✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION
Siman ק״ח · One who did not pray and the תשלומין
מי שלא התפלל מחמת טעות או אונס ודין תשלומין — one who missed a prayer by error (טעה) or by force majeure (נאנס) makes it up at the following prayer: first the תפילה of the moment, then the תשלומין; the מזיד (deliberate) has no make-up; מנחה missed is made up at ערבית, and the special cases of שבת and ראש חודש
סימן ק״ח · י״ב סעיפים
מי שלא התפלל ודין תשלומין
🌱 Introductory level · Beginners
✦ ❖ ✦
This siman teaches the making-up of a missed prayer — the law of תשלומין. One who missed a תפילה by error (טעה) or by force majeure (נאנס) makes it up at the following prayer: he says first the תפילה of the moment, then the תשלומין; if he inverts them — he is not discharged. The make-up is only during a prayer time and only for the immediately adjacent prayer; the מזיד (one who omitted deliberately) has no תשלומין. Hebrew texts, fluent English translation and explanation of the י״ב seifim, with a section of practical cases.
Topic: מי שלא התפלל ודין תשלומין — making up a missed prayer
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״ח · י״ב סעיפים
Compiled by: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Our Sages taught (ברכות כ״ו.): טעה ולא התפלל מנחה — מתפלל ערבית שתים — one who erred and did not pray מנחה prays ערבית twice. Such is the law of תשלומין: a prayer missed by error or by force majeure is « paid » at the following prayer. The siman spells out the order (first the תפילה of the moment, then the תשלומין), the limits (only the adjacent prayer, and only during a prayer time), and the cases of the מזיד, of שבת and of ראש חודש. We study here at the level of principle; for personal conduct, one refers to the ruling of the Rav.
📑 Study outline
A. The י״ב seifim — the principle of תשלומין (seifim 1-2), its limits (seifim 3-4-6-7), the נדבה (seif 5), oness and the מזיד (seif 8), שבת and ראש חודש (seifim 9-11), a mention out of its time (seif 12)
1. Practical case — I missed שחרית: I pray מנחה twice, in the right order
2. Practical case — did I omit deliberately (מזיד) or by force (אונס)?
3. Practical case — מנחה missed on a Friday or at מוצאי שבת
+ Comprehension questions and going further
A. מי שלא התפלל — the י״ב seifim
תַּשְׁלוּמִין — the « payment » of a missed prayer. One who, by error (טעה) or by force majeure (נאנס), did not pray a תפילה, makes it up at the following prayer, which he says twice: the first for the obligation of the moment (חובת שעה), the second in תשלומין. Two rules frame this payment: it is done only during a prayer time (while occupied with the prayer of the moment), and only for the immediately adjacent prayer. The מזיד — one who omitted deliberately — has no תשלומין.
Seif 1 — שחרית missed: מנחה twice, in order
טעה או נאנס ולא התפלל שחרית — מתפלל מנחה שתים, הראשונה מנחה והשנייה לתשלומין. ואם היפך — לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין, וצריך לחזור ולהתפלל אותה. וכן הדין בכל מקום שצריך להתפלל תפלה לתשלומין.
Seif 1: one who erred (טעה) or was prevented (נאנס) and did not pray שחרית — prays מנחה twice: the first for מנחה, the second in תשלומין. And if he inverted (the intention) — he has not discharged the make-up prayer and must repeat it after the prayer of the moment. So too everywhere one must pray a make-up prayer.
One begins with the prayer of the moment (מנחה), the obligation of the hour, then the תשלומין of שחרית. The order is essential: the תשלומין only « passes » in the wake of the obligatory prayer of the instant.
Seif 2 — מנחה missed: ערבית twice; ערבית missed: שחרית twice
טעה ולא התפלל מנחה — מתפלל ערבית שתים, הראשונה ערבית והשנייה לתשלומין. טעה ולא התפלל ערבית — מתפלל שחרית שתים, הראשונה שחרית והשנייה לתשלומין. לאחר שאומר יוצר וי״ח ברכות יאמר אשרי, ואחר כך יתפלל י״ח לתשלומי ערבית. וכן כשמתפלל ערבית שתים משום שלא התפלל מנחה, יאמר אשרי בין תפלה לתפלה.
Seif 2: one who did not pray מנחה — prays ערבית twice (the 1st for ערבית, the 2nd in תשלומין). One who did not pray ערבית — prays שחרית twice; after יוצר and the שמונה עשרה he says אשרי, then prays the שמונה עשרה in תשלומין of ערבית. Likewise, when he prays ערבית twice for a missed מנחה, he says אשרי between the two prayers.
One separates the two עמידות with אשרי to pray the second out of words of Torah (at a minimum, one waits the time to walk ד׳ אמות).
Seif 3 — only during a prayer time
הא דמשלים התפלה שהפסיד — דוקא בזמן תפלה, אבל בשעה שאין זמן תפלה — לא.
Seif 3: completing the missed prayer is only during a prayer time; but at an hour that is not a prayer time — no.
