✦ ❖ ✦ D A A T · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם / ח ז ר ה ✦ ❖ ✦
סימן צ״ח — דין איסור שנתערב בהיתר ואופן ביטולו
דִּין אִסּוּר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּהֶתֵּר וְאֹפֶן בִּטּוּלוֹ
יסוד הביטול בששים: מין במינו / מין בשאינו מינו, טעימת הנוכרי (קפילא) ונטישתה, כיצד משערים את הששים, הכלי שאינו נעשה נבילה, הששים ואחד לביצה, החמישים ותשעה לכחל, ומה שאינו בטל לעולם (חמץ בפסח, יין נסך, דבר הנותן טעם)
חזרה מובנית, טבלת־אב, שינון מהיר
מקור: שולחן ערוך, יורה דעה צ״ח — 9 סעיפים
נושאי כלים: ש״ך (ש״ך) · ט״ז (ט״ז) · פר״מ (פרי מגדים) · פתחי תשובה (פתחי תשובה)
עריכה: הרב יוסף חיים סממה · DAAT
למתלמדים ששלטו ברמות 1 ו־2
daattorah.com
📑 תוכן הסיכום
- היסוד: איסור שנתערב בהיתר — מין במינו או מין בשאינו מינו
- 3 שאלות־הרפלקס: אותו מין · ניתן לשער · כמה
- טבלת־האב: הביטול בששים וגוונותיו
- 5 כללי הזהב
- סימן זיכרון — עזר־הזיכרון ״ששים״
- 4 המלכודות הקלאסיות
- סיכום 9 הסעיפים — שורה לכל אחד
- כרטיס־הבזק סופי
1. היסוד: איסור שנתערב בהיתר — מין במינו או מין בשאינו מינו
נקודת המוצא:
סימן צח הוא הסימן המייסד של הביטול בששים. איסור שנתערב בהיתר: הכל תלוי תחילה בשאלה האם זה מין במינו (אותו מין, למשל בשר בבשר) או מין בשאינו מינו (מין אחר, למשל חֵלֶב — שומן אסור — בבשר). במין בשאינו מינו טעמו ניכר: המחבר (סעיף א) מקבל טעימת עובד כוכבים (קפילא) — אין טעם, או טעם פגום → מותר ; ואם לאו → משערים בששים. במין במינו, « ליכא למיקם אטעמא » (אי אפשר לשפוט בטעם) → משערים מיד בששים. הרמ״א פוסק: « אין אנו נוהגין לסמוך אטעימת עובד כוכבים » — אין אנו סומכים עוד על טעימת הנוכרי, ומשערים הכל בששים.
| דרך | מין במינו (אותו מין) | מין בשאינו מינו (מין אחר) |
|---|
| דין תורה | בטל ברוב (אחרי רבים להטות) | טעם כעיקר: הטעם קובע ; ששים מן התורה |
| גזירת חכמים | ששים (גזירה מדרבנן — ט״ז ס״ק ג) | ששים (מן הדין) |
| בספק (נשפך, שאינו ניתן לשער) | לקולא | לחומרא |
💡 הסימן: לפני כל חישוב, שאל אותו מין או מין אחר? במין בשאינו מינו טועמים (קפילא) או, באין נוכרי, משערים בששים ; במין במינו הולכים מיד לששים כי אי אפשר לשפוט בטעם. ואצלנו (רמ״א), קפילא נזנח: משערים הכל בששים.
2. 3 שאלות־הרפלקס
■ אותו מין? (מין במינו / בשאינו מינו) — אותו מין → ביטול ברוב מן התורה, ששים מגזירת חכמים → בספק לקולא. מין אחר → טעם כעיקר, ששים מן התורה → בספק לחומרא (סעיף א).
