכתחלה (באיסור והיתר הארוך) וכן נהגו וכן אם לא נתבשלו או נצלו תחילה רק עלו בכלי של בשר מותר לאכלן עם חלב עצמו וכן להפך (סברת עצמו) וכן אם היה הכלי שנתבשלו או נצלו בו לפגם שלא היה בן יומו נוהגין היתר לכתחילה לאכלן עם המין השני (שם בארוך) וכל זה כשהמאכל אינו דבר חריף אבל אם היה דבר חריף כגון שבשלו דברים חריפים בכלי של בשר אפי׳ אינו בן יומו או שדכו תבלין במדוך של בשר אם אכלו בחלב אוסר אפילו בדיעבד עד דאיכא ס׳ נגד הבשר הבלוע בהם (בארוך כלל כ״ד וכן משמע בתשובת הרשב״א סי׳ תמ״ט וב״י סי׳ צ״ו בשם סה״ת והגהו׳ ש״ד סי׳ ס״ב בשם מהר״ש ואגור בשם מרדכי) ומכל מקום לא מקרא מאכל דבר חריף משום מעט תבלין שבו רק אם כולו הוא דבר חריף ורובו ככולו וע״ל סימן צ״ו:
« וכן אם לא נתבשלו או נצלו תחילה רק עלו בכלי של בשר מותר לאכלן עם חלב עצמו וכן להפך » (רמ״א יו״ד צ״ה:ב)
« דבזה הוה כמו ממש של בשר בדגים ולא התירו נ״ט בר נ״ט אלא עלו לחוד » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ג)
The Taz explains the stringent camp by this same scale: in cooking and roasting the taste has become as though it were substance of meat in the fish, and they permitted נ״ט בר נ״ט only in the single case of עלו. And the Shach specifies exactly what that word covers.
« פי׳ שאחד מהן הכלי או הדגים חמים » (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק ו)
« אבל אם שניהם חמים הביא הב״י בשם מ״כ דה״ל כנצלו » (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק ו)
עלו therefore presupposes that only one of the two is hot — the vessel or the fish. If both are, the Beis Yosef reports that it counts as a roasting, and the leniency falls away.
| Shita | נ״ט בר נ״ט for eating them with the opposite kind | Source |
|---|---|---|
| The Mechaber (Sefarad) | Permitted even lechatchila — נ״ט בר נ״ט of a permitted thing, and even to eat them with the kutach | שו״ע יו״ד צ״ה:א–ב |
| The Rama (Ashkenaz) | There are those who forbid for roasting and cooking — forbidden lechatchila, permitted bedieved (and for עלו or a spoiled vessel, lenient even lechatchila) | רמ״א יו״ד צ״ה:ב (ריב״ן בשם רש״י ובארוך כלל ל״ד הביא המרדכי וא״ז) |
« ויש מחמירים בצלייה ובישול לאסור נותן טעם בר נותן טעם » (רמ״א יו״ד צ״ה:ב)
« והמנהג לאסור לכתחילה ובדיעבד מותר בכל ענין » (רמ״א יו״ד צ״ה:ב)
« וכן אם היה הכלי שנתבשלו או נצלו בו לפגם שלא היה בן יומו נוהגין היתר לכתחילה לאכלן עם המין השני » (רמ״א יו״ד צ״ה:ב)
« אבל לבשלן לכתחלה בקדרה של בשר כדי לאכלן בכותח אסור אפי׳ להמחבר וסייעתו » (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק ג)
« אבל אסור לכתחילה להעלותם בכלי בשר כדי לאכול אח״כ בכותח » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ד)
Cooking fish lechatchila in a meat pot in order to eat them afterwards with kutach is forbidden even for the Mechaber and those who follow him; and the Taz says the same for עלו — one does not set them down in a meat vessel on purpose in order to eat them afterwards with kutach, even though the result would be permitted. Then the Shach reports a greater stringency in the Maharshal.
