✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן ק״ס · איזו מים כשרים לנטילה

איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה — מים שנשתנו מראיהן פסולים ; עשה בהם מלאכה פסולים, אך אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובים ; חמי האור וחמי טבריה ; מים מלוחים או סרוחים ; שלג וברד ומי פירות ; שיעור רביעית מכונס במקום אחד
סימן ק״ס · ט״ו סעיפים
איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

סימן זה מלמד אילו מים כשרים לנטילת ידים ואילו פסולים: מים שנשתנו מראיהן פסולים ; מים שנעשתה בהם מלאכה פסולים, אך אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובים — לא במקוה ומעיין המחוברים. הוא דן במים חמים (חמי האור, חמי טבריה), במים מלוחים או סרוחים, בשלג וברד ומלח שריסקן, במי פירות, ובשיעור המים (רביעית מכונס במקום אחד). טקסט עברי, ביאור והסבר של ט״ו הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה — שינוי מראה, מלאכה, מים שאובים, חמי טבריה, מים פסולים ורביעית
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״ס · ט״ו סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

לאחר שראינו שנטילת ידים לפת מצוה היא ובאיזה כלי נוטלין (סימן קנ״ט), סימן זה מברר את המים עצמם: צריכים הם להיות ראוים לנטילה — שלא נשתנה מראיהם, שלא נעשתה בהם מלאכה, ושראוים הם לשתיית הכלב. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית (מים בספק, מים חמים מן הברז, השיעור) — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. ט״ו הסעיפים — שינוי מראה (סעיף א׳), מלאכה נעשתה בהם (סעיפים ב׳-ג׳), בהמה ומים שאובים (סעיפים ד׳-ה׳), חמי האור וטבריה (סעיפים ו׳-ח׳), מים פסולים ומי פירות (סעיפים ט׳-י״ב), שיעור רביעית (סעיפים י״ג-ט״ו)
1. מקרה מעשי — אילו מים פסולים (שינוי מראה, מלאכה)
2. מקרה מעשי — מים חמים (חמי האור וחמי טבריה)
3. מקרה מעשי — שיעור המים (רביעית מכונס)
+ שאלות להבנה ולהעמקה

א. איזו מים כשרים ואיזו פסולים — ט״ו הסעיפים

אֵיזוֹ מַיִם כְּשֵׁרִים וְאֵיזוֹ פְּסוּלִים לַנְּטִילָה — המים שנוטלים על הידים קודם הפת צריכים תנאים. הסימן פוסל מים שנשתנו מראיהן, מים שנעשתה בהם מלאכה (אך רק במים שאובים), ומים מלוחים סרוחים או מרים שאין הכלב יכול לשתות מהם, וקובע את השיעור הדרוש (רביעית מכונס במקום אחד). כן מבאר מים חמים, שלג ומלח שריסקן, ומי פירות.

סעיף א׳ — מים שנשתנו מראיהן

מים שנשתנו מראיהן בין מחמת עצמן בין מחמת דבר שנפל לתוכן בין מחמת מקומם פסולים.
סעיף א׳: מים שנשתנו מראיהן בין מחמת עצמן בין מחמת דבר שנפל לתוכן בין מחמת מקומם פסולים.
המים צריכים להישאר מים. אם נשתנה מראיהם (הצבע או הצלילות) — שוב אינם קרויים מים לענין נטילה, בכל סיבה שהיא (מחמת עצמן, מחמת דבר שנפל לתוכן וצבעם, או מחמת מקומם). ואז הם פסולים.

סעיפים ב׳-ג׳ — מלאכה נעשתה בהם

עשה במים מלאכה או ששרה בהם פתו פסולים ; ואם הדיח בהם כלים פסולים, ואם היו כלים מודחים או חדשים כשרים. מים שלפני הנפח אף על פי שלא נשתנו מראיהן פסולים, ושלפני הספר אם נשתנו מראיהם פסולים ואם לאו כשרים.
סעיף ב׳: עשה במים מלאכה או ששרה בהם פתו פסולים ; ואם הדיח בהם כלים פסולים, ואם היו כלים מודחים או חדשים כשרים. סעיף ג׳: מים שלפני הנפח אף על פי שלא נשתנו מראיהן פסולים, מפני שבידוע שנעשה בהם מלאכה דהיינו שכיבה בהם הברזל ; ושלפני הספר אם נשתנו מראיהם פסולים ואם לאו כשרים.
מים שנשתמשו בהם. מים ששימשו למלאכה (הדחת כלים, כיבוי ברזל, שריית פת) יצאו מכלל נטילה. שני חריגים: כלים מודחים או חדשים אינם מלאכה. לפני הנפח — המים בחזקת ששימשו (ולכן פסולים אף בלי שינוי מראה) ; לפני הספר — הכל תלוי במראיהם.

