✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דיני ברכת השנים ושאלת גשמים — עיונים מעמיקים
סימן קי״ז · ה׳ סעיפים
זמן השאלה · הזכרה ושאלה · יחידים וארצות · הטועה והחזרה
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קי״ז — ה׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפלה פרק ב׳ וי׳), רא״ש, רמב״ן, ר״ן, מהרי״א, אבודרהם, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ערוך השלחן, שלחן ערוך הרב

הבסיס התלמודי:
תענית ב׳.-י׳. · ברכות כ״ט. · «כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת» · שאלה בברכת השנים · הזכרה והחזרה

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 תוכן העניינים

  1. Introduction à la sugya — גדר ברכת השנים ושאלת גשמים, צירי הסימן (ה׳ סעיפים), חקירת היסוד (דין מקומי או תקנה קבועה)
  2. זמן השאלה — ז׳ במרחשון בארץ ישראל, ס׳ אחר תקופת תשרי בחו״ל, ועד ערב פסח (תענית ב׳.-י׳.)
  3. יחידים וארצות — הצריכים מטר בימות החמה שואלין בשומע תפלה, ארץ כיחיד, וארצות שהזמנים הפוכים בהן
  4. הטועה והחזרה — שאל בקיץ / שכח בחורף, שאלה חמורה מהזכרה, וטל וגשם (ברכות כ״ט.)
  5. סדר החזרה ומקומה — נזכר קודם שומע תפלה או אחריה · זיקה לסי׳ קי״ד וסי׳ קי״ט · טבלאות סיכום ומקורות

📜 לשון השולחן ערוך — הסעיפים

דִּינֵי בִּרְכַּת הַשָּׁנִים. וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: זמן השאלה — בחו״ל מיום ס׳ אחר תקופת תשרי, ובארץ ישראל מליל ז׳ במרחשון, עד מנחה של ערב פסח. ב׳: יחידים או ארץ הצריכים מטר בימות החמה — שואלין בשומע תפלה ולא בברכת השנים; טעה ושאל בברכת השנים — חוזר בנדבה ואינו מחויב. ג׳: שאל מטר בימות החמה — מחזירין אותו. ד׳: לא שאל מטר בימות הגשמים — מחזירין אותו אף ששאל טל; שאל מטר ולא טל — אין מחזירין. ה׳: לא שאל ונזכר קודם שומע תפלה — שואל שם; אחר שומע תפלה — חוזר לפי מקומו (עקר רגליו — לראש).

הביאור בקצרה:

ה׳ סעיפים: הסימן מברר את שאלת טל ומטר בברכת השנים: הזמן (ז׳ במרחשון בארץ ישראל · ס׳ אחר התקופה בחו״ל, עד מנחה של ערב פסח); היחידים והארצות הצריכים מטר בימות החמה ושואלין בשומע תפלה (כיחידים דמו); ואחר כך הטועה — שאל בקיץ (מחזירין אותו) ושכח בחורף (מחזירין אף ששאל טל, שהשאלה חמורה מהזכרה), עם דין החזרה לפי מקום עמידתו (נזכר קודם שומע תפלה, או אחריה — עקר רגליו לראש).

