✦ ❖ ✦
DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION
Siman קנ״ט · Le récipient et l'eau de la netila
באיזה כלי נוטלין הידים וכיצד יבואו המים לידיו — on ne se lave qu'avec un récipient (על נטילת ידים בכלי), tous les récipients conviennent s ils contiennent un רביעית ; l eau doit venir מכח נותן (la force de l homme) ; tous peuvent verser (הכל כשרים ליתן מים) ; et l on peut aussi immerger les mains (טבילת ידים)
סימן קנ״ט · כ׳ סעיפים
באיזה כלי נוטלין הידים וכיצד יבואו המים לידיו
🌱 Niveau Initiation · מתחילים
✦ ❖ ✦
Ce siman enseigne avec quel récipient on lave les mains et comment l eau doit venir sur elles. On ne se lave qu avec un récipient (אין נוטלים אלא בכלי) — tous conviennent — pourvu qu il contienne un רביעית. L eau doit venir par la force de celui qui la verse (כח גברא). Tous peuvent verser l eau (הכל כשרים ליתן מים), et l on peut aussi immerger les mains (טבילת ידים). Texte hébreu, traduction française et explication des כ׳ seifim, avec une section de cas pratiques.
Sujet : Le récipient et l eau de la netila — הכלי, רביעית, כח גברא, מי נותן וטבילת ידים
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן קנ״ט · כ׳ סעיפים
Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Après le siman précédent (קנ״ח) qui enseigne מתי et sur מה on fait la netila, ce siman enseigne le comment : avec quel récipient et par quelle eau. Le fil conducteur en est un principe unique — צריך שיבואו המים מכח נותן, l eau doit venir par la force d un homme. Nous étudions ici au niveau du principe ; pour la conduite personnelle (mesures, cas particuliers, robinet moderne), on se réfère à la coutume et à la décision du Rav.
📑 Plan de l'étude
A. Les כ׳ seifim — le כלי (séif 1), les gedarim du récipient (séifim 2-5), la נתינה מן הכלי (séif 6), le כח גברא (séif 7), la חבית et le כלי מחובר (séifim 8-10), מי נותן המים (séifim 11-13), טבילת ידים (séifim 14-20)
1. Cas pratique — quel récipient et quelle mesure (כלי · מחזיק רביעית)
2. Cas pratique — l eau par la force de l homme (כח גברא)
3. Cas pratique — qui verse l eau, et la טבילת ידים
+ Questions de compréhension et pour aller plus loin
A. Le récipient et l'eau de la netila — les כ׳ seifim
בְּאֵיזֶה כְּלִי נוֹטְלִין — avec quel récipient on lave — la netila requiert un récipient (כלי) qui verse l eau sur les mains, et cette eau doit venir par la force d un homme (כח גברא). Ce siman fixe quels récipients conviennent (tous, s ils contiennent un רביעית et gardent leur statut de kli), comment l eau doit arriver (מכח נותן), qui peut la verser (הכל כשרים) et la possibilité d immerger les mains à la place de la netila (טבילת ידים).
Séif 1 — אין נוטלים אלא בכלי · מחזיק רביעית
אין נוטלים לידים אלא בכלי וכל הכלים כשרי׳ ואפילו כלי גללים [פירוש כלים עשוים מרפת בקר ועפר] וכלי אבנים וכלי אדמה וצריך שיהא מחזיק רביעית ואם ניקב בכונס משקה דהיינו שאם ישימו אותו על משקים יכנסו בתוכו דרך הנקב והוא גדול מנקב שהמשקים שבתוך הכלי יוצאים בו אז בטל מתורת כלי ואין נוטלים ממנו לידים ואפילו אם הוא מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה.
Séif 1 : on ne se lave les mains qu avec un récipient, et tous les récipients conviennent — même un récipient de bouse (כלי גללים — explication : des récipients faits de [ce qui vient de] l étable des bovins et de terre), de pierre (כלי אבנים) ou de terre (כלי אדמה) — et il faut qu il contienne un רביעית. Et s il a été percé « en entrée de liquide » (כונס משקה) — c est-à-dire au point que, posé sur un liquide, celui-ci y pénètre par le trou, et que ce trou est plus grand qu un trou par lequel s écoulent les liquides qui sont dans le récipient — alors il perd son statut de récipient et l on ne s en lave plus les mains, même s il contient encore un רביעית en dessous du trou.
