✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דיני הקורא והמקרא — עיונים מעמיקים
סימן קמ״א · ח׳ סעיפים
קריאה מעומד · אין שנים קוראין · המקרא והסרסור · עין הרע · סדר המגדל
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קמ״א — ח׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפילה פרק י״ב), רא״ש, מרדכי, מהרי״ל, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
גיטין ס׳: · מגילה · דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה · כשם שנתנה תורה על ידי סרסור · קרי וכתיב הלכה למשה מסיני

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

  1. Introduction à la sugya — גדר דיני הקורא והמקרא ומקורותיו, מעמד הר סיני ואיסור דברים שבכתב בעל פה (גיטין ס׳:), צירי הסימן (ח׳ סעיפים)
  2. קריאה מעומד — הקורא כמקבל התורה מהר סיני, ואפילו לסמוך אסור אלא בעל בשר (סעיף א׳ והגהת הרמ״א)
  3. אין שנים קוראין והמקרא — העולה קורא וש״צ שותק, קריאה בנחת, המקרא מלה במלה, דברים שבכתב בעל פה (סעיפים ב׳-ג׳, ה׳)
  4. הסרסור · עין הרע · סדר המגדל — כשם שנתנה תורה על ידי סרסור, ב׳ אחים ועין הרע, עלייה וירידה, קרי וכתיב (סעיפים ד׳, ו׳-ח׳)
  5. קבלת התורה כמעמד — יסוד הסימן · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim

דִּינֵי הַקּוֹרֵא וְהַמַּקְרֵא. וּבוֹ ח׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: צריך לקרות מעומד, ואפילו לסמוך עצמו אסור אלא אם כן הוא בעל בשר (והרמ״א: אף החזן הקורא צריך לעמוד עם הקורא). ב׳-ג׳: לא יקראו שנים — העולה קורא וש״צ שותק, או ש״צ קורא והעולה קורא בנחת ; יש נוהגים להעמיד מקרא מלה במלה. ד׳: ש״צ הקורא לעצמו — יעמוד אחר אצלו, כשם שנתנה תורה על ידי סרסור. ה׳: אין הצבור עונים אמן עד שתכלה ברכה, ואין הקורא קורא עד שיכלה אמן. ו׳: ב׳ אחים והבן אחר האב — ואין מונעים אלא מפני עין הרע. ז׳: סדר העלייה והירידה מן המגדל. ח׳: קרי וכתיב הלכה למשה מסיני.

Résumé concis :

ח׳ seifim : le siman règle les דיני הקורא והמקרא — le lecteur (העולה / הקורא) et celui qui souffle la lecture (המקרא) : קריאה מעומד (הקורא כמקבל התורה מהר סיני, ואפילו לסמוך אסור אלא בבעל בשר) ; אין שנים קוראין כאחד (העולה קורא וש״צ שותק, והעולה קורא בנחת שלא תהא ברכתו לבטלה) ; le המקרא qui souffle מלה במלה ; le סרסור (כשם שנתנה תורה על ידי סרסור) ; l ordre de l amen (סעיף ה׳) ; le עין הרע (ב׳ אחים, אב ובן) ; le סדר du מגדל (סעיף ז׳) et le קרי וכתיב הלכה למשה מסיני (סעיף ח׳).

