✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION
Siman ק״ט · Aligning one's prayer with the congregation
דין איך יתנהג היחיד לכוין בתפלתו עם הצבור — one who enters the synagogue and finds the ציבור praying: when to begin his עמידה so as to answer the קדושה and the קדיש, how לסמוך גאולה לתפלה and to bow with the ציבור at מודים, saying the קדושה מלה במלה עם השליח צבור, and the יחיד whose אין הקדושות שוות
סימן ק״ט · ג׳ סעיפים
דין איך יתנהג היחיד עם הצבור
🌱 Introductory level · Beginners
✦ ❖ ✦
This siman teaches how the individual aligns his prayer with the congregation. One who enters and finds the ציבור already praying begins his עמידה only if he can finish in time to answer the קדושה or the קדיש ; if compelled (לסמוך גאולה לתפלה), he bows with the ציבור at מודים ; if he begins with the שליח צבור, he says the קדושה מלה במלה ; and the יחיד in the midst of his עמידה is silent when אין הקדושות שוות (שומע כעונה). Hebrew text, fluent English translation and explanation of the ג׳ seifim, with a section of practical cases.
Topic: Aligning one's prayer with the congregation — when to begin, bowing at מודים, the קדושה מלה במלה, אין הקדושות שוות
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״ט · ג׳ סעיפים
Compiled by: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Our Sages taught the value of תפלה בציבור and the importance of not detaching oneself from the community. This siman sets, for one who enters and finds the ציבור already praying, how יתנהג היחיד — when to begin his עמידה so as to answer the קדושה and the קדיש (for שומע כעונה), and how to stay bound to the ציבור even while praying alone. We study here at the level of principle; for personal conduct, one refers to the custom and to the ruling of the Rav.
📑 Study outline
A. The ג׳ seifim — הנכנס ומצא צבור מתפללין (séif 1), המתחיל עם השליח צבור (séif 2), יחיד ומקום קדושה (séif 3)
1. Practical case — entering and finding the congregation praying: when to begin?
2. Practical case — compelled to begin (גאולה לתפלה): bowing with the ציבור at מודים
3. Practical case — an individual in the midst of his עמידה and the congregation says קדושה: ישתוק ויכוין
+ Comprehension questions and going further
A. Aligning one's prayer with the congregation — the ג׳ seifim
לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ עִם הַצִּבּוּר — aligning one's prayer with the congregation — the individual who arrives in the middle of the service seeks to align himself with the שליח צבור: to begin only if he will be able to answer the קדושה or the קדיש (שומע כעונה), to bow with the ציבור at מודים so as not to appear to withdraw from the community, and — when praying alone — to know when he may or may not join the קדושה he hears (אין הקדושות שוות).
Séif 1 — הנכנס ומצא צבור מתפללין: when to begin
הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין, אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע שליח צבור לקדושה או לקדיש — יתפלל (והוא הדין אמן ד«האל הקדוש» ו«שומע תפלה» דינן כקדיש וקדושה), ואם לאו — אל יתפלל אם אין השעה עוברת. ואם נכנס אחר קדושה, אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע שליח צבור למודים — יתפלל, ואם לאו — אל יתפלל. ואם צריך להתחיל כדי לסמוך גאולה לתפלה ונזדמן לו שמגיע שליח צבור למודים כשהוא באחת מהברכות באמצעה — ישחה עמו; אבל אם הוא בתחלתה או בסופה — לא ישחה, שאין שוחין בתחלת ברכה או בסופה אלא באבות ובהודאה.
Séif 1: one who enters the synagogue and finds the congregation praying — if he can begin and finish before the שליח צבור reaches the קדושה or the קדיש — let him pray (and likewise the amen of « האל הקדוש » and of « שומע תפלה » has the status of a קדיש and a קדושה); if not, let him not pray, so long as the time is not pressing. And if he entered after the קדושה — if he can finish before the שליח צבור reaches מודים — let him pray; if not, let him not pray. And if he must begin in order לסמוך גאולה לתפלה, and it happens that the שליח צבור reaches מודים while he is in the middle of one of the ברכות — let him bow with him; but if he is at the beginning or the end of the ברכה — let him not bow, for one bows at the beginning or end of a ברכה only at אבות and at הודאה.
