✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

סדר קריאת התורה וברכותיה — עיונים מעמיקים
סימן קל״ט · י״א סעיפים
העולה והחזן · פותח ורואה · ברכות התורה · אחיזת ספר תורה
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קל״ט — י״א סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפילה פרק י״ב), תרומת הדשן, מהרי״ל, כל בו, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות כ״א. · ברכות י״א: · יהושע א׳ · אשר בחר בנו · אשר נתן לנו תורת אמת · אחיזת ספר תורה

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמה לסוגיא — סדר קריאת התורה וברכותיה, צירי הסימן (י״א סעיפים)
  2. מנהג העולה והחזן — הקורא בעצמו וחובת הסידור, החזן קורא, פותח ורואה (סעיפים א׳, ד׳)
  3. מי שאינו יודע לקרות — סומא, עם הארץ, השמעה מלה במלה (סעיפים ב׳-ג׳)
  4. ברכות התורה של הקריאה — אשר בחר בנו, אשר נתן לנו תורת אמת, ברכת המצוה או השבח (ברכות כ״א.)
  5. אחיזת ספר תורה וברכו — לגעת בספר תורה, ברכו בקול רם · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 לשון השולחן ערוך — הסעיפים

סֵדֶר קְרִיאַת הַתּוֹרָה וּבִרְכוֹתֶיהָ. וּבוֹ י״א סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: העולה הקורא בעצמו — אם לא סידר הפרשה תחלה לא יעלה; ובמקום שהחזן קורא צריך לסדר. ב׳-ג׳: מי שאינו יודע לקרות ממחין בו, וסומא אינו קורא (שאסור לקרות אפי׳ אות אחת שלא מן הכתב). ד׳: מברך לפניה ולאחריה, ופותח ורואה הפסוק קודם שיברך. ו׳-ז׳: אומר ברכו והברכות בקול רם, וחוזר לכלול עצמו במברכים. ח׳-ט׳: אשר בחר בנו — חוזר ומברך, ואם קראוהו קודם נפטר. י׳: אשר נתן לנו תורת אמת — תורה שבכתב, וחיי עולם — תורה שבעל פה. י״א: אוחז בספר תורה בשעת הברכה.

הביאור בקצרה:

י״א סעיפים: הסימן קובע את סדר קריאת התורה וברכותיה בציבור. תחלה הגברא: העולה הקורא בעצמו צריך לסדר הפרשה תחלה, ובמקום שהחזן קורא צריך לסדר (חובת השמיעה); מי שאינו יודע לקרות והסומא. אחר כך הברכות: פותח ורואה הפסוק «קודם שיברך» (שלא יברך על מה שלא ראה); ברכו בקול רם; «אשר בחר בנו» ו«אשר נתן לנו תורת אמת» (ברכת המצוה או ברכת השבח); ואחיזת ספר תורה בשעת הברכה.

1. הקדמת הסוגיא — סדר קריאת התורה וברכותיה, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בסדר קריאת התורה בציבור וברכותיה — מי הם הקוראים, כיצד יברכו, ובמה נפטרים. ראש הסימן: «במקום שנהגו שהעולה עצמו קורא בקול רם אם לא סידר תחלה הפרשה פעמים שלש בינו לבין עצמו לא יעלה» (סעיף א׳), ובו י״א סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) גברא הקורא — מי ראוי לעלות ולקרות, וחובת הסידור והשמיעה (סעיפים א׳-ג׳); (ב) הברכות — «כל הקורים מברכין לפניה ולאחריה» (סעיף ד׳), ברכו בקול רם, «אשר בחר בנו» ו«אשר נתן לנו תורת אמת», ואחיזת ספר תורה (סעיפים ד׳-י״א). ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: העולה שאינו יודע לקרות, הסומא, פותח ורואה קודם שיברך, וגדרי ברכות התורה של הקריאה בציבור.
הערה יסודית: ציר הסימן — הקריאה בציבור אינה קריאת יחיד. משום כך הצריכו סידור הפרשה תחלה (שלא יכשל ברבים), מיחו במי שאינו יודע לקרות, והצריכו ברכה אף למי שכבר בירך ברכת התורה לעצמו — «דמשום כבוד התורה נתקנה כשקורא בצבור» (סעיף ח׳). ולזה נפקא מינה בגדר ברכות הקריאה: אי הן ברכת המצוה או ברכת השבח על נתינת התורה.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: ברכות התורה של הקורא בציבור — האם ברכת המצוה (על מצות קריאת התורה שברבים), או ברכת השבח וההודאה (על נתינת התורה, כברכות התורה של שחרית)? ומרן הביא שני הצדדים להלכה — סעיף ח׳ מזה וסעיף ט׳ מזה, ומהם עיקר עיוננו (ברכות כ״א.). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. מנהג העולה והחזן — הקורא בעצמו וחובת הסידור, החזן קורא (חובת השמיעה), פותח ורואה