« ומהרש״ל באו״ש ובספרו פכ״ה סימן ס״ג אוסר אפי׳ בדיעבד בנצלו מדינא » (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק ד)
« משמע דבלא בישלו אלא עלו לחוד מותר אפילו לכתחילה » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ד)
The Maharshal forbids, as a matter of law, even bedieved where there was roasting; the Taz, for his part, reads in the Rama's own words that for עלו alone, without cooking, it is permitted even lechatchila — and the Rama will go on to write this explicitly.
« דחורפי׳ דתבלין משוי ליה כאלו האיסור בעין ומשוי ליה בן יומו » (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק ז)
The sharpness of the spice makes what is forbidden as though it were present in substance, and it makes the vessel as though it were ben yomo. So it is not merely that the taste "grows stronger": two of the conditions of the permission fall away at once — the weakening and the staleness. The Shulchan Arukh draws the consequence.
« אבל אם היה דבר חריף כגון שבשלו דברים חריפים בכלי של בשר אפי׳ אינו בן יומו » (רמ״א יו״ד צ״ה:ב)
« אם אכלו בחלב אוסר אפילו בדיעבד עד דאיכא ס׳ נגד הבשר הבלוע בהם » (רמ״א יו״ד צ״ה:ב)
A sharp thing cooked in a meat vessel — even one not ben yomo — or spices pounded in a meat mortar: if they were eaten with milk, this forbids even bedieved, until there is sixty against the meat absorbed in them.
« ומכל מקום לא מקרא מאכל דבר חריף משום מעט תבלין שבו רק אם כולו הוא דבר חריף ורובו ככולו » (רמ״א יו״ד צ״ה:ב)
A dish does not become "sharp" on account of the little spice in it: the dish itself must be sharp, wholly or for the greater part. This is a restricting condition — without it every pot containing a little pepper or salt would become forbidden. (See siman 96 for all the details of the דבר חריף, the mortar and the onion.) A note on copying: the edition followed here reads לא מקרא where the expected reading is לא מיקרי; we copy the source as it stands and do not restore it.
| Shita | A דבר חריף within a נ״ט בר נ״ט | Source |
|---|---|---|
| The Rama (and this is the established custom) | The דבר חריף carries the taste as a substance — forbidden even bedieved | רמ״א יו״ד צ״ה:ב |
| The Makom Shmuel (who disputes) | In the mortar there are only two נ״ט; but in a cooking, where there are three, even a דבר חריף would be permitted | פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ד |
« רק משום דאין כאן רק ב׳ נ״ט » (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ד)
« ולפ״ז בנתבשל דאיכא ג׳ נ״ט אפילו בדבר חריף מותר ולא כמו שמדמה הרמ״א דין בישול בדברים חריפים לדין תבלין שנדוכו » (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ד)
The Makom Shmuel's argument is exactly that of section 3: when the Issur veHeter requires sixty against all the spices, that is not because a דבר חריף would know no נ״ט בר נ״ט, but only because there are there just two relays of taste — as in a roasting. Accordingly, in a cooking with three relays, the Rama should not have likened the case of cooking sharp foods to that of spices pounded in a mortar.
« ומסיק דבדבר חריף גמור אין לזוז מפסק הרמ״א מאחר שכן פשט המנהג » (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ד)
« אבל במקום שיש להסתפק אי מקרי דבר חריף » (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ד)
For a complete דבר חריף he concludes that one must not move from the Rama's ruling, the custom having spread accordingly; his leniency holds only where there is doubt about the very qualification "sharp". And the Pitchei Teshuva adds that the Acharonim differ even on the standing of this principle — from the Torah or rabbinic — without his deciding. We report, and we do not decide.
קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיד סולדת בהן אפילו שניהם בני יומן מותר משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם דהתירא והוא שיאמר ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן ואם היה שומן דבוק בהן צריך שיהא במים ס׳ כנגד ממשות שומן שעל פי הקערה: הגה ויש אוסרים אפילו אין שומן דבוק בהן (טור בשם סה״ת וסמ״ג וסמ״ק וש״ד והר״ף ותוס׳ ומרדכי ור״ן והגמ״יי ופסקי מהרא״י ואו״ה) אלא א״כ אחד מן הכלים אינן בני יומן מבליעת כלי ראשון ואז כל הכלים מותרים והמים נוהגין בהן איסור לכתחילה אבל אם שניהם בני יומן והדיח אותן ביחד בכלי ראשון הכל אסור והכי נוהגין ואין לשנות ודוקא שהודחו ביחד ובכלי ראשון אבל אם הודחו זה אחר זה או בכלי שני אפילו ביחד הכל שרי (בארוך כלל ל״ד) ואם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי חלב דינו ככלי ראשון ואוסר אם היה בן יומו אבל אם עירה מים רותחים שאינן של בשר ולא של חלב על כלים של בשר ושל חלב ביחד ואפילו שומן דבוק בהם הכל שרי דאין עירוי ככלי ראשון ממש שיעשה שהכלים שמערה עליהם יבלעו זה מזה (שם) . ואם נמצא קערה חולבת בין כלי בשר לא חיישינן שמא הודחו ביחד בדרך שנאסרים (הגהות ש״ד ואו״ה):
« דשאני הכא שהקערות נוגעות במחבת ונפלט טעם מזה לזה » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ח)
« דהא כשהטעם הב׳ של בשר ושל חלב נכנס במים מיד נאסרו המים וחוזרים ואוסרין הקערות והמחבת » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ח)
« דמאן לימא לן שלא יתערבו פליטת הבשר ופליטת החלב בעצמן בלא אמצעית המים » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ח)
The first reason: the dishes touch the pan, and taste passes directly from one to the other — this is already only a second taste, and it falls into what is forbidden. The second reason, which the Ran develops: as soon as the second taste of meat and that of milk enter the water, the water becomes forbidden, and it turns back to forbid the dishes and the pan. The Ran presses further: who is to tell us that the discharge of the meat and the discharge of the milk will not mix with each other, without the water as intermediary at all? Then there is no נ״ט בר נ״ט here whatever, but a prohibition coming into being inside a single vessel.
« והוא שיאמר ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן » (שו״ע יו״ד צ״ה:ג)
« דדוקא גבי הדח׳ אמרינן מסתמא שומן דבוק בהן דהא השתא הוא דמדיחן » (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק א)
For greasy vessels in which one eats, grease is presumed to cling — the reverse of seif א', where cleanliness is presumed — and the reason is simple: it is now that one is washing them. One may object: how can anyone say "I am certain"? Tosafos, the Rosh and the Ran at siman 97 hold with Rabbenu Tam that an oven cannot be cleaned well. The Taz answers.
« די״ל דהתם קאי אתנור שאי אפשר לשלוט בו כ״כ בידים » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ז)
« מה שאין כן כאן בקערה וכן בקדירה שפיר שולטות בו הידים בקינוח רב » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ז)
There the subject is an oven, where the hand cannot reach everywhere for the thorough scouring earthenware requires; here, in a dish as in a pot, the hands have full command. One may therefore say of them "I am certain", and the difficulty falls away.
