✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דין הזכרת הרוח והגשם והטל — עיונים מעמיקים
סימן קי״ד · ט׳ סעיפים
תחילת וסוף ההזכרה · ההכרזה · הטועה והחזרה · חזקת ל׳ יום
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קי״ד — ט׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפלה פרק י׳), רא״ש, מרדכי, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים, שולחן ערוך הרב

הבסיס התלמודי:
תענית ב׳.-ג׳. · ברכות כ״ט. · משיב הרוח ומוריד הגשם · הזכרה וריצוי שאלה · חזקת ל׳ יום

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

  1. Introduction to the sugya — גדר הזכרת הגשם ומקורותיה (תענית ב׳., ברכות כ״ט.), צירי הסימן (ט׳ סעיפים)
  2. תחילת וסוף ההזכרה — משמיני עצרת מוסף עד פסח מוסף, ההכרזה של ש״ץ (מרדכי)
  3. הטועה והחזרה — הזכיר גשם בקיץ ושכח בחורף, דין החזרה (ברכות כ״ט.)
  4. חזקת ל׳ יום והספקות — צ׳ פעמים ותרגול הלשון
  5. הזכרה ושאלה — חילוק מסי׳ קי״ז · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

דִּין הַזְכָּרַת הָרוּחַ וְגֶשֶׁם וְטַל. וּבוֹ ט׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: מתחילין «משיב הרוח ומוריד הגשם» במוסף שמיני עצרת ופוסקין במוסף ראשון של פסח. ב׳: אסור להזכיר עד שיכריז ש״ץ. ג׳: אמר משיב הרוח בקיץ או לא אמרו בחורף — אין מחזירין (וכן טל). ד׳: אמר מוריד הגשם בקיץ — מחזירין. ה׳: בחורף לא אמר מוריד הגשם — מחזירין (אלא אם הזכיר טל). ו׳-ז׳: גדרי החזרה — לפי מקום שנזכר, שוגג ומזיד. ח׳-ט׳: חזקת ל׳ יום וצ׳ פעמים.

Concise summary:

ט׳ seifim: the siman regulates the הזכרה of rain, wind and dew in the ברכת מחיה המתים: when it begins and ceases (מוסף שמיני עצרת → מוסף ראשון של פסח, תענית ב׳.), the הכרזה of the ש״ץ («אסור להזכיר עד שיכריז ש״ץ»); the טועה — «אם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירין אותו», and conversely «בימות הגשמים אם לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו» (ברכות כ״ט.), whereas wind and dew never oblige one to repeat; the gדרי החזרה (שוגג/מזיד); and the חזקת ל׳ יום with the ספקות (צ׳ פעמים).

1. הקדמת הסוגיא — הזכרת הרוח והגשם והטל, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין הזכרת הגבורות — «משיב הרוח ומוריד הגשם» שבברכת מחיה המתים — מתי מתחילין ומתי פוסקין. ראש הסימן: «מתחילין לומר בברכה שנייה משיב הרוח ומוריד הגשם בתפלת מוסף של י״ט האחרון של חג ואין פוסקין עד תפלת מוסף של י״ט הראשון של פסח» (סעיף א׳), ובו ט׳ סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) גדר ההזכרה וזמנה — שבח וריצוי שאלה, מתי חלה (מוסף שמיני עצרת) ומתי פוסקת (מוסף פסח), ותלותה בהכרזת ש״ץ; (ב) הטועה והחזרה — «אם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירין אותו» (סעיף ד׳), ומדין החזקה («עד ל׳ יום») בספקות. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: ההכרזה, הטל, הרוח, גדרי החזרה, וחזקת הרגילות.
הערה יסודית: ציר הסימן — ההבחנה בין הזכרה לשאלה. ההזכרה («משיב הרוח ומוריד הגשם») היא שבח בגבורות הבורא, קבועה בברכת מחיה המתים; והשאלה («ותן טל ומטר לברכה») היא בקשת צרכים, בברכת השנים (סי׳ קי״ז). זמן ההזכרה — משמיני עצרת, וזמן השאלה מאוחר יותר (בחוץ לארץ ס׳ יום אחר תקופה). ומהבחנה זו נובעים שני דינים נפרדים בטועה, כמו שיתבאר בסוף הסימן.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: «מזכירין גבורות גשמים» — האם ההזכרה מדין שבח בגבורות הבורא (שהגשם מגבורותיו, «שקולים כתחיית המתים»), או מדין ריצוי והקדמה לשאלה (לרצות לפניו קודם שישאלו הגשמים בברכת השנים)? ונפקא מינה בארצות הצריכות גשם בקיץ, שהזכיר גשם בתחיית המתים — מחזירין, שאין הצורך ענין להזכרה אלא לשאלה (סעיף ה׳ בשולחן ערוך הרב, וסי׳ קי״ז). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. תחילת וסוף ההזכרה — משמיני עצרת מוסף עד פסח מוסף, וההכרזה (תענית ב׳.)

