✦ ❖ ✦

דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

טעם ברכת אתה חונן — עיונים מעמיקים

סימן קט״ו · סעיף אחד

הבינה מותר האדם · ראש לבקשות · הבדלה בחונן הדעת · דעה בינה והשכל

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קט״ו — סעיף אחד
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפלה), אבודרהם, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות ל״ג. · ירושלמי ברכות פרק ה׳ · «מותר האדם מן הבהמה» · «אם אין דעה הבדלה מנין» · חונן הדעת

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

Introduction to the sugya — גדר טעם ברכת אתה חונן, שער הסימן (סעיף אחד), שני צירי היסוד
הבינה — מותר האדם מן הבהמה — «ומותר האדם מן הבהמה אין» (קהלת ג׳), האדם המדבר (ברכות ל״ג.)
ראש לבקשות — «שאם אין בינה אין תפלה», ראשית חכמה, הדעת קודמת לכל בקשה
הבדלה בחונן הדעת — «אתה חוננתנו», «אם אין דעה הבדלה מנין» (ברכות ל״ג., ירושלמי)
דעה בינה והשכל — שלושת הלשונות · זיקה לסי׳ רצ״ד · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seif

טַעַם בִּרְכַּת אַתָּה חוֹנֵן. וּבוֹ סָעִיף אֶחָד:

סָעִיף א׳: «מפני שמותר האדם מן הבהמה הוא הבינה והשכל — קבעו ברכת אתה חונן ראש לאמצעיות, שאם אין בינה אין תפלה.»

Concise summary:

One seif: the siman gives the טעם (reason) for placing אתה חונן as the first of the ברכות אמצעיות (the petitionary blessings) of the עמידה: since הבינה והשכל — understanding and discernment — are «מותר האדם מן הבהמה» (man s superiority over the beast), the Sages set it in ראש (at the head), «שאם אין בינה אין תפלה»: for without דעת there is no תפלה. Hence too the link with the הבדלה (חונן הדעת · «אם אין דעה הבדלה מנין»).

1. הקדמת הסוגיא — טעם ברכת אתה חונן, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בטעם ברכת אתה חונן — הברכה הראשונה מן הברכות האמצעיות (ברכות הבקשה) שבתפלת שמונה עשרה, ובו סעיף אחד. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) מעלת הבינה — «מותר האדם מן הבהמה הוא הבינה והשכל», שבה נבדל האדם משאר בעלי חיים, ולכן ראויה להיקבע בראש; (ב) הבינה כהכשר לתפלה — «שאם אין בינה אין תפלה», שכל הבקשות אינן אלא מתוך דעת, שיֵדע האדם לפני מי הוא עומד ומה הוא שואל. ומצירים אלו נובעת אף זיקת ההבדלה לברכה זו (חונן הדעת), «אם אין דעה הבדלה מנין» (ירושלמי ברכות).

הערה יסודית: ציר הסימן — מדוע דוקא אתה חונן פותחת את הבקשות. שלוש הברכות הראשונות (אבות, גבורות, קדושה) הן שבח, ושלוש האחרונות הודאה, והאמצעיות בקשה; והמחבר מלמד שהבקשה הראשונה היא הבינה, לפי שהיא גם המעלה העליונה שבאדם וגם התנאי לכל בקשה שאחריה. ולזה נפקא מינה בסדר הברכות ובטעם קביעת ההבדלה בתוכה.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: קביעת אתה חונן בראש הבקשות — האם מחמת חשיבותה העצמית (שהבינה היא המעלה הגדולה, «מותר האדם מן הבהמה», וראוי להקדים החשוב), או מחמת היותה הכשר והקדמה לכל התפלה (שאי אפשר לבקש כלל בלא דעת, «שאם אין בינה אין תפלה»)?

(א) אם מחמת חשיבותה העצמית — הרי היא ככל שאר הבקשות אלא שקודמת במעלה, וטעם ה«ראש» הוא דין קדימה בכבוד.
(ב) אם מחמת ההכשר — אין היא כשאר הבקשות אלא יסוד לכולן, וטעם ה«ראש» הוא דין תנאי, שבלעדיו אין בקשה.

