סימן קנ״ט · הכלי והמים לנטילה

📑 תוכן הלימוד

א. הכלי והמים לנטילה — כ׳ הסעיפים

סעיף א׳ — אין נוטלים אלא בכלי · מחזיק רביעית

אין נוטלים לידים אלא בכלי וכל הכלים כשרי׳ ואפילו כלי גללים [פירוש כלים עשוים מרפת בקר ועפר] וכלי אבנים וכלי אדמה וצריך שיהא מחזיק רביעית ואם ניקב בכונס משקה דהיינו שאם ישימו אותו על משקים יכנסו בתוכו דרך הנקב והוא גדול מנקב שהמשקים שבתוך הכלי יוצאים בו אז בטל מתורת כלי ואין נוטלים ממנו לידים ואפילו אם הוא מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה.

סעיפים ב׳-ה׳ — גדרי הכלי

והני מילי כשנוטל דרך פיו למעלה שמה שממנו מן הנקב ולמעלה אינו חשוב ככלי ונמצאו שאין המים באים על ידו מהכלי אבל אם נוטל דרך הנקב שרי כיון שמחזיק רביעית ממנו ולמטה. [ג] כלי שמחזיק רביעית כשסומכים אותו ואם לא יסמכוהו ישפכו המים ולא ישאר בו רביעית אינו כלי הלכך מגופה של חבית שהיא חדה ואינה מקבלת רביעית שלא מסומכת אין נוטלים ממנה ואם הרחיבה מלמטה עד שמקבלת רביעית כשהיא יושבת שלא מסומכת נוטלים ממנה. [ד] חמת וכפישה שהם מיני נאדות של עור שתקנן ועשה להם בית מושב נוטלים מהם אבל שק וקופה שהתקינן לשבת בלא סמיכה וזפתן בזפת עד שהם מקבלים משקים אין נוטלין מהם לידים לפי שאינם עשויים לקבל משקים והוא הדין לכובעים של לבדים (פירוש בגד קשה פילטר״ז בלע״ז) אפי׳ כשהם קשים כל כך שמקבלי׳ מים ואינ׳ זבים מהם מ״מ אינם עשויים לקבל מים ומכל מקום על ידי הדחק מותרים שעוברי דרכים רגילים לשתות בהם. [ה] כלי שתחלת תיקונו כך שאינו יכול לעמוד בלא סמיכ׳ ואין משתמשין בו אלא על ידי סמיכה חשיב שפיר כלי לפיכך כלי שהוא מלא נקבי׳ מתחתיו ופיו צר למעל׳ וכשמניח אדם אצבעו עליו אין המי׳ יוצאי׳ וכשמסירו המים יוצאים מותר ליטול ממנו אע״פ שאינו מחזיק כלום כיון שעשוי לקבלה בענין זה וזה עיקר תשמישו נקרא כלי. הגה: וכ״ש כלי שיש בו ברזא למטה הואיל ומתחלה נעשה לקבל על ידי כך [טור ב״י].

סעיף ו׳ — לא יתן בחפניו : נוטלים מן הכלי

לא יתן מים לחברו בחפניו שאין נוטלים אלא מן הכלי והוא הדין אם נטל ידו אחת מהכלי ושפך ממנו לידו אחרת דאינו כלום ור״ת מתיר בזו כיון שתחילת נטילה לידו אחת היתה מן הכלי והוא שהיתה ידו הראשונה טהורה כגון ששפך עליה רביעית בבת אחת. הגה: ונהגו להקל כדברי ר״ת אבל הסברא הראשונ׳ היא עיק׳ לכן יש להחמי׳ לכתחל׳.

