✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן קמ״ד · שלא לדלג בתורה ודיני ההפטרה
שלא לדלג בתורה מענין לענין ודיני ההפטרה — מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה מפרשה זו לפרשה אחרת (חוץ מחד עניינא); דיני ההפטרה; אין גוללין ספר תורה בציבור; אין קורין לאדם אחד בשני ספרי תורה משום פגם
סימן קמ״ד · ד׳ סעיפים
שלא לדלג בתורה מענין לענין ודיני ההפטרה
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד את דיני הדילוג בקריאה: מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה מפרשה זו לפרשה אחרת — חוץ מבחד עניינא (כגון אחרי מות ואך בעשור ביום הכפורים); דיני ההפטרה (מנביא לנביא אין מדלגין, ובתרי עשר מדלגין); אין גוללין ספר תורה בציבור מפני כבוד הציבור; ואין קורין לאדם אחד בשני ספרי תורה (משום פגם). טקסט עברי, ביאור והסבר של ד׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: שלא לדלג בתורה ודיני ההפטרה — דילוג, הפטרה, גלילת ספר תורה, פגם
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קמ״ד · ד׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לימדונו חז״ל (מגילה כ״ד.): מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה — מדלגין בנביא אבל אין מדלגין בתורה מפרשה זו לפרשה אחרת, דחיישינן שמא תתבלבל דעת השומעים. הסימן עוסק בדילוג (לעבור מענין לענין בקריאה), בדיני ההפטרה, ובשני מנהגים בקריאה בציבור. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ד׳ הסעיפים — דילוג בתורה ובנביא (סעיף א׳), מנהגי ההפטרה (סעיף ב׳), גלילת ספר תורה (סעיף ג׳), שני ספרי תורה ופגם (סעיף ד׳)
1. מקרה מעשי — דילוג בתורה: רק בחד עניינא
2. מקרה מעשי — דילוג בנביא ובתרי עשר
3. מקרה מעשי — קריאה לאדם אחד בשני ספרים: הפגם
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. שלא לדלג בתורה ודיני ההפטרה — ד׳ הסעיפים
לְדַלֵּג — לעבור מענין לענין בקריאה בציבור. שני תחומים: בתורה אין מדלגין מפרשה זו לפרשה אחרת בשני עניינים, דחיישינן שמא תתבלבל דעת השומעים; ובנביא (בהפטרה) מדלגין ביתר חופש, אף בשני עניינים, ובלבד שלא ישהא. ומכאן דיני ההפטרה, ענין גלילת ספר תורה, ודין שני ספרי תורה.
סעיף א׳ — מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה
מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה מפרשה זו לפרשה אחרת. והני מילי בשני עניינים, דחיישינן שמא תתבלבל דעת השומעים; אבל בחד עניינא, כגון אחרי מות ואך בעשור שהכהן גדול קורא ביום הכפורים, מדלגין. והוא שלא יקרא על פה, שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת. ובנביא מדלגין אפילו בשני עניינים, והוא שלא ישהא בדילוג בענין שיעמדו הציבור בשתיקה. והני מילי בנביא אחד, אבל מנביא לנביא אין מדלגין; ובתרי עשר מדלגין מנביא לנביא, ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו.
סעיף א׳: מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה מפרשה זו לפרשה אחרת. והני מילי בשני עניינים, שחוששין שמא תתבלבל דעת השומעים; אבל בענין אחד — כגון «אחרי מות» ו«אך בעשור» שהכהן גדול קורא ביום הכפורים — מדלגין. ובלבד שלא יקרא על פה, שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת. ובנביא מדלגין אפילו בשני עניינים, ובלבד שלא ישהא בדילוג עד שיעמדו הציבור בשתיקה. ודין זה בנביא אחד, אבל מנביא לנביא אין מדלגין; ובתרי עשר מדלגין מנביא לנביא, ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו.
שני תחומים. בתורה אין מדלגין מענין לענין (שני עניינים) — שמא תתבלבל דעת השומעים; אבל בענין אחד (חד עניינא), כגון שני עניני יום הכפורים, מדלגין, ובלבד שלא יקרא על פה (דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה). בנביא מדלגין אף בשני עניינים, ובלבד שלא ישהא; מנביא לנביא אין מדלגין — חוץ מתרי עשר (הנחשבים ספר אחד), ולעולם לא מסוף הספר לתחלתו.
סעיף ב׳ — דיני ההפטרה: מנהגי חתן וראש חודש
נוהגין בשבת שיש בו חתן לומר אחר הפטרת השבוע שנים או שלשה פסוקים מהפטרת שוש אשיש. וכשחל ראש חודש בשבת וביום א׳, אחר שמפטירין ההפטרה בשבת אומרים פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת מחר חודש, ואין למחות בידם.
סעיף ב׳: נוהגין בשבת שיש בה חתן לומר אחר הפטרת השבוע שנים או שלשה פסוקים מהפטרת «שוש אשיש». וכשחל ראש חודש בשבת וגם ביום ראשון שאחריו, אחר שמפטירין את הפטרת השבת אומרים פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת «מחר חודש», ואין למחות בידם.
שני מנהגים סביב ההפטרה. בשבת חתן מוסיפין פסוקים משוש אשיש (ישעיהו ס״א-ס״ב, שמזכיר שמחת חתן וכלה). וכשחל ראש חודש בשבת ולמחרתו ביום א׳, מוסיפין פסוק ראשון ואחרון ממחר חודש (שמואל א׳ כ׳). והשולחן ערוך מסיים ואין למחות בידם — אין לבטל את המנהגים הללו.
סעיף ג׳ — גלילת ספר תורה בציבור
אין גוללין ספר תורה בציבור מפני כבוד הציבור. ואם אין להם אלא ספר תורה אחד והם צריכים לקרות בשני עניינים, גוללים, וידחה כבוד הציבור.
סעיף ג׳: אין גוללין ספר תורה בציבור [כדי לעבור למקום אחר] מפני כבוד הציבור [שיצטרכו להמתין]. ואם אין להם אלא ספר תורה אחד והם צריכים לקרות בשני עניינים, גוללים, וכבוד הציבור נדחה.
להטריח את הציבור בעוד גוללים את ספר התורה עד מקום אחר פוגע בכבוד הציבור. לכן עדיף להכין ספר שני גלול מראש. אבל אם אין אלא ספר אחד וצריך לקרות בשני עניינים (כגון פרשת השבוע וקריאת המועד), גוללים — וכבוד הציבור נדחה מפני הצורך.
סעיף ד׳ — שני ספרי תורה ופגם
אין קורין לאדם אחד בשני ספרי תורה משום פגמו של ראשון. אבל שלשה גברי בשלשה ספרים, כגון ראש חודש טבת שחל להיות בשבת, ליכא משום פגם.
סעיף ד׳: אין קורין לאדם אחד בשני ספרי תורה משום פגמו של ראשון [פירוש: שנראה כפוגם ומטיל דופי בראשון]. אבל שלשה גברי בשלשה ספרים — כגון ראש חודש טבת שחל להיות בשבת — ליכא משום פגם.
אילו היו קוראים לאדם אחד בשני ספרי תורה זה אחר זה, היה נראה שעזבו את הראשון מפני שהוא פסול — זהו פגמו של ראשון. לכן מחלקים את העליות בין כמה אנשים. אבל שלשה אנשים בשלשה ספרים — כגון ראש חודש טבת שחל בשבת (חנוכה: פרשה, ראש חודש, חנוכה) — ליכא משום פגם, שלכל ספר קורא משלו.
הסימן במשפט אחד: מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה מענין לענין (חוץ מחד עניינא, ולעולם לא על פה); בנביא מדלגין אף בשני עניינים, ומנביא לנביא אין מדלגין חוץ מתרי עשר; שני מנהגי הפטרה (חתן, ראש חודש); אין גוללין ספר תורה בציבור אלא בשעת הצורך; ואין קורין לאדם אחד בשני ספרים (משום פגם), אבל שלשה בשלשה — ליכא פגם.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — דילוג בתורה
מצב: הקורא רוצה לעבור מפרשה בתורה לפרשה אחרת שלאחריה. האם רשאי?
הנהגה: בתורה אין מדלגין מענין לענין (שני עניינים), שמא תתבלבל דעת השומעים. אבל בענין אחד (חד עניינא) — כגון שני עניני יום הכפורים — מדלגין, ובלבד שלא יקרא על פה. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 2 — דילוג בנביא (בהפטרה)
מצב: בהפטרה, הקורא מבקש לדלג פסוקים, או אף לעבור לנביא אחר. האם מותר?
הנהגה: בנביא אחד מדלגין אף בשני עניינים, ובלבד שלא ישהא עד שיעמדו הציבור בשתיקה. מנביא לנביא אין מדלגין — חוץ מתרי עשר, ולעולם לא מסוף הספר לתחלתו. ולפרטים — כהוראת הרב.
מקרה 3 — קריאה לאדם אחד בשני ספרים
מצב: ביום שקוראים בו בשני ספרי תורה, האם אפשר לקרוא לאותו אדם בשניהם?
הנהגה: לא — אין קורין לאדם אחד בשני ספרי תורה משום פגמו של ראשון, שנראה כמטיל דופי בראשון. אבל כשיש שלשה ספרים לשלשה אנשים (כגון ראש חודש טבת שחל בשבת), ליכא משום פגם. ולמקרי הגבול — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- למה אין מדלגין בתורה מענין לענין, ומהו החשש (סעיף א׳)?
- מתי כן מדלגין בתורה, ובאיזה תנאי (סעיף א׳)?
- מה הדין בדילוג בנביא, ומה בענין תרי עשר (סעיף א׳)?
- למה אין גוללין ספר תורה בציבור, ומתי כן גוללים (סעיף ג׳)?
- מהו פגמו של ראשון ומתי אין חוששין לו (סעיף ד׳)?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה (מגילה כ״ד.), סברת שמא תתבלבל דעת השומעים ; חד עניינא — אחרי מות ואך בעשור (יומא ס״ט:), שלא יקרא על פה ; מנביא לנביא אין מדלגין ובתרי עשר מדלגין, כבוד הציבור ופגם ראשון
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 🌉 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : דף-גשר — אדמו״ר הזקן לא כתב סימן זה; הפניה לרמות 1-3 ולסידור אדמו״ר הזקן