1. הקדמת הסוגיא — דיני ברכת השנים ושאלת גשמים, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדיני ברכת השנים — היא הברכה התשיעית שבתפלת שמונה עשרה, שבה תיקנו לשאול על הגשמים. וראש הסימן: תמצית : צריך לומר בה בימות הגשמים «ותן טל ומטר», ובו ה׳ סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) זמן השאלה ומקומה — מאימתי מתחילין לשאול (ז׳ במרחשון בארץ ישראל, ס׳ אחר התקופה בחו״ל) ועד אימתי (ערב פסח), ומדוע קבעו השאלה דוקא בברכת השנים ולא בשומע תפלה; (ב) הטועה והחזרה — השואל שלא בזמנו (שאל בימות החמה) או שלא שאל בזמנו (שכח בימות הגשמים), ודין חזרתו. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: יחידים וארצות הצריכים מטר בימות החמה, הבחנת שאלה מהזכרה, ומקום החזרה.
הערה יסודית: ציר הסימן — ההבחנה בין הזכרה לשאלה. ההזכרה («משיב הרוח ומוריד הגשם») היא שבח, ומקומה בברכת «מחיה המתים», ומתחילין בה בשמיני עצרת (עי׳ סי׳ קי״ד). והשאלה («ותן טל ומטר לברכה») היא בקשת צרכים, ומקומה בברכת השנים, ומתחילין בה כאן — בז׳ במרחשון או בס׳ לתקופה. ונפקא מינה גדולה: בשאלה שכח לגמרי חוזר (שהיא צורך), ובטל וגשם דין החזרה חלוק — כדלקמן.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: שאלת הגשמים — האם דין מקומי התלוי בצורך המקום (שכל ארץ שואלת לפי זמן זריעתה וצרכה לגשמים), או תקנה קבועה הקבועה בלוח (ז׳ במרחשון / ס׳ אחר התקופה כתקנת בני בבל, שאין היחיד רשאי לשנותה)? ונפקא מינה בארץ שלמה הצריכה מטר בימות החמה (כספרד או אשכנז), ובארצות שהזמנים הפוכים בהן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. זמן השאלה — ז׳ במרחשון בארץ ישראל, ס׳ אחר התקופה בחו״ל (תענית ב׳.-י׳.)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «ברכת השנים צריך לומר בה בימות הגשמים ותן טל ומטר, ומתחילין לשאול מטר בחוצה לארץ בתפלת ערבית של יום ס׳ אחר תקופת תשרי (ויום התקופה הוא בכלל הס׳), ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל ז׳ במרחשון, ושואלין עד תפלת המנחה של ערב י״ט הראשון של פסח, ומשם ואילך פוסקין מלשאול.»
שורש הדין — משנה תענית (פרק א׳): «בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים, רבן גמליאל אומר בשבעה בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת». והלכה כרבן גמליאל, ולכן בארץ ישראל שואלין מז׳ במרחשון. ובבבל — אמרו בגמרא (תענית י׳.) תמצית : בגולה שואלין עד ס׳ יום אחר התקופה, ומינה שאף מתחילין לשאול משם. ומרן העתיק דין שני המקומות: ארץ ישראל בז׳ במרחשון, וחוצה לארץ בס׳ לתקופה.
קושיא — מאי שנא ארץ ישראל מבבל בזמן ההתחלה? אם השאלה תקנה קבועה היא, יהא זמן אחד לכל ישראל; ואם תלויה בצורך, יהא כל מקום ומקום לפי זמנו — ולמה חילקו דוקא בין ארץ ישראל (ז׳ במרחשון) לבבל וחוצה לארץ (ס׳ לתקופה), ולא לכל ארץ כפי צרכה?
תירוץ: ארץ ישראל ארץ הרים היא וצריכה לגשמים מיד אחר החג, ולכן היה ראוי לשאול תיכף; אלא שאיחרו ט״ו יום כדי שיגיע אחרון עולי הרגל לביתו (לנהר פרת) ולא יעצרנו הגשם. אבל בבל שוכנת על נהרות ואינה צריכה לגשמים עד ס׳ לתקופה, ולזמן הזרע המאוחר שבה. ומאחר שהכריעו חכמים כבני בבל בכל תפוצות הגולה, נעשה זמן הס׳ תקנה קבועה לכל חוצה לארץ, ואין כל ארץ שואלת בפני עצמה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — הזכרה ושאלה, שני זמנים: ההזכרה («משיב הרוח ומוריד הגשם») מתחילין בה בשמיני עצרת, שהיא שבח על ירידת הגשמים ואינה תלויה בצורך; והשאלה («ותן טל ומטר») מתחילין בה מאוחר יותר — ז׳ במרחשון או ס׳ לתקופה — שהיא בקשת צורך, ואין מבקשין הגשם עד שיהא זמנו לטובה ולא למשא לעולם. ולזה הפסקת שתיהן שוה: פוסקין להזכיר במוסף של יום טוב ראשון של פסח, ופוסקין לשאול במנחה של ערב פסח (וברכת השנים חול, ולכן שואל בה עד המנחה). והשוה סי׳ קי״ד להזכרה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — זמן השאלה: (א) בארץ ישראל — מליל ז׳ במרחשון. (ב) בחוצה לארץ — מערבית של יום ס׳ אחר התקופה (ויום התקופה בכלל הס׳). (ג) סוף הזמן — מנחה של ערב פסח, ומשם ואילך פוסקין. (ד) ההזכרה — עי׳ סי׳ קי״ד (משיב הרוח, מתחילין בשמיני עצרת). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
מתחילין לשאול מטר בחוצה לארץ ביום ס׳ אחר תקופת תשרי, ובארץ ישראל מליל ז׳ במרחשון, ושואלין עד מנחה של ערב פסח (משנה תענית; רבן גמליאל — «כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת»; ובבל — ס׳ בתקופה, שהכריעו כבני בבל בכל הגולה).

