✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן קס״ז · מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע
מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע — בוצע בפת במקום שנאפה היטב, מברך המוציא ונותן שתי ידיו על הפת, ולא ישיח בין ברכה לאכילה ; גדול שבכלם — או בעל הבית — הוא הבוצע, ואין המסובין רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע, ומי שאינו אוכל אינו מוציא את האחרים
סימן קס״ז · כ׳ סעיפים
מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד כיצד בוצעים את הפת ומברכים המוציא: בוצע במקום שנאפה היטב (בְּצִיעַת הַפַּת), נותן שתי ידיו על הפת, לא בוצע עד שיביאו מלח, ואוכל מיד בלא שיחה (לא ישיח בין ברכה לאכילה) ; ומי הוא הבוצע — גדול שבכלם או בעל הבית — סדר הטעימה והחלוקה, והכלל שמי שאינו אוכל אינו מוציא את האחרים. טקסט עברי, ביאור והסבר של כ׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: ברכת המוציא ובציעת הפת — בציעת הפת, המוציא, מלח, מי הוא הבוצע
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קס״ז · כ׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לאחר שדן בנטילת ידים (סימנים קנ״ח-קס״ה) ובחיבורה לברכה (קס״ו), מגיע השולחן ערוך למעשה המרכזי של הסעודה: בציעת הפת וברכת המוציא. הסימן מתאר את כל הסובב את הרגע הזה — היכן בוצעים, באיזה גודל, כיצד אוחזים את הפת, המלח, איסור השיחה בין ברכה לאכילה, וכשהם רבים — מי בוצע (הבוצע) ובאיזה סדר טועמים ומחלקים. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. מקום וזמן הבציעה (סעיף א׳) — היכן ובאיזה גודל בוצעים
ב. ברכת המוציא (סעיפים ב-ד) — הברכה, תפיסת הפת, שתי הידים
ג. מלח, אכילה מיד והפסק (סעיפים ה-ח) — המלח, לאכול מיד, שלא להפסיק, ומי ששכח
ד. ספק וטעות בנוסח (סעיפים ט-י) — הספק והנוסח האחר
ה. אחד מברך לכולם — קביעות (סעיפים יא-יג) — אחד מוציא את כולם
ו. מי הוא הבוצע וסדר הבציעה (סעיפים יד-יח) — מי בוצע וסדר הטעימה
ז. המברך שאינו אוכל (סעיפים יט-כ) — מי שאינו אוכל
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. מקום וזמן הבציעה
בְּצִיעַת הַפַּת — לבצוע את הפת שעליה מברכים המוציא. פרוסת הבציעה היא הפרוסה שהבוצע מפריד אחר הברכה לאכול ולחלק. כל הסימן סובב סביב מעשה זה: היכן בוצעים, באיזה גודל, כיצד אוחזים את הפת, וכשהם רבים — מי בוצע ובאיזה סדר.
סעיף א׳ — במקום שנאפה היטב
בוצע בפת במקום שנאפה היטב ; ויחתוך פרוסת הבציעה וצריך לחתוך מעט שאם יאחוז בפרוסה יעלה שאר הככר עמו … ויניחנה מחוברת לפת ויתחיל לברך ואחר שסיים הברכה יפרידנה כדי שתכלה הברכה בעוד שהפת שלם ולא יבצע פרוסה קטנה מפני שנראה כצר עין ולא פרוסה יותר מכביצ׳ מפני שנרא׳ כרעבתן. הגה ובשבת לא יחתוך בככר עד אחר הברכה כדי שיהיו הככרות שלימות … ומ״מ אם שכח וחתך כמו בחול אינו מזיק.
ביאור: בוצע במקום שנאפה היטב ; חותך מעט בפרוסת הבציעה כדי שאם יאחזנה יעלה שאר הככר עמה, מניחה מחוברת לפת ומתחיל לברך, ואחר הברכה מפרידה — כדי שתכלה הברכה בעוד הפת שלם. אינו בוצע פרוסה קטנה (שנראה כצר עין) ולא יותר מכביצה (שנראה כרעבתן). ובשבת אינו חותך בככר עד אחר הברכה כדי שיהיו הככרות שלימות ; ואם שכח וחתך כבחול — אינו מזיק.