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «במקום שנהגו שהעולה עצמו קורא בקול רם אם לא סידר תחלה הפרשה פעמים שלש בינו לבין עצמו לא יעלה; ובמקום שהחזן קורא הוא צריך לסדר תחלה.» סעיף ד׳: «כל הקורים מברכין לפניה ולאחריה ופותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו ואח״כ יברך ולאחר שקרא גולל ומברך.»
שורש הדין — בית יוסף: מקור דין הסידור הביאו מרן בבית יוסף — שכל העולה, בין קורא בעצמו בין שהחזן קורא לו, צריך לסדר הפרשה תחלה שלא יכשל ברבים. ודין «ופותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו» — שלא יברך על מה שאינו רואה, שמא לא ימצא מקום הקריאה ותהא ברכתו לבטלה. והוסיף הרמ״א שבשעת הברכה הראשונה יהפוך פניו לצד «שלא יהא נראה כמברך מן התורה», ונ״ל שיהפוך פניו לצד שמאלו.
קושיא — במקום שהחזן קורא, למה צריך העולה לסדר? אם החזן הוא הקורא בקול רם והוא המוציא — למה הצריכו את העולה לסדר הפרשה תחלה? ומה בכך שלא סידר, והלא אינו הקורא!
תירוץ: אף במקום שהחזן קורא, העולה שותף בקריאה — שהוא המברך, וצריך לקרות בנחת עם החזן (או לכל הפחות לשמוע מלה במלה), שהברכה שלו קאי על קריאתו. ומדין שומע כעונה יוצא בשמיעה, ומכל מקום הצריכוהו לסדר תחלה שיֵדע במה הוא מברך ולא יהא כמברך על קריאה שאינה שלו כלל. ומטעם זה בסעיף ב׳ החמירו טפי במי שאינו יודע לקרות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — פותח ורואה קודם שיברך: הצריך מרן «ופותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו», ולאחר שקרא «גולל ומברך». ותרתי טעמי בדבר: (א) שלא יברך על מה שלא ראה — דהברכה על הקריאה, וכל שלא ראה מקום הקריאה חשיב כמברך על הספק; (ב) הפרדה בין הברכה לתורה — ולזה כתב הרמ״א שיהפוך פניו «שלא יהא נראה כמברך מן התורה», שלא יאמרו הברכות כתובות בגוף התורה. ועי׳ סעיף ה׳ בכיסוי הכתב או הגלילה בין גברא לגברא. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — העולה והחזן: (א) העולה הקורא בעצמו ולא סידר — לא יעלה. (ב) במקום שהחזן קורא — העולה צריך לסדר ולשמוע או לקרות עם החזן. (ג) פותח ורואה הפסוק קודם הברכה — שלא יברך על מה שלא ראה. (ד) כיסוי הכתב או גלילה בין הברכה לקריאה (סעיף ה׳). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
כל העולה צריך לסדר הפרשה תחלה — בין קורא בעצמו בין שהחזן קורא; ו«פותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו», שלא יברך על מה שלא ראה (סעיפים א׳, ד׳).