3. יחידים וארצות — הצריכים מטר בימות החמה שואלין בשומע תפלה, ארץ כיחיד

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «יחידים הצריכים למטר בימות החמה אין שואלין אותו בברכת השנים אלא בשומע תפלה, ואפי׳ עיר גדולה כננוה או ארץ אחת כולה כמו ספרד בכללה או אשכנז בכללה כיחידים דמו בשומע תפלה; ומיהו אם בארץ אחת כולה הצריכים מטר בימות החמה טעה בה יחיד ושאל מטר בברכת השנים — אם רוצה חוזר ומתפלל בתורת נדבה בלא שאלה בברכת השנים, אבל אינו מחויב לחזור כלל.»
שורש הדין: הביא מרן בבית יוסף שיטות הראשונים בענין ארץ הצריכה מטר בימות החמה. הרא״ש ודעימיה סוברים שאף עיר גדולה או ארץ שלמה כיחידים דמו, ושואלין בשומע תפלה בלבד. ולענין הטועה ושאל בברכת השנים — הביא הבית יוסף בשם מהרי״א, ושהרמב״ן והר״ן סבירא להו כהרא״ש, שאם רוצה חוזר בתורת נדבה בלא שאלה, אבל אינו מחויב לחזור, שיש לו על מי לסמוך.
חקירה — הכרעת הצדדים: כאן נחתך ספק היסוד של הסימן. שיטת מרן (כרא״ש) — אין השאלה דין מקומי גמור, אלא ברכת השנים מטבע קבוע לציבור, ואין היחיד — אף עיר או ארץ שלמה — רשאי לשנותו ולשאול מטר בזמן שהוא מזיק לרוב העולם. ונפקא מינה לארצות שלמות ולבני חצי הכדור הדרומי. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — אם צורך הוא, למה לא ישאלו בברכת השנים? הרי ארץ שלמה הצריכה מטר בקיץ, צורך גמור הוא לכולה — ולמה גרעה מבני ארץ ישראל ששואלין בברכת השנים לפי צרכם, ונדחית לשומע תפלה כיחיד?
תירוץ: ברכת השנים מטבע הוא שטבעו חכמים לכלל ישראל לפי רוב העולם, וזמנה קבוע; והמשנה בה מטבע הציבור לצורך עצמו — כמשנה מטבע שטבעו חכמים בברכות. אבל שומע תפלה נתקן לשאלת כל צרכיו של אדם ואינו מטבע קבוע לדבר מסוים, ולכן שם שואל היחיד (וכן הארץ) מטר בימות החמה כרצונו בלא שינוי המטבע. ומטעם זה בברכת השנים כיחידים דמו, ובשומע תפלה שואלין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — הטועה ושאל, וארצות שהזמנים הפוכים: דנו האחרונים בגדרי הדין: (א) בטועה ושאל מטר בברכת השנים בארץ הצריכה מטר בקיץ — למרן אם רוצה חוזר בנדבה, ואינו מחויב, שיש סברא שיצא (ב״י בשם מהרי״א). (ב) בבני הארצות שהזמנים הפוכים בהן (חצי הכדור הדרומי, שימות הגשמים שלהם בימות החמה שלנו) — נחלקו האחרונים אימתי ישאלו, ורוב הפוסקים שאף הם נגררים אחר מטבע הציבור ושואלין מטר בזמן חוץ לארץ, ואם צריכים בעת אחרת — בשומע תפלה. וכל זה תלוי בשורש החקירה — דין מקומי או מטבע קבוע. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — יחידים וארצות: (א) יחיד או עיר או ארץ הצריכים מטר בימות החמה — שואלין בשומע תפלה, לא בברכת השנים. (ב) טעה ושאל בברכת השנים — אינו מחויב לחזור; ואם רוצה חוזר בתורת נדבה בלא שאלה. (ג) אין שואלין «ותן טל ומטר» בחזרת הש״ץ אלא כל יחיד בלחש. (ד) מקום שאלת כל צרכי אדם — שומע תפלה (עי׳ סי׳ קי״ט). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
הצריכים מטר בימות החמה — יחיד או עיר או ארץ שלמה — כיחידים דמו, ושואלין בשומע תפלה ולא בברכת השנים, שאין משנין מטבע הציבור; וטעה ושאל בברכת השנים — אינו מחויב לחזור, ואם רוצה חוזר בתורת נדבה בלא שאלה (ב״י בשם מהרי״א; הרמב״ן והר״ן כהרא״ש).

4. הטועה — שאל בקיץ / שכח בחורף, שאלה חמורה מהזכרה (ברכות כ״ט.)

לשון השלחן ערוך

סעיפים ג׳-ד׳: «אם שאל מטר בימות החמה מחזירין אותו. אם לא שאל מטר בימות הגשמים מחזירין אותו אע״פ ששאל טל, אבל אם שאל מטר ולא טל אין מחזירין אותו.»
שורש הדין — ברכות כ״ט.: תמצית : הטועה ולא שאל גשמים בברכת השנים מחזירין אותו, שהשאלה צורך היא ומעכבת. וכן השואל גשמים בימות החמה מחזירין אותו, שהוא מזיק. ופירשו הראשונים (רא״ש, רמב״ם הלכות תפלה) שדין השאלה חמור מדין ההזכרה: בהזכרה, אם הזכיר טל במקום גשם אין מחזירין אותו, שהטל שבח הוא כגשם; אבל בשאלה, אם שאל טל ולא גשם — לא יצא, שצריך לשאול כל דבר המביא לידי ברכה. ומרן העתיק להלכה.
קושיא — אסימטריה בטל ובגשם: מפני מה בשכח לשאול מטר מחזירין אותו אף ששאל טל, ובשאל מטר ולא טל אין מחזירין? הרי אם שאלת הטל מעכבת — יחזור אף בשאל מטר ולא טל; ואם אינה מעכבת — לא יחזור אף בשאל טל ולא מטר. ותרתי דסתרי לכאורה.
תירוץ: אין כאן סתירה. עיקר התקנה בברכת השנים היא שאלת הגשם — שהוא צורך ימות הגשמים ומעכב; ולכן כל שלא שאל גשם מחזירין אותו, ואין שאלת הטל מעלה במקום הגשם (שאין הטל עולה בשם גשם). אבל שאלת הטל עצמה אינה אלא מנהג, שלא חייבו חכמים בטל לא בשאלה ולא בהזכרה; ולכן השואל מטר ולא טל — אין מחזירין, שקיים עיקר התקנה, ולא חיסר אלא מנהג בעלמא. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — גדר החזרה: «מחזירין אותו» בשאל בקיץ — האם ונפקא מינה בארץ שכולה צריכה מטר בקיץ (סעיף ב׳), שאם החסרון מחמת שינוי המטבע — אינו מחויב לחזור, שהרי המקום צריך; ולזה פסק מרן שאינו מחויב לחזור אלא אם רוצה בנדבה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — הטועה: (א) שאל מטר בימות החמה — מחזירין אותו. (ב) שכח לשאול מטר בימות הגשמים — מחזירין אותו אף ששאל טל. (ג) שאל מטר ולא טל — אין מחזירין (שאלת הטל מנהג). (ד) בארץ הצריכה מטר בקיץ ששאל בברכת השנים — אינו מחויב לחזור (עי׳ סעיף ב׳). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
שאל מטר בימות החמה — מחזירין אותו; לא שאל מטר בימות הגשמים — מחזירין אותו אף ששאל טל, שהשאלה חמורה מהזכרה וצריך לשאול כל דבר המביא לידי ברכה; אבל שאל מטר ולא טל — אין מחזירין, ששאלת הטל אינה אלא מנהג (ברכות כ״ט.; רא״ש; רמב״ם הלכות תפלה).