| The situation | The din | Source |
|---|---|---|
| Both ben yomo, together, in a kli rishon | Everything is forbidden — "and so is the practice, and it is not to be changed" | רמ״א יו״ד צ״ה:ג |
| One of the two is not ben yomo | All the vessels are permitted, and the water carries a prohibition lechatchila | רמ״א יו״ד צ״ה:ג ; ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ט ; ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק י |
| One after the other (not together) | Everything is permitted, even in a kli rishon | רמ״א יו״ד צ״ה:ג ; ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק י״א |
| In a kli sheni, even together | Everything is permitted (and even if soiled — Taz; the Maharshal disputes) | רמ״א יו״ד צ״ה:ג ; ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק י״ב |
| Irui from a meat kli rishon onto a milk vessel | It has the status of a kli rishon — it forbids, if it is ben yomo | רמ״א יו״ד צ״ה:ג ; ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק י״ג |
| Irui of neutral boiling water onto both | Even with clinging grease — everything is permitted | רמ״א יו״ד צ״ה:ג |
| A milk dish found among the meat vessels | We do not suspect that they were washed together in a forbidding manner | רמ״א יו״ד צ״ה:ג |
« והכי נוהגין ואין לשנות » (רמ״א יו״ד צ״ה:ג)
« אלא א״כ אחד מן הכלים אינן בני יומן מבליעת כלי ראשון ואז כל הכלים מותרים והמים נוהגין בהן איסור לכתחילה » (רמ״א יו״ד צ״ה:ג)
« אבל אם הודחו זה אחר זה או בכלי שני אפילו ביחד הכל שרי » (רמ״א יו״ד צ״ה:ג)
« ואם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי חלב דינו ככלי ראשון ואוסר אם היה בן יומו » (רמ״א יו״ד צ״ה:ג)
« אבל אם עירה מים רותחים שאינן של בשר ולא של חלב על כלים של בשר ושל חלב ביחד ואפילו שומן דבוק בהם הכל שרי » (רמ״א יו״ד צ״ה:ג)
« ואם נמצא קערה חולבת בין כלי בשר לא חיישינן שמא הודחו ביחד בדרך שנאסרים » (רמ״א יו״ד צ״ה:ג)
« אותו שהוא בן יומו מותר דהא פגם הוא מקבל ואותו שאינו בן יומו גם כן אינו נאסר מן אותו שהוא בן יומו דנותן טעם בר נותן טעם הוא » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ט)
« דהא בלעי עתה מפגם בשר בחלב ואין שייך דיעבד במים גרידא » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק י)
The one that is ben yomo is permitted, because what it receives is a spoiled taste; and the one that is not ben yomo is no more forbidden by the one that is, because what it receives from it is a נ״ט בר נ״ט, and it is still permitted. There is the chiddush: a single spoiled vessel saves the whole washing. The water remains, and the Taz gives its own reason — it has just absorbed a spoiled taste of meat in milk, and one does not speak of "bedieved" for water alone, which is not a dish. As for irui, the Taz ties it to the same reason as the prohibition of the washing.
« דכיון שאנו אוסרים לעיל כיש אוסרים שהביא רמ״א סעיף זה מטעם דהוה כטעם בשר וחלב מעורבים יחד » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק י״ג)
« אבל אם זה הכלי שמערה עליו אינו בן יומו לא נאסר » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק י״ג)
Since we forbid here because the two tastes mix in a single vessel, we treat the poured stream as though it were still in the vessel from which one pours — and it therefore forbids the vessel onto which one pours, provided that this one too is ben yomo. But if the vessel poured upon is not ben yomo, it is not forbidden.
« היינו בדיעבד אבל לכתחלה אין להדיחן אפילו להמחבר » (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק ט)
« פי׳ אפי׳ היה רק שומן דבוק באחד מהן הכל אסור » (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק י)
It is said bedieved: lechatchila one does not wash them together, even according to the Mechaber. And as to clinging grease, the Shach widens in the other direction — even if the grease was on only one of the two, everything is forbidden. The Shach, finally, leaves the question of irui open.
« ומ״מ לענין דינא צ״ע כיון דהרבה פוסקים » (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק ה)
« נראה דאם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי של חלב דשרי דהוו דיעבד » (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק ה)
He notes that the Rama permits pouring the foods into vessels of their own kind, which seems to contradict what he writes in seif ג' about irui; he holds for his own part that pouring from a meat kli rishon onto a milk vessel ought to be permitted, because it is a bedieved — but he leaves the din בצ״ע. We report it so.
