✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן ק״ס · איזו מים כשרים לנטילה

איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה — מים שנשתנו מראיהן פסולים ; עשה בהם מלאכה פסולים, אך אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובים ; חמי האור וחמי טבריה ; מים מלוחים או סרוחים ; שלג וברד ומי פירות ; שיעור רביעית מכונס במקום אחד
סימן ק״ס · ט״ו סעיפים
איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

סימן זה מלמד אילו מים כשרים לנטילת ידים ואילו פסולים: מים שנשתנו מראיהן פסולים ; מים שנעשתה בהם מלאכה פסולים, אך אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובים — לא במקוה ומעיין המחוברים. הוא דן במים חמים (חמי האור, חמי טבריה), במים מלוחים או סרוחים, בשלג וברד ומלח שריסקן, במי פירות, ובשיעור המים (רביעית מכונס במקום אחד). טקסט עברי, ביאור והסבר של ט״ו הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה — שינוי מראה, מלאכה, מים שאובים, חמי טבריה, מים פסולים ורביעית
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״ס · ט״ו סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

לאחר שראינו שנטילת ידים לפת מצוה היא ובאיזה כלי נוטלין (סימן קנ״ט), סימן זה מברר את המים עצמם: צריכים הם להיות ראוים לנטילה — שלא נשתנה מראיהם, שלא נעשתה בהם מלאכה, ושראוים הם לשתיית הכלב. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית (מים בספק, מים חמים מן הברז, השיעור) — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. ט״ו הסעיפים — שינוי מראה (סעיף א׳), מלאכה נעשתה בהם (סעיפים ב׳-ג׳), בהמה ומים שאובים (סעיפים ד׳-ה׳), חמי האור וטבריה (סעיפים ו׳-ח׳), מים פסולים ומי פירות (סעיפים ט׳-י״ב), שיעור רביעית (סעיפים י״ג-ט״ו)
1. מקרה מעשי — אילו מים פסולים (שינוי מראה, מלאכה)
2. מקרה מעשי — מים חמים (חמי האור וחמי טבריה)
3. מקרה מעשי — שיעור המים (רביעית מכונס)
+ שאלות להבנה ולהעמקה

א. איזו מים כשרים ואיזו פסולים — ט״ו הסעיפים

אֵיזוֹ מַיִם כְּשֵׁרִים וְאֵיזוֹ פְּסוּלִים לַנְּטִילָה — המים שנוטלים על הידים קודם הפת צריכים תנאים. הסימן פוסל מים שנשתנו מראיהן, מים שנעשתה בהם מלאכה (אך רק במים שאובים), ומים מלוחים סרוחים או מרים שאין הכלב יכול לשתות מהם, וקובע את השיעור הדרוש (רביעית מכונס במקום אחד). כן מבאר מים חמים, שלג ומלח שריסקן, ומי פירות.

סעיף א׳ — מים שנשתנו מראיהן

מים שנשתנו מראיהן בין מחמת עצמן בין מחמת דבר שנפל לתוכן בין מחמת מקומם פסולים.
סעיף א׳: מים שנשתנו מראיהן בין מחמת עצמן בין מחמת דבר שנפל לתוכן בין מחמת מקומם פסולים.
המים צריכים להישאר מים. אם נשתנה מראיהם (הצבע או הצלילות) — שוב אינם קרויים מים לענין נטילה, בכל סיבה שהיא (מחמת עצמן, מחמת דבר שנפל לתוכן וצבעם, או מחמת מקומם). ואז הם פסולים.