מעשה הבציעה. בוחר את המקום שנאפה היטב. חותך מעט בלא להפריד, מברך על פת שלמה, ומפריד אחר הברכה. אין הפרוסה קטנה (צר עין) ולא יותר מכביצה (רעבתן). בשבת אינו חותך קודם הברכה, לשמור שלמות הלחם משנה.
ב. ברכת המוציא
סעיף ב׳ — נוסח הברכה וריוח בין לחם למן
יברך המוציא לחם מן הארץ. הגה (ואם רבים מסובים יכוונו לבם לשמוע ברכה ויענו אמן והמברך יכוין לאמן שאומרים) יתן ריוח בין לחם ובין מן.
ביאור: מברך המוציא לחם מן הארץ. ואם רבים מסובים — יכוונו לבם לשמוע את הברכה ויענו אמן, והמברך יכוין לאמן שהם אומרים. ונותן ריוח בין תיבת לחם לתיבת מן.
נוסח הברכה. הנוסח הוא המוציא לחם מן הארץ. נותן ריוח בין לחם ובין מן, שלא ידבק. ואם רבים מסובים — שומעים ועונים אמן, והמברך מכוין להוציאם.
סעיף ג׳ — קודם שיתפוס הלחם
אין לברך קודם שיתפוס הלחם.
ביאור: אין לברך קודם שיתפוס את הלחם.
לאחוז קודם. תופס את הלחם תחלה, ואחר כך מברך — שתחול הברכה על הדבר שכבר בידו ומזומן לאכילה.
סעיף ד׳ — שתי ידים וי׳ אצבעות
יתן שתי ידיו על הפת בשעת ברכה שיש בהן י׳ אצבעות כנגד י׳ מצות התלויות בפת ולכך יש י׳ תיבות בברכת המוציא וי׳ תיבות בפסוק מצמיח חציר לבהמה וי׳ תיבות בפסוק עיני כל אליך ישברו וי׳ תיבות בפסוק ארץ חטה ושעורה וי׳ תיבות בפסוק ויתן לך.
ביאור: נותן שתי ידיו על הפת בשעת הברכה, שיש בהן עשר אצבעות כנגד עשר מצות התלויות בפת ; ולכך יש עשר תיבות בברכת המוציא, ועשר תיבות בפסוק מצמיח חציר לבהמה, ועשר בפסוק עיני כל אליך ישברו, ועשר בפסוק ארץ חטה ושעורה, ועשר בפסוק ויתן לך.
עשר אצבעות, עשר מצות. אוחז את הפת בשתי ידיו — עשר אצבעות כנגד עשר המצות התלויות בפת (מזריעה עד חלה). והסימן מדגיש אף את קבוצות העשר תיבות שבברכה ובכמה פסוקים הקשורים בפת.
ג. מלח, אכילה מיד והפסק
סעיף ה׳ — מלח או ליפתן
לא יבצע עד שיביאו לפניו מלח או ליפתן … ללפת בו פרוסת הבציעה ואם היא נקייה או שהיא מתובל בתבלין או במלח כעין שלנו או שנתכוין לאכול פת חריבה אינו צריך להמתין. הגה ומ״מ מצוה להביא על כל שלחן מלח קודם שיבצוע כי השלחן דומה למזבח והאכיל׳ לקרבן ונא׳ על כל קרבנך תקריב מלח … והוא מגין מן הפורענות.
ביאור: אינו בוצע עד שיביאו לפניו מלח או ליפתן (רש״י: כל דבר הנאכל עם הפת) ללפת בו את פרוסת הבציעה ; ואם הפת נקייה, או מתובלת בתבלין או במלח כעין שלנו, או שנתכוין לאכול פת חריבה — אינו צריך להמתין. ומכל מקום מצוה להביא מלח על כל שולחן קודם הבציעה, כי השולחן דומה למזבח והאכילה לקרבן, ונאמר על כל קרבנך תקריב מלח ; והוא מגין מן הפורענות.
מלח על השולחן. לכתחלה אינו בוצע עד שמלח או ליפתן לפניו, ללפת בו את הפרוסה. פת נאה ומתובלת כשלנו פוטרת ; אך הרמ״א מזכיר שמצוה להביא מלח — השולחן דומה למזבח — והוא מגין מן הפורענות.