לשון השלחן ערוך

סעיפים א׳-ב׳: «מתחילין לומר בברכה שנייה משיב הרוח ומוריד הגשם בתפלת מוסף של י״ט האחרון של חג ואין פוסקין עד תפלת מוסף של י״ט הראשון של פסח... אסור להזכיר הגשם עד שיכריז ש״ץ.»
שורש הדין — משנה תענית ב׳.: «מאימתי מזכירין גבורות גשמים... רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג». וקיימא לן כרבי יהושע, שמזכירין ממוסף שמיני עצרת ואילך, ופוסקין במוסף ראשון של פסח. וטעם שמתחילין דוקא במוסף — כתב הרמב״ם (הלכות תפלה פרק י׳) והטור: לפי שאסור להזכיר עד שיכריז ש״ץ, ובערבית אין כל העם בבית הכנסת, «נמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר ויעשו אגודות אגודות»; ובשחרית אי אפשר להכריז מפני שצריך לסמוך גאולה לתפלה; לפיכך תיקנו במוסף. וכן כתב המרדכי (ריש פרק קמא דתענית) שהשמש מכריז «משיב הרוח» קודם מוסף כדי שהצבור יזכירו.
קושיא — למה תלו ההזכרה בהכרזה? מאחר שזמן ההזכרה קבוע (מוסף שמיני עצרת), יזכיר כל יחיד בתפלתו; ולמה «אסור להזכיר עד שיכריז ש״ץ», עד ש«אף אם הוא חולה או אנוס לא יקדים תפלתו לתפלת הצבור»?
תירוץ: כדי שלא «יעשו אגודות אגודות» — שאם יזכיר זה ולא זה, נמצאת התורה כשתי תורות. לפיכך תלו הדבר בהכרזת הצבור, שממנה ואילך הכל מזכירין כאחד. ומטעם זה אף מי שלא שמע ההכרזה — «אם יודע שהכריז ש״צ אף על פי שהוא לא שמע מזכיר», שהעיקר תלוי בהכרזת הצבור ולא בשמיעת היחיד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — מי המכריז ומה דין הבא באמצע: מרן הביא «וי״א שקודם שמתחילין מוסף מכריז השמש משיב הרוח וכו׳ כדי שהצבור יזכירו בתפלתן וכן נוהגין» (מרדכי). ונפקא מינה: הבא לבית הכנסת והצבור כבר התחילו להתפלל — «יתפלל ויזכיר אף על פי שהוא לא שמע מש״ץ», שכיון שהכריזו בצבור סמכינן על ההכרזה. אבל «הדר במקום שאין מנין — ימתין עד זמן שמתפללים בקהלות» (שולחן ערוך הרב), שאין הזכרת יחיד בלא הכרזת צבור. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — תחילת ההזכרה: (א) מוסף שמיני עצרת — מתחילין. (ב) חולה או אנוס — לא יקדים מוסף לצבור, אף בביתו. (ג) יודע שהכריזו ולא שמע — מזכיר. (ד) אין מנין במקומו — ימתין לזמן תפלת הקהלות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
מתחילין «משיב הרוח ומוריד הגשם» במוסף שמיני עצרת ופוסקין במוסף ראשון של פסח (תענית ב׳.); ואסור להזכיר עד שיכריז ש״ץ או השמש, שלא יעשו אגודות אגודות; והיודע שהכריזו — מזכיר אף שלא שמע.