« פירוש אפילו אם היו מלוכלכות » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק י״ב)
« דיש לחוש דהלכלוך יתמחה בתוך המים ויהיו נחשבים כגוף האיסור » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק י״ב)
« אבל בכלי שני אין אוסר שיורי מאכל » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק י״ב)
The Maharshal disputes and is stringent where there is soiling, even in a kli sheni: he is concerned that the soiling itself dissolve in the water and become like the body of the forbidden thing. The Taz, having weighed the matter, rules for practice by dividing — in irui one must forbid both if there were food remnants on both; but in a kli sheni food remnants do not forbid, since we hold that a kli sheni, even at scalding heat, neither causes absorption nor discharge. And in practice — ask your Rav.
יראה לי שאם נתנו אפר במים חמין שביורה קודם שהניחו הקדירות בתוכה אע״פ שהשומן דבוק בהן מותר דע״י האפר הוא נותן טעם לפגם:
« דע״י האפר הוא נותן טעם לפגם » (שו״ע יו״ד צ״ה:ד)
« דין זה לא נמצא בשום פוסק ולא שום א׳ מהאחרונים הזכירוהו גם בב״י לא הזכירו » (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק כ״א)
« ואדרבה משמע מדברי הפוסקים דאין שום תקנה להגעיל כלי בן יומו אם לא שיש במים ס׳ נגד הכלי » (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק כ״א)
His objection is twofold. First, this din is found in no posek: none of the Acharonim mentioned it, and the Beis Yosef himself did not bring it. Second, and this is the substance, the words of the poskim imply the opposite — there is no remedy for kashering a vessel that is ben yomo other than that there be sixty in the water against the vessel. The Shach supports this from Tosafos and the Rosh and closes his ס״ק with וצ״ע. The Pitchei Teshuva takes up the debate and offers a reading that saves the Mechaber.
« עש״ך שהשיג על דין זה » (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ו)
« דנראה שאין כוונת המחבר דאפר יכול לפגום את האיסור אלא כוונתו דוקא הכא בבשר בחלב מהני אפר להקליש טעם שלא יחול עליו אח״כ שם בב״ח » (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ו)
According to him the Mechaber does not mean that ash can spoil what is forbidden: it is here, and here only, in meat and milk, that ash serves to weaken the taste so that the name "meat in milk" should not afterwards settle upon it — as we find at siman 87 concerning rennet. He notes that several Acharonim objected to the Shach, and he holds his reading to be the answer. We report both, and we do not decide.
« ולפי זה אין איסור אם נפל בורית שקורין זיי״ף העשוי מחלב לתוך תבשיל » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ט״ו)
« משמע דבודאי נפל אוסר הבורית והא בורית עשויה מאפר עם חלב ונותן טעם לפגם הוא וצ״ע למעשה » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ט״ו)
On the one hand, if the din of ash is accepted, there would be no prohibition when a soap made of animal fat falls into a dish, since that soap contains ash. On the other, the Taz cites the Maharil, from whom it emerges that if the matter is certain the soap does forbid — even though it is made of ash and fat and is a spoiled taste — and he concludes וצ״ע למעשה. The din of soap is therefore not settled here, and it should not be presented as though it were. And in practice — ask your Rav.