Le récipient et sa mesure. La netila exige un récipient (כלי) — de n importe quelle matière — qui contienne un רביעית (environ un quart de log). Un récipient percé « en entrée de liquide » (ניקב בכונס משקה) a perdu son statut de récipient : on ne s y lave plus. C est le premier gader du siman : sans kli valide, pas de netila.
Séifim 2-5 — les gedarim du récipient
והני מילי כשנוטל דרך פיו למעלה שמה שממנו מן הנקב ולמעלה אינו חשוב ככלי ונמצאו שאין המים באים על ידו מהכלי אבל אם נוטל דרך הנקב שרי כיון שמחזיק רביעית ממנו ולמטה. [ג] כלי שמחזיק רביעית כשסומכים אותו ואם לא יסמכוהו ישפכו המים ולא ישאר בו רביעית אינו כלי הלכך מגופה של חבית שהיא חדה ואינה מקבלת רביעית שלא מסומכת אין נוטלים ממנה ואם הרחיבה מלמטה עד שמקבלת רביעית כשהיא יושבת שלא מסומכת נוטלים ממנה. [ד] חמת וכפישה שהם מיני נאדות של עור שתקנן ועשה להם בית מושב נוטלים מהם אבל שק וקופה שהתקינן לשבת בלא סמיכה וזפתן בזפת עד שהם מקבלים משקים אין נוטלין מהם לידים לפי שאינם עשויים לקבל משקים והוא הדין לכובעים של לבדים (פירוש בגד קשה פילטר״ז בלע״ז) אפי׳ כשהם קשים כל כך שמקבלי׳ מים ואינ׳ זבים מהם מ״מ אינם עשויים לקבל מים ומכל מקום על ידי הדחק מותרים שעוברי דרכים רגילים לשתות בהם. [ה] כלי שתחלת תיקונו כך שאינו יכול לעמוד בלא סמיכ׳ ואין משתמשין בו אלא על ידי סמיכה חשיב שפיר כלי לפיכך כלי שהוא מלא נקבי׳ מתחתיו ופיו צר למעל׳ וכשמניח אדם אצבעו עליו אין המי׳ יוצאי׳ וכשמסירו המים יוצאים מותר ליטול ממנו אע״פ שאינו מחזיק כלום כיון שעשוי לקבלה בענין זה וזה עיקר תשמישו נקרא כלי. הגה: וכ״ש כלי שיש בו ברזא למטה הואיל ומתחלה נעשה לקבל על ידי כך [טור ב״י].
Séif 2 : et cela, lorsqu on se lave par son ouverture, en haut : car la partie qui va du trou vers le haut n est pas considérée comme récipient, et il se trouve que l eau ne vient pas sur sa main depuis le récipient ; mais si l on se lave par le trou, c est permis (שרי), puisqu il contient un רביעית du trou vers le bas. Séif 3 : un récipient qui ne contient un רביעית que lorsqu on le cale, mais dont l eau se répandrait sans cale, n est pas un récipient — c est pourquoi un bouchon de tonneau (מגופה של חבית), pointu, qui ne reçoit pas un רביעית sans être calé, ne sert pas à la netila ; et si on l a élargi par le bas au point qu il reçoive un רביעית en reposant sans être calé, on s en lave. Séif 4 : une outre et un récipient de cuir (חמת וכפישה) auxquels on a fait une base pour tenir assis — on s en lave ; mais un sac et un panier (שק וקופה) qu on a aménagés pour tenir assis sans appui et qu on a enduits de poix jusqu à ce qu ils retiennent les liquides — on ne s en lave pas les mains, parce qu ils ne sont pas faits pour recevoir des liquides ; et il en va de même des chapeaux de feutre (כובעים של לבדים — explication : une étoffe dure, פילטר״ז en langue vernaculaire), même lorsqu ils sont si durs qu ils retiennent l eau sans qu elle s en écoule : malgré tout, ils ne sont pas faits pour recevoir de l eau ; et malgré tout, en cas de nécessité (על ידי הדחק), ils sont permis, car les voyageurs ont coutume d y boire. Séif 5 : un récipient qui, dès sa fabrication, ne peut tenir sans appui et qu on n utilise qu avec appui — est bel et bien un récipient (חשיב שפיר כלי). C est pourquoi un récipient criblé de trous par en dessous et dont l ouverture est étroite en haut — quand on pose le doigt dessus l eau ne sort pas, et quand on l ôte l eau sort — on peut s en laver les mains, bien qu il ne contienne rien, puisqu il est fait pour recevoir de cette manière et que c est là son usage principal : il est appelé récipient. Glose (Rama) : à plus forte raison un récipient muni d un robinet (ברזא) en bas, puisqu il a été fait dès l origine pour recevoir par ce moyen [Tour, Beit Yossef].