3. מי שאינו יודע לקרות — סומא, עם הארץ, השמעה מלה במלה (סעיפים ב׳-ג׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «מי שאינו יודע לקרות צריך למחות בידו שלא יעלה לספר תורה; ואם צריכים לזה שאינו יודע לקרות לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו — אם כשיקרא לו ש״צ מלה במלה יודע לאומרה ולקרותה מן הכתב יכול לעלות, ואם לאו לא יעלה.» סעיף ג׳: «סומא אינו קורא לפי שאסור לקרות אפי׳ אות אחת שלא מן הכתב.»
שורש הדין: יסוד האיסור — שדברים שבכתב אין קורין אותם בעל פה. ולכן הסומא, וכן מי שאינו יודע לקרות מן הכתב, אינם קוראים. וכתב הרמ״א בשם המהרי״ל תמצית: דעכשיו קורא סומא כמו שאנו מקרין בתורה לעם הארץ (שהחזן קורא והוא אומר אחריו מן הכתב). והכהן או הלוי שאין זולתו — אם יודע לחזור אחר החזן «מלה במלה» ולקרות מן הכתב, יכול לעלות.
קושיא — כהן שאינו יודע לקרות, איך יעלה? אם אסור לקרות אפי׳ אות אחת שלא מן הכתב, וזה אינו יודע לקרות — היאך התירו לו לעלות כשהוא כהן ואין זולתו? הרי סוף סוף אינו יודע לקרות!
תירוץ: חילק מרן — אם «כשיקרא לו ש״צ מלה במלה יודע לאומרה ולקרותה מן הכתב», אין זו קריאה בעל פה כלל, שהרי עיניו בכתב והוא קורא מתוכו (אלא שצריך סיוע החזן להוציא התיבות); ובכהן שאין זולתו התירו. אבל אם אינו יודע כלל לקרות מן הכתב אף בסיוע — «לא יעלה», שנמצא אומר בעל פה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — «אינו יודע לקרות»: ונפקא מינה בסומא לשיטת המהרי״ל, ובעם הארץ שהחזן מקרהו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — מי שאינו יודע: (א) אינו יודע לקרות — ממחין שלא יעלה. (ב) כהן/לוי שאין זולתו ויודע לחזור מלה במלה מן הכתב — יכול לעלות. (ג) סומא — אינו קורא (סעיף ג׳), ולמהרי״ל קורא כעם הארץ שמקרין לו. (ד) עם הארץ — החזן מקרה והוא קורא אחריו מן הכתב. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«מי שאינו יודע לקרות צריך למחות בידו שלא יעלה לספר תורה»; ו«סומא אינו קורא לפי שאסור לקרות אפי׳ אות אחת שלא מן הכתב». ובכהן או לוי שאין זולתו — אם יודע לקרות מן הכתב כשמקרהו החזן מלה במלה, עולה (סעיפים ב׳-ג׳).

4. ברכות התורה של הקריאה — «אשר בחר בנו» ו«אשר נתן לנו תורת אמת», ברכת המצוה או השבח (ברכות כ״א.)

