✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן ק״צ · שתיית היין אחר הברכה ודיניו

שתיית היין אחר הברכה ודיניו — מי טועם ובאיזה סדר (טעימת המברך), המסובין הזקוקים לכוס אחד, כוס פגום, ברכה אחת מעין שלש, שיעור השתייה (כזית, רביעית, כמלא לוגמיו), וסעודה גדולה שכל אחד מברך בה לעצמו
סימן ק״צ · ה׳ סעיפים
שתיית היין אחר הברכה ודיניו
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

משנסתיימה ברכת המזון נותרה הכוס. סימן זה מלמד מה נעשה בה: מברכין בורא פרי הגפן, והמברך טועם תחילה ; המסובין הזקוקים לכוסו ממתינין עד שיטעום, ושאינם זקוקים לה — אינם ממתינין ; ואינו שופך מכוסו לכוסם אלא אם כוסם פגום. ואחר השתייה מברך ברכה אחת מעין שלש. ולפי ששיעור החיוב בברכה אחרונה בספק עומד (כזית או רביעית), וכל כוס של ברכה טעונה כמלא לוגמיו — ישתה רביעית שלם. טקסט עברי, ביאור והסבר של ה׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: כוס של ברכה אחר ברכת המזון — טעימת המברך, כוס פגום, מעין שלש, מלא לוגמיו ורביעית, והמסובין
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״צ · ה׳ סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

לאחר שקבע את נוסח ארבע הברכות, חוזר השולחן ערוך אל החפץ שעליו נאמרו: כוס של ברכה. הגמרא ייחדה לה רשימה שלמה — עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה (ברכות נ״א ע״א) — ושני כללים מושלים בכל סימננו: המברך צריך שיטעום (ברכות נ״ב ע״א), שאם לא כן נשארה ברכתו בלא מעשה ; וטעמו פגמו (ברכות נ״ב ע״א), שמשנטעם היין נפגם. ומכאן חמשת הסעיפים: מי טועם ומתי, כיצד מתקנים כוס פגומה, איזו ברכה מברכין אחריה, וכמה צריך לשתות. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית — יפנה אל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. טעימת המברך והמסובין (סעיף א) — סדר הטעימות וכוס פגום
ב. ברכה אחת מעין שלש (סעיף ב) — ברכה אחרונה על הכוס
ג. שיעור השתייה (סעיף ג) — כזית, רביעית, ומלא לוגמיו
ד. אין המברך טועם וסעודה גדולה (סעיפים ד-ה) — אחד מהמסובין, והמסופקים
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה

א. טעימת המברך והמסובין — מי טועם ובאיזה סדר

כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה — הכוס שמברכין עליה ברכת המזון. וייחדה לה הגמרא ברייתא שלמה: עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה (ברכות נ״א ע״א), ובכללם טעון הדחה ושטיפה (ברכות נ״א ע״א) וחי ומלא (ברכות נ״א ע״א) ; ואף שכרה בצדה — כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלי מצרים (ברכות נ״א ע״א). וסימננו אינו עוסק בכוס שקודם הברכה, שכבר נתבאר בסימנים שלפניו, אלא במה שנעשה בה אחריה: מי שותה אותה, כמה, ואיזו ברכה מברך אחר כך.

