✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ק״י · דין היוצא לדרך וסדר תפילת הדרך
היוצא לדרך ופועלים וסדר תפילת הדרך — בשעת הדחק מתפלל «הביננו» מעין י״ח; במקום סכנה תפילה קצרה «צרכי עמך מרובים»; תפילת הדרך «יהי רצון… שתוליכנו לשלום» בלשון רבים; והנכנס לבית המדרש
סימן ק״י · ח׳ סעיפים
דין היוצא לדרך וסדר תפילת הדרך
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד את התפילות המקוצרות בשעת הדחק ובדרך: תפילת «הביננו» (מעין י״ח), דין הפועלים לפי השכר, תפילה קצרה במקום סכנה («צרכי עמך מרובים»), תפילת הדרך («יהי רצון… שתוליכנו לשלום», בלשון רבים, אחר שהחזיק בדרך ובעל פרסה), ולבסוף הנכנס לבית המדרש. טקסט עברי, ביאור והסבר של ח׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: היוצא לדרך ותפילתו — הביננו, תפילה קצרה, תפילת הדרך, בית המדרש
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״י · ח׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לימדונו חז״ל (ברכות כ״ט:): כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך — כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפילת הדרך. סימן זה מקבץ את התפילות של השעה שאין אדם יכול להתפלל כתיקונה: בשעת הדחק מקצר בהביננו; במקום סכנה אומר תפילה קצרה; והיוצא לדרך מוסיף תפילת הדרך. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית ולנוסח המדויק — יעיין בסידור ובהוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ח׳ הסעיפים — בשעת הדחק / הביננו (סעיף א׳), הפועלים (סעיף ב׳), גדודי חיה ולסטים (סעיף ג׳), תפילת הדרך ודיניה (סעיפים ד-ז), בית המדרש (סעיף ח׳)
1. מקרה מעשי — התפילה המקוצרת בשעת הדחק: מתי וכיצד אומרים הביננו
2. מקרה מעשי — מקום הסכנה: תפילה קצרה ואחר כך חזרה לי״ח
3. מקרה מעשי — תפילת הדרך: לשון רבים, פרסה, ומתי אומרים אותה
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. היוצא לדרך ותפילתו — ח׳ הסעיפים
סֵדֶר תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ — כשאי אפשר להתפלל כדרך הרגילה, תיקנו חכמים צורות מקוצרות: תפילה מעין י״ח (הביננו) בשעת הדחק, תפילה קצרה במקום סכנה ממש, ובקשת רחמים מיוחדת לדרך (תפילת הדרך). לכל אחת שיעורה: מתי מקצרין, מתי חוזרין ומשלימין את הי״ח, וכיצד ועד היכן אומרים את תפילת הדרך.
סעיף א׳ — בשעת הדחק: התפילה המקוצרת (הביננו)
בשעת הדחק, כגון שהוא בדרך או שהיה עומד במקום שהוא טרוד וירא שיפסיקוהו או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפלה ארוכה — מתפלל אחר ג׳ ראשונות «הביננו» ואומר אחריה ג׳ אחרונות. וצריך לאמרם מעומד. וכשיגיע לביתו אין צריך לחזור ולהתפלל. ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמים ולא במוצאי שבת ויום טוב.
סעיף א׳: בשעת הדחק — כגון שהוא בדרך, או עומד במקום שהוא טרוד וירא שמא יפסיקוהו, או שאינו יכול להתפלל בכוונה תפילה ארוכה — מתפלל אחר ג׳ ברכות ראשונות «הביננו» ואומר אחריה ג׳ אחרונות. וצריך לאמרם מעומד. וכשיגיע לביתו אין צריך לחזור ולהתפלל. ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמים ולא במוצאי שבת ויום טוב.
