הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קפ״ג — י״ב סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק ז׳), רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, אליה רבה, פרי מגדים, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים
א׳–ג׳:הכנת הכוס והיין — הדחה ושטיפה, יין חי ומזיגתו, כוס מלא ושלם. ד׳–ה׳:אחיזה והגבהה — בשתי ידיו ובימין, מגביהו טפח, נותן בו עיניו, ומשגרו לאשתו, ודין האטר. ו׳–ז׳:אין להשיח — לא ישיח משנתנו לו כוס, ואומר בלחש עם המברך, ולטוב עין. ח׳:שאלה בבהמ״ז — כתפלה. ט׳–י״ב:לברך מיושב — צריך לישב, אף מעין שלש, ומהלך בדרך אין צריך, ואסור בעוסק במלאכתו.
Résumé concis :
י״ב seifim : le siman met en pratique les dix choses dites de la coupe de bénédiction (ברכות נ״א). On rince et lave la coupe — «כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ» (קפ״ג:א), on y verse le vin «חי» puis on le mélange (קפ״ג:ב), on cherche une coupe «שלם» (קפ״ג:ג). On la reçoit à deux mains et on la tient dans la droite — «מקבלו בשתי ידיו וכשמתחיל לברך נוטלו בימינו» (קפ״ג:ד), on l'élève d'un téfah, les yeux dessus, on l'envoie à sa femme, et le gaucher (קפ״ג:ה). On ne parle pas (קפ״ג:ו) et l'on dit à voix basse (קפ״ג:ז) ; la question est «כתפלה» (קפ״ג:ח) ; et l'on bénit assis — «צריך לישב בשעה שמברך» (קפ״ג:ט).
1. הקדמת הסוגיא — עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה (ברכות נ״א)
פתח דבר — פתיחת ההלכה
פותח מרן בהנהגת המברך בכוס של ברכה — לשון מרן : «כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ» (שו״ע או״ח קפ״ג:א). ומקורו בברייתא — «עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה» (ברכות נ״א ע״א). ובו י״ב סעיפים, ויסודם אחד: כיצד יתנהג המברך בכוס של ברכת המזון.
העשרה דברים:תמצית לשון הגמרא: הדחה ושטיפה, חי ומלא, עיטור ועיטוף, נוטלו בשתי ידיו ונותנו בימין, מגביהו מן הקרקע טפח, ונותן עיניו בו (ויש אומרים אף משגרו במתנה לאנשי ביתו) — «עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה» (ברכות נ״א ע״א). ומרן קבע עיקרם להלכה בסימן זה, והביאום הראשונים והטור, ונושאי הכלים (מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה) פירשו טעמיהם.
החקירה היסודית — עשרה דברים אלו: דיני כבוד וחשיבות הברכה (הידור בכוס), או תנאים בגוף הכוס המעכבים?
(א) הידור וכבוד — תמצית: רובם למצוה מן המובחר, לכבוד הברכה, ולפי זה בדיעבד או בשעת הדחק אין מעכבין.
(ב) תנאים מעכבים — תמצית: מקצתם (כגון מלא ושלם, ואחיזה בימין) חמורים יותר, ונחלקו בהם הפוסקים אם לעיכובא.
ונפקא מינה: כשאין כוס שלם, וכשאין יין חזק, ובאטר. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
2. הכנת הכוס והיין (שו״ע או״ח קפ״ג:א–ג)
לשון השלחן ערוך
סעיף א׳ (קפ״ג:א):«כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ», ו«אם הוא נקי ואין בו שיורי כוסות אינו צריך». סעיף ב׳ (קפ״ג:ב):«יתן היין לתוכו חי עד שמגיע לברכת הארץ ואז מוזגו להודיע שבח הארץ», וברמ״א «וכוס של ברכה ימלאנו שיהא מלא על כל גדותיו» (רמ״א או״ח קפ״ג:ב). סעיף ג׳ (קפ״ג:ג):«צריך לחזור אחר כוס שלם».
שורש הדין (ברכות נ״א): בהדחה ושטיפה שנינו — תמצית: הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ; ובמלא — תמצית: המברך על כוס מלא זוכה, שנאמר ומלא ברכת ה׳. ומרן פסק «כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ» (שו״ע או״ח קפ״ג:א), והביאם הבית יוסף.
חקירה — הדחה ושטיפה: לנקיון הכוס בלבד (ולכן אם הוא נקי אינו צריך), או דין בכוס של ברכה עצמו (הידור)?
צד א׳ — נקיון:«ואם הוא נקי ואין בו שיורי כוסות אינו צריך» (קפ״ג:א) — משמע שכל עיקרו לנקיון.
צד ב׳ — הידור:תמצית: יש שהחמירו להדיח ולשטוף אף בנקי, לכבוד הברכה.
ונפקא מינה: כוס נקי מאתמול, וכוס חדש. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — נותנין היין «חי» ואחר כך מוזגו (קפ״ג:ב) ; ואם המזיגה לשבח, מדוע לא ימזגנו מתחילה?
תירוץ: נותן היין חי «עד שמגיע לברכת הארץ ואז מוזגו להודיע שבח הארץ» (קפ״ג:ב) — המזיגה דוקא בברכת הארץ, שיהא ניכר שבח ארץ ישראל שהיין חזק וצריך מזיגה. וברמ״א נתבאר שבמקומות שאין היין חזק «וי״א דאם היין אינו חזק אינו צריך למוזגו» (רמ״א או״ח קפ״ג:ב), ומכל מקום «וכוס של ברכה ימלאנו שיהא מלא על כל גדותיו» (רמ״א או״ח קפ״ג:ב), והוא מן העשרה דברים. ומחזר אחר «כוס שלם» (קפ״ג:ג), שאין הפגום כבוד לברכה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד: «כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ» (שו״ע או״ח קפ״ג:א) ; «יתן היין לתוכו חי עד שמגיע לברכת הארץ ואז מוזגו» (קפ״ג:ב) ; «וכוס של ברכה ימלאנו שיהא מלא על כל גדותיו» (רמ״א או״ח קפ״ג:ב) ; «צריך לחזור אחר כוס שלם» (קפ״ג:ג).
3. אחיזת הכוס והגבהתה (שו״ע או״ח קפ״ג:ד–ה)
לשון השלחן ערוך
סעיף ד׳ (קפ״ג:ד):«מקבלו בשתי ידיו וכשמתחיל לברך נוטלו בימינו ולא יסייע בשמאל», וברמ״א «אבל אם נותן השמאל תחת הימין לסייעה מותר» (רמ״א או״ח קפ״ג:ד), «ומגביהו מהקרקע טפח», «ונותן בו עיניו שלא יסיח דעתו», «ומשגרו לאשתו שתשתה ממנו». סעיף ה׳ (קפ״ג:ה):«יש מי שאומר שאם המברך אטר… אוחז הכוס בימינו שהוא שמאל כל אדם».
חקירה — אחיזה בימין: משום מעלת הימין (חשיבות), או משום שלא יסייע השמאל (מיאוס/גריעותא בשמאל)?
צד א׳ — מעלת הימין:«נוטלו בימינו» (קפ״ג:ד) — הימין חשובה, וכן בגמרא, ונותנו לימין. ומכאן דין האטר בסעיף ה׳.
צד ב׳ — שלא יסייע שמאל:«ולא יסייע בשמאל» (קפ״ג:ד) ; וברמ״א שסיוע בלא נגיעה מותר — «אבל אם נותן השמאל תחת הימין לסייעה מותר» (רמ״א או״ח קפ״ג:ד).
ונפקא מינה: אטר יד (סעיף ה׳), וסיוע שמאל תחת הימין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
יישוב: תרתי בעינן — חשיבות הימין, ושלא תגע השמאל. ולכן האטר «אוחז הכוס בימינו שהוא שמאל כל אדם» (קפ״ג:ה), שהולכין אחר ימין דידיה. ומגביה טפח — «ומגביהו מהקרקע טפח» (קפ״ג:ד), וכן בגמרא, ומגביהו מן הקרקע טפח, ונותן בו עיניו «שלא יסיח דעתו». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
ומשגרו לאשתו (קפ״ג:ד):«ומשגרו לאשתו שתשתה ממנו» — מן העשרה דברים («משגרו במתנה לאנשי ביתו», ברכות נ״א ע״א), שיהא ברכה מצויה בתוך ביתו. וברמ״א שאין לוקחין כוס שפיו צר לברך עליו, כדי שיוכל ליתן בו עיניו כתקנה.
היסוד: «מקבלו בשתי ידיו וכשמתחיל לברך נוטלו בימינו ולא יסייע בשמאל» (שו״ע או״ח קפ״ג:ד) ; «ומגביהו מהקרקע טפח» «ונותן בו עיניו שלא יסיח דעתו» «ומשגרו לאשתו שתשתה ממנו» (קפ״ג:ד) ; «יש מי שאומר שאם המברך אטר… אוחז הכוס בימינו שהוא שמאל כל אדם» (קפ״ג:ה).
4. אין להשיח ואמירה עם המברך (שו״ע או״ח קפ״ג:ו–ז)
לשון השלחן ערוך
סעיף ו׳ (קפ״ג:ו):«משנתנו לו כוס לברך לא ישיח המברך», «והמסובין אין להם להשיח משהתחיל המברך», ואם שחו בין ברכה לברכה בשעה ששותק — יצאו, «אבל אם שחו בשעה שהוא מברך לא יצאו». סעיף ז׳ (קפ״ג:ז):«נכון הדבר שכל אחד מהמסובין יאמר בלחש עם המברך כל ברכה וברכה ואפי׳ החתימות», וברמ״א «אין נותנין כוס של ברכה אלא לטוב עין» (רמ״א או״ח קפ״ג:ז).
חקירה — אין להשיח: מדין הפסק בברכה (שהשיחה מפסקת), או מדין כוונה ושמיעת הברכה (שיכוין לצאת)?
צד א׳ — הפסק:תמצית: השיחה בשעת הברכה הפסק, ולכן «אבל אם שחו בשעה שהוא מברך לא יצאו» (קפ״ג:ו).
צד ב׳ — כוונה ושמיעה:תמצית: צריך לשמוע ולהבין מה שאומר המברך, ולכן אף בין ברכה לברכה אין להשיח.
ונפקא מינה: שיחה בין ברכה לברכה בשעה ששותק — יצאו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
יישוב: תרוייהו איתנהו — בשעת הברכה עצמה השיחה הפסק גמור «אבל אם שחו בשעה שהוא מברך לא יצאו» (קפ״ג:ו) ; ובין ברכה לברכה אין להשיח משום כוונה, ומכל מקום אם עברו ושחו בשעה ששותק — יצאו. ותקנה נכונה שכל אחד «יאמר בלחש עם המברך כל ברכה וברכה ואפי׳ החתימות» (קפ״ג:ז), שלא יבוא לידי הפסק. ואין מוסרין הכוס אלא «לטוב עין» (רמ״א או״ח קפ״ג:ז). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד: «משנתנו לו כוס לברך לא ישיח המברך» (שו״ע או״ח קפ״ג:ו) ; «נכון הדבר שכל אחד מהמסובין יאמר בלחש עם המברך כל ברכה וברכה ואפי׳ החתימות» (קפ״ג:ז) ; «אין נותנין כוס של ברכה אלא לטוב עין» (רמ״א או״ח קפ״ג:ז).
5. שאלה בברכת המזון ולברך מיושב (שו״ע או״ח קפ״ג:ח–י״ב) · נפקא מינה למעשה
לשון השלחן ערוך
סעיף ח׳ (קפ״ג:ח):«לענין לשאול בבהמ״ז מפני היראה או מפני הכבוד יש מי שאומר שדינה כתפלה». סעיף ט׳ (קפ״ג:ט):«צריך לישב בשעה שמברך», «כדי שיוכל לכוין יותר», «אלא ישב באימה». סעיף י׳ (קפ״ג:י): ברכה מעין שלש «צריך לאמרה מיושב». סעיף י״א (קפ״ג:יא):«אם היה מהלך בדרך ואוכל א״צ לישב ולברך לפי שאין דעתו מיושבת עליו». סעיף י״ב (קפ״ג:יב):«אסור לברך והוא עוסק במלאכתו».
קושיא — «צריך לישב בשעה שמברך» (קפ״ג:ט), ובסעיף י״א «מהלך בדרך ואוכל א״צ לישב» (קפ״ג:יא) — כיצד יתיישבו?
תירוץ: יסוד הישיבה — «כדי שיוכל לכוין יותר» ו«אלא ישב באימה» (קפ״ג:ט), ליישוב הדעת ולכוונה. ולכן מי שאכל עומד או מיסב — יושב לברך. אבל «אם היה מהלך בדרך ואוכל א״צ לישב ולברך לפי שאין דעתו מיושבת עליו» (קפ״ג:יא) — שבדרך אין דעתו מיושבת בין כה, ואין הישיבה מועלת לו לכוונה. ואף ברכה מעין שלש לדעה זו «צריך לאמרה מיושב» (קפ״ג:י). ומכל מקום «אסור לברך והוא עוסק במלאכתו» (קפ״ג:יב), שאין זה כבוד וכוונה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — שאלה בבהמ״ז «כתפלה» (קפ״ג:ח): שברכת המזון חמורה כתפלה ממש, או שדימוה לתפלה רק לענין החילוק בין מפני היראה למפני הכבוד?
צד א׳ — כתפלה ממש:תמצית: אף בברכת המזון מפסיק מפני היראה ואינו מפסיק מפני הכבוד אלא בין הפרקים, כתפלה.
צד ב׳ — דימוי בעלמא:תמצית: אינה חמורה כתפלה לכל דבר, אלא שדנין בה בדרך זו.
(וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
סיכום ההנהגות למעשה
ענין
הלכה למעשה
הכנת הכוס
הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ, ואם נקי אינו צריך (קפ״ג:א).
היין והכוס
יין חי עד ברכת הארץ ואז מוזגו ; מלא על כל גדותיו ; וכוס שלם (קפ״ג:ב-ג).
אחיזה והגבהה
מקבלו בשתי ידיו, נוטלו בימינו, מגביהו טפח, נותן בו עיניו, ומשגרו לאשתו (קפ״ג:ד).
אין להשיח
לא ישיח משנתנו לו כוס ; אומר בלחש עם המברך ; ולטוב עין (קפ״ג:ו-ז).
לברך מיושב
צריך לישב, אף מעין שלש ; מהלך בדרך אין צריך ; ואסור בעוסק במלאכתו (קפ״ג:ט-יב).
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות פרק ז׳) · רא״ש · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · אליה רבה · פרי מגדים · באר היטב · שערי תשובה · משנה ברורה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)