סעיף א׳ — מברך בורא פרי הגפן ויטעום המברך

אחר שסיים ברכת המזון מברך בורא פרי הגפן ויטעום המברך [ואם הפסיק בין הברכ׳ לטעימה ע״ל סי׳ רע״א סעיף ט״ו] ואח״כ יטעמו האחרי׳ אם כול׳ זקוקי׳ לכוס אחד ונותן המברך מכוסו לכוס ריקן שבידם לא יטעמו עד שיטעום הוא אבל אם אינם זקוקים לכוסו יכולים לטעום קודם שיטעום הוא. אין צריך המברך לשפוך מכוסו לכוס המסובין אלא אם הכוס המסובין פגום (ועיין לעיל סימן קפ״ב וס״ס רע״א):
ביאור: אחר שסיים ברכת המזון מברך בורא פרי הגפן והמברך טועם (ואם הפסיק בין הברכה לטעימה — עיין לעיל סימן רע״א סעיף ט״ו) ; ואחר כך יטעמו האחרים. ואם כולם זקוקים לכוס אחד, והמברך נותן מכוסו לכוס ריקן שבידם — לא יטעמו עד שיטעום הוא ; אבל אם אינם זקוקים לכוסו — יכולים לטעום קודם שיטעום הוא. ואין צריך המברך לשפוך מכוסו לכוס המסובין אלא אם כוס המסובין פגום (ועיין לעיל סימן קפ״ב וסוף סימן רע״א).
שלושה עניינים בסעיף אחד. ראשית הסדר: אחר שסיים ברכת המזון מברך בורא פרי הגפן ויטעום המברך (שו״ע או״ח ק״צ:א) — אין ברכת היין נאמרת אלא אחר חתימת ברכת המזון, והמברך הוא הטועם, שהמברך צריך שיטעום (ברכות נ״ב ע״א). ושנית המסובין: אם כול׳ זקוקי׳ לכוס אחד (שו״ע או״ח ק״צ:א) — כיון שברכתם באה מכוחו, לא יטעמו עד שיטעום הוא (שו״ע או״ח ק״צ:א) ; אבל אם אינם זקוקים לכוסו יכולים לטעום קודם שיטעום הוא (שו״ע או״ח ק״צ:א).
ושלישית הכוס הפגומה: אין צריך המברך לשפוך מכוסו לכוס המסובין אלא אם הכוס המסובין פגום (שו״ע או״ח ק״צ:א). ויסודו בגמרא — טעמו פגמו (ברכות נ״ב ע״א), שהיין שנשתה ממנו פגום הוא ואין עליו תורת כוס שלמה. תמצית: נמצא שהשפיכה מן הכוס אל כוס המסובין אינה דרך כבוד בעלמא אלא תיקון ; וכשכוסם שלמה — אין מה לתקן.
תמצית: כל הסעיף סובב על הזיקה שבין המברך למסובין. ככל שהזיקה חזקה (כוס אחת לכולם) כן הסדר מעכב יותר ; ובמקום שלכל אחד יינו שלו — כל אחד בן חורין בשעתו.

ב. ברכה אחת מעין שלש — ברכה אחרונה על הכוס

סעיף ב׳ — אחר ששתה כוס של ברכת המזון יברך ברכה אחת מעין שלש

אחר ששתה כוס של ברכת המזון יברך ברכה אחת מעין שלש:
ביאור: אחר ששתה את כוס ברכת המזון — יברך ברכה אחת מעין שלש.
שורה אחת, וסוגרת מעגל. ברכת המזון נאמרה על הפת ; והכוס יין היא, ולה ברכה פותחת משלה (בורא פרי הגפן) — ולפיכך אף ברכה אחרונה משלה: אחר ששתה כוס של ברכת המזון יברך ברכה אחת מעין שלש (שו״ע או״ח ק״צ:ב). תמצית: אין יין הכוס נפטר בברכת המזון שזה עתה נסתיימה, שכבר נחתמה ; וצריך חתימה משלו — על הגפן ועל פרי הגפן.
תמצית: ומכאן יוצא מאליו הסעיף הבא — שאם ברכה אחרונה בעי, צריך שיהא בשתייה השיעור המחייב אותה. והוא שדן בו מרן להלן.