3. הטועה והחזרה — הזכיר גשם בקיץ, שכח בחורף, ודין החזרה (ברכות כ״ט.)

לשון השלחן ערוך

סעיפים ג׳-ז׳: «אם אמר משיב הרוח בימות החמה או לא אמרו בימות הגשמים אין מחזירין אותו... אם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירין אותו וחוזר לראש הברכה ואם סיים הברכה חוזר לראש התפלה... בימות הגשמים אם לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו וה״מ שלא הזכיר טל אבל אם הזכיר טל אין מחזירין אותו.»
שורש הדין — ברכות כ״ט.: «טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים... מחזירין אותו». ופירשו הראשונים (רמב״ם הלכות תפלה פרק י׳, רא״ש): הרוח («משיב הרוח») אין מחזירין עליו כלל — בין הזכירו בקיץ בין לא הזכירו בחורף — מפני שאין הרוח נעצר לעולם. אבל הגשם — שבקיץ הוא סימן קללה — אם הזכירו בקיץ מחזירין, ובחורף אם לא הזכירו מחזירין. והטל דומה לרוח: הזכירו בחורף או לא הזכירו בקיץ — אין מחזירין.
קושיא — מאי שנא הגשם מן הרוח? אם הזכיר גשם בקיץ מחזירין, ואם הזכיר משיב הרוח בקיץ אין מחזירין — הרי שניהם הזכרה שלא בזמנה; ואם הרוח אינו מעכב מפני שאינו נעצר, אף הגשם בקיץ למה יחזור, והלא לא חיסר כלום מנוסח הברכה?
תירוץ: אין הרוח והגשם שווים. הרוח והטל אינם נעצרים לעולם, ולא חייבו חכמים להזכירם כלל, ולכן אין מחזירין בהם לא לכאן ולא לכאן. אבל הגשם בימות החמה «אינו אלא סימן קללה» (שולחן ערוך הרב), ומי שהזכיר קללה בתפלתו «צריך שיחזור ויתפלל בלא קללה אותה ברכה שהזכיר בה קללה»; לפיכך חוזר לראש הברכה. וכן בחורף שלא הזכיר גשם — חיסר עיקר ההזכרה שחייבו בה חכמים, ומחזירין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
גדרי החזרה — מדרגות (סעיפים ו׳-ז׳): נזכר קודם שסיים הברכה — «יאמר במקום שנזכר», שלא קבעו חכמים מקום בתוך הברכה להזכיר שם הגשם; סיים הברכה וקודם «אתה קדוש» — «אומר משיב הרוח ומוריד הגשם בלא חתימה» ושוב אומר אתה קדוש; סיים והתחיל הברכה שאחריה — «חוזר לראש התפלה», שהרי «שלש ברכות הראשונות חשובות כאחת» (רמ״א). וכל זה בשוגג, אבל «במזיד ומתכוין חוזר לראש» (סעיף ז׳). והטל — «אם לא אמר מוריד הגשם אבל הזכיר טל אין מחזירין אותו», ששבח הוא כמו הגשם (שולחן ערוך הרב).
נפקא מינה — הטועה: (א) הזכיר גשם בקיץ — מחזירין (סימן קללה). (ב) לא הזכיר גשם בחורף — מחזירין, אלא אם הזכיר טל. (ג) הרוח והטל — אין מחזירין בהם לעולם. (ד) גדר החזרה — לפי מקום שנזכר; ובמזיד חוזר לראש. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«אם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירין אותו» (סימן קללה), «ובימות הגשמים אם לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו» — אלא אם הזכיר טל; אבל הרוח והטל אין מחזירין בהם, שאינם נעצרים; והחזרה לפי מקום שנזכר, ובמזיד לראש.

