✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן קס״ב · הגבהה ושפשוף הידים בנטילה
הגבהה ושפשוף הידים בנטילה — מגביה ראשי אצבעותיו למעלה שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים ; שופך בנתינה אחת או בכמה נתינות, ומשפשף ידיו זו בזו ; אין נטילה לחצאין ; והשופך רביעית בבת אחת אין שם מים טמאים כלל
סימן קס״ב · י׳ סעיפים
הגבהה ושפשוף הידים בנטילה
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד את אופן שפיכת המים על הידים: הגבהת הידים — מגביה ראשי אצבעותיו שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו ; שפשוף הידים זו בזו ; אין נטילה לחצאין ; אפשר ליטול שתי ידים כאחת ; והכלל החוזר בכל הסימן: שופך רביעית בבת אחת — שאז אין שם מים טמאים כלל. טקסט עברי, ביאור והסבר של י׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: הגבהה ושפשוף הידים — הגבהה, שפשוף, אין נטילה לחצאין ורביעית בבת אחת
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קס״ב · י׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
נטילת ידים אינה תלויה רק במים אלא באופן השפיכה. הסימן הקודם (קס״א) עסק בחציצה ; וזה מתאר את המעשה: להגביה הידים, לשפשף, לשפוך בנתינה אחת או בכמה, ולהיזהר שהמים שכבר נשפכו — שנעשו טמאים (מים טמאים) — לא יחזרו על הידים. מפתח אחד עובר בכל הסימן: שופך רביעית בבת אחת (רביעית בבת אחת) — ואז הידים טהורות בלא מים שניים ובלא כל חשש. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. הגבהת הידים (סעיף א׳) — הגבהת ראשי האצבעות
ב. סדר הנתינות והשפשוף (סעיפים ב-ד) — נתינה אחת או כמה, שפשוף, ואין נטילה לחצאין
ג. נטילת שתי ידים כאחת (סעיפים ה-ז) — שתי ידים כיד אחת ; היכן משפשפים
ד. סילוק הטומאה — מקרים (סעיפים ח-י) — שפשוף בראש, צרור וקיסם, מכה ורטיה
1. מקרה מעשי — הגבהת הידים / שפיכה בבת אחת
2. מקרה מעשי — שפשוף הידים
3. מקרה מעשי — מכה ורטיה
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. הגבהת הידים
מַיִם רִאשׁוֹנִים ומַיִם טְמֵאִים — כששופכים מעט מים (פחות מרביעית) על יד שאינה נקיה, אותם מים נטמאים מחמת היד. מכאן נובע כל הסימן: יש למנוע מן המים הטמאים הללו לחזור על המקום שכבר ניטל. שני תיקונים חוזרים: מים שניים (מים שניים) המטהרים את הראשונים, או — מוטב — רביעית בבת אחת (רביעית בבת אחת) שאינה יוצרת מים טמאים כלל.
סעיף א׳ — הגבהת ראשי האצבעות
הנוטל צריך להגביה ידיו למעלה שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. והיינו כשאינו נוטל כל היד עד מקום חבור היד עם הזרוע אבל אם נוטל עד שם אין צריך להגביה ידיו. וכן אם שפך על שתי ידיו רביעית בפעם אחת כיון דאין שם מים טמאים כלל אין צריך להגביה ידיו וכן המטביל ידיו אין צריך להגביה ידיו.
ביאור: הנוטל צריך להגביה ידיו למעלה — דהיינו ראשי אצבעותיו — שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. וזה כשאינו נוטל כל היד עד מקום חבור היד עם הזרוע, אבל אם נוטל עד שם אין צריך להגביה. וכן השופך רביעית בפעם אחת, או המטביל ידיו — אין צריך להגביה, שאין שם מים טמאים.
המעשה. כששופכים מעט מים, המים הזורמים לפרק נטמאים ; ואם הידים כלפי מטה — חוזרים על האצבעות ומטמאים אותן. לכן מגביה ראשי האצבעות. שלושה מקרים פוטרים: נטל כל היד עד הזרוע, שפך רביעית בפעם אחת (רביעית בפעם אחת), או הטביל ידיו — שאז אין שם מים טמאים.
ב. סדר הנתינות והשפשוף
סעיף ב׳ — שתי נתינות ושלוש נתינות ; לשפשפם זו בזו
הנוטל ידיו שופך עליהם קצת מהרביעית להסיר מהם הלכלוך וכל דבר שחוצץ ואחר כך שופך עליהם פעם שנית וגם אלו המים הם טמאים ואחר כך שופך עליהם פעם שלישית לטהר המים שעל גבי הידים ואם אין בידים לכלוך ודבר החוצץ שופך על שתי ידיו רביעית בבת אחת ואין צריך מים שניים.