ג. שיעור השתייה — כזית, רביעית, ומלא לוגמיו

סעיף ג׳ — יש ספק אם די בכזית או ברביעית

שיעור שתיית יין להתחייב בברכ׳ אחרונה יש ספק אם די בכזית או ברביעית לכך יזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית כדי להסתלק מן הספק והכא אי אפשר לשתות פחות מכזית דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית הלכך ישתה רביעית שלם:
ביאור: שיעור שתיית יין להתחייב בברכה אחרונה — יש בו ספק אם די בכזית או ברביעית ; לכך יזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית, כדי להסתלק מן הספק. וכאן אי אפשר לשתות פחות מכזית, שכל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית — הלכך ישתה רביעית שלם.
שלושה שלבים בדבר. הספק: שיעור שתיית יין להתחייב בברכ׳ אחרונה יש ספק אם די בכזית או ברביעית (שו״ע או״ח ק״צ:ג). העצה הרגילה: לכך יזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית כדי להסתלק מן הספק (שו״ע או״ח ק״צ:ג) — לפחות מן השיעור הקטן, או ליותר מן הגדול. והמיצר שבכוס של ברכה: והכא אי אפשר לשתות פחות מכזית (שו״ע או״ח ק״צ:ג), שהרי הכוס עצמה מחייבת שיעור.
ושיעורה כמלא לוגמיו. וגדרו נשנה בגמרא בענין אחר, ומשם למדוהו: השותה מלא לוגמיו (יומא פ׳ ע״א), ופירשו עליו לא מלא לוגמיו ממש אלא כל שאילו יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו (יומא פ׳ ע״א) — לא מילוי הלחי ממש, אלא כל שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו. ובאותו עמוד עצמו הועמדו שני השיעורים זה מול זה: בית שמאי אומרים רביעית ובית הלל אומרים מלא לוגמיו (יומא פ׳ ע״א).
והמסקנה: דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית הלכך ישתה רביעית שלם (שו״ע או״ח ק״צ:ג). תמצית: מאחר שמלא לוגמיו רוב רביעית הוא, הרי הוא עולה על הכזית בודאי, ושוב אין מקום להסתלק מן הספק מלמטה ; ואין אלא לעלות למעלה ולשתות רביעית שלם, ואז ברכה אחרונה שבסעיף ב׳ חובה בלא פקפוק. ושני סמוכין בגמרא לשיעור הכוס: ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית (פסחים ק״ח ע״ב), ולענין הנשתה בפועל — והוא דאשתי רובא דכסא (פסחים ק״ח ע״ב).

ד. אין המברך טועם וסעודה גדולה — המסובין

סעיף ד׳ — אם המברך אינו רוצה לטעום יטעום א׳ מהמסובין

אם המברך אינו רוצה לטעום יטעום א׳ מהמסובין כשיעו׳ ואין שתיית שנים מצטרפת ומ״מ מצוה מן המובחר שיטעמו כלם [ועיין לקמן סי׳ רע״א סעיף י״ד]:
ביאור: אם המברך אינו רוצה לטעום — יטעום אחד מהמסובין כשיעור ; ואין שתיית שנים מצטרפת. ומכל מקום מצוה מן המובחר שיטעמו כולם (ועיין לקמן סימן רע״א סעיף י״ד).
אין מרן מצריך שהוא דוקא ישתה, אלא שתישתה הכוס: אם המברך אינו רוצה לטעום יטעום א׳ מהמסובין כשיעו׳ (שו״ע או״ח ק״צ:ד). ומכל מקום השיעור צריך שיהא בפה אחד: ואין שתיית שנים מצטרפת (שו״ע או״ח ק״צ:ד). תמצית: שמלא לוגמיו שיעור התלוי בשותה הוא — מלא לוגמיו שלו — ואין שתי חצאי לגימות של שני בני אדם עושות לגימה אחת. ולבסוף ומ״מ מצוה מן המובחר שיטעמו כלם (שו״ע או״ח ק״צ:ד), שיהא לכל אחד חלק בכוס.