Qu est-ce qu un « kli » valide. Le récipient doit tenir l eau (un רביעית) par lui-même — un objet qui ne la retient qu en étant calé, comme un מגופת חבית pointu, n est pas un kli. Mais un récipient conçu dès l origine pour n être utilisé qu avec appui (outre, חמת וכפישה munies d une base) est un kli valide. Tout dépend de sa destination.
Séif 6 — לא יתן בחפניו : on verse depuis un récipient
לא יתן מים לחברו בחפניו שאין נוטלים אלא מן הכלי והוא הדין אם נטל ידו אחת מהכלי ושפך ממנו לידו אחרת דאינו כלום ור״ת מתיר בזו כיון שתחילת נטילה לידו אחת היתה מן הכלי והוא שהיתה ידו הראשונה טהורה כגון ששפך עליה רביעית בבת אחת. הגה: ונהגו להקל כדברי ר״ת אבל הסברא הראשונ׳ היא עיק׳ לכן יש להחמי׳ לכתחל׳.
Séif 6 : on ne verse pas l eau à son prochain avec le creux de ses mains (בחפניו), car on ne se lave qu à partir d un récipient (אין נוטלים אלא מן הכלי). Et de même, s il a lavé une main depuis le récipient puis a versé de celle-ci sur son autre main, cela ne vaut rien ; Rabbénou Tam (ר״ת) le permet dans ce cas, puisque le début de la netila, pour la première main, venait du récipient — à condition que cette première main soit pure, par exemple qu il y ait versé un רביעית d un coup. Glose (Rama) : on a coutume d être indulgent selon les paroles de Rabbénou Tam ; mais la première opinion est l essentiel, c est pourquoi il faut être strict a priori (לכתחלה).
L eau doit sortir d un récipient. On ne peut pas verser l eau de ses mains sur celles d un autre : la netila se fait uniquement à partir d un kli. (Le séif rapporte aussi l opinion de Rabbénou Tam qui allège dans un cas particulier, et l usage qui suit son avis.)
Séif 7 — כח גברא : l'eau vient par la force de l'homme
צריך שיבואו המי׳ מכח נותן לפיכך צינור שדולה מים מן היאור ושופך בו ונמשכים ממנו המים להשקות השדה אינו יכול ליתן ידיו לתוכו כדי שיקלחו המים עליה׳ מפני שאינם באים מכח אדם שכבר פסק כח השופך ואם משים ידיו קרוב למקום השפיכה אף שאינו משים אותה תחת השפיכה ממש עלתה לו נטילה דכל זמן שהם קרובים למקו׳ השפיכה עדיין מכחו הם באים. ואם הטביל ידיו לתוך הצנור הזה אינם טהורות מכח טבילה מפני שהם שאובים וה״מ בדולה ששופך ונותן לתוך הצנור עצמו אבל אם נותן אותם חוץ לצנור וממשיך אותם לצנור והטביל בו ידיו טהורות דשאובים שהמשיכוה כשרה ואפי׳ דולה ונותן לתוך החריץ עצמו אם הדלי נקוב מאחוריו בכונס משקה ובעוד ששופך דרך פיו לצנור מקלח מאחוריו ליאור מטביל בו את הידים וטהורות דחשיבי כאילו הטביל ביאור דנצוק זה מחבר הכלי ליאור וחשיבי מים שבצנור מחוברים למימי היאור אף על גב דנצוק כזה לא חשיב חיבור לענין טבילה ויש חולקין בזה ואומרים דגם לנט״י לא חשיב חיבור. הגה: אין ליטול ידיו מאותן אבנים הקבועים לכותל ועשה להם בית קבול וברזא אבל אם היו כלים תחילה וחברם לכותל נוטלים ממנו [אגודה פ׳ המוכר בית].