ביאור: אם הידים מלוכלכות — שופך תחלה קצת להסיר הלכלוך והחוצץ, ואחר כך פעם שנית (וגם הם טמאים), ואחר כך פעם שלישית לטהר את המים שעל הידים. ואם אין בידים לכלוך — שופך רביעית בבת אחת ואין צריך מים שניים.
אחת, שתים או שלוש. כשהידים מלוכלכות שופך תחלה מעט (קצת מהרביעית) לנקות, אחר כך מים שניים (עדיין טמאים), ואחר כך שלישיים לטהר — ומכאן מנהג שלוש נתינות. וכשהידים נקיות די ברביעית בבת אחת, בלא מים שניים. והוסיף הרמ״א: הנוטל ידיו צריך לשפשפם זו בזו — צריך לשפשף את הידים זו בזו, שיגיעו המים לכל שטחן.
סעיף ג׳ — אין נטילה לחצאין
נטל מקצת ידו וחזר והוסיף ונטל הנשאר מידו הרי ידו טמאה כמו שהיתה דאין נטילה לחצאין ואם עדיין יש על מקצת היד שנטל בתחלה טופח על מנת להטפיח הרי זו טהורה במה דברים אמורים במים ראשונים אבל בשניים נוטל מקצת ידיו וחוזר ומוסיף על מקצתן
ביאור: נטל מקצת ידו וחזר והוסיף ונטל את הנשאר — ידו טמאה כמו שהיתה, שאין נטילה לחצאין. ואם עדיין יש על המקצת שנטל תחלה טופח על מנת להטפיח — טהורה. במה דברים אמורים במים ראשונים ; אבל בשניים נוטל מקצת וחוזר ומוסיף.
בבת אחת. במים ראשונים נוטלים את היד בבת אחת: נטל מקצתה וחזר והשלים — נשארה טמאה — אין נטילה לחצאין. חריג: אם נשאר על המקצת הראשון טופח על מנת להטפיח (לחות שדי בה להרטיב אחר), מצטרף ההשלמה וטהורה. וכל זה במים ראשונים ; השניים אפשר בכמה פעמים.
סעיף ד׳ — שפשף בחברתה קודם שניטלה
שפך מים על ידו אחת ושפשפה בחברתה לא עלתה לו נטילה אפילו שפך באחרונה על שתי ידיו לפי שהמים ששפך על ידו אחת נטמאו וכששפשפה נטמאת חברתה… ואם נטל כל יד מרביעית אין צריך לכל זה
ביאור: שפך על יד אחת ושפשפה בחברתה — לא עלתה לו נטילה אף אם שפך אחר כך על שתי הידים, שהמים שעל יד אחת נטמאו, ובשפשוף נטמאת חברתה. תמצית: לכן מוטב שאחר ישפוך לו ; ואם אין — יאחוז הכלי בראשי אצבעותיו וישפוך על שתיהן כאחד, או רביעית על כל אחת ; והשופך רביעית כאחד אין צריך מים שניים כמו טבילה. ואם נטל כל יד מרביעית אין צריך לכל זה.
שלא לטמא את חברתה. אם שופך מעט על יד אחת ומשפשפה בחברתה קודם שניטלה — המים הטמאים מטמאים את השנייה, ולא עלתה לו נטילה (לא עלתה לו נטילה). תיקונים: שאחר ישפוך, שישפוך על שתיהן כאחד, או רביעית לכל יד. וכלל הסימן: ואם נטל כל יד מרביעית אין צריך לכל זה.
ג. נטילת שתי ידים כאחת
סעיף ה׳ — שתי ידיו כאחת נחשבות כיד אחת
מתוך מה שכתבנו יתבאר לך דהא דיד נטמאה בשפשוף חברתה דוקא בנוטל ידו אחת ואחר כך שפשפה בחברתה אבל אם רצה ליטול בתחלה שתי ידיו כאחת נוטל דשתיהן נחשבות כיד אחת ואינן מטמאות זו את זו ואפילו ד׳ או ה׳ שהניחו ידיהם זה בצד זה או זה על גב זה כיד אחת חשיבי ואינן מטמאות זו את זו
ביאור: הא דיד נטמאת בשפשוף חברתה — דוקא בנוטל יד אחת ואחר כך שפשפה בחברתה ; אבל אם רצה ליטול מתחלה שתי ידיו כאחת — נוטל, ששתיהן נחשבות כיד אחת ואינן מטמאות זו את זו. ואפילו ד׳ או ה׳ שהניחו ידיהם זה בצד זה או זה על גב זה — כיד אחת נחשבים.
כאחת = יד אחת. בעיית סעיף ד׳ אינה אלא כשיד אחת ניטלה לפני חברתה. אבל הנוטל שתי ידיו כאחת מתחלה — הרי הן כיד אחת ואינן מטמאות זו את זו. וכן אפילו כמה בני אדם שידיהם נוגעות.
סעיף ו׳ — נמלך וצירף ידיו
נטל שתי ידיו זו לעצמה וזו לעצמה ונמלך כשנטל המים השניים והגיע ידיו זו לזו ושפך על שתיהן כאחת ידיו טמאות מפני שכשצירף ידיו זו לזו לקבל המים השניים נטמאו ידיו בנגיעתם זו לזו דמים שעל גב יד זו מטמאים מים שעל גבי חברתה וגם את היד וכשנטל את השניים לא טיהרו את הראשונים כיון שנטמאת מחמת חברתה אלא אדרבה גם השניים נטמאו בהן וצריך לנגב ידיו וליטול שתיהן כאחת.
ביאור: נטל כל יד לעצמה ונמלך, וכשנטל המים השניים צירף ידיו ושפך על שתיהן כאחת — ידיו טמאות, שבצירוף הידים לקבל המים השניים נטמאו בנגיעתן זו בזו. תמצית: המים השניים לא טיהרו את הראשונים, ואדרבה אף הם נטמאו ; וצריך לנגב ידיו וליטול שתיהן כאחת.
שלא לערב שני אופנים. אם התחיל בנפרד, אל לו לצרף הידים למים השניים: הנגיעה מטמאת את הידים (ידיו טמאות). וצריך לנגב ולחזור וליטול שתיהן כאחת. הלקח: אותו אופן מתחלה ועד סוף.
סעיף ז׳ — היכן מותר ליגע בשפשוף
אם שפשף ידיו זו בזו יזהר שלא יגע חוץ ממקום שנפלו בו מים מפני שהן מטמאות זו את זו
ביאור: אם שפשף ידיו זו בזו — יזהר שלא יגע חוץ ממקום שנפלו בו מים, מפני שהן מטמאות זו את זו.
לשפשף במידה. בשפשוף אין ליגע אלא במקום שכבר נרטב: אם יד רטובה תיגע במקום יבש של חברתה (עדיין טמא) — מטמאות זו את זו. ולכן משפשף כף בכף במקום שהגיעו בו המים.
ד. סילוק הטומאה — מקרים
סעיף ח׳ — שפשפה בראשו או בכותל
נטל ידו אחת ושפשפה בראשו או בכותל ואחר כך חזר ונגע באותן מים שבאו מידו על הראש ועל הכותל טמאה שאותם מים טמאים חזרו וטמאו את היד שנגע בהם… וכבר נתבאר שהשופך רביעית כאחת אינו בכלל כל אלו דאין שם מים טמאים כלל
ביאור: נטל יד אחת ושפשפה בראשו (לנגבה) או בכותל, ואחר כך חזר ונגע באותם מים שבאו מידו על הראש והכותל — טמאה, שאותם מים טמאים חזרו וטמאו את היד שנגעה בהם. תמצית: כל זמן שלא נגע — השפשוף מטהר ; אך משחזר ונגע — גרע. וכבר נתבאר שהשופך רביעית כאחת אינו בכלל כל אלו, שאין שם מים טמאים כלל.
המים החוזרים. לנגב היד בראש או בכותל מותר ; אך אם חוזר ונוגע באותם מים שהניח שם, המים הטמאים חוזרים ומטמאים את היד (טמאה). וחוזר כלל הסימן: רביעית בבת אחת אינה בכלל כל אלו, שאין שם מים טמאים כלל.
סעיף ט׳ — צרור או קיסם על היד
כששופך מים ראשונים על ידיו צריך ליזהר שלא ישאר על ידו צרור או קיסם או שום דבר אחר שאין מים מטהרין אלא מים שעל גבי היד ולא המים שעל הצרור ואם שופך רביעית מים כאחת על ידו אינו צריך ליזהר בכך
ביאור: כששופך מים ראשונים על ידיו — יזהר שלא ישאר על ידו צרור או קיסם או שום דבר אחר, שאין המים מטהרין אלא המים שעל גבי היד ולא המים שעל הצרור. ואם שופך רביעית כאחת על ידו — אינו צריך ליזהר בכך.