סעיף ה׳ — כשמסובין בסעודה גדולה

כשמסובין בסעודה גדולה ואין יודעים עד היכן יגיע כוס של ברכת המזון כל אחד מהמסופקים אם יגיע לו צריך לברך בורא פרי הגפן [וע׳ לעיל סי׳ קע״ד סעיף ה׳ בהגה:
ביאור: כשמסובין בסעודה גדולה ואין יודעים עד היכן יגיע כוס של ברכת המזון — כל אחד מן המסופקים אם יגיע לו צריך לברך בורא פרי הגפן (ועיין לעיל סימן קע״ד סעיף ה׳ בהגה).
והוא היפוכו של סעיף א׳. שם הזקוק לכוס המברך יוצא בברכתו וממתין לתורו ; וכאן ואין יודעים עד היכן יגיע כוס של ברכת המזון (שו״ע או״ח ק״צ:ה) — בסעודה גדולה אין אדם יודע אם תגיע הכוס לידו. ואי אפשר לצאת בברכה שאין ידוע אם היא עליו: כל אחד מהמסופקים אם יגיע לו צריך לברך בורא פרי הגפן (שו״ע או״ח ק״צ:ה). תמצית: הספק עצמו הוא המוליד את החיוב הפרטי — המסובך בספק חוזר להיות שותה יין רגיל, המברך על כוסו שלו.
הסימן במשפט אחד: כוס של ברכת המזון צריכה להישתות, ולהישתות כהלכתה: המברך טועם תחילה (טעימת המברך), הזקוקים לכוסו ממתינין, וכוס פגומה מתקנה בשפיכה מכוסו (כוס פגום) ; ושותה רביעית שלם, שהרי מלא לוגמיו רוב רביעית הוא, ומברך ברכה אחת מעין שלש ; ובמקום שמסופק אם תגיע לו הכוס — מברך לעצמו.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — כמה עלי לשתות מן הכוס?

מצב: בירכתי ברכת המזון על כוס יין. האם די בלגימה קטנה?
הנהגה: לא — כל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית (שו״ע או״ח ק״צ:ג) ; וכדי להסתלק מספק ברכה אחרונה, הלכך ישתה רביעית שלם (שו״ע או״ח ק״צ:ג). ואחר כך יברך ברכה אחת מעין שלש (שו״ע או״ח ק״צ:ב). ולשיעורים המעשיים ולמנהגי העדות — יפנה לרב.

מקרה 2 — לכל אחד מן האורחים כוס יין משלו

מצב: בירכתי על כוסי, ולפני כל אחד מן האורחים יין משלו. האם עליהם להמתין עד שאשתה?
הנהגה: לא — אבל אם אינם זקוקים לכוסו יכולים לטעום קודם שיטעום הוא (שו״ע או״ח ק״צ:א). ורק אם כול׳ זקוקי׳ לכוס אחד (שו״ע או״ח ק״צ:א) הוא שלא יטעמו עד שיטעום הוא (שו״ע או״ח ק״צ:א). ואיני צריך לשפוך מכוסי לכוסם אלא אם כוסם פגומה: אלא אם הכוס המסובין פגום (שו״ע או״ח ק״צ:א), על פי הכלל טעמו פגמו (ברכות נ״ב ע״א). ולמעשה — יפנה לרב.

מקרה 3 — סעודה גדולה שאין ידוע אם תגיע אלי הכוס

מצב: בחתונה מברכין ברכת המזון על כוס בשולחן הראשי, ואיני יודע אם יביאוה אלי.
הנהגה: מרן דן במקרה זה בפירוש — כשמסובין בסעודה גדולה ואין יודעים עד היכן יגיע כוס של ברכת המזון כל אחד מהמסופקים אם יגיע לו צריך לברך בורא פרי הגפן (שו״ע או״ח ק״צ:ה). תמצית: כל אחד מברך על כוסו שלו, ככל שותה יין. ואם רצה לטעום מכוס שבירך עליה אחר בלא שיהא זקוק לה — חזרנו לסעיף א׳. ולמעשה — יפנה לרב.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מדוע צריך המברך לטעום, ומתי רשאים המסובין להקדימו (סעיף א)?
  2. מהי כוס פגומה, וכיצד מתקנין אותה (סעיף א)?
  3. מדוע צריך ברכה אחת מעין שלש אחר הכוס (סעיף ב)?
  4. מדוע אי אפשר כאן להסתלק מן הספק בפחות מכזית (סעיף ג)?
  5. מדוע אין שתיית שנים מצטרפת (סעיף ד), ומה דין סעודה גדולה (סעיף ה)?

להעמקה נוספת

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
המשך לסימן הבא← סימן קצ״א
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן ק״צ · ה׳ סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ תמיכה בדעת
📖הצטרפות לחברותא