✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

שתיית היין אחר הברכה ודיניו — עיונים מעמיקים
סימן ק״צ · ה׳ סעיפים
כוס של ברכה · טעימת המברך · כוס פגום · מלא לוגמיו · מעין שלש
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״צ — ה׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק ז׳), רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, אליה רבה, פרי מגדים, באר היטב, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות פרק שלשה שאכלו (נ״א–נ״ב) · יומא פ׳ · פסחים ק״ח · «עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה» (ברכות נ״א ע״א)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמת הסוגיא — כוס של ברכה וטעימתה (ברכות נ״א ע״א–נ״ב ע״א), וחקירת יסוד הטעימה
  2. טעימת המברך והמסובין — «ויטעום המברך» (שו״ע או״ח ק״צ:א), ודין «הכוס המסובין פגום» (שו״ע או״ח ק״צ:א)
  3. ברכה אחת מעין שלש — «אחר ששתה כוס של ברכת המזון יברך ברכה אחת מעין שלש» (שו״ע או״ח ק״צ:ב)
  4. שיעור השתייה — «יש ספק אם די בכזית או ברביעית» (שו״ע או״ח ק״צ:ג), ומלא לוגמיו (יומא פ׳ ע״א)
  5. אין המברך טועם וסעודה גדולה — «ואין שתיית שנים מצטרפת» (שו״ע או״ח ק״צ:ד) · «כל אחד מהמסופקים אם יגיע לו צריך לברך בורא פרי הגפן» (שו״ע או״ח ק״צ:ה) · נפקא מינה · טבלאות

📜 לשון השלחן ערוך — עיקרי הסעיפים

שְׁתִיַּת הַיַּיִן אַחַר הַבְּרָכָה וְדִינָיו. וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:

א׳: טעימת המברך והמסובין — מברך בורא פרי הגפן והמברך טועם ; הזקוקים לכוסו אינם טועמין עד שיטעום, ושאינם זקוקים — טועמין קודם ; ואינו שופך מכוסו אלא לכוס פגומה. ב׳: ברכה אחרונה — אחר ששתה מברך ברכה אחת מעין שלש. ג׳: שיעור השתייה — ספק כזית או רביעית, ובכוס אי אפשר בפחות מכמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית — הלכך רביעית שלם. ד׳: אין המברך טועם — יטעום אחד מהמסובין כשיעור, ואין שתיית שנים מצטרפת, ומצוה מן המובחר שיטעמו כולם. ה׳: סעודה גדולה — המסופק אם תגיע לו הכוס מברך לעצמו.

תמצית :

ה׳ סעיפים : הסימן קובע מה נעשה בכוס אחר ברכת המזון, מיסודה של «כוס של ברכה» (ברכות נ״א ע״א). המברך טועם — «אחר שסיים ברכת המזון מברך בורא פרי הגפן ויטעום המברך» (שו״ע או״ח ק״צ:א) — והמסובין אחריו לפי זיקתם לכוסו ; והכוס הפגומה מתקנה, «אלא אם הכוס המסובין פגום» (שו״ע או״ח ק״צ:א), על יסוד «טעמו פגמו» (ברכות נ״ב ע״א). ואחר ששתה — «יברך ברכה אחת מעין שלש» (שו״ע או״ח ק״צ:ב). ובשיעור: «יש ספק אם די בכזית או ברביעית» (שו״ע או״ח ק״צ:ג), ומכאן «הלכך ישתה רביעית שלם» (שו״ע או״ח ק״צ:ג) ; ולבסוף «ואין שתיית שנים מצטרפת» (שו״ע או״ח ק״צ:ד), והמסופק שבסעודה גדולה «צריך לברך בורא פרי הגפן» (שו״ע או״ח ק״צ:ה).