Séif 7 : il faut que l eau vienne par la force de celui qui la verse (מכח נותן). C est pourquoi un canal (צינור) où l on puise l eau de la rivière et qu on y verse, l eau s en écoulant ensuite pour arroser le champ — on ne peut y mettre ses mains pour que l eau coule dessus, car elle ne vient pas par la force de l homme : la force de celui qui l a versée a déjà cessé (שכבר פסק כח השופך). Et s il place ses mains près de l endroit du versement, même s il ne les met pas exactement sous le versement, la netila est valable, car tant qu elles sont proches de l endroit du versement, l eau vient encore de sa force. Et s il a immergé ses mains dans ce canal, elles ne sont pas pures au titre de l immersion, parce que c est de l eau puisée (שאובים). Et cela, lorsqu on puise et qu on verse dans le canal lui-même ; mais si on la verse hors du canal et qu on la fait couler jusqu au canal, et qu il y immerge ses mains, elles sont pures, car une eau puisée qu on a fait couler (שאובים שהמשיכוה) est valable. Et même si l on puise et verse dans la rigole elle-même : si le seau est percé à l arrière d un trou « en entrée de liquide » (בכונס משקה), et que, pendant qu on verse par son ouverture dans le canal, l eau jaillit par l arrière vers la rivière, on y immerge les mains et elles sont pures, car on considère qu il les a immergées dans la rivière : ce jet (נצוק) relie le récipient à la rivière, et l eau du canal est considérée comme reliée à l eau de la rivière — bien qu un tel jet ne compte pas comme liaison en matière d immersion. Et il en est qui contestent cela et disent que, même pour la netilat yadaïm, cela ne compte pas comme liaison. Glose (Rama) : on ne se lave pas les mains à ces pierres fixées au mur auxquelles on a fait un réceptacle et un robinet (ברזא) ; mais si c étaient d abord des récipients qu on a ensuite fixés au mur, on s en lave [Agouda, chapitre המוכר בית].
Le principe central du siman. La netila n est valable que si la venue de l eau résulte de la force d un homme (כח גברא / מכח נותן). Une eau qui coule d elle-même — parce qu on l a versée plus tôt et que « la force a cessé » — ne vaut pas comme netila. Toute la suite (canal, tonneau, robinet) découle de ce yesod.
Séifim 8-10 — כלי מחובר לקרקע et la חבית
אם הכניס ידיו בתוך כלי של מים ושכשך ידיו בהם אם הכלי מחובר לקרקע לא עלתה לו נטילה ואם אינו מחובר לקרקע י״א שעלתה לו נטילה וי״א שלא עלתה לו ובשעת הדחק יכול לסמוך על דברי המתירים ואם אחר כך נזדמן לו ליטול בדרך נטילה נוטל בלא ברכה. [ט] חבית שיש בה מים מניחה על ברכיו ונוטל ממנה לידים ואם היתה מוטה בארץ והמים מקלחים ממנה או שעומדת והמים יוצאים דרך הנקב שבה ונתן ידיו שם לא עלתה לו נטילה ואם היתה ברזא [פירוש דבר סותם הנקב ספינ״ה בלע״ז] בנקב והסירה וקבל המים על ידיו חשיב שפיר כח גברא וצריך להחזירה ולהסירה בכל שפיכה ושפיכה. [י] אם הטה חבית מלאה מים והלך וישב לו והחבית שופכת מים כל היום מחמת הטייתו ונטל ידיו ממנה עלתה לו נטילה.
Séif 8 : s il a plongé ses mains dans un récipient d eau et les y a agitées — si le récipient est fixé au sol (מחובר לקרקע), ce n est pas une netila valable ; s il n est pas fixé, יש אומרים que c est valable et יש אומרים que non ; en cas de nécessité (בשעת הדחק), on peut s appuyer sur les paroles de ceux qui permettent, et si ensuite l occasion se présente à lui de se laver selon la manière de la netila, il se lave sans bénédiction. Séif 9 : un tonneau (חבית) qui contient de l eau, on le pose sur ses genoux et l on s en lave les mains. Mais s il était incliné à terre et que l eau en jaillissait, ou s il était debout et que l eau sortait par le trou qu il comporte, et qu il a mis ses mains là, la netila n est pas valable ; et s il y avait un robinet (ברזא — explication : une chose qui bouche le trou, ספינ״ה en langue vernaculaire) dans le trou, qu il l a retiré et a reçu l eau sur ses mains, c est bel et bien un כח גברא ; et il faut le remettre et le retirer à chaque versement. Séif 10 : si l on a incliné un tonneau plein d eau, puis qu on s en est allé s asseoir, et que le tonneau déverse l eau toute la journée du fait de son inclinaison — celui qui s en lave les mains a une netila valable.
Fixé au sol, tonneau, inclinaison. Un récipient fixé au sol pose problème (il ne se « verse » pas par la main). Un tonneau tenu ou dont l écoulement provient d une inclinaison faite par l homme reste rattaché à sa force initiale — d où une netila valable même si l eau continue de couler ensuite. On reconnaît partout le même critère : le כח גברא.