1. הקדמת הסוגיא — דיני הקורא והמקרא, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדיני הקורא והמקרא — סדרי קריאת התורה בציבור: הקורא העולה לתורה, השליח ציבור, והמקרא המכוון לו. ראש הסימן: «צריך לקרות מעומד» (סעיף א׳), ובו ח׳ סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) מעמד הקריאה — שהקריאה בציבור כחידוש מעמד הר סיני, ומכאן מעומד (שעמדו ישראל בסיני), ועל ידי סרסור (כמשה רבנו שנתנה תורה על ידו); (ב) קדושת הכתב — שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה (גיטין ס׳:), ומכאן שהעולה קורא מן הכתב, והמקרא מסייע, וכל תיבה נקראת כמסורתה (קרי וכתיב). ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: הסמיכה לכותל, אין שנים קוראין, קריאה בנחת, עין הרע וסדר המגדל.
הערה יסודית: ציר הסימן — מהות הקריאה בציבור. אם הקריאה כמעמד — נמשכים ממנה דקדוקי הכבוד (מעומד, סרסור, אימה); ואם עיקרה השמעת התורה לרבים — נמשכים ממנה דקדוקי הקריאה מן הכתב (המקרא, קרי וכתיב, בנחת). ולזה נפקא מינה בבעל בשר הסומך, ובטעם הסרסור, ובמקרא המכוון.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: קריאת התורה בציבור — האם מדין חובת הציבור (תקנת הקריאה ברבים, שהיא חובת הקהל להשמיע התורה), או מדין חידוש מעמד הר סיני (שכל קריאה בציבור כמעמד קבלת התורה, והעולה כמקבל התורה מסיני)? ונפקא מינה בקריאה מיושב לבעל בשר, בטעם הסרסור בסעיף ד׳, ובאימה שבסעיף ה׳ (אמן והקריאה). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. קריאה מעומד — הקורא כמקבל התורה מהר סיני (סעיף א׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «צריך לקרות מעומד, ואפילו לסמוך עצמו לכותל או לעמוד אסור, אלא אם כן הוא בעל בשר.» והגהת הרמ״א: «וכן החזן הקורא צריך לעמוד עם הקורא».
שורש הדין: הביא מרן בבית יוסף מן הראשונים (רמב״ם הלכות תפילה, טור, רא״ש) שהקורא בתורה קורא מעומד, ואף אינו רשאי לסמוך עצמו, שהסמיכה כישיבה קצת, ואין דרך כבוד וקבלה בסמיכה. וטעם החיוב — תמצית: שקריאת התורה בציבור כמעמד הר סיני, שעמדו ישראל לרגלי ההר, ולכן קוראים מעומד באימה. והרמ״א הוסיף שאף החזן הקורא (העומד על יד העולה) צריך לעמוד עם הקורא, ומקורו מן המרדכי (הלכות קטנות).
קושיא — הסמיכה אסורה, ולבעל בשר מותרת? אם עמידה מעכבת מדין המעמד — אף בעל בשר יעמוד בלא סמיכה; ואם אינה מעכבת — אף שאינו בעל בשר יסמוך. ומאי שנא בעל בשר משאר אדם, שלזה התירו הסמיכה ולזה אסרוה?
תירוץ: העמידה עיקר, והסמיכה נאסרה לפי שהיא מיעוט עמידה — ובאדם בריא הסומך עצמו נראה כמיקל בכבוד הקריאה, ולזה אסור. אבל בעל בשר, שקשה עליו לעמוד בלא משען, סמיכתו אינה מיעוט כבוד אלא צורך גופו, והרי הוא כעומד. נמצא שהעמידה לא בטלה בו, שסמיכתו כעמידה גמורה לגביו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — «צריך לעמוד עם הקורא»: בהגהת הרמ״א נתחדש שאף החזן (הסומך את העולה) עומד. ולכאורה החזן אינו קורא בפועל, ולמה יעמוד? אלא ללמדך שאין העמידה תלויה בעצם ההוצאה מן הפה, אלא במעמד הקריאה כולו — כל העומדים על הקריאה שותפים במעמד, ולכן עומדים. ובזה מבואר יסוד הצד השני שבחקירה: הקריאה מעמד, ולא רק השמעת תיבות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — מעומד: (א) העולה קורא מעומד ואינו סומך. (ב) בעל בשר — מותר לו לסמוך, שסמיכתו כעמידה. (ג) החזן הקורא — עומד עם הקורא (רמ״א). (ד) שאר העומדים על הקריאה — ראוי להם לעמוד באימת המעמד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«צריך לקרות מעומד, ואפילו לסמוך עצמו לכותל או לעמוד אסור, אלא אם כן הוא בעל בשר» — שהקריאה כמעמד הר סיני; והחזן הקורא אף הוא עומד עם הקורא (רמ״א), שכל העומדים על הקריאה שותפים במעמד.