ונפקא מינה בטעם קביעת ההבדלה בה, ובהבנת «שאם אין בינה אין תפלה». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. הבינה — «מותר האדם מן הבהמה» (קהלת ג׳; ברכות ל״ג.)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (רישא): «מפני שמותר האדם מן הבהמה הוא הבינה והשכל — קבעו ברכת אתה חונן ראש לאמצעיות.»

שורש הדין — הבינה מעלת האדם: לשון מרן לקוחה מן הטור (אורח חיים סימן קט״ו), ויסודה בכתוב «ומותר האדם מן הבהמה אין» (קהלת ג׳, י״ט), שדרשו בו חכמים שאין לאדם יתרון על הבהמה אלא בבינה ובדעת. וכן תרגם אונקלוס «ויהי האדם לנפש חיה» — «לרוח ממללא», שהאדם הוא המדבר בעל השכל. ובברכות (ל״ג.) למדנו סדר שמונה עשרה, ושחכמה נקבעה בתחילת ברכות של חול. ומרן העתיק טעם הטור לביאור סדר הברכות.

קושיא — הרי הכתוב אומר «ומותר האדם מן הבהמה אין»? לכאורה הכתוב עצמו שולל יתרון לאדם על הבהמה («אין»), והיאך תלה המחבר את קביעת הברכה בכך ש«מותר האדם מן הבהמה הוא הבינה»?

תירוץ: דרשו חכמים את הכתוב לגנאי ולשבח כאחד: מצד הגוף והכלייה «אין» יתרון — הכל הבל; אבל מצד הבינה והשכל בהם נברא האדם בצלם, בזה כל יתרונו. וזהו שכתב המחבר «מותר האדם מן הבהמה הוא הבינה והשכל» — שאין מעלת האדם בגופו אלא בשכלו, ובו הוא מכיר את בוראו ועובדו. ולפי שזו כל מעלתו, קבעו את ברכת הבינה ראש לבקשותיו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — «בינה ושכל» ולא «דעת» לבד: דקדק המחבר «הבינה והשכל», והברכה עצמה כוללת שלוש לשונות — «אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה», ו«חננו מאתך דעה בינה והשכל». ומשמע שאין המעלה בידיעה גרידא (דעת) אלא אף בכח ההבנה (בינה — מבין דבר מתוך דבר) ובהשכלה. ובזה נבדל האדם, שאין הבהמה משכלת ומקשה ומתרצת. ולענין שלושת הלשונות עי׳ להלן סעיף החתימה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — הבינה מעלת האדם: (א) טעם קדימת אתה חונן — מעלת הבינה שהיא כל יתרון האדם. (ב) הבינה כמתת שמים — «אתה חונן», בלשון חנינה ומתנת חנם. (ג) הודאה על השכל בכל יום — שאף חכמת חול ובינת מלאכה ממנו יתברך. (ד) קשר לצלם אלוקים שבאדם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«מותר האדם מן הבהמה הוא הבינה והשכל» (קהלת ג׳ כפי שדרשוה חכמים): מעלת האדם אינה בגופו אלא בשכלו, ובו הוא מכיר בוראו; ולפי שזו כל מעלתו, קבעו ברכת אתה חונן ראש לאמצעיות.

3. ראש לבקשות — «שאם אין בינה אין תפלה»

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (סיפא): «קבעו ברכת אתה חונן ראש לאמצעיות, שאם אין בינה אין תפלה.»

שורש הדין — הדעת קודמת לתפלה: טעם שני נתן המחבר לקדימת הברכה — לא רק מעלתה אלא היותה תנאי: «שאם אין בינה אין תפלה». והיינו שהמתפלל צריך לדעת לפני מי הוא עומד ומה הוא מבקש, ובלא דעת אין כאן תפלה אלא הוצאת דברים בעלמא. וסמכו על «ראשית חכמה» — שראש כל דבר החכמה, וכן בברכות (ל״ג.) שקבעו חכמה בתחילת ברכות של חול. ולזה הקדימו הבינה לרפואה ולפרנסה ולכל שאר הבקשות.

קושיא — למה הבינה קודמת לתשובה ולסליחה? לכאורה תשובה קודמת, שהיא שער הכל; ועוד, רפואה וברכת השנים צורך הגוף שהוא מוקדם. ומדוע קבעו דוקא את הבינה ראש לכל הבקשות?