5. סדר החזרה ומקומה — נזכר קודם שומע תפלה או אחריה · זיקה לסי׳ קי״ד וסי׳ קי״ט

לשון השלחן ערוך

סעיף ה׳: «אם לא שאל מטר ונזכר קודם שומע תפלה אין מחזירין אותו ושואל בשומע תפלה (ואם היה לו תענית וצריך לומר עננו יאמר השאלה קודם עננו), ואם לא נזכר עד אחר שומע תפלה — אם לא עקר רגליו חוזר לברכת השנים, ואם עקר רגליו חוזר לראש התפלה; ואם השלים תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אע״פ שעדין לא עקר רגליו כעקורים דמי; ואם נזכר אחר שחתם שומע תפלה קודם שהתחיל רצה נראה שאומר ותן טל ומטר ואח״כ אומר רצה.»
שורש הדין: יסוד הדין ששואל בשומע תפלה — שהוא מקום שאלת כל צרכיו של אדם, ולכן אם נזכר קודם שסיים שומע תפלה, אינו חוזר לברכת השנים אלא משלים שם. והביא מרן מן האבודרהם דין תענית: כשצריך לומר «עננו» בשומע תפלה — יקדים השאלה ל«עננו», שהשאלה חמורה (שאם לא אמרה מחזירין אותו, מה שאין כן ב«עננו»). ולענין מקום החזרה כשעבר שומע תפלה — הדין כדין הטועה בשאר הברכות (עי׳ סי׳ קי״ד וסי׳ קי״ט לסדר החזרה, ועקירת רגלים).
קושיא — למה נזכר קודם שומע תפלה אין מחזירין? הרי דילג את השאלה בברכת השנים, וברכת השנים היא מקום השאלה — ולמה לא יחזור לברכת השנים כדין המדלג ברכה? ומה נשתנה מ«לא שאל» סתם (סעיף ד׳) שמחזירין אותו?
תירוץ: «מחזירין אותו» שבסעיף ד׳ היינו כשסיים תפלתו בלא שאלה כלל; אבל כל זמן שעדין לא סיים שומע תפלה — יש עוד מקום לשאול, ששומע תפלה כולל כל צרכי אדם, וכשאומר בו השאלה קיים את התקנה, ואינו טורח לחזור לברכת השנים. וכשעבר שומע תפלה — שוב אין מקום לשאול, ולכן חוזר: אם לא עקר רגליו חוזר לברכת השנים (שהוא מקומה), ואם עקר רגליו — כתחילת תפלה חדשה, וחוזר לראש. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
זמן השאלה ארץ ישראל — ז׳ במרחשון; חוצה לארץ — ס׳ אחר התקופה; עד מנחה של ערב פסח.
הצריכים מטר בקיץ יחיד, עיר או ארץ שלמה — שואלין בשומע תפלה, כיחידים דמו.
שאל מטר בימות החמה מחזירין אותו.
שכח מטר בימות הגשמים מחזירין אותו אף ששאל טל; שאל מטר ולא טל — אין מחזירין.
נזכר קודם שומע תפלה שואל בשומע תפלה ואינו חוזר; בתענית — מקדים השאלה ל«עננו».
אחר שומע תפלה לא עקר רגליו — לברכת השנים; עקר רגליו — לראש התפלה.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
זמן השאלה בארץ ישראל ז׳ במרחשון, «כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת» קי״ז סעיף א׳ (משנה תענית פרק א׳; רבן גמליאל)
זמן השאלה בחוצה לארץ ס׳ אחר תקופת תשרי, ויום התקופה בכלל הס׳ קי״ז סעיף א׳ (תענית י׳.; הגהות מיימוניות)
יחידים וארצות הצריכים מטר בקיץ — בשומע תפלה, כיחידים דמו קי״ז סעיף ב׳ (ב״י בשם מהרי״א; רמב״ן; ר״ן; רא״ש)
הטועה — שאל בקיץ / שכח בחורף מחזירין; שאלה חמורה מהזכרה, וטל מנהג קי״ז סעיפים ג׳-ד׳ (ברכות כ״ט.; רמב״ם הלכות תפלה; רא״ש)
מקום החזרה נזכר קודם שומע תפלה — שם; אחריה — לפי מקומו קי״ז סעיף ה׳ (אבודרהם; סי׳ קי״ד; סי׳ קי״ט)
גמרא: תענית ב׳.-י׳. · ברכות כ״ט. (משנה תענית — ז׳ במרחשון «כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת»; בגולה ס׳ בתקופה; הטועה בשאלה מחזירין אותו)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפלה פרק ב׳ וי׳) · רא״ש · רמב״ן · ר״ן · מהרי״א · אבודרהם · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קי״ז · דיני ברכת השנים ושאלת גשמים · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · לעמוד הבית · סימן קי״ז · ♥ לתמיכה

📖הצטרפות לחברותא