«הביננו» היא ברכה אחת הכוללת את י״ג הברכות האמצעיות של העמידה: במקום התפילה הארוכה אומר ג׳ ראשונות, אחר כך הביננו, ואחר כך ג׳ אחרונות — ויצא (אין צריך לחזור). שני יוצאים מן הכלל: בימות הגשמים (שצריך שאלה בברכת השנים) ובמוצאי שבת ויום טוב (שצריך הבדלה בחונן הדעת) — תוספות אלו אין להן מקום בהביננו, ולכן מתפלל י״ח שלמה.
סעיף ב׳ — הפועלים: העושים מלאכה אצל בעל הבית
הפועלים שעושין מלאכה אצל בעל הבית — אם אינו נותן להם שכר חוץ מסעודתן, מתפללין י״ח, אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם. ואם ניתן להם שכר, מתפללין «הביננו». והאידנא אין דרך להקפיד בכך, ומסתמא אדעתא דהכי משכירין אותם שיתפללו שמונה עשרה.
סעיף ב׳: הפועלים העושים מלאכה אצל בעל הבית — אם אינו נותן להם שכר חוץ מסעודתם, מתפללין י״ח שלמות, אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם; ואם ניתן להם שכר, מתפללין «הביננו». והאידנא אין דרך להקפיד בכך, ומסתמא אדעתא דהכי משכירין אותם שיתפללו שמונה עשרה.
הכול תלוי בזמן ששייך לבעל הבית. פועל המקבל שכר על מלאכתו אינו רשאי «לגזול» מזמן זה — ולכן מקצר בהביננו. הניזון בסעודה בלבד מתפלל י״ח, אך בלא התפקידים המאריכים (חזרת הש״ץ, נשיאת כפים). והאידנא — בזמן הזה — אין דרך להקפיד, ומן הסתם השכירות מלכתחילה על דעת שיתפללו כדרכם.
סעיף ג׳ — גדודי חיה ולסטים: מקום הסכנה
ההולך במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל «צרכי עמך מרובים וכו׳», ואין צריך לא לג׳ ראשונות ולא לג׳ אחרונות. ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך, ואם יכול לעמוד — עומד. וכשיגיע לישוב ונתקררה דעתו — חוזר ומתפלל תפלת י״ח ברכות (ואם לא חזר להתפלל הוי כאילו שכח להתפלל לגמרי, ונתבאר לעיל סימן ק״ח).
סעיף ג׳: ההולך במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל «צרכי עמך מרובים וכו׳», ואין צריך לא לג׳ ראשונות ולא לג׳ אחרונות. ומתפללה בדרך כשהוא מהלך, ואם יכול לעמוד — עומד. וכשיגיע לישוב ונתקררה דעתו — חוזר ומתפלל תפלת י״ח ברכות (ואם לא חזר להתפלל הוי כאילו שכח להתפלל לגמרי, ונתבאר לעיל סימן ק״ח).
כאן הסכנה ממשית ודוחקת: הצורה קצרה עוד יותר מהביננו — בקשה אחת, «צרכי עמך מרובים», בלא ג׳ ראשונות ובלא ג׳ אחרונות, וניתן לאומרה כשהוא מהלך. אך אין היא פוטרת מן החובה: מיד כשיגיע למקום בטוח ונתקררה דעתו חוזר ומתפלל י״ח שלמה — ואם לא, הרי זה כמי שלא התפלל (עיין סימן ק״ח בדין התשלומין).
סעיף ד׳ — היוצא לדרך: נוסח תפילת הדרך
היוצא לדרך יתפלל «יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום וכו׳». וצריך לאומרה בלשון רבים. ואם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה. ואם היה רוכב אין צריך לירד.
סעיף ד׳: היוצא לדרך יתפלל «יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום וכו׳». וצריך לאומרה בלשון רבים. ואם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה. ואם היה רוכב אין צריך לירד.
תפילת הדרך היא בקשת רחמים על הדרך. אומרים אותה בלשון רבים — «שתוליכנו» — לפי שתפילה הנאמרת בשם הרבים מתקבלת יותר. לכתחילה עומד מלילך כשאומרה (הדין מחייב רק לחדול מהילוך, לא לרדת מן הבהמה): הרוכב אין צריך לירד, ודי שיעמיד את בהמתו אם אפשר.