סעיף ו׳ — לא ישיח בין ברכה לאכילה
יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה ואם שח צריך לחזור ולברך אא״כ היתה השיחה בדברים מענין דברים שמברכין עליו כגון שבירך על הפת וקודם שאכל אמר הביאו מלח או ליפתן תנו לפלוני לאכול תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו אינו צריך לברך.
ביאור: אוכל מיד ואינו משיח בין הברכה לאכילה ; ואם שח צריך לחזור ולברך — אלא אם כן היתה השיחה מענין הדברים שמברכין עליהם, כגון שבירך על הפת וקודם שאכל אמר הביאו מלח או ליפתן, תנו לפלוני לאכול, תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו — אינו צריך לחזור ולברך.
בלא הפסק. בין ההמוציא לאכילה אינו מדבר: שיחה בעלמא מחייבת לחזור ולברך. חריג יחיד: דיבור מצרכי הסעודה (הביאו מלח, תנו לפלוני) אינו הפסק. והרמ״א מוסיף שלכתחלה לא יפסיק כלל.
סעיף ז׳ — ראובן ויעקב
ראובן שהיה נוטל ידיו לאכילה ויעקב היה מברך המוציא ונתכוין להוציא השומעים ואח״כ ניגב ראובן ידיו ובירך על נט״י לא הוי הפסק ויוצא בברכת יעקב ואינו צריך לחזור ולברך ברכת המוציא.
ביאור: ראובן שנטל ידיו לאכילה, ויעקב בירך המוציא ונתכוין להוציא את השומעים ; ואחר כך ניגב ראובן ידיו ובירך על נטילת ידים — לא הוי הפסק, ויוצא בברכת יעקב, ואינו צריך לחזור ולברך המוציא.
חריג מדוד. ברכת על נטילת ידים, שהיא עצמה מצרכי הסעודה, אינה הפסק בין המוציא של יעקב לאכילת ראובן. ראובן יוצא בברכת יעקב, כי היא מענין הסעודה.
סעיף ח׳ — שכח ולא בירך
שכח ואכל ולא בירך המוציא אם נזכר בתוך הסעוד׳ מברך ואם לא נזכר עד שגמר סעודתו אינו מברך.
ביאור: שכח ואכל ולא בירך המוציא — אם נזכר בתוך הסעודה מברך ; ואם לא נזכר עד שגמר סעודתו — אינו מברך.
לתקן בזמן. כל עוד הסעודה לפניו, הברכה חלה על מה שיאכל — ולכן מברך. אך אם גמר סעודתו — אין מה לברך עליו, ואינו מברך ברכה שאין לה על מה לחול.
ד. ספק וטעות בנוסח
סעיף ט׳ — ספק אם בירך
אם הוא מסופק אם בירך המוציא אם לאו אינו חוזר ומברך.
ביאור: אם הוא מסופק אם בירך המוציא אם לאו — אינו חוזר ומברך.
ספק ברכות. הכלל ספק ברכות להקל נוהג כאן: ברכת המוציא מדרבנן, ולכן אינו חוזר ומברך מחשש ברכה לבטלה.
סעיף י׳ — נוסח אחר
אם במקום ברכת המוציא בירך שהכל נהיה בדברו או שאומר בריך רחמנא מלכא מארי דהאי פיתא יצא.
ביאור: אם במקום ברכת המוציא בירך שהכל נהיה בדברו, או שאמר בריך רחמנא מלכא מארי דהאי פיתא — יצא.
העיקר ניכר. ברכת שהכל פוטרת כל דבר, ואף פת בדיעבד ; ואף נוסח בארמית המזכיר "פיתא" מספיק — שמבטא הודאה לנותן הלחם. והנוסח לכתחלה הוא המוציא.
ה. אחד מברך לכולם — קביעות
סעיף י״א — הסבה וקביעות
אם היו שנים או רבים א׳ מברך לכלם ודוקא הסיבו שהוא דרך קבע (או בעל הבית עם בני ביתו דהוי כהסיבו) אבל אם היו יושבים בלא הסיבה כיון שאינם נקבעים יחד כל א׳ מברך לעצמו … והאידנא שאין אנו רגילים בהסיבה ישיבה דידן בשלחן א׳ או בלא שלחן במפה אחת הוי קביעות … ולדידן … לא מהני אא״כ ישבו בשלחן א׳ או במפה אחת.