תירוץ: אין הקדימה כאן לפי סדר הצרכים אלא לפי סדר ההכשר — «שאם אין בינה אין תפלה». התשובה עצמה תלויה בדעת («ישוב אל לבו»), והבקשות כולן צריכות הבנה במה מבקש; נמצאת הבינה יסוד לכולן, ולכן קדמה. ואף על פי שהגוף קודם בזמן, הדעת קודמת במעלה ובהכשר, שהיא המבדלת בין תפלה לדברים בטלים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

חקירה — «אין תפלה» — פסול או חסרון מעלה?

צד א׳: «אין תפלה» כפשוטו — שבלא דעת אין שם תפלה כלל, שהתפלה עבודה שבלב וצריכה כוונת המבקש.
צד ב׳: «אין תפלה» למעליותא — שאין תפלה שלמה וראויה, אבל בדיעבד יצא ידי חובה אף בלא בינה יתרה.

ונפקא מינה בהבנת מדת עיכוב הכוונה (עי׳ סי׳ ה׳, ק״א), ובמתפלל מתוך טרדה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — ראש לבקשות: (א) טעם קדימת הבינה — «שאם אין בינה אין תפלה». (ב) אין הסדר לפי הצרכים אלא לפי ההכשר. (ג) הכוונה בתפלה תלויה בדעת (עי׳ סי׳ ה׳, ק״א). (ד) שלוש ראשונות שבח, אמצעיות בקשה, אחרונות הודאה — והבינה ראש לבקשה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«קבעו ברכת אתה חונן ראש לאמצעיות שאם אין בינה אין תפלה»: אין הקדימה לפי סדר הצרכים אלא לפי ההכשר — הדעת יסוד לכל בקשה, שיֵדע המתפלל לפני מי הוא עומד ומה הוא שואל.

4. הבדלה בחונן הדעת — «אתה חוננתנו», «אם אין דעה הבדלה מנין» (ברכות ל״ג.)

לשון הגמרא

תמצית: מאחר שברכת אתה חונן היא מקום הדעת שבתפלה, קבעו בה חכמים אף את ההבדלה במוצאי שבת ויום טוב — «אתה חוננתנו». וטעם הדבר מבואר בגמרא ובירושלמי, וכדלהלן. (ולענין הלכות ההבדלה בתפלה עי׳ סי׳ רצ״ד.)

שורש הדין — ברכות ל״ג.: אמרו בגמרא שמבדילין בחונן הדעת, ונחלקו בטעם: «כיון דחכמה היא — קבעוה בברכת חכמה» (שההבדלה ענין חכמה והבחנה), ואיכא דאמרי «כיון דחול הוא — קבעוה בברכת חול» (שהיא ראש ברכות החול). ובירושלמי (ברכות פרק ה׳) נתנו טעם: «אם אין דעה הבדלה מנין» — שכל הבדלה בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, אינה אלא בכח הדעת המבחין. ומכאן שההבדלה מקומה בברכת הדעת.

קושיא — למה קבעו הבדלה דוקא בברכת הבקשה? ההבדלה שבח והודאה על מעלת הקודש, ולכאורה מקומה בברכות השבח או ההודאה; ומדוע קבעוה באמצע ברכת אתה חונן שהיא בקשה?

תירוץ: אין ההבדלה נקבעת לפי היותה שבח או בקשה אלא לפי ענינה — הבחנה, וההבחנה היא דעת. ולפי ש«אם אין דעה הבדלה מנין», נמצא שההבדלה ענף מברכת הדעת עצמה, וקבעוה בה. ועוד, שהיא ראש ברכות החול, וכשמתחיל צרכי חול ראוי להבדיל תחילה בין הקודש שיצא לחול שנכנס בו. ולזה נצטרפו שני הטעמים שבגמרא. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

מחלוקת — טעם קביעת ההבדלה בחונן הדעת: נחלקו בברכות (ל״ג.): לטעם «דחכמה היא» — עיקר הקביעה מצד מהות ההבדלה שהיא הבחנה שכלית, ונמצא הדבר מגופה של ברכת הדעת; ולטעם «דחול הוא» — עיקר הקביעה מצד שהיא ראש ברכות החול, וההבדלה פותחת את החול. ונפקא מינה בגדרי טעה ולא הבדיל, ובמי שאין לו יין (עי׳ סי׳ רצ״ד). והירושלמי מכריע כטעם הדעת: «אם אין דעה הבדלה מנין». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — הבדלה בחונן הדעת: (א) מבדילין בברכת אתה חונן — «אתה חוננתנו». (ב) טעם — «אם אין דעה הבדלה מנין» (ההבחנה דעת). (ג) וטעם שני — שהיא ראש ברכות החול. (ד) דיני טעה ולא הבדיל בתפלה — עי׳ סי׳ רצ״ד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
מבדילין בחונן הדעת («אתה חוננתנו»): «אם אין דעה הבדלה מנין» (ירושלמי) — ההבחנה בין קודש לחול היא כח הדעת, ולכן קבעו ההבדלה בברכת הדעת; ועוד «כיון דחול הוא קבעוה בברכת חול» (ברכות ל״ג.).

5. דעה בינה והשכל — שלושת הלשונות · זיקה לסי׳ רצ״ד · נפקא מינה למעשה

לשון הברכה

נוסח הברכה: «אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. חננו מאתך דעה בינה והשכל... ברוך אתה ה׳, חונן הדעת.» ובמוצאי שבת מוסיפין «אתה חוננתנו».

שורש הדין — שלוש הלשונות: ביארו הראשונים (אבודרהם ועוד) את שלוש הלשונות שבברכה: דעה — ידיעת הדבר כמות שהוא; בינה — הבנת דבר מתוך דבר, כח ההיקש; השכל — יישוב הדעת והשכלת המעשה. ושלושתן נכללות ב«מותר האדם מן הבהמה», שהאדם יודע, מבין ומשכיל, והבהמה אין בה אחת מהן. וחתם «חונן הדעת», שהדעת כוללת את כולן.

קושיא — למה פתח «דעת» וחתם «הדעת», ובאמצע «דעה בינה והשכל»? אם עיקר הברכה על הבינה (כלשון המחבר), למה נקראת הברכה על שם הדעת, ולמה שינה בין הלשונות?

תירוץ: הדעת היא השם הכולל לכל כוחות ההכרה — דעה, בינה והשכל ענפיה; ולכן פתח בפרט («דעת... בינה») ומנה שלושתן בבקשה («דעה בינה והשכל»), וחתם בכולל «חונן הדעת». והמחבר נקט «הבינה והשכל» לפי שהן עיקר המבדיל בין האדם לבהמה — כח ההבנה וההשכלה, ולא הידיעה הפשוטה לבדה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין	הלכה למעשה
טעם קדימת אתה חונן	הבינה «מותר האדם מן הבהמה», וגם «שאם אין בינה אין תפלה» — ראש לאמצעיות.
מהות הברכה	הודאה ובקשה על הדעת, הבינה וההשכל — «אתה חונן לאדם דעת».
הבדלה בברכה	במוצאי שבת ויום טוב מבדילין «אתה חוננתנו» — «אם אין דעה הבדלה מנין».
שלוש הלשונות	דעה (ידיעה), בינה (דבר מתוך דבר), השכל (יישוב הדעת) — וחתם «חונן הדעת».
דיני ההבדלה בתפלה	עי׳ סי׳ רצ״ד (טעה ולא הבדיל, אין לו יין, וכיו״ב).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין	הדין	המקור
הבינה מותר האדם	«מותר האדם מן הבהמה הוא הבינה והשכל» — ראש לאמצעיות	קט״ו סעיף א׳ (טור; קהלת ג׳ י״ט; ברכות ל״ג.)
ראש לבקשות	«שאם אין בינה אין תפלה» — הדעת הכשר לכל בקשה	קט״ו סעיף א׳ (טור; בית יוסף; אבודרהם)
הבדלה בחונן הדעת	«אתה חוננתנו»; «אם אין דעה הבדלה מנין»	ברכות ל״ג.; ירושלמי ברכות פרק ה׳; סי׳ רצ״ד
דעה בינה והשכל	שלוש לשונות הברכה, וחתימה «חונן הדעת»	נוסח הברכה; אבודרהם; משנה ברורה

גמרא: ברכות ל״ג. · ירושלמי ברכות פרק ה׳ (סדר שמונה עשרה; מבדילין בחונן הדעת «דחכמה היא» / «דחול הוא»; «אם אין דעה הבדלה מנין»)

ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפלה) · טור · בית יוסף · אבודרהם · שלחן ערוך

פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קט״ו · טעם ברכת אתה חונן · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖Join a 'havrouta