The principle: not to withdraw from the community. One begins his עמידה only if he will be able to answer what requires a מנין — קדושה, קדיש, and the amen of « האל הקדוש » and « שומע תפלה » (which count as קדושה and קדיש). If the time is not pressing and he will not be able to answer, he waits. When he is compelled to begin (for לסמוך גאולה לתפלה), he bows with the ציבור at מודים — but only if he is in the middle of a ברכה, for one bows at the beginning and end only at אבות and הודאה.
Séif 2 — המתחיל עם השליח צבור: saying the קדושה מלה במלה
אם מתחיל להתפלל עם שליח צבור, כשיגיע עם שליח צבור לנקדישך — יאמר עמו מלה במלה כל הקדושה כמו שהוא אומר; וכן יאמר עמו מלה במלה ברכת «האל הקדוש» וברכת «שומע תפלה»; וגם יכוין שכשיגיע שליח צבור למודים יגיע גם הוא למודים או ל«הטוב שמך ולך נאה להודות», כדי שישחה עם השליח צבור במודים. הגה: אבל לכתחלה לא יתחיל עד אחר שאמר קדושה ו«האל הקדוש», אלא שאם הוצרך להתחיל מכח שהשעה עוברת או כדי לסמוך גאולה לתפלה — דינא הכי.
Séif 2: if he begins to pray together with the שליח צבור — when he reaches נקדישך with him, let him say with him, word for word, the whole קדושה as the שליח צבור says it; likewise let him say with him, word for word, the ברכה « האל הקדוש » and the ברכה « שומע תפלה »; and let him aim, when the שליח צבור reaches מודים, to reach מודים as well — or « הטוב שמך ולך נאה להודות » — so as to bow with the שליח צבור at מודים. Rama: but לכתחלה he does not begin until after the שליח צבור has said the קדושה and « האל הקדוש »; only if he was compelled to begin because the time is pressing or in order לסמוך גאולה לתפלה is this the rule.
When he had to begin together with the שליח צבור, he says the קדושה מלה במלה with him — an individual does not say the קדושה alone, but one who says it with the שליח צבור is no longer « alone ». He does likewise for the ברכות « האל הקדוש » and « שומע תפלה », and he times his pace to reach מודים with the ציבור and bow with them. The Rama stresses: לכתחלה one does not begin this way — this conduct applies only when compelled (pressing time, גאולה לתפלה).
Séif 3 — יחיד ומקום קדושה: אין הקדושות שוות
יחיד העומד בתפלה, וכשיגיע למקום קדושה היו הצבור אומרים קדושה דסידרא — אינו אומר קדוש עמהם, שאין הקדושות שוות. ונראה דהוא הדין אם היו הצבור אומרים «כתר» שאינו אומר עמהם קדוש, אלא ישתוק ויכוין למה שאומרים, דשומע כעונה. הגה: ויש אומרים דקדושת «כתר» — דהיינו קדושת מוסף — והיחיד מתפלל שחרית, יוכל לומר עמהם, דשניהם קדושת שמונה עשרה וקדושתן שוה, וכן נראה לי עיקר.
Séif 3: an individual standing in prayer (עמידה) — and when he reached the place of the קדושה the congregation was saying a קדושה דסידרא — he does not say קדוש with them, for the קדושות are not identical (אין הקדושות שוות). And it seems that the same holds if the congregation was saying « כתר »: he does not say קדוש with them, but is silent and directs his mind to what they say, for שומע כעונה. Rama: and some say that the קדושת « כתר » — that is, the קדושת מוסף — while the individual prays שחרית — he may say it with them, for both are a קדושת שמונה עשרה and their קדושה is identical; and so it seems to me the principal view.