אין מניחין כלי שיש בו כותח אצל כלי שיש בו מלח אבל מותר להניחו אצל כלי שיש בו חומץ: הגה ודוקא אם הכלים מגולים ואפי׳ הכי אם עבר ונתנן ביחד מותר ולא חיישינן שמא נפל אל המלח (הגהות ש״ד וארוך):
מותר ליתן בתוך תיבה כד של בשר אצל של חלב: הגה ויש מחמירין לכתחילה (הגהות אשיר״י בשם א״ז) וטוב ליזהר לכתחילה במקום שאינו צריך:
מלח הנתון בקערה של בשר מותר ליתנו בחלב: הגה והמחמיר גם בזה תבא עליו ברכה כי יש מחמירין לכתחילה (תוס׳ וסמ״ג ואו״ה):
« הטעם דבמלח הכותח הנופל עליו הוי בעין ולא בטיל וחיישינן שמא ימלח בו בשר » (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק כ״ב)
« דאם יפול שם כותח במלח נראה וניכר ולא בטיל ושמא לא ידע וימלח ממנו בשר » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ט״ז)
If kutach falls into the salt, it remains there in substance, visible and recognisable, and it is not nullified; we then fear that one will not know of it and will afterwards salt meat with that very salt. So one does not set a vessel of kutach beside a vessel of salt. But in vinegar, what falls in does not remain in substance and is nullified in sixty — and it may be set beside it. That is the sense of adjacency: what is nullified and what is not. The Rama narrows further: this holds only where the vessels are uncovered, and if one transgressed and set them together it is permitted, for we do not fear that it fell into the salt.
« אין מניחין כלי שיש בו כותח אצל כלי שיש בו מלח אבל מותר להניחו אצל כלי שיש בו חומץ » (שו״ע יו״ד צ״ה:ה)
« מותר ליתן בתוך תיבה כד של בשר אצל של חלב » (שו״ע יו״ד צ״ה:ו)
« דבשר עם חלב זהירי אינשי שלא יפול מזה לזה » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק י״ז)
For a meat jar beside a milk jar (seif ו'), the Taz gives the reason for the permission: with meat and milk people are careful, and nothing will fall from one into the other. The Rama nonetheless adds that some are stringent lechatchila, and that it is good to be careful where there is no need.
« אין הטעם משום דהוי נ״ט בר נ״ט דהא מלח דבר חריף הוא ומשוי ליה בעין » (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק כ״ה)
« אלא הטעם דאין כח למלח להפליט טעם מכלי » (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק כ״ה)
Salt is itself a דבר חריף, and its sharpness makes what is absorbed as though it were present in substance — precisely what the Rama wrote at seif ב' and the Mechaber at siman 96. The true reason is altogether different: salt has not the power to draw a taste out of a vessel, as is stated at siman 105. And the Shach draws the consequence himself: on that reckoning it would be permitted even in a dish that is forbidden.
« מלח הנתון בקערה של בשר מותר ליתנו בחלב » (שו״ע יו״ד צ״ה:ז)
« והמחמיר גם בזה תבא עליו ברכה כי יש מחמירין לכתחילה » (רמ״א יו״ד צ״ה:ז)
The Rama concludes that one who is stringent even in this, a blessing will come upon him, for there are those who forbid lechatchila. But the Taz disputes that reading forcefully.
« והוא תמוה מאד » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק י״ח)
« אבל בזה המלח אין שום סברא לאסור אפי׳ לכתחלה » (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק י״ח)
For the Taz, the Rama attached the formula "one who is stringent, a blessing will come upon him" to the wrong clause of Tosafos: it bears on the cheese moulds of gentiles, not on salt. He judges this reading most astonishing — for Tosafos were resting on a constant practice of learned men, who cannot be counted among those who exclude themselves from the blessing — and he concludes that in this salt there is no reason whatever to forbid, even lechatchila. The Maharshal, whom he cites, likewise permits; and the Pitchei Teshuva reports a further limitation.
« דמשמע דדוקא בכלי חרס ראוי להחמיר ולא בשאר כלים » (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ח)
In the name of the Radbaz: the stringency would fit only earthenware vessels, which absorb more, and not others. We report the machlokes as it stands — the Rama recommends the stringency, the Taz judges it groundless, the Pitchei Teshuva bounds it — and we do not decide.