ביאור: היו שנים או רבים — אחד מברך לכולם, ודוקא כשהסבו שהוא דרך קבע (או בעל הבית עם בני ביתו, דהוי כהסבו) ; אבל אם ישבו בלא הסבה, כיון שאינם נקבעים יחד — כל אחד מברך לעצמו. והאידנא שאין אנו רגילים בהסבה, ישיבתנו בשולחן אחד או במפה אחת בלא שולחן הוי קביעות ; ולדידן אין הדבר מועיל אלא אם ישבו בשולחן אחד או במפה אחת.
הקביעות עושה את החבורה. אחד מוציא את כולם — רק כשהחבורה קבועה (קבע). בעבר זו היתה ההסבה ; האידנא ישיבה בשולחן אחד או מפה אחת מספקת. בלא קביעות — כל אחד מברך לעצמו.
סעיף י״ב — היו רוכבים
אם היו רוכבים ואמרו נאכל אע״פ שכל א׳ אוכל מככרו שלא ירדו מהבהמות מצטרפין כיון שעמדו במקום אחד אבל אם היו אוכלים והולכים לא ואם היו אוכלים בשדה מפוזרים ומפורדים אע״פ שאוכלים כלם בשעה אחד ומככר אחד כיון שלא קבעו מקום ואוכלין מפוזרים אינם מצטרפין.
ביאור: היו רוכבים ואמרו נאכל — אף שכל אחד אוכל מככרו, כל עוד לא ירדו מן הבהמות מצטרפין, כיון שעמדו במקום אחד ; אבל אם היו אוכלים והולכים — לא. ואם היו אוכלים בשדה מפוזרים ומפורדים, אף שאוכלים כולם בשעה אחת ומככר אחד, כיון שלא קבעו מקום ואוכלים מפוזרים — אינם מצטרפין.
מקום אחד. העיקר הוא שעמדו יחד במקום אחד: רוכבים אך עומדים — מצטרפין ; אבל אוכלים והולכים או מפוזרים בשדה, אף מככר אחד — אינם חבורה. הקביעות היא של מקום, לא רק של זמן.
סעיף י״ג — כוונה להוציא
היכא דלא קבעו מקום דאמרינן שכל אחד מברך לעצמו אם כיון המברך להוציאם והם נתכוונו לצאת יצאו.
ביאור: במקום שלא קבעו מקום, שאמרנו שכל אחד מברך לעצמו — אם כיון המברך להוציאם והם נתכוונו לצאת, יצאו.
הכוונה משלימה. אף בלא קביעות, אם נפגשו שתי הכוונות — המברך מכוין להוציא והשומעים מכוונים לצאת — הברכה מועילה לכולם. הקביעות מקילה, אך הכוונה ההדדית היא עיקר ההוצאה.
ו. מי הוא הבוצע וסדר הבציעה
סעיף י״ד — גדול או בעל הבית
אם המסובין רבים גדול שבכלם בוצע. הגה אם הם שוים וא׳ מהם כהן מצוה להקדימו ואם הכהן עם הארץ ת״ח קודם לו … ואם יש עמהם בע״ה הוא בוצע ואפי׳ אם האורח גדול [והמברך יאמר תחלה ברשות מורי ורבותי].
ביאור: אם המסובין רבים — גדול שבכולם בוצע. ואם הם שווים ואחד מהם כהן, מצוה להקדימו ; ואם הכהן עם הארץ, תלמיד חכם קודם לו. ואם יש עמהם בעל הבית — הוא בוצע, ואפילו אם האורח גדול ; והמברך יאמר תחלה ברשות מורי ורבותי.
גדול — חוץ מבביתו. בדרך כלל גדול שבכולם בוצע. אך אצל בעל הבית — בעל הבית בוצע, אפילו אם האורח גדול — שהוא בוצע בעין יפה. ומדרך כבוד אומר הבוצע תחלה "ברשות מורי ורבותי".
סעיף ט״ו — אין המסובין רשאים לטעום
אין המסובין רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע (אבל מותר לתת לכל אחד חלקו קודם שיאכל הוא והם ימתינו עד שיאכל הוא) ואם כל אחד אוכל מככרו ואין כלם זקוקי׳ לככר שביד הבוצע רשאים לטעום קוד׳ ואם הוא שבת צריך שיהא לפני המסובים לחם משנה חוץ ממה שלפני הבוצע ואז יהיו רשאים לטעום קודם הבוצע.
ביאור: אין המסובין רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע (אבל מותר לתת לכל אחד חלקו קודם שיאכל הוא, והם ימתינו עד שיאכל). ואם כל אחד אוכל מככרו ואינם זקוקים כולם לככר שביד הבוצע — רשאים לטעום קודם. ואם הוא שבת, צריך שיהא לפני המסובין לחם משנה חוץ ממה שלפני הבוצע, ואז רשאים לטעום קודם הבוצע.
ממתינים לבוצע. כיון שכולם יוצאים בברכתו ובפרוסתו, אין טועמים לפניו — מדרך כבוד לברכה. חריגים: כשלכל אחד ככר משלו, או בשבת שיש לכל אחד לחם משנה — רשאים לטעום קודם.
סעיף ט״ז — עד שיכלה אמן
אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי רוב העונים.
ביאור: אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי רוב העונים.
להניח לאמן לכלות. האמן חלק מן הברכה ומשלימה. לכן הבוצע ממתין עד שיכלה אמן מפי רוב העונים קודם שיבצע ויאכל — שילווה האמן עדיין את הברכה, ולא את האכילה.
סעיף י״ז — פושט ידו תחלה
הבוצע פושט ידו תחלה לקערה לאכול ואם בא לחלוק כבוד למי שגדול ממנו רשאי.
ביאור: הבוצע פושט ידו תחלה לקערה לאכול ; ואם בא לחלוק כבוד למי שגדול ממנו — רשאי.
קדימת הבוצע. כיון שבירך, הבוצע מתחיל — פושט ידו תחלה לקערה. ומכל מקום רשאי לחלוק כבוד למי שגדול ממנו, אם ירצה.
סעיף י״ח — נותן פרוסה לפני כל אחד
הבוצע נותן פרוסה לפני כל אחד והאחד נוטל פרוסה בידו ואין הבוצע נותן ביד האוכל אלא א״כ היה אבל [ופרשה ציון בידיה רמז לפרוסת המוציא שנותנין בידו בשעת אבלות].
ביאור: הבוצע נותן פרוסה לפני כל אחד, וכל אחד נוטל את הפרוסה בידו ; ואין הבוצע נותן ביד האוכל אלא אם כן היה אבל ["פרשה ציון בידיה" רמז לפרוסת המוציא שנותנין בידו בשעת אבלות].
לפני, ולא ביד. הבוצע מניח את החלק לפני כל אחד, והוא נוטלו בעצמו. נותנים ביד רק לאבל (אבל) — סימן היכר לאבלות, נסמך על פסוק. בזמן רגיל היה בכך סימן רע.
ז. המברך שאינו אוכל
סעיף י״ט — מי שאינו אוכל
מי שאינו אוכל אינו יכול לברך ברכת המוציא להוציא האוכלים אבל לקטנים יכול לברך אע״פ שאינו אוכל עמהם כדי לחנכם במצות.
ביאור: מי שאינו אוכל אינו יכול לברך המוציא להוציא את האוכלים ; אבל לקטנים יכול לברך אף שאינו אוכל עמהם, כדי לחנכם במצות.
צריך לאכול כדי להוציא. המוציא היא ברכת הנהנין: רק האוכל יכול להוציא בה אחרים. חריג: לקטנים יכול לברך אף בלא אכילה, משום מצות חינוך.
סעיף כ׳ — אף בשבת
אפי׳ בשבת שהוא חייב לאכול פת לא יברך לו חבירו ברכת המוציא אם אינו אוכל ולא שרי לברך לאחרים אע״פ שאינו טועם אלא ברכת המוציא דמצה בליל ראשון של פסח וברכת היין דקידוש בין של לילה בין של יום. הגה ויש לאכול הפרוסה שבצע עליה קודם שיאכל פת אחר שתהא נאכלת לתאבון והוא משום חבוב מצוה.
