✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן קמ״ה · דיני המתרגמין
דיני המתרגמין — בימי חכמי הגמרא היו נוהגים לתרגם כדי שיבינו העם: סדר הקורא והמתרגם (פסוק אחד בכל פעם, בלי להגביה קול, ובלי לסייע); קטן מתרגם על ידי גדול; והאידנא לא נהגו לתרגם, כיון שאין מבינים אותו
סימן קמ״ה · ג׳ סעיפים
דיני המתרגמין
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד את דיני התרגום של הקריאה: בימי חכמי הגמרא היו נוהגים לתרגם כדי שיבינו העם; הקורא והמתרגם מתקדמים פסוק אחד בכל פעם, בלי שאחד יגביה קולו על חברו, והקורא אינו מסייע למתרגם (שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה); קטן מתרגם על ידי גדול; והאידנא לא נהגו לתרגם. טקסט עברי, ביאור והסבר של ג׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: דיני המתרגמין — הקורא והמתרגם, קטן מתרגם על ידי גדול, האידנא לא נהגו לתרגם
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קמ״ה · ג׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
סימן זה הוא המשך לדיני קריאת התורה בציבור: לאחר הקורא היה בא המתורגמן, שהיה מתרגם כל פסוק לארמית — כדי שיבינו העם. הסימן קובע את הסדר שבין השניים (פסוק ואחריו תרגומו), שוויון קולותיהם, איסור הסיוע למתרגם, דין הקטן המתרגם, והמנהג בזמן הזה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ג׳ הסעיפים — סדר הקורא והמתרגם (סעיף א׳), קטן מתרגם על ידי גדול (סעיף ב׳), האידנא לא נהגו לתרגם (סעיף ג׳)
1. מקרה מעשי — קצב פסוק ותרגום, בלי להגביה קול ובלי לסייע
2. מקרה מעשי — המתורגמן: מי מתרגם, ולמי
3. מקרה מעשי — המנהג בזמן הזה: האידנא לא נהגו לתרגם
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. דיני המתרגמין — ג׳ הסעיפים
הַמְּתַרְגְּמִין — בימי המשנה והגמרא היתה הארמית לשון המדוברת, ולא כל העם הבין עוד את לשון הקודש שבתורה. על כן תיקנו שלאחר כל פסוק שנקרא, יתרגמנו המתורגמן לארמית — כדי שיבינו העם. שני יסודות עולים מכאן: סדר מדויק בין הקורא למתרגם (פסוק אחר פסוק); והבחנה ברורה בין הכתוב (התורה) לבין תרגומו שבעל פה — שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה.
סעיף א׳ — סדר הקורא והמתרגם
בימי חכמי הגמרא היו נוהגים לתרגם כדי שיבינו העם. אין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יותר מפסוק אחד, ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא, ואין הקורא רשאי לקרות פסוק אחר עד שיכלה התרגום מפי המתרגם. ואין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מהמתרגם, ולא המתרגם יותר מהקורא. ואין הקורא רשאי לסייע למתרגם, שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה.
סעיף א׳: בימי חכמי הגמרא היו נוהגים לתרגם כדי שיבינו העם. אין הקורא רשאי לקרות למתרגם יותר מפסוק אחד; אין המתרגם מתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא; ואין הקורא קורא פסוק אחר עד שיכלה התרגום מפי המתרגם. אין הקורא מגביה קולו יותר מהמתרגם, ולא המתרגם יותר מהקורא. ואין הקורא רשאי לסייע למתרגם, שלא יאמרו שהתרגום כתוב בתורה.
קצב של שני שלבים. הקורא נותן פסוק אחד — ולא יותר — וממתין; המתרגם מתחיל רק לאחר שיכלה הפסוק; והקורא ממשיך רק לאחר שיכלה התרגום. אין אחד מגביה קולו על חברו — לכבוד הכתוב ותרגומו כאחד. ולבסוף אין הקורא מסייע (מקריא) למתרגם: שאם לא כן יאמרו שהתרגום כתוב בתורה, ואינו אלא תורה שבעל פה.