לשון השלחן ערוך

סעיף ח׳: «אפילו ברך ברכת התורה לעצמו ותכף קראוהו לקרות בתורה צריך לחזור ולברך אשר בחר בנו כשקורא בתורה דמשום כבוד התורה נתקנה כשקורא בצבור.» סעיף ט׳: «אם קראוהו לקרות בתורה קודם שיברך ברכת התורה לעצמו כבר נפטר מלברך ברכת אשר בחר בנו דלא גרע ממי שנפטר באהבה רבה.» סעיף י׳: «ברכה אחרונה אשר נתן לנו תורת אמת זו תורה שבכתב וחיי עולם נטע בתוכנו הוא תורה שבעל פה.»
שורש הדין — ברכות כ״א.: למדו חז״ל ברכת התורה לפניה מן התורה, ומכאן דנו הראשונים בגדר ברכות הקורא בציבור. ומרן הביא שני דינים הנראים כסותרים: בסעיף ח׳ — אף שבירך ברכת התורה לעצמו חוזר ומברך «אשר בחר בנו», «דמשום כבוד התורה נתקנה כשקורא בצבור»; ובסעיף ט׳ — אם קראוהו קודם שבירך לעצמו, נפטר, «דלא גרע ממי שנפטר באהבה רבה». והברכה האחרונה — «אשר נתן לנו תורת אמת» כנגד תורה שבכתב, «וחיי עולם נטע בתוכנו» כנגד תורה שבעל פה.
קושיא — סעיף ח׳ וסעיף ט׳ תרתי דסתרי? בסעיף ח׳ מבואר שאף שבירך ברכת התורה לעצמו חוזר ומברך «אשר בחר בנו» בקריאתו בציבור — משמע שברכת הקריאה בציבור ברכה בפני עצמה היא; ובסעיף ט׳ מבואר שהנפטר ב«אהבה רבה» או שקראוהו קודם שבירך — נפטר אף מברכת הקריאה! ואם ברכה בפני עצמה היא, למה נפטר בשל ברכה אחרת?
תירוץ: אין כאן סתירה, אלא גדר אחד: ברכת «אשר בחר בנו» של הקורא בציבור עיקרה ברכת השבח על נתינת התורה (כברכות התורה של שחרית), ולכן מי שכבר נפטר ממנה ב«אהבה רבה» או בברכתו לעצמו — יצא (סעיף ט׳). ומכל מקום בסעיף ח׳, כשבירך לעצמו ותכף קראוהו, החמירו לחזור ולברך «משום כבוד התורה» של הקריאה בציבור — תוספת מעלה מחמת הרבים, ולא ברכה חדשה לגמרי. ויש שפירשו שסעיף ח׳ בעולה ראשון, וסעיף ט׳ בשלא בירך כלל. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — ברכות הקריאה: ברכת המצוה או ברכת השבח? ומרן תפס עיקר כצד השבח (סעיף ט׳), ומכל מקום «משום כבוד התורה» הצריך לחזור בבירך ותכף קראוהו (סעיף ח׳). ונפקא מינה לשומע ברכת חברו, ולמברך בלחש (סעיף ו׳). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — «אשר בחר בנו» ו«אהבה רבה»: נחלקו הראשונים והאחרונים בגדר פטור «אהבה רבה» את ברכת התורה ובתנאיו (שלמד מיד וכיוצא); ומרן בסעיף ט׳ נקט דלענין העולה לתורה «לא גרע ממי שנפטר באהבה רבה». ודנו נושאי הכלים בהיקף הדין — אם דוקא בקראוהו קודם ברכתו, או אף בשאר גווני. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — ברכות הקריאה: (א) בירך לעצמו ותכף קראוהו — חוזר ומברך «אשר בחר בנו» (סעיף ח׳). (ב) קראוהו קודם שבירך — נפטר, כאהבה רבה (סעיף ט׳). (ג) ברכה אחרונה: «אשר נתן לנו תורת אמת» — שבכתב; «וחיי עולם נטע בתוכנו» — שבעל פה (סעיף י׳). (ד) ברכו והברכות בקול רם (סעיף ו׳). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
ברכת «אשר בחר בנו» של הקורא בציבור — עיקרה שבח על נתינת התורה: בירך לעצמו ותכף קראוהו חוזר ומברך «משום כבוד התורה» (ח׳); קראוהו קודם שבירך — נפטר, «דלא גרע ממי שנפטר באהבה רבה» (ט׳). והאחרונה — «אשר נתן לנו תורת אמת» תורה שבכתב, «וחיי עולם נטע בתוכנו» תורה שבעל פה (י׳).