סעיף ז׳ — כח גברא : המים באים מכח אדם

צריך שיבואו המי׳ מכח נותן לפיכך צינור שדולה מים מן היאור ושופך בו ונמשכים ממנו המים להשקות השדה אינו יכול ליתן ידיו לתוכו כדי שיקלחו המים עליה׳ מפני שאינם באים מכח אדם שכבר פסק כח השופך ואם משים ידיו קרוב למקום השפיכה אף שאינו משים אותה תחת השפיכה ממש עלתה לו נטילה דכל זמן שהם קרובים למקו׳ השפיכה עדיין מכחו הם באים. ואם הטביל ידיו לתוך הצנור הזה אינם טהורות מכח טבילה מפני שהם שאובים וה״מ בדולה ששופך ונותן לתוך הצנור עצמו אבל אם נותן אותם חוץ לצנור וממשיך אותם לצנור והטביל בו ידיו טהורות דשאובים שהמשיכוה כשרה ואפי׳ דולה ונותן לתוך החריץ עצמו אם הדלי נקוב מאחוריו בכונס משקה ובעוד ששופך דרך פיו לצנור מקלח מאחוריו ליאור מטביל בו את הידים וטהורות דחשיבי כאילו הטביל ביאור דנצוק זה מחבר הכלי ליאור וחשיבי מים שבצנור מחוברים למימי היאור אף על גב דנצוק כזה לא חשיב חיבור לענין טבילה ויש חולקין בזה ואומרים דגם לנט״י לא חשיב חיבור. הגה: אין ליטול ידיו מאותן אבנים הקבועים לכותל ועשה להם בית קבול וברזא אבל אם היו כלים תחילה וחברם לכותל נוטלים ממנו [אגודה פ׳ המוכר בית].

סעיפים ח׳-י׳ — כלי מחובר לקרקע והחבית

אם הכניס ידיו בתוך כלי של מים ושכשך ידיו בהם אם הכלי מחובר לקרקע לא עלתה לו נטילה ואם אינו מחובר לקרקע י״א שעלתה לו נטילה וי״א שלא עלתה לו ובשעת הדחק יכול לסמוך על דברי המתירים ואם אחר כך נזדמן לו ליטול בדרך נטילה נוטל בלא ברכה. [ט] חבית שיש בה מים מניחה על ברכיו ונוטל ממנה לידים ואם היתה מוטה בארץ והמים מקלחים ממנה או שעומדת והמים יוצאים דרך הנקב שבה ונתן ידיו שם לא עלתה לו נטילה ואם היתה ברזא [פירוש דבר סותם הנקב ספינ״ה בלע״ז] בנקב והסירה וקבל המים על ידיו חשיב שפיר כח גברא וצריך להחזירה ולהסירה בכל שפיכה ושפיכה. [י] אם הטה חבית מלאה מים והלך וישב לו והחבית שופכת מים כל היום מחמת הטייתו ונטל ידיו ממנה עלתה לו נטילה.

סעיפים י״א-י״ג — מי נותן, והכוונה

הכל כשרים ליתן מים לידים אפי׳ חרש שוטה וקטן עכו״ם ונדה [ואיכא מאן דאמר דקטן פחות מבן ו׳ דינו כקוף] (הגהות אשירי פ״ב דברכות). [יב] אם הקוף [פי׳ מין חיה סימי״א בלע״ז] נותן מים לידים יש פוסלים ויש מכשירים ונראו דבריהם (ומ״מ יש להחמיר). [יג] ולכתחלה יכוין הנוטל לנטילה המכשרת לאכיל׳ [וכוונת נותן נמי מועיל אפי׳ לכתחלה אפי׳ שלא כוון הנוטל כלל] [רשב״א סימן תק״י].

סעיפים י״ד-כ׳ — טבילת ידים

הטביל ידיו במי מעיין אפילו אין בו מ׳ סאה עלתה לו טבילה כל שמתכסים ידיו בהם בבת אחת ואם הטבילם במי מקוה י״א שדינו כמעיין וי״א שצריך מ׳ סאה ונקטי׳ כדברי המיקל. [ויש להחמיר לכתחלה]. [טו] מי גשמים שהם זוחלים [פי׳ נמשכים והולכים שאינם מכונסים] ויש בהם מ׳ סאה יש להסתפק אם טובל בהם ידיו. [טז] ארבעי׳ סאה מים שאובי׳ שבקרקע להרמב״ם אין מטבילין בהם את הידי׳ ולהראב״ד מטבילין ושאוב׳ שהמשיכו׳ כולה גם להרמב״ם מטבילין בהם הידי׳. [יז] לא יטול מהנהר מים בידו אחת ויתן על ידו השני׳ לפי שאין כאן לא נטילה ולא טבילה. [יח] ידו אחת בנטיל׳ וידו אחת בטביל׳ ידיו טהורו׳. [יט] המטביל ידיו אין צריך שתי פעמים ולא ניגוב ולא להגביה ידיו. [כ] המטביל ידיו אינו מברך על טביל׳ ידים אלא על נטילת ידים [ויש אומרים דמברכין על טבילת ידים וכן עיקר] [טור ומרדכי פרק אלו דברים וסמ״ג ואגור].

מקרים מעשיים

מקרה 1 — איזה כלי ואיזה שיעור

מקרה 2 — המים מכח אדם

מקרה 3 — מי נותן המים, וטבילה

שאלות להבנה

להעמיק עוד