↓ מביטים אם ניתן לשער
■ האם ניתן לשער? (נשפך / לפנינו) — נשפך: מין במינו → מותר אם יודעים שהרוב היה היתר ; מין בשאינו מינו → אסור אף אז (הטעם ניכר). אך לפנינו ואי אפשר לשער → אסור, אף איסור דרבנן (סעיף ב-ג).
↓ מחשבים את הכמות
■ כמה? (ששים כנגד כל האיסור) — משערים ששים כנגד כל האיסור (אין יודעים כמה יצא ממנו), לכן כנגד כל הקדירה / כל החלק שטבל. כמות ידועה → ששים כנגד הבלוע בלבד (סעיף ד-ו).
⚖ ה״נשפך״ והסילוק את שאינו מינו (סעיף ב)
מין במינו שנשפך: מותר אם יודעים שההיתר היה רוב (רובו היתר), ואם לאו אסור (רמ״א: הולכים אחר השם, לא הטעם). מין בשאינו מינו שנשפך: אסור אף אם ההיתר היה רוב (כי הטעם ניכר = איסור תורה). נתערב במינו וגם בשאינו מינו ונשפך: אם היתר של מינו היה רוב → סלק את שאינו מינו כאילו אינו (סלק את שאינו מינו), ומינו הרוב מבטלו.
3. טבלת־האב: הביטול בששים וגוונותיו
לשינון מוחלט. בסיס: מחבר סעיפים א-ט, נקראים עם הרמ״א, הט״ז (ס״ק א, ג, ו, ח) והש״ך (ס״ק א).
| מצב | הקריטריון המכריע | תוצאה |
|---|
| מין במינו (אותו מין) |
בטל ברוב מדאורייתא, ששים מדרבנן |
🟢 ששים ; ספק (נשפך) → לקולא |
| מין בשאינו מינו (מין אחר) |
טעם כעיקר — קפילא, ואם לאו ששים |
🔴 ששים מדאורייתא ; ספק → לחומרא |
| אצלנו (רמ״א) |
קפילא נזנח |
🟡 הכל משוער בששים |
| לפנינו, שאינו ניתן לשער |
אין היתר ״נשפך״ |
🔴 אסור אף איסור דרבנן |
| קדירה / כף אסורה בת יומא |
ששים כנגד כל הכלי (אש) |
🔴 אא״כ ששים כנגד כל הקדירה / החלק שטבל |
| בליעה ע״י מליחה |
כדי קליפה בלבד (רמ״א) |
🟢 ששים כנגד הקליפה מספיק (סימן סט) |
| כמות ידועה (כמה בלע) |
כלי ≠ נבילה |
🟢 ששים כנגד הבלוע הידוע (אין חנ״נ בכלי) |
| ביצה (אפרוח / טיפת דם) |
הביצה האסורה נמנית |
🟡 צריך ששים ואחד (61) |
| כחל (כחל הבהמה) |
כבר חציו היתר |
🟡 בטל בחמישים ותשעה (59) |
| חמץ בפסח / יין נסך / דבר הנותן טעם |
אסור בעצמו + נותן טעם |
🔴 אינו בטל לעולם (אף באלף) |
📌 קריאה־מפתח: הכלל־האב הוא ששים. אך יש לו סף מתחת (חמץ בפסח, יין נסך, וכל הנותן טעם ואסור בעצמו → אינו בטל לעולם) וספים מוסטים (הביצה נמנית → 61 ; הכחל כבר חציו היתר → 59). ותמיד משערים ששים כנגד כל האיסור, לא רק כנגד מה שאנו מדמים שפלט.
4. 5 כללי הזהב
- מין במינו מול מין בשאינו מינו. אותו מין → בטל ברוב מדאורייתא, ששים מדרבנן, ספק לקולא. מין אחר → טעם כעיקר מדאורייתא, ששים, ספק לחומרא (ט״ז ס״ק ג).