Séifim 11-13 — qui verse l'eau, et la כוונה
הכל כשרים ליתן מים לידים אפי׳ חרש שוטה וקטן עכו״ם ונדה [ואיכא מאן דאמר דקטן פחות מבן ו׳ דינו כקוף] (הגהות אשירי פ״ב דברכות). [יב] אם הקוף [פי׳ מין חיה סימי״א בלע״ז] נותן מים לידים יש פוסלים ויש מכשירים ונראו דבריהם (ומ״מ יש להחמיר). [יג] ולכתחלה יכוין הנוטל לנטילה המכשרת לאכיל׳ [וכוונת נותן נמי מועיל אפי׳ לכתחלה אפי׳ שלא כוון הנוטל כלל] [רשב״א סימן תק״י].
Séif 11 : tous peuvent verser l eau sur les mains, même un sourd-muet, un déficient et un mineur (חרש שוטה וקטן), un non-juif (עכו״ם) et une femme nidda. Glose (Rama) : [et il en est qui disent qu un enfant de moins de six ans a le statut du singe] (Hagahot Ashéri, chapitre 2 de Berakhot). Séif 12 : si un singe (קוף — explication : une espèce de bête sauvage, סימי״א en langue vernaculaire) verse l eau sur les mains, יש פוסלים et יש מכשירים — et leurs propos (des indulgents) paraissent justes. Glose (Rama) : (et malgré tout, il faut être strict). Séif 13 : et a priori, celui qui se lave aura l intention (יכוין) d une netila qui rend apte à manger. Glose (Rama) : [et l intention de celui qui verse (נותן) est également efficace, même a priori, même si celui qui se lave n a eu aucune intention] [Rashba, siman 510].
Le versement et l intention. Le versement (כח נותן) est valable de la part de quiconque — même de personnes qui n ont pas elles-mêmes l obligation. C est celui qui se lave qui doit, a priori, avoir l intention (כוונה) d une netila qui rend apte à manger. Pour le cas du singe, on suit ceux qui valident (avec réserve).
Séifim 14-20 — טבילת ידים : immerger les mains
הטביל ידיו במי מעיין אפילו אין בו מ׳ סאה עלתה לו טבילה כל שמתכסים ידיו בהם בבת אחת ואם הטבילם במי מקוה י״א שדינו כמעיין וי״א שצריך מ׳ סאה ונקטי׳ כדברי המיקל. [ויש להחמיר לכתחלה]. [טו] מי גשמים שהם זוחלים [פי׳ נמשכים והולכים שאינם מכונסים] ויש בהם מ׳ סאה יש להסתפק אם טובל בהם ידיו. [טז] ארבעי׳ סאה מים שאובי׳ שבקרקע להרמב״ם אין מטבילין בהם את הידי׳ ולהראב״ד מטבילין ושאוב׳ שהמשיכו׳ כולה גם להרמב״ם מטבילין בהם הידי׳. [יז] לא יטול מהנהר מים בידו אחת ויתן על ידו השני׳ לפי שאין כאן לא נטילה ולא טבילה. [יח] ידו אחת בנטיל׳ וידו אחת בטביל׳ ידיו טהורו׳. [יט] המטביל ידיו אין צריך שתי פעמים ולא ניגוב ולא להגביה ידיו. [כ] המטביל ידיו אינו מברך על טביל׳ ידים אלא על נטילת ידים [ויש אומרים דמברכין על טבילת ידים וכן עיקר] [טור ומרדכי פרק אלו דברים וסמ״ג ואגור].
