✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דיני כוס של ברכה — עיונים מעמיקים
סימן קפ״ג · י״ב סעיפים
עשרה דברים בכוס של ברכה · הדחה ושטיפה · אחיזה והגבהה · אין להשיח · לברך מיושב
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קפ״ג — י״ב סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק ז׳), רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, אליה רבה, פרי מגדים, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות פרק שלשה שאכלו (נ״א) · «עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה» (ברכות נ״א ע״א)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמת הסוגיא — עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה ומקורם (ברכות נ״א), וגדר כוס של ברכה
  2. הכנת הכוס והיין — «כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ» (קפ״ג:א), «יתן היין לתוכו חי» (קפ״ג:ב), «צריך לחזור אחר כוס שלם» (קפ״ג:ג)
  3. אחיזת הכוס והגבהתה — «מקבלו בשתי ידיו וכשמתחיל לברך נוטלו בימינו» (קפ״ג:ד), «ומגביהו מהקרקע טפח», «ונותן בו עיניו», ודין האטר (קפ״ג:ה)
  4. אין להשיח ואמירה עם המברך — «משנתנו לו כוס לברך לא ישיח» (קפ״ג:ו), «יאמר בלחש עם המברך» (קפ״ג:ז), «אין נותנין כוס של ברכה אלא לטוב עין»
  5. שאלה בברכת המזון ולברך מיושב — «דינה כתפלה» (קפ״ג:ח), «צריך לישב בשעה שמברך» (קפ״ג:ט-י) · נפקא מינה · טבלאות

📜 לשון השלחן ערוך — עיקרי הסעיפים

דִּינֵי כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה. וּבוֹ י״ב סְעִיפִים:

א׳–ג׳: הכנת הכוס והיין — הדחה ושטיפה, יין חי ומזיגתו, כוס מלא ושלם. ד׳–ה׳: אחיזה והגבהה — בשתי ידיו ובימין, מגביהו טפח, נותן בו עיניו, ומשגרו לאשתו, ודין האטר. ו׳–ז׳: אין להשיח — לא ישיח משנתנו לו כוס, ואומר בלחש עם המברך, ולטוב עין. ח׳: שאלה בבהמ״ז — כתפלה. ט׳–י״ב: לברך מיושב — צריך לישב, אף מעין שלש, ומהלך בדרך אין צריך, ואסור בעוסק במלאכתו.

תמצית :

י״ב סעיפים : הסימן מקיים את העשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה (ברכות נ״א). מדיחין ושוטפין את הכוס — «כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ» (קפ״ג:א), נותנין היין «חי» ואחר כך מוזגו (קפ״ג:ב), ומחזרין אחר כוס «שלם» (קפ״ג:ג). מקבלו בשתי ידיו ונוטלו בימינו — «מקבלו בשתי ידיו וכשמתחיל לברך נוטלו בימינו» (קפ״ג:ד), מגביהו טפח, נותן בו עיניו, ומשגרו לאשתו, ודין האטר (קפ״ג:ה). אין להשיח (קפ״ג:ו) ואומר בלחש (קפ״ג:ז) ; והשאלה «כתפלה» (קפ״ג:ח) ; ולברך «מיושב» — «צריך לישב בשעה שמברך» (קפ״ג:ט).

1. הקדמת הסוגיא — עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה (ברכות נ״א)