- « אין אנו נוהגין לסמוך אטעימת עובד כוכבים ». אין סומכים עוד על הקפילא ; הכל משוער בששים (רמ״א סעיף א). נ״ט לפגם מותר, אא״כ סופו להשביח.
- ששים כנגד כל האיסור. אין יודעים כמה יצא → ששים כנגד כל הקדירה / החלק שטבל ; בליעה ע״י אש = כל הכלי, ע״י מליחה = כדי קליפה בלבד (מחבר + רמ״א סעיף ד).
- כלי אינו נעשה נבילה. כמות ידועה → ששים כנגד הבלוע בלבד ; אין אומרים חתיכה נעשית נבילה בכלי (מחלוקת ישן/חדש/חרס — רמ״א סעיף ה).
- 61 / 59 ומה שאינו בטל לעולם. הביצה האסורה נמנית → 61 ; הכחל כבר חציו היתר → 59 ; מה שנותן טעם ואסור בעצמו (מלח, תבלין, חמץ בפסח, יין נסך) אינו בטל לעולם (סעיף ז-ח).
5. סימן זיכרון — עזר־הזיכרון ״ששים״
« ש-ש-י-ם » — לפי הששים של הסימן
- של איזה מין? מין במינו (ששים מדרבנן) או מין בשאינו מינו (ששים מדאורייתא).
- שטעימת הנוכרי (קפילא) ננטשה → הכל בששים (רמ״א).
- ישערו כנגד כל האיסור: ששים כנגד הכל (קדירה, כף, החלק שטבל).
- מהכלי (כלי) אין נבילה: ששים כנגד הבלוע הידוע בלבד ; וזכור ספים מוסטים — ביצה 61, כחל 59, וכן מצטרף לבטל (סעיף ט).
סולם הספים (סעיף ו-ח)
- 59 → הכחל, שכבר חציו היתר
- 60 → הכלל־האב: כל איסור הנוהג כיום
- 61 → הביצה האסורה, הנמנית בעצמה
- ∞ → חמץ בפסח, יין נסך, הנותן טעם בעצמו: אינו בטל לעולם
6. 4 המלכודות הקלאסיות
❌ מלכודת 1 — לבלבל בין מין במינו למין בשאינו מינו: אין זה פרט. באותו מין, התורה מבטלת ברוב (הששים הם רק גזירת חכמים) → בספק (נשפך) לקולא. במין אחר, הטעם קובע (טעם כעיקר): ששים נדרשים מן התורה → בספק לחומרא (ט״ז ס״ק ג). דין הספק נובע ישירות מהבחנה זו.
❌ מלכודת 2 — ה״ספק״ שאינו ספק (סעיף ג): איסור לפנינו שאי אפשר לשערו נשאר אסור, אף איסור דרבנן. היתר ה״נשפך״ אינו חל כאן: אין זה ספק אמיתי, אלא רק חוסר יכולתנו לשער (« ספק הבא ממיעוט הכרה », ט״ז ס״ק ו). אין להשוותו לספק דרבנן רגיל שמקילים בו.
❌ מלכודת 3 — לחשוב שכלי נעשה נבילה: כשיודעים את הכמות שבלע (כף חדשה או שאינה בת יומא שבלעה כזית), די בששים כנגד אותו כזית: אין אומרים חתיכה נעשית נבילה בכלי, אף ששימש לערב בו איסור (סעיף ה). בכף ישנה ובת יומא משערים כנגד הכל (אין יודעים כמה). הרמ״א: לחרס (שאין מכשירו בהגעלה) יש מחמירים ; וטוב להחמיר (מפנה לסימן צב).
❌ מלכודת 4 — לשכוח מה שאינו בטל לעולם (סעיף ח): כל האיסורים הנוהגים כיום בטלים בששים, חוץ מחמץ בפסח ויין נסך. ובתנאי שהאיסור אינו נותן טעם: מה שנותן טעם (עבידי לטעמא) ואסור בעצמו — מלח, תבלין — אינו בטל בששים כל עוד טעמו ניכר (« אף באלף »), מפנה לסוף סימן קה. ואל תשכח את הספים המוסטים: 61 לביצה, 59 לכחל.