סעיף ה׳ — פעם אחת ביום: אלא אם כן נמלך
אין צריך לומר אותה אלא פעם אחת ביום, אפילו אם ינוח בעיר באמצע היום. אבל אם דעתו ללון בעיר ואחר כך נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו — צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת.
סעיף ה׳: אין צריך לומר אותה אלא פעם אחת ביום, אפילו אם ינוח בעיר באמצע היום. אבל אם דעתו ללון בעיר ואחר כך נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו — צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת.
תפילת הדרך מכסה את כל יום הנסיעה: חנייה באמצע הדרך אינה מפסקת. הדין משתנה כשהדרך הייתה אמורה להסתיים: מי שדעתו הייתה ללון בעיר כבר «חתם» את דרכו; אם נמלך ויצא — הרי זו יציאה חדשה, וחוזר ומתפלל תפילת הדרך.
סעיף ו׳ — הר״ם מרוטנבורג: להסמיכה לברכת הגומל חסדים
הר״ם מרוטנבורג, כשהיה יוצא לדרך בבוקר, היה אומרה אחר «יהי רצון» כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים, ותהיה ברכה הסמוכה לחברתה.
סעיף ו׳: הרב רבי מאיר מרוטנבורג, כשהיה יוצא לדרך בבוקר, היה אומרה אחר «יהי רצון» כדי להסמיכה לברכת «הגומל חסדים טובים», ותהיה ברכה הסמוכה לחברתה.
תפילת הדרך חותמת ב«ברוך» אבל אינה פותחת ב«ברוך»: בקשה היא ולא ברכה בפני עצמה. לכן ראוי שתהיה ברכה הסמוכה לחברתה — סמוכה לברכה שלפניה. הר״ם, ביוצא בבוקר, היה קובעה מיד אחר הגומל חסדים טובים (מברכות השחר), כדי לסומכה לברכה הסמוכה לה.
סעיף ז׳ — שיעור פרסה: מהיכן ועד היכן
אומר אותה אחר שהחזיק בדרך, ואין לאומרה אלא אם כן יש לו לילך פרסה, אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך. ולכתחילה יאמר אותה בפרסה ראשונה (רש״י והר״י). ואם שכח מלאומרה — יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה, ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה.
סעיף ז׳: אומר אותה אחר שהחזיק בדרך, ואין לאומרה אלא אם כן יש לו לילך פרסה, אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך. ולכתחילה יאמר אותה בפרסה ראשונה (רש״י והר״י). ואם שכח מלאומרה — יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה, ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה.
שני שיעורים מקיפים את תפילת הדרך. מהיכן: אחר שהחזיק בדרך (יצא ממש מעירו ונכנס לדרך), ורק אם נשארה לו לפחות פרסה (כ-4 ק״מ) — שאם פחות, אין הסכנה מספקת לחתום בברוך. עד היכן: לכתחילה בפרסה ראשונה; ואם שכח, יכול לאומרה אחר כך, אבל משהגיע לתוך הפרסה האחרונה הסמוכה לעיר שילון בה — אומרה בלא חתימה (בלי «ברוך»).
סעיף ח׳ — הנכנס לבית המדרש: בכניסה וביציאה
הנכנס לבית המדרש יתפלל «יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שלא אכשל בדבר הלכה וכו׳». וביציאתו יאמר «מודה אני לפניך ה׳ אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש וכו׳».
סעיף ח׳: הנכנס לבית המדרש יתפלל «יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שלא אכשל בדבר הלכה וכו׳». וביציאתו יאמר «מודה אני לפניך ה׳ אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש וכו׳».
הסימן נחתם ב«דרך» מסוג אחר: הכניסה לבית המדרש. בכניסה מבקש שלא ייכשל בהלכה (שלא אכשל בדבר הלכה) — שלא יטעה אחרים; וביציאה מודה (מודה אני) על שנתן לו חלק ביושבי בית המדרש. וכך הלימוד, כדרך, נפתח בבקשת שמירה ונחתם בהודאה.