סעיפים ב׳-ג׳ — מלאכה נעשתה בהם

עשה במים מלאכ׳ או ששרה בהם פתו אפי׳ נתכוין לשרות בכלי זה ונפל לשני פסולים ואם צינן יין במים פסולים ; ואם הדיח בהם כלים פסולים, ואם היו כלים מודחים או חדשים כשרים. ואם הטביל בהם הנחתום הגלוסקין [פי׳ ככרות לחם] פסולי׳ אבל אם טבל ידיו במים וטח פני הגלוסקין או שחפן מהם בחפניו המים הנשארים לא נעשה בהם מלאכה לפיכך כשרים אם לא נשתנו מראיהן [וה״ה מים שהנחתום מדיח ידיו בהם מן הבצק הדבוק בידיו בשם ר׳ ירוחם]. [ג] מים שלפני הנפח אעפ״י שלא נשתנו מראיהן פסולים מפני שבידוע שנעשה בהם מלאכה דהיינו שכיבה בהם הברזל, ושלפני הספר אם נשתנו מראיהם פסולים ואם לאו כשרים.
סעיף ב׳: עשה במים מלאכה או ששרה בהם פתו, אפי׳ נתכוין לשרות בכלי זה ונפל לשני — פסולים ; ואם צינן יין במים — פסולים ; ואם הדיח בהם כלים פסולים, ואם היו כלים מודחים או חדשים כשרים. ואם הטביל בהם הנחתום הגלוסקין [פי׳ ככרות לחם] פסולי׳ אבל אם טבל ידיו במים וטח פני הגלוסקין או שחפן מהם בחפניו המים הנשארים לא נעשה בהם מלאכה לפיכך כשרים אם לא נשתנו מראיהן. הגה (רמ״א): [וה״ה מים שהנחתום מדיח ידיו בהם מן הבצק הדבוק בידיו בשם ר׳ ירוחם]. סעיף ג׳: מים שלפני הנפח אף על פי שלא נשתנו מראיהן פסולים, מפני שבידוע שנעשה בהם מלאכה דהיינו שכיבה בהם הברזל ; ושלפני הספר אם נשתנו מראיהם פסולים ואם לאו כשרים.
מים שנשתמשו בהם. מים ששימשו למלאכה (הדחת כלים, כיבוי ברזל, שריית פת) יצאו מכלל נטילה. שני חריגים: כלים מודחים או חדשים אינם מלאכה. לפני הנפח — המים בחזקת ששימשו (ולכן פסולים אף בלי שינוי מראה) ; לפני הספר — הכל תלוי במראיהם.

סעיפים ד׳-ה׳ — בהמה, ואין המלאכה פוסלת אלא בשאובים

מים ששתו מהם התרנגולים או שלקק (פי׳ שתיית הכלב נקרא לקיקה) מהם הכלב יש מי שפוסל ואין דבריו נראין, אלא בין באלו בין בכל שאר בהמה חיה ועוף יש להכשיר. [ה] אין המלאכה פוסלת אלא במי׳ שאובים בין שהם בכלים בין שהם בקרקע, אבל לא במי מקוה או מעיין בעודם מחוברים.
סעיף ד׳: מים ששתו מהם התרנגולים או שלקק (פי׳ שתיית הכלב נקרא לקיקה) מהם הכלב יש מי שפוסל ואין דבריו נראין, אלא בין באלו בין בכל שאר בהמה חיה ועוף יש להכשיר. סעיף ה׳: אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובים בין שהם בכלים בין שהם בקרקע, אבל לא במי מקוה או מעיין בעודם מחוברים.
חילוק יסודי. עצם ששתתה מהם בהמה אינה פוסלת (והדעה הפוסלת אינה נראית). ובעיקר: דין המלאכה אינו אלא במים שאובים ; מי מקוה או מעיין המחוברים למקורם אינם נפסלים במלאכה — מים חיים הם שלא נתלשו.

סעיפים ו׳-ח׳ — חמי האור וחמי טבריה

חמי האור נוטלים מהם לידים אפילו הן חמין שהיד סולדת [פי׳ כל שכריסו של תינוק נכוה הימנו] בהם. [ז] חמי טבריה יכול להטביל בהם את הידים אבל ליטול מהם בכלי לא ואם המשיך אותן בארץ דרך חריץ חוץ למקומן והפסיקן מהמעין הנובע [חם] אם יש בהם שיעור מקוה מטבילין בהם הידים ואם אין בהם שיעור מקוה לא ואם חריץ זה מימיו מחוברים למי המעין הנובע חם לרש״י והרשב״א אין מטבילין בו את הידים ולהר״ר יונה מטבילין בו את הידים. [ח] טעם פיסול חמי טבריה לנטילה מפני שהם מרים ואינם ראוים לשתיית הכלב ; אבל אם ימצאו מים חמין נובעין שהם ראוים לשתיית הכלב נוטלין מהם לידים.
סעיף ו׳: חמי האור נוטלים מהם לידים אפילו הן חמין שהיד סולדת [פי׳ כל שכריסו של תינוק נכוה הימנו] בהם. סעיף ז׳: חמי טבריה יכול להטביל בהם את הידים אבל ליטול מהם בכלי לא. ואם המשיך אותן בארץ דרך חריץ חוץ למקומן והפסיקן מהמעין הנובע [חם] אם יש בהם שיעור מקוה מטבילין בהם הידים ואם אין בהם שיעור מקוה לא ואם חריץ זה מימיו מחוברים למי המעין הנובע חם לרש״י והרשב״א אין מטבילין בו את הידים ולהר״ר יונה מטבילין בו את הידים. סעיף ח׳: טעם פיסול חמי טבריה לנטילה מפני שהם מרים ואינם ראוים לשתיית הכלב ; אבל אם ימצאו מים חמין נובעין שהם ראוים לשתיית הכלב נוטלין מהם לידים.
חמין אינם פסולים. מים שהוחמו באור כשרים אף רותחים. חמי טבריה הם מקרה מיוחד: אפשר להטביל בהם ידים (מחוברים כמקוה) אך אין לנטול מהם בכלי ; והטעם העמוק — מרירותם שאינם ראוים לשתיית הכלב. וכאן מתגלה הכלל: מים שהכלב יכול לשתות מהם.