An individual in the midst of his עמידה may interrupt for a קדושה only if the two קדושות are « שוות » (of the same kind). Against the קדושה דסידרא (that of « ובא לציון ») — which is merely a recitation — or against « כתר », he does not say קדוש, but ישתוק ויכוין (is silent and listens), for שומע כעונה. The Rama adds: between the קדושת מוסף (« כתר ») and the קדושת שחרית — both being קדושת שמונה עשרה — the קדושות are שוות, and then he may say it with them.
The siman in one sentence: the individual aligns his prayer with the congregation — he begins only if he will be able to answer the קדושה / קדיש (or the amen of « האל הקדוש » / « שומע תפלה »); compelled to begin, he bows with the ציבור at מודים (in the middle of a ברכה); beginning with the שליח צבור, he says the קדושה מלה במלה; and in the midst of his עמידה he answers a קדושה only when הקדושות שוות — otherwise ישתוק ויכוין דשומע כעונה.
Practical cases
Case 1 — Entering and finding the congregation praying
Situation: he enters the synagogue and the ציבור is already at the עמידה. Should he begin at once?
Conduct: he begins only if he can finish in time to answer what the שליח צבור will say — the קדושה, the קדיש, or the amen of « האל הקדוש » and « שומע תפלה ». If he will not manage and the time is not pressing, he waits and first joins the community. For the practical application, one follows one's Rav.
Case 2 — Compelled to begin: bowing at מודים
Situation: he must begin now (in order לסמוך גאולה לתפלה) and the שליח צבור reaches מודים. What does he do?
Conduct: if he is in the middle of a ברכה when the ציבור bows at מודים, he bows with them — so as not to appear to withdraw from the community. But if he is at the beginning or the end of a ברכה, he does not bow (one bows at these points only at אבות and הודאה). For the details, one follows one's Rav.
Case 3 — An individual in עמידה and the congregation says קדושה
Situation: he is in the midst of his עמידה and the congregation says a קדושה (דסידרא, « ובא לציון ») or « כתר ». May he answer?
Conduct: he does not say קדוש with them as long as the קדושות are not שוות; rather he is silent and listens with intention (שומע כעונה). According to the Rama, between the קדושת מוסף (« כתר ») and the קדושת שחרית — both קדושת שמונה עשרה — he may say it with them. For the exact conduct, one follows one's Rav.
Comprehension questions
Check your understanding:
- Why does one who enters begin his עמידה only if he can finish in time, and up to what point (קדושה, קדיש, מודים) (séif 1)?
- What does it mean that the amen of « האל הקדוש » and « שומע תפלה » counts as קדושה and קדיש (séif 1)?
- When must he bow with the ציבור at מודים, and when must he not (séif 1)?
- How does he say the קדושה when he began with the שליח צבור, and what does the Rama say לכתחלה (séif 2)?
- What is « אין הקדושות שוות », and when may the יחיד nonetheless say קדוש with them (séif 3)?
Going further
If you wish to deepen this siman:
📖Join the khavroutha
- 📚 Level 2 — Lamdan: for the pilpoul — אמן ד«האל הקדוש» ו«שומע תפלה» דינן כקדיש וקדושה (תוס׳, הרא״ש ומרדכי, תרומת הדשן סי׳ י״א) ; לסמוך גאולה לתפלה ולשחות עם הצבור, שאין שוחין אלא באבות ובהודאה ; האומר קדושה עם השליח צבור אינו נקרא יחיד, ואין הקדושות שוות, שומע כעונה
- ✨ Level 3 — Synthesis: for review and quick memorization
- 👑 Level 4 — Daat HaRav (the Alter Rebbe): the shitah of the Shulchan Aroukh HaRav — אמן יהא שמה רבא, השחיה, הקדושה עם השליח צבור ואין הקדושות שוות