הסימן במשפט אחד: כשאי אפשר להתפלל כתיקונה מקצרין — הביננו בשעת הדחק (לא בימות הגשמים ולא במוצאי שבת); תפילה קצרה במקום סכנה, ואחר כך חוזר ומתפלל י״ח כשיגיע לבטח; והיוצא לדרך מוסיף תפילת הדרך («יהי רצון… שתוליכנו לשלום») בלשון רבים, פעם אחת ביום, אחר שהחזיק בדרך, אם יש לו לילך פרסה ולכתחילה בפרסה ראשונה; והנכנס לבית המדרש מבקש שלא אכשל בדבר הלכה ומודה ביציאתו.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — התפילה המקוצרת בשעת הדחק
מצב: נדחק בזמן או עומד במקום טרוד ואינו יכול להתפלל י״ח שלמה בכוונה. האם יקצר ?
הנהגה: בשעת הדחק מתפלל הביננו — ג׳ ראשונות, אחר כך ברכת הביננו הכוללת את האמצעיות, אחר כך ג׳ אחרונות — מעומד, ויצא (אין צריך לחזור). יוצא מן הכלל: בימות הגשמים ובמוצאי שבת ויום טוב, שצריך שאלה או הבדלה — אז מתפלל י״ח שלמה. ולידע מהו «שעת הדחק» — כהוראת הרב.
מקרה 2 — מקום הסכנה
מצב: עובר במקום מסוכן (חיות, לסטים) בשעת התפילה. מה יאמר ?
הנהגה: אומר תפילה קצרה — «צרכי עמך מרובים» — אפילו כשהוא מהלך, בלא ג׳ ראשונות ובלא ג׳ אחרונות. ואין זו אלא הצלת שעה: מיד כשיגיע למקום בטוח ונתקררה דעתו, חוזר ומתפלל י״ח שלמה. ואם לא חזר, הרי הוא כמי שלא התפלל (תשלומין, סימן ק״ח). ולאמידת הסכנה — כהוראת הרב.
מקרה 3 — אמירת תפילת הדרך
מצב: יוצא לנסיעה. מתי, כיצד ועד היכן אומר תפילת הדרך ?
הנהגה: אומרה אחר שהחזיק בדרך (משיצא מעירו ונכנס לדרך), בלשון רבים, אם יש לו לילך לפחות פרסה, לכתחילה בפרסה ראשונה. פעם אחת ביום (אלא אם כן נמלך ויצא מעיר שחשב ללון בה). ואם שכח, אומרה כל זמן שהוא בדרך; ומשנכנס לפרסה האחרונה הסמוכה לעיר שילון בה — אומרה בלא חתימה. ולנוסח המדויק ולמקרי הגבול — כסידור וכהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מהי הביננו, ומתי אין אומרים אותה (סעיף א׳) ?
- למה הפועלים המקבלים שכר מתפללין הביננו, ומה עושין האידנא (סעיף ב׳) ?
- במה שונה התפילה קצרה של מקום הסכנה מן הביננו, ומה חייבין לחזור ולהתפלל (סעיף ג׳) ?
- למה אומרים תפילת הדרך בלשון רבים, והאם הרוכב צריך לירד (סעיף ד׳) ?
- מהיכן ועד היכן אומרים את תפילת הדרך, ומהו שיעור פרסה (סעיפים ה-ז) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — הביננו — מעין י״ח (ברכות כ״ט.), גדר שעת הדחק ולמה מעומד ; תפילה קצרה במקום סכנה — «צרכי עמך מרובים», וחזרה לי״ח כשתתיישב דעתו ; תפילת הדרך — לשון רבים, ברכה הסמוכה לחברתה, גדר החזיק בדרך ושיעור פרסה
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — הביננו, תפילה קצרה, תפילת הדרך, פרסה ובית המדרש