3. אין שנים קוראין והמקרא — דברים שבכתב בעל פה (גיטין ס׳:)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «לא יקראו שנים, אלא העולה קורא וש״צ שותק, או ש״צ קורא והעולה לא יקרא בקול רם; ומכל מקום צריך הוא לקרות עם ש״צ כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, אלא שצריך לקרות בנחת שלא ישמיע לאזניו». סעיף ג׳: «יש נוהגים להעמיד מי שמקרא לעולה מלה במלה, ואחר שגומר המקרא המלה אומרה העולה». סעיף ה׳: «אין הצבור רשאים לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הקורא, ואין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור».
שורש הדין: טעם «לא יקראו שנים» — תמצית: תרי קלי לא משתמעי, שאין שני קולות נשמעים כאחד ואין הציבור שומע התורה כתיקונה. ולכן העולה קורא וש״ץ שותק, או ש״ץ קורא — ואז העולה קורא בנחת, שלא ישמיע לאזניו, כדי שלא תהא ברכתו לבטלה (שבירך «אשר בחר בנו» וצריך שתהא קריאה אחריה). ובסעיף ה׳ — סדר האמן: אין הצבור עונים עד שתכלה הברכה, ואין הקורא מתחיל עד שיכלה האמן, שלא יתערבו הקולות.
קושיא — המקרא מכוון בעל פה, והלא דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה? העולה קורא מן הכתב, ומדין קדושת הכתב (גיטין ס׳:) אין אומרים תורה שבכתב על פה; ואם כן המקרא (סעיף ג׳) המכוון לעולה מלה במלה — הרי הוא מוציא דברי תורה מפיו שלא מן הכתב, ואיך התירוהו?
תירוץ: אין המקרא קורא אלא מכוון ומסייע — העולה הוא הקורא מן הכתב, ורק לאחר שגומר המקרא המלה «אומרה העולה» מן הספר. נמצא שיציאת ידי חובת הקריאה בכתב היא בפי העולה הרואה בספר, והמקרא כמראה באצבע וכמסייע לזכרון, ולא כאומר תורה שבכתב על פה לחובת הרבים. ולזה דקדק מרן «ואחר שגומר המקרא המלה אומרה העולה» — שהעולה הוא העיקר. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — «בנחת שלא ישמיע לאזניו»: ונפקא מינה בעולה שהשמיע לאזניו בלבד, ובקורא עם השליח ציבור בלחש גמור. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — הקורא והמקרא: (א) אין שנים קוראים בקול — או העולה או ש״ץ. (ב) ש״ץ קורא — העולה קורא עמו בנחת שלא תהא ברכתו לבטלה. (ג) המקרא מכוון מלה במלה, והעולה אומרה מן הכתב. (ד) אמן — הצבור עד שתכלה הברכה, והקורא עד שיכלה האמן (סעיף ה׳). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«לא יקראו שנים, אלא העולה קורא וש״צ שותק, או ש״צ קורא והעולה לא יקרא בקול רם... אלא שצריך לקרות בנחת שלא ישמיע לאזניו»; והמקרא מכוון מלה במלה, והעולה אומרה מן הכתב — שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה (גיטין ס׳:).