4. חזקת ל׳ יום והספקות — צ׳ פעמים ותרגול הלשון

לשון השלחן ערוך

סעיפים ח׳-ט׳: «בימות החמה אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם אם לא עד ל׳ יום בחזקת שהזכיר הגשם וצריך לחזור... אם ביום ראשון של פסח אומר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל צ׳ פעמים כנגד ל׳ יום... אם אינו זוכר אם הזכיר גשם הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם ואינו צריך לחזור.»
שורש הדין — כלל החזקה: «עד שלשים יום חזקה מה שהוא למוד הוא מזכיר, מכאן ואילך מה שהוא צריך הוא מזכיר» (שולחן ערוך הרב, על פי הגמרא). כלומר תוך שלושים יום מן השינוי עדיין לשונו שגורה בנוסח הישן, «כמו שהיה רגיל»; ולאחר שלושים יום כבר «נתרגל לשונו לומר כהלכה». ומכאן שני דינים הפוכים: בקיץ שנסתפק אם הזכיר גשם — תוך ל׳ יום חזקה שהזכיר (כרגילותו בחורף) וצריך לחזור.
קושיא — היאך תולין בחזקת הרגילות נגד הספק? הרי מסתפק בפועל אם הזכיר, ומדוע לא נאמר ספק וממילא לא יחזור (שמא לא יוסיף ברכה לבטלה), או להיפך; ומה כח החזקה להכריע ולהצריכו לחזור מספק?
תירוץ: אין כאן ספק שקול, אלא חזקת הרגילות מכרעת. תוך ל׳ יום לשונו עדיין שגורה בנוסח שהורגל בו כל הזמן שעבר, ומן הסתם אמר כרגילותו; לאחר ל׳ יום כבר נתרגל לנוסח החדש. ולכן בקיץ תוך ל׳ יום — חזקה שאמר «מוריד הגשם» כרגיל וצריך לחזור; ובימות הגשמים (במקום שאין מזכירין טל) תוך ל׳ יום — חזקה שלא הזכיר לא טל ולא גשם, וצריך לחזור; ולאחר ל׳ — חזקה שאמר כהלכה, ואין צריך לחזור. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — מנין ל׳ יום או תקנת צ׳ פעמים: החזקה תלויה — האם בזמן (שלושים יום ממש), או בכמות ההרגל (צ׳ פעמים, ג׳ בכל יום)? ונפקא מינה בשמיני עצרת, שאם אמר צ׳ פעמים «אתה גבור» עד מוריד הגשם ונסתפק אחר כך — «חזקה שהזכירו». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — חזקת ל׳ יום: (א) קיץ, ספק תוך ל׳ — חזקה שהזכיר גשם, וצריך לחזור. (ב) חורף, ספק תוך ל׳ (במקום שאין מזכירין טל) — חזקה שלא הזכיר, וצריך לחזור. (ג) לאחר ל׳ יום — חזקה שאמר כהלכה, אין צריך לחזור. (ד) אמר צ׳ פעמים הנוסח — כאילו עברו ל׳ יום. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«עד ל׳ יום חזקה מה שהוא למוד הוא מזכיר, מכאן ואילך מה שהוא צריך»: בקיץ ספק תוך ל׳ — חזקה שהזכיר גשם וצריך לחזור; ואם אמר «אתה גבור עד מוריד הטל צ׳ פעמים» ביום הראשון של פסח — כבר נתרגל לשונו, וספק שלאחריו חזקה שלא הזכיר.