סעיפים ד׳-ה׳ — בהמה, ואין המלאכה פוסלת אלא בשאובים

מים ששתו מהם התרנגולים או שלקק מהם הכלב יש מי שפוסל ואין דבריו נראין, אלא בין באלו בין בכל שאר בהמה חיה ועוף יש להכשיר. אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובים בין שהם בכלים בין שהם בקרקע, אבל לא במי מקוה או מעיין בעודם מחוברים.
סעיף ד׳: מים ששתו מהם התרנגולים או שלקק מהם הכלב יש מי שפוסל ואין דבריו נראין, אלא בין באלו בין בכל שאר בהמה חיה ועוף יש להכשיר. סעיף ה׳: אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובים בין שהם בכלים בין שהם בקרקע, אבל לא במי מקוה או מעיין בעודם מחוברים.
חילוק יסודי. עצם ששתתה מהם בהמה אינה פוסלת (והדעה הפוסלת אינה נראית). ובעיקר: דין המלאכה אינו אלא במים שאובים ; מי מקוה או מעיין המחוברים למקורם אינם נפסלים במלאכה — מים חיים הם שלא נתלשו.

סעיפים ו׳-ח׳ — חמי האור וחמי טבריה

חמי האור נוטלים מהם לידים אפילו הן חמין שהיד סולדת בהם. חמי טבריה יכול להטביל בהם את הידים אבל ליטול מהם בכלי לא. טעם פיסול חמי טבריה לנטילה מפני שהם מרים ואינם ראוים לשתיית הכלב ; אבל אם ימצאו מים חמין נובעין שהם ראוים לשתיית הכלב נוטלין מהם לידים.
סעיף ו׳: חמי האור נוטלים מהם לידים אפילו הן חמין שהיד סולדת בהם. סעיף ז׳: חמי טבריה יכול להטביל בהם את הידים אבל ליטול מהם בכלי לא. סעיף ח׳: טעם פיסול חמי טבריה לנטילה מפני שהם מרים ואינם ראוים לשתיית הכלב ; אבל אם ימצאו מים חמין נובעין שהם ראוים לשתיית הכלב נוטלין מהם לידים.
חמין אינם פסולים. מים שהוחמו באור כשרים אף רותחים. חמי טבריה הם מקרה מיוחד: אפשר להטביל בהם ידים (מחוברים כמקוה) אך אין לנטול מהם בכלי ; והטעם העמוק — מרירותם שאינם ראוים לשתיית הכלב. וכאן מתגלה הכלל: מים שהכלב יכול לשתות מהם.

סעיפים ט׳-י״ב — מים פסולים, דבר שתחלתו מן המים, ספק, שלג ומי פירות

מים מלוחים או סרוחים או מרים שאין הכלב יכול לשתות מהם פסולים לנטילת ידים אף על פי שכשרים למי מקוה לטבילה. נוטלים ידים בכל דבר שתחלתו מן המים, כגון יבחושים אדומים או שומן דג. השלג והברד והכפור והגליד והמלח אם ריסקן עד שיעשו מים נוטלין מהם וטובלין בהם אם יש בהם כשיעור.
סעיף ט׳: מים מלוחים או סרוחים או מרים שאין הכלב יכול לשתות מהם פסולים לנטילת ידים אף על פי שכשרים למי מקוה לטבילה. סעיף י׳: נוטלים ידים בכל דבר שתחלתו מן המים, כגון יבחושים אדומים או שומן דג. סעיף י״א: מים שיש לו ספק אם נעשה בהם מלאכה או אם יש בהם כשיעור או אם הם טמאים או אם נטל ידיו — טהור ; ויש מי שאומר שאם יש לו מים אחרים יטול ויוציא עצמו מן הספק. סעיף י״ב: השלג והברד והכפור והגליד והמלח אם ריסקן עד שיעשו מים נוטלין מהם וטובלין בהם אם יש בהם כשיעור.
הכלל: ראוי לשתיית הכלב. מים מלוחים סרוחים או מרים שאין הכלב שותה מהם פסולים לנטילה (אף שכשרים למקוה). ולעומת זאת נוטלים בכל דבר שתחלתו מן המים. שלג, ברד ומלח שריסקן עד שנעשו מים — כשרים. ובמי פירות ויין — יש מי שאומר שראוים בשעת הדחק ; ולמעשה כהוראת הרב.