Séif 14 : s il a immergé ses mains dans l eau d une source (מי מעיין), même sans quarante séa, l immersion vaut, du moment que ses mains y sont couvertes d un coup ; et s il les a immergées dans l eau d un mikvé (מי מקוה), יש אומרים que son statut est celui de la source, et יש אומרים qu il faut quarante séa — et nous retenons l avis de celui qui est indulgent. Glose (Rama) : [et il faut être strict a priori]. Séif 15 : des eaux de pluie qui sont זוחלים (explication : qui s écoulent et avancent, qui ne sont pas rassemblées) et qui font quarante séa — il y a lieu de douter si l on peut y immerger les mains. Séif 16 : quarante séa d eau puisée (שאובים) qui se trouvent dans le sol — selon le Rambam on n y immerge pas les mains, et selon le Raavad on les y immerge ; et une eau puisée qu on a fait couler en totalité (שהמשיכוה כולה) — même selon le Rambam on y immerge les mains. Séif 17 : on ne prend pas l eau d une rivière d une main pour la verser sur l autre, car il n y a là ni netila ni immersion (לא נטילה ולא טבילה). Séif 18 : une main par netila et une main par immersion — les mains sont pures. Séif 19 : celui qui immerge n a pas besoin de deux fois, ni d essuyage, ni de lever les mains. Séif 20 : celui qui immerge ne bénit pas « al tevilat yadaïm » mais « al netilat yadaïm ». Glose (Rama) : [et il en est qui disent qu on bénit « al tevilat yadaïm », et c est l essentiel (וכן עיקר)] [Tour, Mordekhaï chapitre אלו דברים, Semag et Agour].
L immersion au lieu du versement. À la place de verser l eau, on peut immerger les mains dans une source (מעיין) ou un mikvé — l immersion tient lieu de netila. On peut même faire une main par netila et l autre par immersion. Celui qui immerge n a ni à recommencer, ni à essuyer avant — et il récite tout de même la bénédiction « al netilat yadaïm ».
Le siman en une phrase : on ne se lave qu avec un récipient (tous conviennent, s il contient un רביעית et garde son statut de kli) ; l eau doit venir par la force d un homme (כח גברא, מכח נותן) ; tous peuvent la verser (חרש שוטה וקטן, עכו״ם ונדה) ; et l on peut aussi immerger les mains dans une source ou un mikvé, en bénissant « al netilat yadaïm ».
Cas pratiques
Cas 1 — Quel récipient et quelle mesure
Situation : on ne dispose que d un gobelet ébréché ou d un petit récipient. Convient-il pour la netila ?
Conduite : il faut un récipient (כלי) qui contienne un רביעית et qui garde son statut de kli : un récipient percé « en entrée de liquide » (ניקב בכונס משקה) ne convient plus. Tous les matériaux conviennent (verre, métal, plastique…). Pour la mesure exacte du רביעית et les cas limites, on suit son Rav.
Cas 2 — L'eau par la force de l'homme
Situation : peut-on se laver sous une eau qui coule d elle-même, ou faut-il qu un homme la verse ?
Conduite : l eau doit venir par la force d un homme (צריך שיבואו המים מכח נותן). Une eau dont « la force du verseur a déjà cessé » et qui coule seule ne vaut pas. C est pourquoi verser depuis un récipient (ou ouvrir un robinet à la main) rattache l eau à la force humaine. Pour l application au robinet moderne et aux détails, on suit son Rav.
Cas 3 — Qui verse l'eau, et l'immersion
Situation : un enfant peut-il verser l eau sur mes mains ? Et peut-on immerger les mains dans un mikvé au lieu de verser ?
Conduite : tous peuvent verser l eau (הכל כשרים ליתן מים לידים) — même un enfant, pourvu que celui qui se lave ait l intention voulue. Et l on peut aussi immerger les mains dans une source ou un mikvé (טבילת ידים) : sans deux fois, sans essuyage préalable, en bénissant « al netilat yadaïm ». Pour les détails, on suit son Rav.
Questions de compréhension
Vérifie ta compréhension :
- Quels récipients conviennent pour la netila, et quelle mesure doivent-ils contenir (séif 1) ?
- Pourquoi un מגופת חבית pointu ne convient-il pas, alors qu une outre avec base convient (séifim 3-5) ?
- Que signifie כח גברא — que l eau doit venir מכח נותן (séif 7) ?
- Qui peut verser l eau, et qui doit avoir la כוונה (séifim 11, 13) ?
- Comment fonctionne la טבילת ידים, et quelle bénédiction récite-t-on (séifim 14, 20) ?
Pour aller plus loin
Si tu veux approfondir ce siman :
📖Rejoindre la khavroutha
- 📚 Niveau 2 — Lamdan : pour le pilpoul — יסוד הנטילה מן הכלי וגדרו (חולין ק״ה., ידים פ״א) ; מחזיק רביעית וכונס משקה ; בית מושב וגדר הכלי ; כח גברא וצינור, נצוק חיבור ; טבילת ידים במעיין ובמקוה
- ✨ Niveau 3 — Synthèse : pour la révision et la mémorisation rapide
- 👑 Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) : la chitah du Choulhan Aroukh HaRav — הכלי לנטילה, שיעור רביעית, כח גברא וטבילת ידים