סימן קל״ט · סדר קריאת התורה וברכותיה

📑 תוכן הלימוד

א. קריאת התורה וברכותיה — י״א הסעיפים

סעיף א׳ — מי קורא: העולה או החזן, וסידור הפרשה

בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁהָעוֹלֶה עַצְמוֹ קוֹרֵא בְּקוֹל רָם, אִם לֹא סִידֵּר תְּחִלָּה הַפָּרָשָׁה פְּעָמִים שָׁלֹשׁ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ — לֹא יַעֲלֶה; וּבְמָקוֹם שֶׁהַחַזָּן קוֹרֵא, הוּא צָרִיךְ לְסַדֵּר תְּחִלָּה.

סעיף ב׳ — מי שאינו יודע לקרות

מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא יַעֲלֶה לַסֵּפֶר תּוֹרָה; וְאִם צְרִיכִים לָזֶה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, לְפִי שֶׁהוּא כֹּהֵן אוֹ לֵוִי וְאֵין שָׁם אַחֵר זוּלָתוֹ — אִם כְּשֶׁיִּקְרָא לוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר מִלָּה בְּמִלָּה יוֹדֵעַ לְאָמְרָהּ וְלִקְרוֹתָהּ מִן הַכְּתָב — יָכוֹל לַעֲלוֹת, וְאִם לָאו — לֹא יַעֲלֶה.

סעיף ג׳ — נטילת רשות, והסומא

אֲפִילּוּ רֹאשׁ הַכְּנֶסֶת אוֹ חַזָּן — לֹא יִקְרָא עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ קְרָא… סוּמָא אֵינוֹ קוֹרֵא, לְפִי שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת אֲפִילּוּ אוֹת אַחַת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב.

סעיף ד׳ — מברך לפניה ולאחריה, פותח ורואה

כָּל הַקּוֹרִים מְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ; וּפוֹתֵחַ הַסֵּפֶר קוֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ וְרוֹאֶה הַפָּסוּק שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְחִיל בּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יְבָרֵךְ; וּלְאַחַר שֶׁקָּרָא — גּוֹלֵל וּמְבָרֵךְ.

סעיף ה׳ — בין גברא לגברא

נָהֲגוּ לְכַסּוֹת הַכְּתָב בְּסוּדָר בֵּין גַּבְרָא לְגַבְרָא (וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ נָהֲגוּ שֶׁהִיא מְגוֹלֶלֶת בֵּין גַּבְרָא לְגַבְרָא, וְכֵן עִיקָּר).

סעיף ו׳ — ברכו והברכות בקול רם

אוֹמֵר בָּרְכוּ וְהַבְּרָכוֹת בְּקוֹל רָם, וְהָאוֹמְרָם בְּלַחַשׁ טוֹעֶה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְבָרֵךְ בְּקוֹל רָם.

סעיף ז׳ — חזרת המברך

אַחַר שֶׁעָנוּ הָעָם בָּרְכוּ אֶת ה׳ הַמְבֹרָךְ — חוֹזֵר הַמְבָרֵךְ וְאוֹמֵר בָּרוּךְ ה׳ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד, כְּדֵי לִכְלוֹל הַמְבָרֵךְ עַצְמוֹ בִּכְלַל הַמְבָרְכִים.

סעיף ח׳ — חוזר ומברך אשר בחר בנו אף שברך לעצמו

אֲפִילּוּ בֵּרַךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה לְעַצְמוֹ, וְתֵכֶף קְרָאוּהוּ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה — צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְבָרֵךְ אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ כְּשֶׁקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה, דְּמִשּׁוּם כְּבוֹד הַתּוֹרָה נִתְקְנָה כְּשֶׁקּוֹרֵא בְּצִבּוּר.

סעיף ט׳ — קראוהו קודם שברך ברכת התורה

אִם קְרָאוּהוּ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה קוֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה לְעַצְמוֹ — כְּבָר נִפְטַר מִלְּבָרֵךְ בִּרְכַּת אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ, דְּלֹא גָּרַע מִמִּי שֶׁנִּפְטַר בְּאַהֲבָה רַבָּה.

סעיף י׳ — ברכה אחרונה: אשר נתן לנו

בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה: אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת — זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב; וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ — הוּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.

סעיף י״א — אחיזת הספר בשעת ברכה, והחזק

הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה צָרִיךְ לֶאֱחוֹז בְּסֵפֶר תּוֹרָה בִּשְׁעַת בְּרָכָה; וְסָמְכוּ מִנְהָג זֶה עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בִּיהוֹשֻׁעַ «לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ», וּמִזֶּה נָהֲגוּ לוֹמַר לַמְּסַיֵּים לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בְּכָל פַּעַם «חֲזַק».

מקרים מעשיים

מקרה 1 — קראוהו ולא סידר את הפרשה

מקרה 2 — פותח, רואה, ומברך בקול רם

מקרה 3 — שתי הברכות ואחיזת הספר (חזק)

שאלות להבנה

להעמיק עוד