5. הזכרה ושאלה — חילוק מסי׳ קי״ז · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: «מתחילין משיב הרוח ומוריד הגשם במוסף שמיני עצרת עד מוסף פסח (א׳); אין מזכירין עד שיכריז ש״ץ (ב׳); אמר משיב הרוח בקיץ או לא אמרו בחורף אין מחזירין (ג׳); אמר מוריד הגשם בקיץ מחזירין (ד׳); בחורף לא אמר מוריד הגשם מחזירין (ה׳); גדרי החזרה, שוגג ומזיד (ו׳-ז׳); חזקת ל׳ יום (ח׳-ט׳).»
שורש הדין — הזכרה ושאלה: ההזכרה («משיב הרוח ומוריד הגשם») בברכת מחיה המתים היא שבח בגבורות, והשאלה («ותן טל ומטר לברכה») בברכת השנים היא בקשת צרכים. וכתב שולחן ערוך הרב (סעיף ה׳): שאף בארצות הצריכות לגשמים בימות החמה — «אם שאל בהן גשמים בימות החמה בברכת השנים אין מחזירין אותו כמו שיתבאר בסימן קי״ז, מכל מקום אם הזכיר בהן גשם בתחיית המתים מחזירין אותו», שצורך הארצות אינו ענין להזכרה אלא לשאלה. וזה יסוד גדול בהבחנת שני הדינים.
קושיא — למה בשאלה אין מחזירין ובהזכרה מחזירין? אם באותן ארצות אין מחזירין על שאלת גשמים בקיץ (סי׳ קי״ז), למה מחזירין על הזכרתו בגבורות? הרי בשניהם הגשם צרכם ורצונם, ומה בין הזכרה לשאלה?
תירוץ: «שבשאלה הוא מבקש על ארצו, אבל בהזכרה הוא משבח להקדוש ברוך הוא שהוא מוריד גשמים» (שולחן ערוך הרב). השאלה תלויה בצורך המקום, ולכן במקום הצריך גשם בקיץ שאלתו כתיקונה ואין מחזירין; אבל ההזכרה שבח היא, ואין משבחין בגשם שלא בעתו, שהוא «סימן קללה לארץ ישראל וכיוצא בה», ולכן מחזירין אף בארצות ההן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
תחילת וסוף ההזכרה ממוסף שמיני עצרת עד מוסף ראשון של פסח (תענית ב׳.).
ההכרזה אין מזכירין עד שיכריז ש״ץ או השמש; יודע שהכריזו ולא שמע — מזכיר.
הזכיר גשם בקיץ מחזירין — סימן קללה; לראש הברכה, ואם סיים לראש התפלה.
שכח גשם בחורף מחזירין, אלא אם הזכיר טל; והרוח והטל אין מחזירין בהם.
ספק אם הזכיר חזקת ל׳ יום מכרעת; ואם אמר צ׳ פעמים הנוסח — כאילו עברו ל׳ יום.
הזכרה מול שאלה שאלת גשם בקיץ בארצות הצריכות — אין מחזירין (סי׳ קי״ז); הזכרת גשם — מחזירין.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
תחילת וסוף ההזכרה ממוסף שמיני עצרת עד מוסף פסח קי״ד סעיף א׳ (תענית ב׳.; רמב״ם תפלה פרק י׳; רא״ש)
ההכרזה של ש״ץ אין מזכירין עד שיכריז, שלא יעשו אגודות קי״ד סעיף ב׳ (מרדכי ריש תענית; טור; בית יוסף)
הטועה והחזרה גשם בקיץ מחזירין, שכח בחורף מחזירין; רוח וטל לא קי״ד סעיפים ג׳-ז׳ (ברכות כ״ט.; רמב״ם; רא״ש)
חזקת ל׳ יום עד ל׳ יום כרגילותו, צ׳ פעמים כנגד ל׳ יום קי״ד סעיפים ח׳-ט׳ (שולחן ערוך הרב; מגן אברהם; משנה ברורה)
הזכרה מול שאלה שבח מול בקשה — צורך הארץ ענין לשאלה בלבד קי״ד (שולחן ערוך הרב סעיף ה׳; סי׳ קי״ז)
גמרא: תענית ב׳.-ג׳. · ברכות כ״ט. (מאימתי מזכירין גבורות גשמים; טעה ולא הזכיר גבורות גשמים מחזירין אותו)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפלה פרק י׳) · רא״ש · מרדכי (ריש פרק קמא דתענית) · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קי״ד · דין הזכרת הרוח והגשם והטל · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Home · סימן קי״ד · ♥ Support

📖Join a 'havrouta