להלכה למעשה, היוועץ ברבך.
7. סיכום 9 הסעיפים — שורה לכל אחד
| סעיף | נושא | העיקר |
|---|
| 1 | מין בשאינו מינו / מין במינו ; הקפילא | מין אחר (חֵלֶב בבשר): נוכרי טועם → אין טעם, או טעם פגום, מותר — אא״כ סופו להשביח ואם הנוכרי אינו יודע שסומכים עליו ; באין נוכרי → ששים. אותו מין (ליכא למיקם אטעמא) → ששים. רמ״א: אין סומכים עוד על הנוכרי → הכל בששים. |
| 2 | נשפך ; השם ; סלק את שאינו מינו | מין במינו שנשפך: מותר אם ההיתר היה רוב (רובו היתר), ואם לאו אסור (רמ״א: הולכים אחר השם, לא הטעם). מין בשאינו מינו שנשפך: אסור אף אז. נתערב במינו ובשאינו מינו ונשפך → סלק את שאינו מינו, ומינו הרוב מבטל. |
| 3 | לפנינו ושאינו ניתן לשער | כל זה כשנשפך ; אך איסור לפנינו שאי אפשר לשערו → אסור, אף איסור דרבנן. היתר ה״נשפך״ אינו חל כאן. |
| 4 | ששים כנגד כל האיסור ; כלים ; הוצאה | איסור שנתבשל עם היתר, אף שלם שהושלך → ששים כנגד כל האיסור (אין יודעים כמה יצא). קדירה בת יומא / כף שטבל → ששים כנגד כל הקדירה / החלק שטבל. רמ״א: בליעה ע״י אש = כל הכלי ; ע״י מליחה = כדי קליפה (סימן סט). ניכר → מוציאו (חלב שקפא ע״י מים צוננים). חזר ונפל לקדירה אחרת → לבטל מחדש ; פעמיים באותה → ששים אחד (סימן צד). |
| 5 | כמות ידועה (כמה בלע) ; כלי ≠ נבילה | יודעים כמה: כף חדשה / שאינה בת יומא שבלעה כזית → ששים כנגד הכזית מספיק (כלי אינו עושה חנ״נ). כף ישנה ובת יומא → משערים כנגד הכל. רמ״א: כדעה ראשונה ; יש המחלקים בין חרס (נעשה נבילה) לשאר כלים ; טוב להחמיר (סימן צב). |
| 6 | חצי כזית | חצי כזית איסור שנתערב בהיתר → צריך ששים חצאי כזית של היתר לבטלו ; אף באיסור דרבנן, אין מזלזלים בשיעור (לא תזלזל בשיעורא — ט״ז ס״ק ט). |
| 7 | הביצה: 61 | ביצה שיש בה אפרוח או טיפת דם, שנתבשלה עם אחרות → צריך ששים ואחד לבטל פליטתה: הביצה האסורה נמנית בעצמה, צריך 60 אחרות + היא = 61. |
| 8 | הכחל: 59 ; מה שאינו בטל לעולם | הכחל בטל בחמישים ותשעה. רמ״א: כל האיסורים הנוהגים כיום בששים, חוץ מחמץ בפסח ויין נסך ; ובתנאי שהאיסור אינו נותן טעם. מה שנותן טעם (מלח, תבלין — עבידי לטעמא) ואסור בעצמו אינו בטל בששים (סוף סימן קה). |
| 9 | מצטרף לבטל (הצירוף) | 59 כזית היתר שנפלו בהם שני כזיתים — אחד דם ואחד חלב — : כל אחד מצטרף עם ה־59 לבטל את חברו. וכן 29 + דם בקדירה ו־30 + חלב באחרת, שנתערבו בשוגג → מותר. רמ״א: כל שכן שני כזיתים, אחד גבינה ואחד בשר, שכל אחד מבטל את חברו. |
