סימן קס״ז · מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע

📑 תוכן הלימוד

א. מקום וזמן הבציעה

סעיף א׳ — במקום שנאפה היטב

בוצע בפת במקום שנאפה היטב ; ויחתוך פרוסת הבציעה וצריך לחתוך מעט שאם יאחוז בפרוסה יעלה שאר הככר עמו … ויניחנה מחוברת לפת ויתחיל לברך ואחר שסיים הברכה יפרידנה כדי שתכלה הברכה בעוד שהפת שלם ולא יבצע פרוסה קטנה מפני שנראה כצר עין ולא פרוסה יותר מכביצ׳ מפני שנרא׳ כרעבתן. הגה ובשבת לא יחתוך בככר עד אחר הברכה כדי שיהיו הככרות שלימות … ומ״מ אם שכח וחתך כמו בחול אינו מזיק.

ב. ברכת המוציא

סעיף ב׳ — נוסח הברכה וריוח בין לחם למן

יברך המוציא לחם מן הארץ. הגה (ואם רבים מסובים יכוונו לבם לשמוע ברכה ויענו אמן והמברך יכוין לאמן שאומרים) יתן ריוח בין לחם ובין מן.

סעיף ג׳ — קודם שיתפוס הלחם

אין לברך קודם שיתפוס הלחם.

סעיף ד׳ — שתי ידים וי׳ אצבעות

יתן שתי ידיו על הפת בשעת ברכה שיש בהן י׳ אצבעות כנגד י׳ מצות התלויות בפת ולכך יש י׳ תיבות בברכת המוציא וי׳ תיבות בפסוק מצמיח חציר לבהמה וי׳ תיבות בפסוק עיני כל אליך ישברו וי׳ תיבות בפסוק ארץ חטה ושעורה וי׳ תיבות בפסוק ויתן לך.

ג. מלח, אכילה מיד והפסק

סעיף ה׳ — מלח או ליפתן

לא יבצע עד שיביאו לפניו מלח או ליפתן … ללפת בו פרוסת הבציעה ואם היא נקייה או שהיא מתובל בתבלין או במלח כעין שלנו או שנתכוין לאכול פת חריבה אינו צריך להמתין. הגה ומ״מ מצוה להביא על כל שלחן מלח קודם שיבצוע כי השלחן דומה למזבח והאכיל׳ לקרבן ונא׳ על כל קרבנך תקריב מלח … והוא מגין מן הפורענות.

סעיף ו׳ — לא ישיח בין ברכה לאכילה

יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה ואם שח צריך לחזור ולברך אא״כ היתה השיחה בדברים מענין דברים שמברכין עליו כגון שבירך על הפת וקודם שאכל אמר הביאו מלח או ליפתן תנו לפלוני לאכול תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו אינו צריך לברך.

סעיף ז׳ — ראובן ויעקב

ראובן שהיה נוטל ידיו לאכילה ויעקב היה מברך המוציא ונתכוין להוציא השומעים ואח״כ ניגב ראובן ידיו ובירך על נט״י לא הוי הפסק ויוצא בברכת יעקב ואינו צריך לחזור ולברך ברכת המוציא.

סעיף ח׳ — שכח ולא בירך

שכח ואכל ולא בירך המוציא אם נזכר בתוך הסעוד׳ מברך ואם לא נזכר עד שגמר סעודתו אינו מברך.

ד. ספק וטעות בנוסח

סעיף ט׳ — ספק אם בירך

אם הוא מסופק אם בירך המוציא אם לאו אינו חוזר ומברך.

סעיף י׳ — נוסח אחר

אם במקום ברכת המוציא בירך שהכל נהיה בדברו או שאומר בריך רחמנא מלכא מארי דהאי פיתא יצא.

ה. אחד מברך לכולם — קביעות

סעיף י״א — הסבה וקביעות

אם היו שנים או רבים א׳ מברך לכלם ודוקא הסיבו שהוא דרך קבע (או בעל הבית עם בני ביתו דהוי כהסיבו) אבל אם היו יושבים בלא הסיבה כיון שאינם נקבעים יחד כל א׳ מברך לעצמו … והאידנא שאין אנו רגילים בהסיבה ישיבה דידן בשלחן א׳ או בלא שלחן במפה אחת הוי קביעות … ולדידן … לא מהני אא״כ ישבו בשלחן א׳ או במפה אחת.

סעיף י״ב — היו רוכבים

אם היו רוכבים ואמרו נאכל אע״פ שכל א׳ אוכל מככרו שלא ירדו מהבהמות מצטרפין כיון שעמדו במקום אחד אבל אם היו אוכלים והולכים לא ואם היו אוכלים בשדה מפוזרים ומפורדים אע״פ שאוכלים כלם בשעה אחד ומככר אחד כיון שלא קבעו מקום ואוכלין מפוזרים אינם מצטרפין.

סעיף י״ג — כוונה להוציא

היכא דלא קבעו מקום דאמרינן שכל אחד מברך לעצמו אם כיון המברך להוציאם והם נתכוונו לצאת יצאו.

ו. מי הוא הבוצע וסדר הבציעה

סעיף י״ד — גדול או בעל הבית

אם המסובין רבים גדול שבכלם בוצע. הגה אם הם שוים וא׳ מהם כהן מצוה להקדימו ואם הכהן עם הארץ ת״ח קודם לו … ואם יש עמהם בע״ה הוא בוצע ואפי׳ אם האורח גדול [והמברך יאמר תחלה ברשות מורי ורבותי].

סעיף ט״ו — אין המסובין רשאים לטעום

אין המסובין רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע (אבל מותר לתת לכל אחד חלקו קודם שיאכל הוא והם ימתינו עד שיאכל הוא) ואם כל אחד אוכל מככרו ואין כלם זקוקי׳ לככר שביד הבוצע רשאים לטעום קוד׳ ואם הוא שבת צריך שיהא לפני המסובים לחם משנה חוץ ממה שלפני הבוצע ואז יהיו רשאים לטעום קודם הבוצע.

סעיף ט״ז — עד שיכלה אמן

אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי רוב העונים.

סעיף י״ז — פושט ידו תחלה

הבוצע פושט ידו תחלה לקערה לאכול ואם בא לחלוק כבוד למי שגדול ממנו רשאי.

סעיף י״ח — נותן פרוסה לפני כל אחד

הבוצע נותן פרוסה לפני כל אחד והאחד נוטל פרוסה בידו ואין הבוצע נותן ביד האוכל אלא א״כ היה אבל [ופרשה ציון בידיה רמז לפרוסת המוציא שנותנין בידו בשעת אבלות].

ז. המברך שאינו אוכל

סעיף י״ט — מי שאינו אוכל

מי שאינו אוכל אינו יכול לברך ברכת המוציא להוציא האוכלים אבל לקטנים יכול לברך אע״פ שאינו אוכל עמהם כדי לחנכם במצות.

סעיף כ׳ — אף בשבת

אפי׳ בשבת שהוא חייב לאכול פת לא יברך לו חבירו ברכת המוציא אם אינו אוכל ולא שרי לברך לאחרים אע״פ שאינו טועם אלא ברכת המוציא דמצה בליל ראשון של פסח וברכת היין דקידוש בין של לילה בין של יום. הגה ויש לאכול הפרוסה שבצע עליה קודם שיאכל פת אחר שתהא נאכלת לתאבון והוא משום חבוב מצוה.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — כיצד בוצעים את הפת

מקרה 2 — המלח ושלא להפסיק

מקרה 3 — מי בוצע כשהם רבים

שאלות להבנה

להעמיק עוד