סעיפים ט׳-י״ב — מים פסולים, דבר שתחלתו מן המים, ספק, שלג ומי פירות

מים מלוחים או סרוחים או מרים שאין הכלב יכול לשתות מהם פסולים לנטילת ידים אע״פ שכשרים למי מקוה לטבילה ואם הם עכורים מחמת טיט שנתערב בהם אם הכלב יכול לשתות מהם כשרים בין לנטילת ידים בין למקוה ואם אינו יכול לשתות מהם פסולים לשניהם. [י] נוטלים ידים בכל דבר שתחלתו מן המים, כגון יבחושים (פי׳ תולעים) אדומים או שומן דג (ונראה דוקא אם רסקן דלא עדיף משלג וכו׳). [יא] מים שיש לו ספק אם נעשה בהם מלאכה או לאו או שיש לו ספק אם יש בהם כשיעור אם לאו או אם הם טמאים או טהורים או ספק אם נטל ידיו או לאו טהור [וכל ספק טהרה בידים טהור] [טור] ויש מי שאומר שעם כל זאת אם יש לו מים אחרים יטול ידיו ויוציא עצמו מן הספק. הגה: מי שלא נטל ידיו ונגע במים לא נפסלו אותן מים לנטילה ולא מקרי מים טמאים אבל אסור לרחוץ ידיו ממים שנטל בהם חבירו כבר [תרומת הדשן סי׳ רנ״ט]. [יב] השלג והברד והכפור והגליד (פי׳ המים הנקפי׳ מרוב הקור) והמלח אם ריסקן עד שיעשו מים נוטלין מהם וטובלין בהם אם יש בהם כשיעור (עיין בי״ד סי׳ ר״א ס״ל) יש מי שאומר שאין נטילת מים ראשונים אלא במים בלבד וי״א שהיין כשר לנטילת ידים בין נתן לתוכו מים בין לא נתן לתוכו מים אלא שאסור לעשות כן לכתחלה כדי שלא יהא כמזלזל בדבר חשוב שנשתנו לעילוי (פירוש לשבח) עד שקובע ברכה לעצמו (וי״א דוקא יין לבן אבל אדום לא) (מרדכי פרק אלו דברים) ויש מי שאומר שכל מי פירות ראוים לנטילת ידים בשעת הדחק. [וכ״ש דמותר ליטול ידים בשעת הדחק בשכר או במי דבש המבושלין דעיקרן מים] (הגהות אשר״י).
סעיף ט׳: מים מלוחים או סרוחים או מרים שאין הכלב יכול לשתות מהם פסולים לנטילת ידים אף על פי שכשרים למי מקוה לטבילה ; ואם הם עכורים מחמת טיט שנתערב בהם אם הכלב יכול לשתות מהם כשרים בין לנטילת ידים בין למקוה ואם אינו יכול לשתות מהם פסולים לשניהם. סעיף י׳: נוטלים ידים בכל דבר שתחלתו מן המים, כגון יבחושים (פי׳ תולעים) אדומים או שומן דג. הגה (רמ״א): (ונראה דוקא אם רסקן דלא עדיף משלג וכו׳). סעיף י״א: מים שיש לו ספק אם נעשה בהם מלאכה או לאו, או שיש לו ספק אם יש בהם כשיעור אם לאו, או אם הם טמאים או טהורים, או ספק אם נטל ידיו או לאו — טהור. הגה (רמ״א): [וכל ספק טהרה בידים טהור] [טור]. ויש מי שאומר שעם כל זאת אם יש לו מים אחרים יטול ידיו ויוציא עצמו מן הספק. הגה (רמ״א): מי שלא נטל ידיו ונגע במים לא נפסלו אותן מים לנטילה ולא מקרי מים טמאים אבל אסור לרחוץ ידיו ממים שנטל בהם חבירו כבר [תרומת הדשן סי׳ רנ״ט]. סעיף י״ב: השלג והברד והכפור והגליד (פי׳ המים הנקפי׳ מרוב הקור) והמלח אם ריסקן עד שיעשו מים נוטלין מהם וטובלין בהם אם יש בהם כשיעור. הגה (רמ״א): (עיין בי״ד סי׳ ר״א ס״ל). יש מי שאומר שאין נטילת מים ראשונים אלא במים בלבד וי״א שהיין כשר לנטילת ידים בין נתן לתוכו מים בין לא נתן לתוכו מים אלא שאסור לעשות כן לכתחלה כדי שלא יהא כמזלזל בדבר חשוב שנשתנו לעילוי (פירוש לשבח) עד שקובע ברכה לעצמו. הגה (רמ״א): (וי״א דוקא יין לבן אבל אדום לא) (מרדכי פרק אלו דברים). ויש מי שאומר שכל מי פירות ראוים לנטילת ידים בשעת הדחק. הגה (רמ״א): [וכ״ש דמותר ליטול ידים בשעת הדחק בשכר או במי דבש המבושלין דעיקרן מים] (הגהות אשר״י).
הכלל: ראוי לשתיית הכלב. מים מלוחים סרוחים או מרים שאין הכלב שותה מהם פסולים לנטילה (אף שכשרים למקוה). ולעומת זאת נוטלים בכל דבר שתחלתו מן המים. שלג, ברד ומלח שריסקן עד שנעשו מים — כשרים. וביין — יש אומרים שכשר, אלא שאסור לעשות כן לכתחלה ; ובמי פירות — יש מי שאומר שראוים בשעת הדחק ; ולמעשה כהוראת הרב.