4. הסרסור · עין הרע · סדר המגדל · קרי וכתיב (סעיפים ד׳, ו׳-ח׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף ד׳: «אם ש״צ רוצה לברך לעצמו ולקרות, צריך שיעמוד אחר אצלו, שכשם שנתנה תורה על ידי סרסור כך אנו צריכים לנהוג בה על ידי סרסור». סעיף ו׳: «יכולים לקרות ב׳ אחים זה אחר זה, והבן אחר האב, ואין מניחין אלא בשביל עין הרע; ואפילו אם א׳ הוא השביעי וא׳ הוא המפטיר, לא יקראו השני בשמו משום עין הרע». סעיף ז׳: «העולה למגדל עולה בפתח שהיא לו בדרך קצרה ממקומו, וירד מהמגדל בדרך אחר שהיא לו בדרך ארוכה עד מקומו; ואם ב׳ הדרכים שוים, עולה בפתח שהיא לו בדרך ימין וירד בפתח שכנגדו». סעיף ח׳: «כל תיבה שהיא קרי וכתיב, הלכה למשה מסיני שתהא נכתבת כמו שהיא בתורה ונקרית בענין אחר».
שורש הדין — הסרסור (סעיף ד׳): טעם ש«כשם שנתנה תורה על ידי סרסור» — הסרסור הוא משה רבנו, שנתנה תורה על ידו, שהיה ממוצע בין הקדוש ברוך הוא לישראל. ולכן אף בקריאת התורה — שהיא כמעמד — צריך שני בני אדם: הקורא וזה העומד אצלו, שלא יהא יחיד עומד לבדו כקורא לעצמו. ומכאן ראיה לצד השני שבחקירה (הקריאה כמעמד סיני).
קושיא — עין הרע (סעיף ו׳): מתירים ואוסרים כאחד? אם יש חשש עין הרע בקריאת קרובים — אף ב׳ אחים לא יקראו זה אחר זה; ואם אין חשש — אף לקרוא השני בשמו יהא מותר. ומאי שנא גוף הקריאה (שהותרה) מן הקריאה בשם (שנאסרה)?
תירוץ: עצם עליית שני אחים או אב ובן זה אחר זה — מותרת, שאין בה פרסום יתר המושך עין הרע. אבל הקריאה בשם («יעמוד פלוני בן פלוני») מפרסמת את הקרבה ברבים, ובה החשש. לכן דקדק מרן «לא יקראו השני בשמו משום עין הרע» — הקריאה מותרת, ורק ההכרזה בשם נמנעת. ואף שהם שביעי ומפטיר (שני עולים נפרדים) — כיון ששניהם קרובים, נמנעים מן ההכרזה בשם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
סדר המגדל וקרי וכתיב (סעיפים ז׳-ח׳): בסעיף ז׳ קבע מרן דרך העלייה והירידה — עולה בדרך הקצרה ויורד בארוכה, ובשוות — עולה מימין ויורד שכנגדו; תמצית: מפני חיבוב המצוה (ממהר לעלות) ודרך כבוד (אינו פונה עורף מיד). ובסעיף ח׳ — «כל תיבה שהיא קרי וכתיב הלכה למשה מסיני», ומעשה באחד שקרא ככתוב בפני גדולי הדור, «והתרו בו שיקרא כפי המסורה ולא רצה, ונדוהו והורידוהו מהתיבה» — שהמסורה מעכבת, ואין הקריאה כתיקונה אלא כמסורת סיני. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — סרסור, עין הרע, מגדל, מסורה: (א) ש״ץ הקורא לעצמו — יעמוד אחר אצלו (סרסור). (ב) ב׳ אחים ואב ובן — קוראים זה אחר זה, ואין קוראים השני בשם (עין הרע). (ג) העלייה בקצרה והירידה בארוכה, ובשוות — ימין. (ד) קרי וכתיב — נכתבת ככתבה ונקראת כמסורתה, והמסרב מנודה ומורד מן התיבה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«כשם שנתנה תורה על ידי סרסור כך אנו צריכים לנהוג בה על ידי סרסור»; ב׳ אחים והבן אחר האב קוראים, «ואין מניחין אלא בשביל עין הרע»; וסדר המגדל — עולה בקצרה ויורד בארוכה; ו«כל תיבה שהיא קרי וכתיב הלכה למשה מסיני».

5. קבלת התורה כמעמד — נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: קריאה מעומד — הקורא כמקבל התורה, ואפילו לסמוך אסור אלא בעל בשר (א׳); אין שנים קוראין — העולה או ש״ץ, והעולה בנחת שלא תהא ברכתו לבטלה (ב׳); המקרא מלה במלה, והעולה אומרה (ג׳); ש״ץ הקורא לעצמו — סרסור אצלו (ד׳); אמן והקריאה זה אחר זה (ה׳); ב׳ אחים ואב ובן — ולא בשם, מפני עין הרע (ו׳); סדר המגדל (ז׳); קרי וכתיב הלכה למשה מסיני (ח׳).
שורש הדין — קבלת התורה כמעמד: תמצית: שני הצירים שבסימן מתאחדים ביסוד אחד — קריאת התורה בציבור כחידוש מעמד הר סיני. מכאן מעומד (שעמדו בסיני), ועל ידי סרסור (כמשה רבנו), ובאימה (סדר האמן, שלא יתערבו הקולות); ומכאן קדושת הכתב — קריאה מן הספר, מקרא המסייע, וקרי וכתיב כמסורת סיני. והשוה סימני קריאת התורה הסמוכים (דיני העולים, הברכות והמנהגים).
קושיא — אם הכל מדין המעמד, למה הוצרך המקרא והקריאה בנחת? אם עיקר הסימן חידוש מעמד הר סיני, היה די בכבוד ובאימה; ולמה נכנסו בו דקדוקי השמעת התורה לרבים (תרי קלי, בנחת, מקרא) שהם מטעם השמעה ולא מטעם מעמד?
תירוץ: אין הצירים סותרים אלא משלימים. הקריאה בציבור מעמד וגם השמעת תורה לרבים — המעמד נותן את הכבוד (מעומד, סרסור, אימה), וההשמעה נותנת את דקדוקי הקול (אין שנים, בנחת, מקרא), שיהא הציבור שומע התורה כתיקונה מן הכתב. וקרי וכתיב מאחד את שניהם: הכתב כמסורת סיני (מעמד), ונקרא כתיקונו (השמעה). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
קריאה מעומד העולה קורא מעומד ואינו סומך; בעל בשר — מותר לסמוך; והחזן עומד עם הקורא (רמ״א).
אין שנים קוראין העולה קורא וש״ץ שותק, או ש״ץ קורא והעולה בנחת שלא ישמיע לאזניו, שלא תהא ברכתו לבטלה.
המקרא מכוון לעולה מלה במלה, ואחר שגומר המקרא — אומרה העולה מן הכתב.
הסרסור והאמן ש״ץ הקורא לעצמו — אחר עומד אצלו (סרסור); אמן והקריאה זה אחר זה (סעיף ה׳).
עין הרע וסדר המגדל ב׳ אחים ואב ובן קוראים, ולא בשם (עין הרע); עולה בקצרה ויורד בארוכה, ובשוות — ימין.
קרי וכתיב נכתבת ככתבה ונקראת כמסורתה (הלכה למשה מסיני); המסרב — נודה ומורד מן התיבה.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
קריאה מעומד מעומד ואינו סומך אלא בעל בשר; החזן עומד קמ״א סעיף א׳ (רמב״ם הלכות תפילה; טור; מרדכי; רמ״א)
אין שנים קוראין ובנחת העולה או ש״ץ; בנחת שלא תהא ברכתו לבטלה קמ״א סעיפים ב׳, ה׳ (תרי קלי לא משתמעי; בית יוסף)
המקרא וקדושת הכתב מכוון מלה במלה, והעולה אומרה מן הכתב קמ״א סעיף ג׳ (דברים שבכתב בעל פה — גיטין ס׳:)
הסרסור ש״ץ הקורא לעצמו — אחר עומד אצלו קמ״א סעיף ד׳ (כשם שנתנה תורה על ידי סרסור)
עין הרע וסדר המגדל וקרי וכתיב אחים ואב ובן — לא בשם; עלייה וירידה; מסורה קמ״א סעיפים ו׳-ח׳ (מהרי״ל; מרדכי; הלכה למשה מסיני)
גמרא: גיטין ס׳: · מגילה (דיני הקורא בתורה) · דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה · תרי קלי לא משתמעי
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילה פרק י״ב) · רא״ש · טור · מרדכי (הלכות קטנות) · מהרי״ל · בית יוסף · שלחן ערוך והגהת הרמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קמ״א · דיני הקורא והמקרא · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l'accueil · סימן קמ״א · ♥ Soutenir

📖Rejoindre une 'havrouta