The תשלומין is said only together with an obligatory prayer. Once that time has passed (e.g. he waited long after praying the prayer of the moment), he no longer makes it up.
Seif 4 — only the adjacent prayer
אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה בלבד. שאם טעה ולא התפלל שחרית ולא מנחה — מתפלל ערבית שתים, האחרונה לתשלומי מנחה, אבל שחרית אין לה תשלומין. וכן בשאר תפלות.
Seif 4: there is תשלומין only for the immediately adjacent prayer. Thus one who erred and prayed neither שחרית nor מנחה — prays ערבית twice, the last in תשלומין of מנחה; but שחרית has no תשלומין. So too for the other prayers.
The make-up « rises » only by one step: at ערבית one can only make up מנחה (adjacent), not שחרית (already too far).
Seif 5 — the distant prayer as נדבה
אף על פי שאין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה, ותפלות אחרות שהפסיד אין להם תשלומין — אם רצה להתפלל אותה נדבה ושיחדש בה שום דבר, הרשות בידו, ונכון לעשות כן.
Seif 5: although there is תשלומין only for the adjacent prayer, and the other missed prayers have no make-up — if he wishes to pray them as נדבה (voluntary) while innovating something in them, he is permitted, and it is fitting (נכון) to do so.
A prayer too distant to be a true תשלומין may nonetheless be said as נדבה, provided one adds a new request (חידוש).
Seif 6 — a passed מוסף has no תשלומין
עבר כל היום ולא התפלל מוסף — אין לה תשלומין.
Seif 6: if the whole day has passed without his praying מוסף — there is no תשלומין.
מוסף corresponds to the קרבן מוסף of the day: « its day gone, its offering is void. » Hence it is not made up.
Seif 7 — the מזיד has no תשלומין
הזיד ולא התפלל תפלה אחת — אין לה תשלומין, אפילו בתפלה הסמוכה לה. ואם רצה, יתפלל אותה נדבה, ואינו צריך חידוש אם מתפלל אותה בתפלה הסמוכה לה.
Seif 7: one who deliberately (הזיד) omitted a prayer — has no תשלומין, even at the adjacent prayer. If he wishes, he prays it as נדבה, and needs no חידוש if he says it at the adjacent prayer.
A deliberate omission closes the door of the obligatory make-up; only the path of נדבה (optional) remains.
Seif 8 — the busy, the anxious, the drunk: אנוסים
מי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל, מפני שסבור שעדיין יישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו, ובין כך ובין כך עברה לו השעה; וכן מי שהיה טרוד בצורך ממונו שלא יבוא לידי הפסד ועל ידי כך הפסיד מלהתפלל; וכן מי שהוא שיכור ולא התפלל — כולם חשובים אנוסים ויש להם תשלומין. הגה: מיהו לכתחילה לא יעבור זמן תפלה משום הפסד ממון.
Seif 8: one who did not pray while he still had time — thinking he would still have time after finishing the matter he was engaged in, and meanwhile the hour passed; likewise one absorbed in his money affairs so as not to incur a loss, and thereby missed praying; likewise a drunk man who did not pray — all are considered anussim (compelled) and have תשלומין. Rama: however, לכתחילה, one shall not let the prayer time pass for a monetary loss.
Inattention born of an occupation, of a money worry, or of drunkenness is not a מזיד: it is an אונס, and the make-up is open. But לכתחילה one never neglects prayer for money.
Seif 9 — מנחה of ערב שבת (and ערב ראש חודש)
טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת — מתפלל ערבית שתים של שבת, הראשונה לערבית והשנייה לתשלומין. הגה: והוא הדין אם לא התפלל מנחה בערב ראש חודש — מתפלל של ראש חודש שתים. ואם לא הזכיר יעלה ויבוא בראשונה והזכיר בשנייה — צריך לחזור ולהתפלל; אבל אם לא הזכיר בשתיהן, או הזכיר בראשונה ולא בשנייה — אין צריך לחזור.
Seif 9: one who did not pray מנחה on the eve of שבת — prays ערבית twice of שבת (the 1st for ערבית, the 2nd in תשלומין). Rama: likewise if he did not pray מנחה on the eve of ראש חודש — he prays that of ראש חודש twice. And if he did not say יעלה ויבא in the 1st but said it in the 2nd — he must repeat; but if he said it in neither, or in the 1st and not the 2nd — he need not repeat.
The תשלומין takes on the character of the prayer of the moment: on Friday eve both עמידות are « of שבת ». For ראש חודש, forgetting יעלה ויבא requires a repeat only if said in the 2nd and not the 1st (a sign that he inverted the order).
Seif 10 — מנחה of שבת made up at מוצאי שבת (הבדלה)
טעה ולא התפלל מנחה בשבת — מתפלל במוצאי שבת שתים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשנייה. ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה — שנייה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו. ואם הבדיל בשתיהן, או לא הבדיל בשתיהן — יצא.
Seif 10: one who did not pray מנחה on שבת — prays at מוצאי שבת two weekday prayers; he makes הבדלה (אתה חוננתנו) in the 1st and not in the 2nd. If he did not make הבדלה in the 1st but made it in the 2nd — the 2nd counts (for ערבית), the 1st does not. And if he made it in both, or in neither — he is discharged.
The הבדלה marks the prayer of the moment (ערבית of מוצאי שבת). Placing it in the 2nd only reveals that he inverted the order — hence the failure of the תשלומין.
Seif 11 — מנחה of שבת prayed without mentioning שבת
טעה במנחה של שבת והתפלל י״ח ולא הזכיר של שבת — מתפלל במוצאי שבת שתים, ואינו מבדיל בשנייה, ויתפלל אותה בתורת נדבה, ואינו צריך לחדש בה דבר. והוא הדין אם לא הזכיר יעלה ויבוא במנחה של ראש חודש.
Seif 11: one who erred at מנחה of שבת and prayed the שמונה עשרה without mentioning שבת — prays at מוצאי שבת twice, without making הבדלה in the 2nd; he says it as נדבה and need not innovate in it. So too if he did not say יעלה ויבא at מנחה of ראש חודש.
Since there is a doubt (is his מנחה valid without the mention of שבת?), the second is said as נדבה; and praying on a doubt is itself a חידוש, hence the exemption from adding.
Seif 12 — mention of a day out of its time
הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה — לא הוי הפסקה. הגה: מיהו אם נזכר שטעה — פוסק אפילו באמצע הברכה.
Seif 12: one who errs and mentions the event of another day (e.g. יעלה ויבא, or of שבת) in a prayer that is not its time — this is not an interruption (הפסקה). Rama: however, if he realizes his error, he stops even in the middle of the berakha.
A misplaced mention does not invalidate the prayer (it is not an interruption), but as soon as he notices he stops at once — even mid-berakha — and continues correctly.
The siman in one sentence: a prayer missed by error or by force majeure is made up at the following prayer (first the תפילה of the moment, then the תשלומין); only during a prayer time and for the adjacent prayer; the מזיד and the passed מוסף have no תשלומין (but one may pray as נדבה); the busy, the anxious and the drunk are אנוסים; on שבת and ראש חודש the תשלומין follows the character of the moment (הבדלה / יעלה ויבא); and a mention out of its time is not a הפסקה.
Practical cases
Case 1 — I missed שחרית
Situation: by error I did not pray שחרית; the time has passed. What to do?
Conduct: at מנחה I pray twice: the 1st for מנחה (the obligation of the moment), the 2nd in תשלומין of שחרית, separating with אשרי. If I invert the intention, the תשלומין does not count. For the practical application, one follows one's Rav.
Case 2 — Deliberate (מזיד) or compelled (אונס)?
Situation: I let the prayer time pass. Was I מזיד or אנוס?
Conduct: if I was prevented (pressing work, worry over a financial loss, forgetting while absorbed, drunkenness) — I am אנוס and have תשלומין. If I omitted deliberately, without compulsion — no תשלומין (only נדבה). But לכתחילה one never neglects prayer, even to avoid a loss. Borderline cases: according to one's Rav.
Case 3 — מנחה missed on Friday or on שבת
Situation: I missed מנחה on an ערב שבת (or on שבת itself). How do I make it up?
Conduct: ערב שבת — I pray ערבית twice of שבת. מנחה missed on שבת — at מוצאי שבת I pray two weekday prayers, with הבדלה (אתה חוננתנו) in the 1st only. For ראש חודש and the details of יעלה ויבא, one follows one's Rav.
Comprehension questions
Check your understanding:
- In what order does one say the two prayers, and what happens if one inverts them (seif 1)?
- Why does one make up only the adjacent prayer, and only during a prayer time (seifim 3-4)?
- Why does a passed מוסף have no תשלומין (seif 6)?
- Who is a מזיד and who is an אנוס — and what difference does it make for the make-up (seifim 7-8)?
- At מוצאי שבת, in which of the two prayers does one make the הבדלה, and why (seif 10)?
Going further
If you wish to deepen this siman:
📖Join the khavroutha
- 📚 Level 2 — Lamdan: for the pilpoul — טעה ולא התפלל מתפלל שתים (ברכות כ״ו.), התפלות כנגד תמידין ואנשי כנסת הגדולה תקנום ; מזיד מ«מעוות לא יוכל לתקון», שוגג ואנוס, וגדר הטרוד בממונו והשיכור ; הקדים תשלומין לחובת שעה לא יצא, וסימני ההיכר: הבדלה ויעלה ויבוא
- ✨ Level 3 — Synthesis: for review and quick memorization
- 👑 Level 4 — Daat HaRav (the Alter Rebbe): the shitah of the Shulchan Aroukh HaRav — סדר התשלומין, מזיד ואנוס, מוסף שעבר זמנו, וסימני שבת וראש חודש