סעיפים י״ג-ט״ו — שיעור רביעית

צריך שיהא במים רביעית והני מילי לאחד אבל לב׳ שבאו ליטול כאחד האחרון א״צ ואפילו בזה אחר זה ובלבד שלא יפסיק הקילוח כיצד היה רביעית מים בכלי ופשט אחד ידיו ואחר יוצק על ידיו ובא שני ופשט ידיו למטה ממנו סמוך ליד הראשון וקילוח יורד על ידו של ראשון ולידו של שני שלמטה ממנו ידי שניהם טהורות אע״פ שפיחת שיעור הרביעית כשהם מגיעים לידיו של שני ידיו טהורות מפני שהם באים משיורי טהרה ויש מתירים אפי׳ כשנוטלים זה אחר זה הואיל ובשעה שהתחיל הא׳ ליטול מהם היה בהם רביעית גם לשני זה עולים מפני שבאו משיורי טהרה ועל דרך זה נוטלים מחצי לוג לג׳ ולד׳ ומלוג לכמה בני אדם כ״ז שמספיקים המים לשפוך כל אחד על ידו ג׳ פעמים (והוא הדין) שיכולים להניח ד׳ וה׳ ידיהם זה בצד זה או זה על גב זה וליטול כאחד ובלבד שירפו ידיהם בענין שיגיעו המים לכל אחד. [יד] צריך שיהא רביעית מכונס במקום אחד, שאם נטל משמינית וחזר ונטל משמינית ידיו טמאות כשהיו. [טו] רביעית שאמרו בין לידיו של גדול בין לידיו של קטן. נטלו ב׳ בני אדם זה ידו אחת וזה ידו אחת ואח״כ חזר השני ונטל ידו השניה הרי אלו כג׳ ב״א לפיכך אם היה בכלי חצי לוג ידיו טהורות ואם לאו אין ידו השניה טהורה ; שאין נוטלין בפחות מחצי לוג יותר משני בני אדם.
סעיף י״ג: צריך שיהא במים רביעית ; והני מילי לאחד, אבל לשנים שבאו ליטול כאחד האחרון אין צריך ; ואפילו בזה אחר זה ובלבד שלא יפסיק הקילוח כיצד היה רביעית מים בכלי ופשט אחד ידיו ואחר יוצק על ידיו ובא שני ופשט ידיו למטה ממנו סמוך ליד הראשון וקילוח יורד על ידו של ראשון ולידו של שני שלמטה ממנו ידי שניהם טהורות אע״פ שפיחת שיעור הרביעית כשהם מגיעים לידיו של שני ידיו טהורות מפני שהם באים משיורי טהרה ויש מתירים אפי׳ כשנוטלים זה אחר זה הואיל ובשעה שהתחיל הא׳ ליטול מהם היה בהם רביעית גם לשני זה עולים מפני שבאו משיורי טהרה ועל דרך זה נוטלים מחצי לוג לג׳ ולד׳ ומלוג לכמה בני אדם כ״ז שמספיקים המים לשפוך כל אחד על ידו ג׳ פעמים (והוא הדין) שיכולים להניח ד׳ וה׳ ידיהם זה בצד זה או זה על גב זה וליטול כאחד ובלבד שירפו ידיהם בענין שיגיעו המים לכל אחד. סעיף י״ד: צריך שיהא רביעית מכונס במקום אחד, שאם נטל משמינית וחזר ונטל משמינית ידיו טמאות כשהיו. סעיף ט״ו: רביעית שאמרו בין לידיו של גדול בין לידיו של קטן. נטלו ב׳ בני אדם זה ידו אחת וזה ידו אחת ואח״כ חזר השני ונטל ידו השניה הרי אלו כג׳ ב״א לפיכך אם היה בכלי חצי לוג ידיו טהורות ואם לאו אין ידו השניה טהורה ; שאין נוטלין בפחות מחצי לוג יותר משני בני אדם.
רביעית מכונס. השיעור המזערי רביעית לכל נטילה, וצריך שיהא מכונס במקום אחד: שתי שמיניות אינן מצטרפות. שיעור זה שוה לגדול ולקטן. ובכמויות גדולות (חצי לוג, לוג) כמה בני אדם נוטלים מכלי אחד. וליישום (ברז, כמויות ממשיות) — כהוראת הרב.
הסימן במשפט אחד: מי הנטילה צריכים להיות מים ממש — שלא נשתנה מראיהם (נשתנו מראיהן), שלא נעשתה בהם מלאכה (אך רק בשאובים, לא במקוה ומעיין), ושהכלב יכול לשתות מהם (לא מלוחים ולא סרוחים) ; חמי האור כשרים, חמי טבריה לטבילה בלבד ; וצריך רביעית מכונס במקום אחד.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — אילו מים פסולים