| The situation | The din | The Rama's gloss |
|---|---|---|
| Kutach beside salt | Forbidden — lest it fall in without being nullified | Only where the vessels are uncovered; if one transgressed — permitted |
| Kutach beside vinegar | Permitted — the vinegar nullifies it in sixty | — |
| A meat jar beside a milk jar | Permitted — people are careful | Some are stringent lechatchila, and it is good to be careful where unnecessary |
| Salt placed in a meat dish, then put into milk | Permitted — salt does not draw taste out of a vessel (Shach) | One who is stringent, a blessing will come upon him; the Taz disputes |
| The mode of contact | The outcome | Source |
|---|---|---|
| Fish in a well-washed meat pot | נ״ט בר נ״ט of a permitted thing → permitted with kutach (for the Rama, forbidden lechatchila) | שו״ע יו״ד צ״ה:א ; ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק א |
| Substance on the face of the pot beyond one sixtieth | Meat in substance → forbidden with kutach | שו״ע יו״ד צ״ה:א ; ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק א |
| An egg cooked in water in a dairy pot | Permitted to put it into the fowl, even lechatchila | שו״ע יו״ד צ״ה:ב |
| עלו (no cooking or roasting), only one of the two hot | Permitted to eat them with the opposite kind, even lechatchila | רמ״א יו״ד צ״ה:ב ; ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ד ; ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק ו |
| דבר חריף (wholly or for the greater part) | Its sharpness makes what is absorbed like a substance → forbidden even bedieved | רמ״א יו״ד צ״ה:ב ; ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק ז ; פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ד ; siman 96 |
| Washing ben-yomo vessels together in a kli rishon | Everything is forbidden ("and it is not to be changed") | רמ״א יו״ד צ״ה:ג ; ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ח |
| One not ben yomo / a kli sheni | The vessels are permitted (the water carries a prohibition lechatchila) | רמ״א יו״ד צ״ה:ג ; ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ט ; ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק י ; ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק י״ב |
| Ash in the water of the cauldron | נ״ט לפגם → even with clinging grease, permitted; the Shach disputes this din | שו״ע יו״ד צ״ה:ד ; ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק כ״א ; פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ו |
| Kutach beside salt / beside vinegar | Beside salt, forbidden; beside vinegar, permitted | שו״ע יו״ד צ״ה:ה ; ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק כ״ב ; ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק ט״ז |
| The subject | First shita | Second shita |
|---|---|---|
| נ״ט בר נ״ט for eating them with the opposite kind | The Mechaber (Sefarad) — permitted even lechatchila | The Rama (Ashkenaz) — forbidden lechatchila, permitted bedieved |
| נ״ט בר נ״ט — in the vessel or in the food | Peri Megadim in the name of Shaarei Dura — in the vessel only (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק א) | Pnei Aryeh — in food too, by kal vachomer, but not in a sauce (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק א) |
| How many נ״ט are needed | Cooking — three נ״ט (lighter, permitted bedieved) | Roasting — two נ״ט (heavier); and the gravy is like a roast (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ב) |
| A knife that cut scalding fish | Chamudei Daniel — like a roasting, since pressure and heat cook | Peri Tevuah — there is no need to be concerned; the Peri Megadim leaves it בצ״ע (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ב) |
| A דבר חריף within a נ״ט בר נ״ט | The Rama — forbidden even bedieved | The Makom Shmuel — in a cooking with three נ״ט, permitted; but he concludes not to move from the Rama for a complete דבר חריף (פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ד) |
| A kli sheni with food remnants | The Taz — permitted, even soiled | The Maharshal — forbidden, since the soiling dissolves in the water (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק י״ב) |
| Ash in the water of the cauldron | The Mechaber — "it appears to me": it is a נ״ט לפגם, and all is permitted | The Shach — this din is found in no posek, and the poskim imply the opposite; the Pitchei Teshuva offers a reading that saves it (ש״ך יו״ד צ״ה ס״ק כ״א ; פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ו) |
| Salt placed in a meat dish | The Rama — one who is stringent, a blessing will come upon him | The Taz — the reading is astonishing, and there is no reason to forbid, even lechatchila; the Radbaz admits it only for earthenware (ט״ז יו״ד צ״ה ס״ק י״ח ; פת״ש יו״ד צ״ה ס״ק ח) |