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בהנהגת המברך בכוס של ברכה — לשון מרן : «כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ» (שו״ע או״ח קפ״ג:א). ומקורו בברייתא — «עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה» (ברכות נ״א ע״א). ובו י״ב סעיפים, ויסודם אחד: כיצד יתנהג המברך בכוס של ברכת המזון.
העשרה דברים: תמצית לשון הגמרא: הדחה ושטיפה, חי ומלא, עיטור ועיטוף, נוטלו בשתי ידיו ונותנו בימין, מגביהו מן הקרקע טפח, ונותן עיניו בו (ויש אומרים אף משגרו במתנה לאנשי ביתו) — «עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה» (ברכות נ״א ע״א). ומרן קבע עיקרם להלכה בסימן זה, והביאום הראשונים והטור, ונושאי הכלים (מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה) פירשו טעמיהם.
החקירה היסודית — עשרה דברים אלו: דיני כבוד וחשיבות הברכה (הידור בכוס), או תנאים בגוף הכוס המעכבים? ונפקא מינה: כשאין כוס שלם, וכשאין יין חזק, ובאטר. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. הכנת הכוס והיין (שו״ע או״ח קפ״ג:א–ג)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (קפ״ג:א): «כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ», ו«אם הוא נקי ואין בו שיורי כוסות אינו צריך». סעיף ב׳ (קפ״ג:ב): «יתן היין לתוכו חי עד שמגיע לברכת הארץ ואז מוזגו להודיע שבח הארץ», וברמ״א «וכוס של ברכה ימלאנו שיהא מלא על כל גדותיו» (רמ״א או״ח קפ״ג:ב). סעיף ג׳ (קפ״ג:ג): «צריך לחזור אחר כוס שלם».
שורש הדין (ברכות נ״א): בהדחה ושטיפה שנינו — תמצית: הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ; ובמלא — תמצית: המברך על כוס מלא זוכה, שנאמר ומלא ברכת ה׳. ומרן פסק «כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ» (שו״ע או״ח קפ״ג:א), והביאם הבית יוסף.
חקירה — הדחה ושטיפה: לנקיון הכוס בלבד (ולכן אם הוא נקי אינו צריך), או דין בכוס של ברכה עצמו (הידור)? ונפקא מינה: כוס נקי מאתמול, וכוס חדש. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — נותנין היין «חי» ואחר כך מוזגו (קפ״ג:ב) ; ואם המזיגה לשבח, מדוע לא ימזגנו מתחילה?
תירוץ: נותן היין חי «עד שמגיע לברכת הארץ ואז מוזגו להודיע שבח הארץ» (קפ״ג:ב) — המזיגה דוקא בברכת הארץ, שיהא ניכר שבח ארץ ישראל שהיין חזק וצריך מזיגה. וברמ״א נתבאר שבמקומות שאין היין חזק «וי״א דאם היין אינו חזק אינו צריך למוזגו» (רמ״א או״ח קפ״ג:ב), ומכל מקום «וכוס של ברכה ימלאנו שיהא מלא על כל גדותיו» (רמ״א או״ח קפ״ג:ב), והוא מן העשרה דברים. ומחזר אחר «כוס שלם» (קפ״ג:ג), שאין הפגום כבוד לברכה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ» (שו״ע או״ח קפ״ג:א) ; «יתן היין לתוכו חי עד שמגיע לברכת הארץ ואז מוזגו» (קפ״ג:ב) ; «וכוס של ברכה ימלאנו שיהא מלא על כל גדותיו» (רמ״א או״ח קפ״ג:ב) ; «צריך לחזור אחר כוס שלם» (קפ״ג:ג).

3. אחיזת הכוס והגבהתה (שו״ע או״ח קפ״ג:ד–ה)

לשון השלחן ערוך

סעיף ד׳ (קפ״ג:ד): «מקבלו בשתי ידיו וכשמתחיל לברך נוטלו בימינו ולא יסייע בשמאל», וברמ״א «אבל אם נותן השמאל תחת הימין לסייעה מותר» (רמ״א או״ח קפ״ג:ד), «ומגביהו מהקרקע טפח», «ונותן בו עיניו שלא יסיח דעתו», «ומשגרו לאשתו שתשתה ממנו». סעיף ה׳ (קפ״ג:ה): «יש מי שאומר שאם המברך אטר… אוחז הכוס בימינו שהוא שמאל כל אדם».
חקירה — אחיזה בימין: משום מעלת הימין (חשיבות), או משום שלא יסייע השמאל (מיאוס/גריעותא בשמאל)? ונפקא מינה: אטר יד (סעיף ה׳), וסיוע שמאל תחת הימין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
יישוב: תרתי בעינן — חשיבות הימין, ושלא תגע השמאל. ולכן האטר «אוחז הכוס בימינו שהוא שמאל כל אדם» (קפ״ג:ה), שהולכין אחר ימין דידיה. ומגביה טפח — «ומגביהו מהקרקע טפח» (קפ״ג:ד), וכן בגמרא, ומגביהו מן הקרקע טפח, ונותן בו עיניו «שלא יסיח דעתו». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
ומשגרו לאשתו (קפ״ג:ד): «ומשגרו לאשתו שתשתה ממנו» — מן העשרה דברים («משגרו במתנה לאנשי ביתו», ברכות נ״א ע״א), שיהא ברכה מצויה בתוך ביתו. וברמ״א שאין לוקחין כוס שפיו צר לברך עליו, כדי שיוכל ליתן בו עיניו כתקנה.
היסוד:
«מקבלו בשתי ידיו וכשמתחיל לברך נוטלו בימינו ולא יסייע בשמאל» (שו״ע או״ח קפ״ג:ד) ; «ומגביהו מהקרקע טפח» «ונותן בו עיניו שלא יסיח דעתו» «ומשגרו לאשתו שתשתה ממנו» (קפ״ג:ד) ; «יש מי שאומר שאם המברך אטר… אוחז הכוס בימינו שהוא שמאל כל אדם» (קפ״ג:ה).

4. אין להשיח ואמירה עם המברך (שו״ע או״ח קפ״ג:ו–ז)

לשון השלחן ערוך

סעיף ו׳ (קפ״ג:ו): «משנתנו לו כוס לברך לא ישיח המברך», «והמסובין אין להם להשיח משהתחיל המברך», ואם שחו בין ברכה לברכה בשעה ששותק — יצאו, «אבל אם שחו בשעה שהוא מברך לא יצאו». סעיף ז׳ (קפ״ג:ז): «נכון הדבר שכל אחד מהמסובין יאמר בלחש עם המברך כל ברכה וברכה ואפי׳ החתימות», וברמ״א «אין נותנין כוס של ברכה אלא לטוב עין» (רמ״א או״ח קפ״ג:ז).
חקירה — אין להשיח: מדין הפסק בברכה (שהשיחה מפסקת), או מדין כוונה ושמיעת הברכה (שיכוין לצאת)? ונפקא מינה: שיחה בין ברכה לברכה בשעה ששותק — יצאו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
יישוב: תרוייהו איתנהו — בשעת הברכה עצמה השיחה הפסק גמור «אבל אם שחו בשעה שהוא מברך לא יצאו» (קפ״ג:ו) ; ובין ברכה לברכה אין להשיח משום כוונה, ומכל מקום אם עברו ושחו בשעה ששותק — יצאו. ותקנה נכונה שכל אחד «יאמר בלחש עם המברך כל ברכה וברכה ואפי׳ החתימות» (קפ״ג:ז), שלא יבוא לידי הפסק. ואין מוסרין הכוס אלא «לטוב עין» (רמ״א או״ח קפ״ג:ז). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«משנתנו לו כוס לברך לא ישיח המברך» (שו״ע או״ח קפ״ג:ו) ; «נכון הדבר שכל אחד מהמסובין יאמר בלחש עם המברך כל ברכה וברכה ואפי׳ החתימות» (קפ״ג:ז) ; «אין נותנין כוס של ברכה אלא לטוב עין» (רמ״א או״ח קפ״ג:ז).

5. שאלה בברכת המזון ולברך מיושב (שו״ע או״ח קפ״ג:ח–י״ב) · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

סעיף ח׳ (קפ״ג:ח): «לענין לשאול בבהמ״ז מפני היראה או מפני הכבוד יש מי שאומר שדינה כתפלה». סעיף ט׳ (קפ״ג:ט): «צריך לישב בשעה שמברך», «כדי שיוכל לכוין יותר», «אלא ישב באימה». סעיף י׳ (קפ״ג:י): ברכה מעין שלש «צריך לאמרה מיושב». סעיף י״א (קפ״ג:יא): «אם היה מהלך בדרך ואוכל א״צ לישב ולברך לפי שאין דעתו מיושבת עליו». סעיף י״ב (קפ״ג:יב): «אסור לברך והוא עוסק במלאכתו».
קושיא — «צריך לישב בשעה שמברך» (קפ״ג:ט), ובסעיף י״א «מהלך בדרך ואוכל א״צ לישב» (קפ״ג:יא) — כיצד יתיישבו?
תירוץ: יסוד הישיבה — «כדי שיוכל לכוין יותר» ו«אלא ישב באימה» (קפ״ג:ט), ליישוב הדעת ולכוונה. ולכן מי שאכל עומד או מיסב — יושב לברך. אבל «אם היה מהלך בדרך ואוכל א״צ לישב ולברך לפי שאין דעתו מיושבת עליו» (קפ״ג:יא) — שבדרך אין דעתו מיושבת בין כה, ואין הישיבה מועלת לו לכוונה. ואף ברכה מעין שלש לדעה זו «צריך לאמרה מיושב» (קפ״ג:י). ומכל מקום «אסור לברך והוא עוסק במלאכתו» (קפ״ג:יב), שאין זה כבוד וכוונה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — שאלה בבהמ״ז «כתפלה» (קפ״ג:ח): שברכת המזון חמורה כתפלה ממש, או שדימוה לתפלה רק לענין החילוק בין מפני היראה למפני הכבוד? (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

עניןהלכה למעשה
הכנת הכוסהדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ, ואם נקי אינו צריך (קפ״ג:א).
היין והכוסיין חי עד ברכת הארץ ואז מוזגו ; מלא על כל גדותיו ; וכוס שלם (קפ״ג:ב-ג).
אחיזה והגבההמקבלו בשתי ידיו, נוטלו בימינו, מגביהו טפח, נותן בו עיניו, ומשגרו לאשתו (קפ״ג:ד).
אין להשיחלא ישיח משנתנו לו כוס ; אומר בלחש עם המברך ; ולטוב עין (קפ״ג:ו-ז).
לברך מיושבצריך לישב, אף מעין שלש ; מהלך בדרך אין צריך ; ואסור בעוסק במלאכתו (קפ״ג:ט-יב).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

העניןהדיןהמקור
עשרה דברים בכוס של ברכההדחה, שטיפה, חי, מלא, עיטור, עיטוף, וכו׳ברכות נ״א · שו״ע או״ח קפ״ג:א
הכנת הכוס והייןהדחה ושטיפה, חי ומזיגה, מלא ושלםשו״ע קפ״ג:א-ג
אחיזה והגבההבשתי ידיו, בימין, טפח, ונתינת עיניםברכות נ״א · שו״ע קפ״ג:ד-ה
אין להשיחלא ישיח ; בלחש עם המברך ; לטוב עיןשו״ע קפ״ג:ו-ז
שאלה בבהמ״ז ומיושבכתפלה ; לברך מיושבשו״ע קפ״ג:ח-יב
גמרא: ברכות פרק שלשה שאכלו (נ״א) · «עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה» (ברכות נ״א ע״א)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות פרק ז׳) · רא״ש · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · אליה רבה · פרי מגדים · באר היטב · שערי תשובה · משנה ברורה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קפ״ג · המברך איך יתנהג בכוס של ברכת המזון · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © תשפ״ו / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קפ״ג · ♥ תמיכה

📖הצטרפות לחברותא