מצב: מים בכלי צבעם עכור, או ששימשו להדחת כלי מלוכלך. האם אפשר לנטול בהם ?
הנהגה: לא בשני המקרים. מים שנשתנה מראיהם (נשתנו מראיהן) פסולים, ומים שנעשתה בהם מלאכה (הדחת כלי מלוכלך, שריית פת) פסולים. אך שים לב: פסול המלאכה אינו אלא במים שאובים — לא במי מקוה או מעיין המחוברים. ולמקרי הגבול (מים מן הברז, מי הדחה) — כהוראת הרב.

מקרה 2 — מים חמים

מצב: אין לו אלא מים חמים מן הדוד, חמים עד שהיד נכוית. האם אפשר לנטול בהם ?
הנהגה: כן. מים שהוחמו באור (חמי האור) — נוטלים בהם אף כשהם חמין שהיד סולדת בהם. החום אינו פוסל את המים. (חמי טבריה הטבעיים — חמי טבריה — מקרה מיוחד: מטבילין בהם ידים אבל אין נוטלין מהם בכלי.) ולפרטים — כהוראת הרב.

מקרה 3 — שיעור המים

מצב: כמה מים צריך, והאם אפשר לשפוך בשתי פעמים כמות מועטת ?
הנהגה: צריך לכל הפחות רביעית (רביעית) לכל נטילה, ובעיקר מכונס במקום אחד (מכונס במקום אחד). שתי שמיניות אינן מצטרפות — הידים יישארו טמאות. השיעור שוה לגדול ולקטן. ולסדר השפיכה ולכמויות הממשיות — כהוראת הרב.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מאיזה סיבות נפסלים המים בשינוי מראה (סעיף א׳) ?
  2. מהי מלאכה הנעשית במים, ואיזה מים בלבד היא פוסלת (סעיפים ב׳, ה׳) ?
  3. מה ההבדל בין חמי האור לחמי טבריה לענין נטילה (סעיפים ו׳-ז׳) ?
  4. למה מים מלוחים או סרוחים פסולים, ומהו הכלל היסודי (סעיפים ח׳-ט׳) ?
  5. מהו שיעור המים, ולמה צריך שיהא מכונס במקום אחד (סעיפים י״ג-י״ד) ?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן קס״א
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן ק״ס · ט״ו סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא