סימן קס״ח · על איזה מיני פת מברכין

📑 תוכן הלימוד

א. פת שלם וחתיכות — השלם קודם

סעיף א׳ — חתיכות ופת שלם

היו לפניו חתיכות של פת ופת שלם הכל ממין אחד מברך על השלם אפי׳ הוא פת קיבר (פי׳ לחם שאינו נקי) וקטן והחתיכות פת נקיה וגדולה אבל אם השלם שעורים והחתיכות מחטים אפי׳ היא קטנה מניח הפרוסה תחת השלימה ובוצע משתיהן יחד: הגה וכל זה כשרוצה לאכול משניהם אבל אם אינו רוצה לאכול אלא מאחד יבצע עליו ואין לחוש לשני אע״פ שחשוב או חביב עליו (תרומת הדשן סי׳ ל״ב):

סעיף ב׳ — שתי שלמות וחצאי לחם

אם ב׳ שלמות ממין אחד אחת גדולה ואחת קטנה מברך על הגדולה אם יש לאדם שני חצאי לחם ואין לו לחם שלם יחברם יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה ודינו כדין שלם ואפי׳ בשבת יכול לחברם:

סעיף ג׳ — גלוסקאות דבוקות

שני גלוסקאות הדבקים יחד שנאפו ונחתך מן האחת והשניה נשארה שלימה טוב להפריד החתיכה מהשלימה כדי שתהא נראית שלימה ממה שיניחנה דבוק בה אע״פ שנראית יותר גדולה: הגה ולא יבצע ממנה במקום שהיתה דבוקה בחבירתה ששם נראית כפרוסה רק יבצע ממקום השלם שבה: [מהרי״ל]:

ב. מין ז׳, פת נקיה ופת עכו״ם

סעיף ד׳ — שעורין וכוסמין, נקיה וקיבר

פת שעורין ופת כוסמים יברך על של שעורים כיון שהוא ממין ז׳ אף על פי שהכוסמין יפים פת נקיה ופת קיבר מברך על הנקיה ואם שתיהן נקיות וזו לבנה יותר מזו מברך על הלבנה יותר:

סעיף ה׳ — פת של עכו״ם

פת עכו״ם נקיה ופת קיבר של ישראל אם אינו נזהר מפת עכו״ם מברך על איזה מהם שירצה ואם הוא נזהר מפת עכו״ם מסלק פת נקי של עכו״ם מעל השלחן עד לאחר ברכת המוציא ואם ב״ה אינו נזהר מפת עכו״ם ואין דעתו לאכול כל הסעודה רק פת עכו״ם כי היא נקיה אבל בני ביתו יאכלו מפת שאינו נקי של ישראל ושתי הלחם מונחים על השלחן צריך לבצוע על פת נקיה של עכו״ם הואיל והוא הבוצע ואין דעתו לאכול אלא מאותו פת … הגה ודוקא שחביב עליו אותו פת אבל אם אינו חביב עליו בלא איסור פת של עכו״ם אינו צריך להקדימו: (תרומת הדשן סימן ל״ב):

ג. פת הבאה בכיסנין וקביעות סעודה

סעיף ו׳ — מזונות או המוציא : קביעות סעודה

פת הבאה בכיסנין מברך עליו בורא מיני מזונות ולאחריו ברכה מעין שלש ואם אכל ממנו שיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו אע״פ שהוא לא שבע ממנו מברך עליו המוציא וברכת המזון ואם מתחלה היה בדעתו לאכול ממנו מעט וברך בורא מיני מזונות ואחר כך אכל שיעור שאחרים קובעים עליו יברך עליו ברכת המזון אע״פ שלא ברך המוציא תחלה ואם אכל שיעור שאחרים אין קובעים עליו אע״פ שהוא קובע עליו אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלשה דבטלה דעתו אצל כל אדם:

סעיף ז׳ — גדר פת הבאה בכיסנין

פת הבא בכיסנין יש מפרשים פת שעשוי כמין כיסים שממלאים אותם דבש או סוקר ואגוזים ושקדים ותבלין … וי״א שהיא עיסה שעירב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות או התבלין ניכר בעיסה … וי״מ שהוא פת בין מתובלת בין שאינה מתובלת שעושים אותם כעבים יבשים וכוססין אותם … והלכה כדברי כלם שלכל אלו הדברים נותנים להם דינים שאמרנו בפת הבאה בכסנין:

סעיף ח׳ — לחמניות

לחמניות אותן שבלילתן עבה שקורין אובליא״ש לחם גמור הוא ומברך עליו המוציא וברכת המזון ואותן שבלילתן רכה ודקין מאוד שקורין ניבלא״ש מברך עליהם בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם קבע סעודתו עליהם מברך המוציא וברכת המזון ואי אכיל להו בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם:

ד. כזית ותואר לחם

סעיף ט׳ — פחות מכזית

פת גמור אפי׳ פחות מכזית מברך עליו המוציא אבל לאחריו אינו מברך כלום כל שלא אכל כזית:

סעיף י׳ — חביצה

חביצה דהיינו פרורי לחם שנדבקים יחד ע״י מרק אם נתבשל אם יש בהם כזית אף על פי שאין בו תואר לחם מברך המוציא וברכת המזון ואם אין בהם כזית אף על פי שנראה שיש בו תואר לחם אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם אינו מבושל אלא שהוא מחובר על ידי דבש או מרק אם יש בפרוסות כזית מברך עליו המוציא אפילו אין לו תואר לחם ואם אין בהם כזית אם יש בהם תואר לחם מברך עליו המוציא וברכת המזון ואם אין בהם תואר לחם מברך בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש:

סעיף י״א — פירורין במים

יש מי שאומר דפירורין שנותנין במים והמים מתלבנים מחמת הפירורין אזל ליה תוריתא [פי׳ כאלו אמר תואריתא כלומר תואר הלחם] דנהמא ואין מברך עליה אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש:

סעיף י״ב — פת השרוי ביין

יש מי שאומר שפת השרוי ביין אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ונראה שאין דבריו אמורים אלא בפירורין או בפרוסות שאין בכל אחת כזית:

ה. עיסה שבשלה או טגנה

סעיף י״ג — בשלו או טגנו : שעת האפייה

אפילו דבר שבלילתו (פירוש לישת הקמח במים) עבה אם בשלו או טגנו אין מברך עליה המוציא אפי׳ שיש עליה תוריתא דנהמא ואפי׳ נתחייבה בחלה דברכת המוציא אינו הולך אלא אחר שעת אפייה ויש חולקין ונהגו להקל וירא שמים יצא ידי שניהם ולא יאכל אלא ע״י שיברך על לחם אחר תחלה: הגה כל זה לא מיירי אלא בדאית ביה לאחר אפייה תואר לחם אבל אי לית ביה תואר לחם כגון לאקשי״ן ורימזלי״ך לכ״ע אין מברכין עליהם המוציא ולא ג׳ ברכות דלא מיקרי לחם אבל פשטיד״א וקרעפליך מקרי תואר לחם ואין לאכלם אא״כ בירך על שאר הפת תחלה:

סעיף י״ד — חלוט שאפאו בתנור

חלוט [פי׳ כמין פת חולטין אותו ברותחין] שאחר כך אפאו בתנור פת גמור הוא ומברך עליו המוציא: הגה וכן דבר שבלילתו רכה שאפאו בתנור בלא משקה דינו כפת ומברך עליו המוציא ושלש ברכות וכן אם אפאו באלפס בלא משקה ומעט משקה שמושחין בו האלפס שלא ישרוף העיסה לא מקרי משקה אבל דבר שבלילתו רכה וטגנו במשקה לכ״ע לאו לחם הוא:

ו. טרוקנין, נהמא דהנדקא ופשטידה

סעיף ט״ו — טרוקנין וטריתא

טרוקנין דהיינו שעושין גומא בכירה ונותנים בה קמח ומים מעורבין בה ונאפה שם מברך עליו בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם קבע סעודתו עליו מברך המוציא וברכת המזון אבל טרית״א דהיינו שלוקחין קמח ומים ומערבין אותם ושופכין על הכירה והוא מתפשט ונאפה אין עליו תורת לחם כלל ואין מברכין עליו אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואפי׳ קבע סעודתו עליו:

סעיף ט״ז — נהמא דהנדקא

נהמא דהנדקא והוא לחם שאופין בשפוד ומושחין אותו בשמן או במי ביצים וכן לחם העשוי לכותח שאין אופין אותו בתנור אלא בחמה מברך עליו בורא מיני מזונות:

סעיף י״ז — פשטידה

פשטיד״ה הנאפת בתנור בבשר או בדגים או בגבינה מברך עליה המוציא וברכת המזון: הגה ודוקא שאפאו בתנור בלא משקה אבל אפאו במחבת במשקה אין לברך עליו ואין לאכלו רק תוך הסעודה כמו שנתבאר:

מקרים מעשיים

מקרה 1 — חלה גדולה ולחמניות קטנות

מקרה 2 — עוגה או פת : איזו ברכה

מקרה 3 — פת של עכו״ם על השולחן

שאלות להבנה

להעמיק עוד