8. כרטיס־הבזק סופי
| שאלה | תשובת־רפלקס | מקור |
|---|
| אותו מין או מין אחר? | במינו → ששים מדרבנן, ספק לקולא ; בשאינו מינו → ששים מדאורייתא, ספק לחומרא | מחבר סעיף א ; ט״ז ס״ק ג |
| טעימת נוכרי (קפילא)? | אצלנו: נזנחה → הכל בששים | רמ״א סעיף א |
| נשפך? | במינו: מותר אם רוב ; בשאינו מינו: אסור אף אז | מחבר + רמ״א סעיף ב |
| לפנינו, שאינו ניתן לשער? | אסור אף איסור דרבנן | מחבר סעיף ג |
| קדירה / כף אסורה בת יומא? | ששים כנגד הכל ; אש = כל הכלי, מליחה = כדי קליפה | מחבר + רמ״א סעיף ד |
| האם כלי נעשה נבילה? | לא ; ששים כנגד הבלוע הידוע (כמות ידועה) | מחבר סעיף ה |
| ביצה אסורה / כחל? | ביצה → 61 ; כחל → 59 | מחבר סעיף ז-ח |
| מה אינו בטל לעולם? | חמץ בפסח, יין נסך, הנותן טעם בעצמו | רמ״א סעיף ח |
| שני איסורים בעלי טעמים שונים? | כל אחד מצטרף עם ההיתר לבטל את חברו | מחבר + רמ״א סעיף ט |
⚖ הרפלקס ב־3 שאלות
- אותו מין? במינו → בטל ברוב מדאורייתא, ששים מדרבנן, ספק לקולא. בשאינו מינו → טעם כעיקר, ששים מדאורייתא, ספק לחומרא.
- ניתן לשער? נשפך → במינו מותר אם רוב ; לפנינו שאינו ניתן לשער → אסור אף איסור דרבנן.
- כמה? ששים כנגד כל האיסור ; כלי ≠ נבילה ; ביצה 61, כחל 59 ; הנותן טעם בעצמו → אינו בטל לעולם.
להלכה למעשה, היוועץ ברבך.
🎓 סיכום מסלול הלימוד
| רמה | תוכן | הישג |
|---|
| 🌱 רמה 1 — בסיס |
טקסט 9 הסעיפים, תרגום, טבלאות ברורות |
הבנה כללית |
| ⚡ רמה 2 — למדן |
יסוד טעם כעיקר ובטל ברוב, הסלק את שאינו מינו, מחלוקת ש״ך / ט״ז בשאינו מינו שנשפך, הכלים שאינם עושים חנ״נ |
לימוד מעמיק |
| ✨ רמה 3 — סיכום |
טבלת־אב, כללי זהב, סימן זיכרון, מלכודות, סיכום הסעיפים |
שליטה מעשית + חזרה |
💡 שלבים מומלצים להמשך:
- לחזור על סימן צ״ח בשולחן ערוך המקורי (עברית) עם הש״ך והט״ז
- ללמוד את הסימנים הסמוכים: 92 (טיפת החלב וחתיכה נעשית נבילה), 94 (חם על צונן והחזרה), 99 (יבש ביבש והכלים), 105 (הפעפוע ומה שנותן טעם), 112 (פת של נוכרים)
- להעמיק בחולין צז-צח וקח ע״א (טעם כעיקר) וביסוד הביטול בששים
- לדון עם רב במקרים האישיים (איסור שנפל לתבשיל, כלי, תערובת) — ההלכה למעשה נקבעת עם רב
📖 מקורות הסימן הזה בספריא:
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן צ״ח · רמה 3 — סיכום / חזרה · דין איסור שנתערב בהיתר ואופן ביטולו
daattorah.com