סעיפים י״ג-ט״ו — שיעור רביעית

צריך שיהא במים רביעית. צריך שיהא רביעית מכונס במקום אחד, שאם נטל משמינית וחזר ונטל משמינית ידיו טמאות כשהיו. רביעית שאמרו בין לידיו של גדול בין לידיו של קטן ; שאין נוטלין בפחות מחצי לוג יותר משני בני אדם.
סעיף י״ג: צריך שיהא במים רביעית ; והני מילי לאחד, אבל לשנים שבאו ליטול כאחד האחרון אין צריך. סעיף י״ד: צריך שיהא רביעית מכונס במקום אחד, שאם נטל משמינית וחזר ונטל משמינית ידיו טמאות כשהיו. סעיף ט״ו: רביעית שאמרו בין לידיו של גדול בין לידיו של קטן ; שאין נוטלין בפחות מחצי לוג יותר משני בני אדם.
רביעית מכונס. השיעור המזערי רביעית לכל נטילה, וצריך שיהא מכונס במקום אחד: שתי שמיניות אינן מצטרפות. שיעור זה שוה לגדול ולקטן. ובכמויות גדולות (חצי לוג, לוג) כמה בני אדם נוטלים מכלי אחד. וליישום (ברז, כמויות ממשיות) — כהוראת הרב.
הסימן במשפט אחד: מי הנטילה צריכים להיות מים ממש — שלא נשתנה מראיהם (נשתנו מראיהן), שלא נעשתה בהם מלאכה (אך רק בשאובים, לא במקוה ומעיין), ושהכלב יכול לשתות מהם (לא מלוחים ולא סרוחים) ; חמי האור כשרים, חמי טבריה לטבילה בלבד ; וצריך רביעית מכונס במקום אחד.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — אילו מים פסולים

מצב: מים בכלי צבעם עכור, או ששימשו להדחת כלי מלוכלך. האם אפשר לנטול בהם ?
הנהגה: לא בשני המקרים. מים שנשתנה מראיהם (נשתנו מראיהן) פסולים, ומים שנעשתה בהם מלאכה (הדחת כלי מלוכלך, שריית פת) פסולים. אך שים לב: פסול המלאכה אינו אלא במים שאובים — לא במי מקוה או מעיין המחוברים. ולמקרי הגבול (מים מן הברז, מי הדחה) — כהוראת הרב.

מקרה 2 — מים חמים

מצב: אין לו אלא מים חמים מן הדוד, חמים עד שהיד נכוית. האם אפשר לנטול בהם ?
הנהגה: כן. מים שהוחמו באור (חמי האור) — נוטלים בהם אף כשהם חמין שהיד סולדת בהם. החום אינו פוסל את המים. (חמי טבריה הטבעיים — חמי טבריה — מקרה מיוחד: מטבילין בהם ידים אבל אין נוטלין מהם בכלי.) ולפרטים — כהוראת הרב.

מקרה 3 — שיעור המים

מצב: כמה מים צריך, והאם אפשר לשפוך בשתי פעמים כמות מועטת ?
הנהגה: צריך לכל הפחות רביעית (רביעית) לכל נטילה, ובעיקר מכונס במקום אחד (מכונס במקום אחד). שתי שמיניות אינן מצטרפות — הידים יישארו טמאות. השיעור שוה לגדול ולקטן. ולסדר השפיכה ולכמויות הממשיות — כהוראת הרב.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מאיזה סיבות נפסלים המים בשינוי מראה (סעיף א׳) ?
  2. מהי מלאכה הנעשית במים, ואיזה מים בלבד היא פוסלת (סעיפים ב׳, ה׳) ?
  3. מה ההבדל בין חמי האור לחמי טבריה לענין נטילה (סעיפים ו׳-ז׳) ?
  4. למה מים מלוחים או סרוחים פסולים, ומהו הכלל היסודי (סעיפים ח׳-ט׳) ?
  5. מהו שיעור המים, ולמה צריך שיהא מכונס במקום אחד (סעיפים י״ג-י״ד) ?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן קס״א
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן ק״ס · ט״ו סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא