✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION
Siman ק״צ · Drinking the wine after the blessing
שתיית היין אחר הברכה ודיניו — who tastes the cup and in what order (טעימת המברך), the diners bound to a single cup, the blemished cup (כוס פגום), the final blessing (ברכה אחת מעין שלש), the measure to be drunk (כזית, רביעית, כמלא לוגמיו), and the large meal where each one blesses for himself
סימן ק״צ · ה׳ סעיפים
שתיית היין אחר הברכה ודיניו
🌱 Introductory Level · מתחילים
✦ ❖ ✦
Once Birkat haMazon is finished, the cup remains. This siman teaches what is done with it: one recites בורא פרי הגפן and the one who blessed tastes first; the diners bound to his cup wait until he has tasted, the others do not; and he pours from his cup into theirs only if theirs is blemished. After drinking, one says the final blessing — ברכה אחת מעין שלש. And because the measure that obligates that blessing is in doubt (כזית or רביעית) while every cup of blessing requires כמלא לוגמיו, one drinks a full רביעית. Hebrew text, translation and explanation of the ה׳ seifim, with a section of practical cases.
Topic: The cup after birkat hamazon — טעימת המברך, כוס פגום, מעין שלש, מלא לוגמיו ורביעית, והמסובין
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״צ · ה׳ סעיפים
Compiled by: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Having fixed the text of the four blessings, the Choulhan Aroukh returns to the object over which they were said: the cup of blessing. The Gemara devotes an entire list to it — עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה (Berakhot 51a) — and two rules govern our whole siman: המברך צריך שיטעום (Berakhot 52a), the one who blesses must taste, otherwise his blessing would remain without an act; and טעמו פגמו (Berakhot 52a), once tasted the wine is "blemished". Hence the five seifim: who tastes and when, how a blemished cup is repaired, which blessing is said afterwards, and how much must be drunk. We study here at the level of principle; for personal conduct, one refers to the ruling of the Rav.
📑 Study outline
A. טעימת המברך והמסובין (seif 1) — the order of tasting and the כוס פגום
B. ברכה אחת מעין שלש (seif 2) — the final blessing over the cup
C. שיעור השתייה (seif 3) — כזית, רביעית, and מלא לוגמיו
D. אין המברך טועם וסעודה גדולה (seifim 4-5) — the diner who drinks in his stead, and the large meal
1-3. Practical cases and comprehension questions
A. טעימת המברך והמסובין — who tastes, and in what order
כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה — the cup of blessing, that is, the glass of wine over which Birkat haMazon is recited. The Gemara devotes a whole baraita to it: עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה (Berakhot 51a) — among them טעון הדחה ושטיפה (Berakhot 51a) and חי ומלא (Berakhot 51a); and it states its reward: כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלי מצרים (Berakhot 51a). Our siman does not deal with the cup before the blessing — that belongs to the preceding simanim — but with what becomes of it afterwards: who drinks it, in what quantity, and which blessing is said next.
Seif 1 — one blesses boreh peri hagafen and the blesser tastes
אחר שסיים ברכת המזון מברך בורא פרי הגפן ויטעום המברך [ואם הפסיק בין הברכ׳ לטעימה ע״ל סי׳ רע״א סעיף ט״ו] ואח״כ יטעמו האחרי׳ אם כול׳ זקוקי׳ לכוס אחד ונותן המברך מכוסו לכוס ריקן שבידם לא יטעמו עד שיטעום הוא אבל אם אינם זקוקים לכוסו יכולים לטעום קודם שיטעום הוא. אין צריך המברך לשפוך מכוסו לכוס המסובין אלא אם הכוס המסובין פגום (ועיין לעיל סימן קפ״ב וס״ס רע״א):
Seif 1: after finishing Birkat haMazon one recites "boreh peri hagafen" and the one who blesses tastes [and if he interrupted between the blessing and the tasting, see above siman 271:15]; afterwards the others taste. If all of them are bound to a single cup and the blesser pours from his cup into the empty cup in their hand, they shall not taste until he has tasted; but if they are not bound to his cup, they may taste before he tastes. The blesser need not pour from his cup into the diners' cup, unless the diners' cup is blemished (see above siman 182 and the end of siman 271).
Three teachings in a single seif. First, the order: אחר שסיים ברכת המזון מברך בורא פרי הגפן ויטעום המברך (שו״ע או״ח ק״צ:א) — the blessing over the wine is said only after the sealing of Birkat haMazon, and it is the one who blessed who tastes, for המברך צריך שיטעום (Berakhot 52a). Second, the diners: אם כול׳ זקוקי׳ לכוס אחד (שו״ע או״ח ק״צ:א) — if they are all bound to his cup, their blessing comes through his, and therefore לא יטעמו עד שיטעום הוא (שו״ע או״ח ק״צ:א); whereas אם אינם זקוקים לכוסו יכולים לטעום קודם שיטעום הוא (שו״ע או״ח ק״צ:א).
Third, the blemished cup: אין צריך המברך לשפוך מכוסו לכוס המסובין אלא אם הכוס המסובין פגום (שו״ע או״ח ק״צ:א). Its basis lies in the Gemara: טעמו פגמו (Berakhot 52a) — wine that has been drunk from is "blemished" and no longer has the standing of a whole cup. summary: pouring a little of the cup of blessing into the diner's glass is therefore not a courtesy but a repair; if his glass is intact, there is nothing to repair.
summary: the seif turns on one thing only — the bond between the one who blesses and those who listen. The tighter the bond (a single cup for all), the more binding the order; where each has his own wine, each is free to choose his moment.
B. ברכה אחת מעין שלש — the final blessing over the cup
Seif 2 — after drinking the cup of Birkat haMazon one says a single blessing mei'ein shalosh
אחר ששתה כוס של ברכת המזון יברך ברכה אחת מעין שלש:
Seif 2: after drinking the cup of Birkat haMazon, one shall recite a single blessing "abridged of the three" (mei'ein shalosh).
One line, but it closes a circle. Birkat haMazon was said over the bread; the cup, however, is wine, which has its own opening blessing (בורא פרי הגפן) and therefore its own closing blessing: אחר ששתה כוס של ברכת המזון יברך ברכה אחת מעין שלש (שו״ע או״ח ק״צ:ב). summary: the wine of the cup is not covered by the Birkat haMazon just concluded, since that has already been sealed; it needs a closing of its own, the על הגפן ועל פרי הגפן.
summary: from here follows at once the next seif — if a final blessing is required, one must have drunk the quantity that obligates it. That is precisely the question the Mechaber takes up next.
C. שיעור השתייה — kazayit, revi'it, and melo lugmav
Seif 3 — there is a doubt whether a kazayit suffices or a revi'it
שיעור שתיית יין להתחייב בברכ׳ אחרונה יש ספק אם די בכזית או ברביעית לכך יזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית כדי להסתלק מן הספק והכא אי אפשר לשתות פחות מכזית דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית הלכך ישתה רביעית שלם:
Seif 3: as for the measure of wine drunk that obligates the final blessing, there is a doubt: does a kazayit suffice, or is a revi'it needed? Therefore one should be careful to drink either less than a kazayit or a revi'it, in order to remove oneself from the doubt. But here it is impossible to drink less than a kazayit, since anything that requires a cup requires drinking from it "like the fullness of his cheek" (kimlo lugmav), which is the greater part of a revi'it; therefore one shall drink a full revi'it.
The reasoning has three steps. The doubt: שיעור שתיית יין להתחייב בברכ׳ אחרונה יש ספק אם די בכזית או ברביעית (שו״ע או״ח ק״צ:ג). The ordinary escape: לכך יזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית כדי להסתלק מן הספק (שו״ע או״ח ק״צ:ג) — stay below the smaller threshold, or exceed the larger one. The impasse peculiar to our case: והכא אי אפשר לשתות פחות מכזית (שו״ע או״ח ק״צ:ג), since the cup of blessing already imposes a minimum quantity.
That minimum is כמלא לוגמיו. The Gemara gives its definition in an entirely different context, and it is from there that it is learned: השותה מלא לוגמיו (Yoma 80a), upon which it is specified לא מלא לוגמיו ממש אלא כל שאילו יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו (Yoma 80a) — not a literally full cheek, but whatever, pushed to one side of the mouth, appears to fill the cheek. And that same page already sets the two measures against each other: בית שמאי אומרים רביעית ובית הלל אומרים מלא לוגמיו (Yoma 80a).
The conclusion: דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית הלכך ישתה רביעית שלם (שו״ע או״ח ק״צ:ג). summary: since melo lugmav is already "the greater part of a revi'it", it certainly exceeds a kazayit — one can therefore no longer take shelter "below"; there remains only to go above, and drink a full רביעית, which makes the final blessing of seif 2 due beyond dispute. Two Talmudic supports illuminate the measure of the cup: ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית (Pesachim 108b), and as to the portion actually drunk, והוא דאשתי רובא דכסא (Pesachim 108b).
D. אין המברך טועם וסעודה גדולה — the diners
Seif 4 — if the blesser does not wish to taste, one of the diners tastes
אם המברך אינו רוצה לטעום יטעום א׳ מהמסובין כשיעו׳ ואין שתיית שנים מצטרפת ומ״מ מצוה מן המובחר שיטעמו כלם [ועיין לקמן סי׳ רע״א סעיף י״ד]:
Seif 4: if the one who blesses does not wish to taste, one of the diners shall taste the required measure; and the drinking of two does not combine. Nevertheless, the most perfect performance is that all of them taste [and see further siman 271:14].
The Mechaber therefore does not require that he drink, but that the cup be drunk: אם המברך אינו רוצה לטעום יטעום א׳ מהמסובין כשיעו׳ (שו״ע או״ח ק״צ:ד). The measure, however, must be reached by a single mouth: ואין שתיית שנים מצטרפת (שו״ע או״ח ק״צ:ד). summary: melo lugmav is a measure tied to the drinker — it is the fullness of his cheek — and two half-mouthfuls taken by two people do not make one mouthful. Finally, ומ״מ מצוה מן המובחר שיטעמו כלם (שו״ע או״ח ק״צ:ד): let each one taste, to have a share in the cup.
Seif 5 — when they are seated at a large meal
כשמסובין בסעודה גדולה ואין יודעים עד היכן יגיע כוס של ברכת המזון כל אחד מהמסופקים אם יגיע לו צריך לברך בורא פרי הגפן [וע׳ לעיל סי׳ קע״ד סעיף ה׳ בהגה:
Seif 5: when one is seated at a large meal and it is not known how far the cup of Birkat haMazon will reach, each of those in doubt whether it will reach him must himself recite "boreh peri hagafen" [and see above siman 174:5 in the gloss].
This is the mirror image of seif 1. There, the one bound to the blesser's cup is discharged by his blessing and waits his turn; here, ואין יודעים עד היכן יגיע כוס של ברכת המזון (שו״ע או״ח ק״צ:ה) — at a large meal one does not know whether the cup will circulate as far as oneself. And one cannot be discharged by a blessing that may not concern him: כל אחד מהמסופקים אם יגיע לו צריך לברך בורא פרי הגפן (שו״ע או״ח ק״צ:ה). summary: it is the doubt itself that gives rise to the personal obligation — the uncertain diner becomes an ordinary drinker again, blessing over his own glass.
The siman in one sentence: the cup of Birkat haMazon must be drunk, and drunk properly: the one who blessed tastes first (טעימת המברך), those bound to his cup wait, and a blemished cup is repaired by pouring into it from his (כוס פגום); one drinks a full רביעית, because מלא לוגמיו is already the greater part of a revi'it, and one concludes with the ברכה אחת מעין שלש; and where one doubts that the cup will reach him, he blesses for himself.
Practical cases
Case 1 — How much must I drink from the cup?
Situation: I recited Birkat haMazon over a cup of wine. Is a small sip enough?
Conduct: no — כל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית (שו״ע או״ח ק״צ:ג); and to remove oneself from the doubt about the final blessing, הלכך ישתה רביעית שלם (שו״ע או״ח ק״צ:ג). One then says ברכה אחת מעין שלש (שו״ע או״ח ק״צ:ב). For the practical measures in millilitres and the customs of each community, one follows one's Rav.
Case 2 — My guests each have their own glass of wine
Situation: I blessed over my cup, and each of my guests already has wine before him. Must they wait until I have drunk?
Conduct: no — אבל אם אינם זקוקים לכוסו יכולים לטעום קודם שיטעום הוא (שו״ע או״ח ק״צ:א). It is only אם כול׳ זקוקי׳ לכוס אחד (שו״ע או״ח ק״צ:א) that לא יטעמו עד שיטעום הוא (שו״ע או״ח ק״צ:א). And I need not pour from my cup into their glass, unless theirs is blemished: אלא אם הכוס המסובין פגום (שו״ע או״ח ק״צ:א), on the principle טעמו פגמו (Berakhot 52a). For practice, one follows one's Rav.
Case 3 — A large meal where the cup may never reach me
Situation: at a wedding, Birkat haMazon is said over a cup at the head table, and I do not know whether any will be brought to me.
Conduct: the Mechaber addresses exactly this case — כשמסובין בסעודה גדולה ואין יודעים עד היכן יגיע כוס של ברכת המזון כל אחד מהמסופקים אם יגיע לו צריך לברך בורא פרי הגפן (שו״ע או״ח ק״צ:ה). summary: each one then blesses over his own glass, exactly like an ordinary drinker. And if one wishes to taste from a cup another has blessed without being bound to it, we are back at seif 1. For practice, one follows one's Rav.
Comprehension questions
Check your understanding:
- Why must the one who blesses taste, and when may the diners precede him (seif 1)?
- What is a כוס פגום, and how is it "repaired" (seif 1)?
- Why is a final blessing מעין שלש required after the cup (seif 2)?
- Why can one not, here, escape the doubt by staying below a kazayit (seif 3)?
- Why does the drinking of two not combine (seif 4), and what of the large meal (seif 5)?
Going further
If you wish to go deeper into this siman:
📖Join the chavrusa
- 📚 Level 2 — Lamdan: for the pilpul — כוס של ברכה וטעימת המברך ; כוס פגום ; מלא לוגמיו ורביעית
- ✨ Level 3 — Synthesis: for review and quick memorization
- 👑 Level 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken): the shitah of the Choulhan Aroukh HaRav — שתיית היין אחר הברכה