ביאור: אף בשבת, שחייב לאכול פת, לא יברך לו חבירו המוציא אם אינו אוכל ; ואין מותר לברך לאחרים בלא שיטעום אלא ברכת המוציא דמצה בליל ראשון של פסח וברכת היין דקידוש, בין של לילה בין של יום. ויש לאכול את הפרוסה שבצע עליה קודם שיאכל פת אחר, שתהא נאכלת לתאבון — משום חבוב מצוה.
שני חריגים בלבד. אף חובת אכילת הפת בשבת אינה מתירה להוציא אחר בלא אכילה. היחידות שמברכים לאחרים בלא טעימה הן המוציא דמצה בליל ראשון של פסח ויין הקידוש (חובה, לילה ויום). וסוף: אוכל פרוסת הבציעה תחלה, משום חבוב מצוה.
הסימן במשפט אחד: בציעת הפת צריכה מעשה נכון — לבצוע במקום שנאפה היטב (שנאפה היטב), לאחוז את הפת בשתי ידים לברכת ההמוציא, להביא מלח, ולאכול מיד בלא שיחה (לא ישיח בין ברכה לאכילה) ; וכשהם רבים, הבוצע הוא הגדול — או הבעל הבית — ואין המסובין טועמים לפניו, ומי שאינו אוכל אינו מוציא את הגדולים (זולת קטנים לחנכם).
מקרים מעשיים
מקרה 1 — כיצד בוצעים את הפת
מצב: אני מברך המוציא על חלה נאה. היכן וכיצד לבצוע, ובאיזה גודל ?
הנהגה: בוחר את המקום שנאפה היטב (שנאפה היטב), חותך מעט בלא להפריד, מברך על פת שלמה ואחר כך מפריד את הפרוסה. אינה קטנה ולא יותר מכביצה. בשבת אינו חותך קודם הברכה (משום לחם משנה). ולמנהג המדוקדק (סעודה גדולה, מסובין רבים) — כהוראת הרב.
מקרה 2 — המלח ושלא להפסיק
מצב: אחר שאמרתי המוציא, האם מותר לבקש שיביאו לי מלח ? והאם צריך מלח על השולחן ?
הנהגה: בין ההמוציא לאכילה אין משיחים ; אך אמירת "הביאו מלח" היא מצרכי הסעודה ואינה מחייבת לחזור ולברך (סעיף ו׳). ולכתחלה מוטב להכין הכל קודם ולהניח מלח על השולחן — מצוה (השולחן דומה למזבח) המגינה מן הפורענות. ולפרטים — כהוראת הרב.
מקרה 3 — מי בוצע כשהם רבים
מצב: אנו רבים אצלי בשולחן, ועמנו אורח גדול בתורה. מי מברך ובוצע ?
הנהגה: בדרך כלל הגדול בוצע (גדול שבכלם בוצע) ; אך אצלך — אתה, בעל הבית (בעל הבית), בוצע, אף לפני אורח גדול — ואומר "ברשות מורי ורבותי". המסובין אינם טועמים לפניך (סעיף ט״ו) ואתה ממתין לכלות האמן (סעיף ט״ז). ולמקרה כבוד עדין — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- באיזה מקום ובאיזה גודל בוצעים את פרוסת הבציעה, ומה דין שבת (סעיף א׳) ?
- למה נותנים שתי ידים על הפת, ומה מרמזות עשר האצבעות (סעיף ד׳) ?
- האם מותר לדבר בין המוציא לאכילה, ומהו החריג (סעיף ו׳) ?
- מי הוא הבוצע: הגדול או בעל הבית (סעיף י״ד) ?
- למה מי שאינו אוכל אינו מוציא את הגדולים, ומה יכול לעשות לקטנים (סעיפים י״ט-כ׳) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — גדר הבציעה במקום שנאפה היטב ; טעם שתי הידים וי׳ המצות התלויות בפת ; דין הבוצע — גדול שבכלם מול בעל הבית
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — הבציעה, המוציא, מלח ומי הוא הבוצע