5. אחיזת ספר תורה, ברכו בקול רם, והעולה שקראוהו — סיכום ומקורות

לשון השלחן ערוך

סעיף ו׳: «אומר ברכו והברכות בקול רם והאומרם בלחש טועה ויש אומרים שצריך לחזור ולברך בקול רם.» סעיף ז׳: «אחר שענו העם ברכו את ה׳ המבורך חוזר המברך ואומר ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד כדי לכלול המברך עצמו בכלל המברכים.» סעיף י״א: «הקורא בתורה צריך לאחוז בספר תורה בשעת ברכה.»
שורש הדין — אחיזה וברכו: טעם אמירת ברכו בקול רם — «כדי שישמעו העם ויענו ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד» (רמ״א מן הטור); ואם לא שמעו הצבור את המברך אף ששמעו החזן עונה — עונין אמן על דברי החזן. וטעם אחיזת ספר תורה — סמכוהו על הכתוב «לא ימוש ספר התורה הזה מפיך» (יהושע), «ומזה נהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם חזק».
קושיא — למה צריך לאחוז בספר תורה בשעת ברכה? וכי הברכה תלויה באחיזה? הרי המברך על המצוות אינו צריך לאחוז בחפץ המצוה, ומה טעם הצריכו כאן אחיזת ספר תורה דוקא?
תירוץ: אין האחיזה מעכבת את הברכה, אלא מנהג שסמכוהו על הכתוב «לא ימוש ספר התורה הזה מפיך» — שיהא ספר התורה כמוחזק בידו בשעה שמברך עליו, דרך חיבה וכבוד לתורה. ומעין זה נהגו לומר «חזק» למסיים, מלשון הכתוב חזק ואמץ. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — העולה שקראוהו ואינו עולה: מי שקראוהו לעלות לתורה ואינו עולה — תמצית: דנו הפוסקים בגנותו ובעונשו, שממעט בכבוד התורה ובכבוד הציבור, וכמו שאמרו חז״ל בגנות הממאן לקרות בתורה כשקוראין לו. ואף שאין זה מפורש בלשון מרן כאן, נובע הוא מיסוד הסימן כולו — שקריאת התורה בציבור כבודה, ולפיכך הקפידו על סדר הקריאה, על הברכות בקול רם, ועל אחיזת הספר. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
העולה הקורא בעצמו לא סידר הפרשה תחלה — לא יעלה (סעיף א׳).
במקום שהחזן קורא העולה צריך לסדר, ולשמוע או לקרות עם החזן.
אינו יודע לקרות / סומא ממחין שלא יעלה; כהן/לוי שאין זולתו ויודע מן הכתב כשמקרהו — עולה.
פותח ורואה קודם הברכה שלא יברך על מה שלא ראה; ומברך לפניה ולאחריה.
ברכו והברכות בקול רם שישמעו ויענו; והאומרם בלחש טועה (סעיפים ו׳-ז׳).
אשר בחר בנו בירך ותכף קראוהו — חוזר ומברך; קראוהו קודם — נפטר, כאהבה רבה (סעיפים ח׳-ט׳).
אחיזת ספר תורה אוחז בשעת ברכה; ומנהג לומר «חזק» למסיים (סעיף י״א).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
העולה הקורא וסידור הפרשה סידור תחלה שלא יכשל ברבים קל״ט סעיף א׳ (בית יוסף)
אינו יודע לקרות וסומא ממחין בו; אסור לקרות שלא מן הכתב קל״ט סעיפים ב׳-ג׳ (מהרי״ל; תרומת הדשן)
פותח ורואה קודם שיברך שלא יברך על מה שלא ראה; והפיכת פנים קל״ט סעיף ד׳ (כל בו; רמ״א)
ברכות הקריאה בציבור ברכת המצוה או ברכת השבח; פטור אהבה רבה קל״ט סעיפים ח׳-י׳ (ברכות כ״א.; ברכות י״א:)
אחיזת ספר תורה וחזק לא ימוש ספר התורה מפיך; אחיזה דרך כבוד קל״ט סעיף י״א (יהושע א׳; ב״י בשם אורח חיים)
גמרא: ברכות כ״א. · ברכות י״א: (ברכות התורה ופטור אהבה רבה) · יהושע א׳ (לא ימוש ספר התורה הזה מפיך)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילה פרק י״ב) · טור · בית יוסף · תרומת הדשן · מהרי״ל · כל בו · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קל״ט · סדר קריאת התורה וברכותיה · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · לעמוד הבית · סימן קל״ט · ♥ לתמיכה

📖הצטרפות לחברותא