שלא ישאר דבר על היד. צרור (צרור) או קיסם (קיסם) נושא מים שאינם על גבי היד ואינם מיטהרים במים שניים. לכן נזהר שלא ישאר דבר על היד במים ראשונים. וכרגיל, רביעית בבת אחת פוטרת מזה.
סעיף י׳ — מכה ורטיה
מי שיש לו מכה בידו ורטיה עליה די לו שיטול שאר היד שלא במקום הרטיה וצריך ליזהר שלא יגע ברטיה שלא יחזרו המים שעל הרטיה ויטמאו היד או ישפוך רביעית על היד כאחת שאז לא נטמאו המים. נוטלים מים ראשונים בין על גבי כלי בין על גבי קרקע
ביאור: מי שיש לו מכה בידו ורטיה עליה — די לו שיטול שאר היד שלא במקום הרטיה, ויזהר שלא יגע ברטיה שלא יחזרו המים שעל הרטיה ויטמאו היד. או ישפוך רביעית על היד כאחת, שאז לא נטמאו המים. ונוטלים מים ראשונים בין על גבי כלי בין על גבי קרקע.
היד הפצועה. רטיה (רטיה) על מכה אינה מעכבת: נוטל את שאר היד, שלא במקום הרטיה, ונזהר שלא יגע ברטיה (שהמים שעליה יחזרו ויטמאו). ושוב, רביעית בבת אחת פוטרת. וסוף: המים הראשונים ניתנים בין על כלי בין על קרקע.
הסימן במשפט אחד: הנטילה צריכה מעשה נכון — להגביה ראשי האצבעות (הגבהת הידים) שלא יחזרו המים הטמאים, לשפוך בנתינה אחת או בכמה, לשפשף (שפשוף), בלא נטילה לחצאין (אין נטילה לחצאין), ובלא לערב שתי ידים שהתחילו בנפרד ; והמפתח הפוטר את הכל: שופך רביעית בבת אחת (רביעית בבת אחת), דאין שם מים טמאים כלל.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — הגבהת הידים / שפיכה בבת אחת
מצב: אני שופך מים על ידי בכלי. האם צריך להחזיק את הידים באופן מסוים ?
הנהגה: כששופכים בכמויות קטנות — מגביה ראשי האצבעות (ראשי אצבעותיו) שלא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו. אך אם שופך די מים לכסות את היד בבת אחת — רביעית — אין שם מים טמאים והחשש בטל. ולשיעור ולסדר השפיכה ביום-יום — כהוראת הרב.
מקרה 2 — שפשוף הידים
מצב: האם צריך לשפשף את הידים זו בזו בשעת הנטילה ?
הנהגה: כן — לפי הרמ״א, הנוטל ידיו צריך לשפשפם זו בזו, משפשף את הידים זו בזו שיגיעו המים לכל שטחן. אך (סעיף ז׳) נוגע רק במקום שכבר נרטב: יד רטובה לא תיגע במקום יבש של חברתה. ולמעשה משפשף כף בכף במקום שהגיעו בו המים ; ולפרטים — כהוראת הרב.
מקרה 3 — מכה ורטיה
מצב: יש לי מכה מכוסה ברטיה על היד. כיצד נוטלים ?
הנהגה: נוטל את שאר היד, שלא במקום הרטיה (שלא במקום הרטיה), ונזהר שלא יגע ברטיה שלא יחזרו המים שעליה. ואפשר גם לשפוך רביעית בבת אחת. ולמקרה ממשי (גבס, תחבושת רחבה, ספק בברכה) — שואל את הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- למה צריך להגביה ראשי האצבעות, ואילו שלושה מקרים פוטרים (סעיף א׳) ?
- מהן שתי ושלוש הנתינות, ומתי די ברביעית אחת (סעיף ב׳) ?
- מה פירוש אין נטילה לחצאין, ומהו החריג (סעיף ג׳) ?
- למה אין לשפשף יד בחברתה קודם שניטלה (סעיף ד׳), ומדוע שתי ידים כאחת מותר (סעיף ה׳) ?
- כיצד נוטלים יד עם מכה ורטיה (סעיף י׳) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — יסוד טומאת הידים והמים (חולין ק״ז.) ; סדר הנתינות — שתי נתינות ושלוש נתינות מול רביעית בבת אחת ; אין נטילה לחצאין ; שתי ידים כיד אחת
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — הגבהה, שפשוף, סדר הנתינות ורביעית בבת אחת