סעיף ב׳ — קטן מתרגם על ידי גדול
קטן מתרגם על ידי גדול, אבל אינו כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן.
סעיף ב׳: קטן מתרגם על ידי גדול (כשהגדול קורא את הפסוק), אבל אינו כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן (כשהקטן קורא).
התרגום אינו הקריאה עצמה, ולכן יכול להיעשות על ידי קטן כשהגדול קורא את הפסוק. אבל להיפך — גדול שיתרגם בעוד קטן קורא — אינו כבוד לגדול: שאין זה מכובד להעמידו כמתרגם תחת קריאתו של קטן.
סעיף ג׳ — האידנא לא נהגו לתרגם
האידנא לא נהגו לתרגם, משום דמה תועלת בתרגום כיון שאין מבינים אותו.
סעיף ג׳: האידנא (בזמן הזה) לא נהגו לתרגם, משום דמה תועלת בתרגום כיון שאין מבינים אותו.
כל מנהג התרגום עמד על תכליתו: להבין את העם. משבטלה הארמית מלהיות לשון מדוברת, שוב אין התרגום מביא הבנה זו, ולכן אין מתרגמים עוד בשעת הקריאה — מה תועלת בתרגום כיון שאין מבינים אותו. (חובת היחיד של שנים מקרא ואחד תרגום בכל שבוע — נשארת במקומה בפני עצמה.)
הסימן במשפט אחד: לשעבר היו מתרגמים כדי שיבינו העם — הקורא והמתרגם מתקדמים פסוק אחד בכל פעם, בקול שווה, והקורא אינו מסייע למתרגם (שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה); קטן מתרגם על ידי גדול ולא להיפך; והאידנא לא נהגו לתרגם, שאין מבינים עוד את הארמית.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — קצב הקורא והמתרגם
מצב: משחזרים קריאה עם תרגום (כבימי חז״ל). כיצד מתואמים הקורא והמתרגם ?
הנהגה: הקורא אומר פסוק אחד ושותק; המתרגם מתחיל רק לאחר שיכלה הפסוק, והקורא חוזר רק לאחר שיכלה התרגום. אין אחד מהם מגביה קולו על חברו, והקורא אינו מקריא את התרגום למתרגם. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 2 — מי יהיה המתורגמן
מצב: מי יכול למלא את תפקיד המתרגם, ולמי ?
הנהגה: קטן יכול לתרגם כשהגדול קורא את הפסוק (קטן מתרגם על ידי גדול). אבל אין מעמידים גדול כמתרגם תחת קריאת קטן: שאין זה כבוד לגדול. ולפרטים — כהוראת הרב.
מקרה 3 — האם מתרגמים בזמן הזה ?
מצב: האם עדיין מתרגמים את הקריאה פסוק אחר פסוק בזמן הזה ?
הנהגה: לא — האידנא לא נהגו לתרגם: אין נוהגים עוד לתרגם בשעת הקריאה, שאין תרגום הארמית מביא עוד את ההבנה המבוקשת (כיון שאין מבינים אותו). על כן קוראים את התורה בלי תרגום מלווה. ולמנהגי המקומות (כגון תרגום קטעים מסוימים) — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מדוע תיקנו לתרגם את הקריאה בימי חז״ל (סעיף א׳) ?
- כמה פסוקים נותן הקורא בכל פעם, ומי ממתין למי (סעיף א׳) ?
- מדוע אין הקורא רשאי לסייע למתרגם (סעיף א׳) ?
- האם קטן מתרגם, ולמי — ומדוע לא להיפך (סעיף ב׳) ?
- מדוע בזמן הזה אין מתרגמים (סעיף ג׳) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — תקנת התרגום (מגילה כ״א:) — אחד קורא ואחד מתרגם ; גדר פסוק אחד ואיסור הסיוע — שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה ; האידנא לא נהגו לתרגם — בטלה התקנה משום דמה תועלת
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : דף מעבר — אדמו״ר הזקן לא כתב סימן זה; הפניה למחבר (רמות 1-3) ולסידורו