1. הקדמת הסוגיא — כוס של ברכה וטעימתה

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בשתיית הכוס שלאחר ברכת המזון — לשון מרן : «אחר שסיים ברכת המזון מברך בורא פרי הגפן ויטעום המברך» (שו״ע או״ח ק״צ:א). ויסוד כל הסימן בתורת כוס של ברכה — «עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה» (ברכות נ״א ע״א). ובו ה׳ סעיפים, ועניינם אחד: מה נעשה בכוס אחר שנחתמה הברכה — מי שותה, כמה, ומה מברך אחריה.
תורת הכוס בגמרא: «עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה» (ברכות נ״א ע״א), ובכללם «טעון הדחה ושטיפה» (ברכות נ״א ע״א) ו«חי ומלא» (ברכות נ״א ע״א) ; ואף שכרה בצדה — «כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלי מצרים» (ברכות נ״א ע״א). וכן «אין מסיחין על כוס של ברכה» (ברכות נ״א ע״ב). ומכאן שכל דיני סימננו — הטעימה, הפגימה והשיעור — אינם הנהגות של דרך ארץ אלא מגופה של תורת הכוס.
החקירה היסודית — טעימת המברך: משום שלא תהא ברכתו בלא מעשה (דין בברכה), או משום שכוס של ברכה טעונה שתייה (דין בכוס)? ונפקא מינה: «אם המברך אינו רוצה לטעום יטעום א׳ מהמסובין כשיעו׳» (שו״ע או״ח ק״צ:ד) — שמוכח כצד ב׳ ; ומאידך הקפידו על הפסק בין הברכה לטעימה, כרמיזת מרן «ואם הפסיק בין הברכ׳ לטעימה» (שו״ע או״ח ק״צ:א) — שהוא מטעם צד א׳. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. טעימת המברך, המסובין וכוס פגום (שו״ע או״ח ק״צ:א)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «אחר שסיים ברכת המזון מברך בורא פרי הגפן ויטעום המברך» (שו״ע או״ח ק״צ:א) ; «ואח״כ יטעמו האחרי׳ אם כול׳ זקוקי׳ לכוס אחד ונותן המברך מכוסו לכוס ריקן שבידם לא יטעמו עד שיטעום הוא» (שו״ע או״ח ק״צ:א) ; «אבל אם אינם זקוקים לכוסו יכולים לטעום קודם שיטעום הוא» (שו״ע או״ח ק״צ:א) ; «אין צריך המברך לשפוך מכוסו לכוס המסובין אלא אם הכוס המסובין פגום» (שו״ע או״ח ק״צ:א).
שורש הדין (ברכות נ״ב ע״א): שני כללים נשנו שם זה בצד זה — «המברך צריך שיטעום» (ברכות נ״ב ע״א), ומיד אחריו «טעמו פגמו» (ברכות נ״ב ע״א) ; ותירצה הגמרא «דטעים ליה בידיה» (ברכות נ״ב ע״א). תמצית: משמע שהטעימה מחייבת מזה, והפגימה מעכבת מזה, וכל תקנת הכוס עומדת בין שני הכללים — ומכאן שתי ההלכות שבסעיפנו: מי טועם, ומה עושים בכוס שנפגמה.
קושיא — אם «המברך צריך שיטעום» (ברכות נ״ב ע״א), היאך פסק מרן «אם המברך אינו רוצה לטעום יטעום א׳ מהמסובין כשיעו׳» (שו״ע או״ח ק״צ:ד)?
תירוץ: תמצית: לא נאמרה הטעימה בגופו של מברך אלא בכוס — שלא תהא ברכת הגפן ברכה שאין אחריה שתייה כלל ; ולפיכך כל ששתה אחד מן המסובין כשיעור, נמצאת הברכה נגמרת במעשה, ואין כאן ברכה לבטלה. ומכל מקום לכתחילה המברך הוא הטועם, שהוא שהוציא הברכה מפיו, וכדפתח מרן «ויטעום המברך» (שו״ע או״ח ק״צ:א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
הזיקה לכוס אחת — עיון בלשון: דקדק מרן וכתב «אם כול׳ זקוקי׳ לכוס אחד» (שו״ע או״ח ק״צ:א), ופירש בגוף הדין «ונותן המברך מכוסו לכוס ריקן שבידם» (שו״ע או״ח ק״צ:א). תמצית: מי שאין לו יין משלו — ברכתו באה מכוחו של מברך, ואין השומע גומר את הברכה קודם שיגמרנה בעל הברכה ; אבל «אם אינם זקוקים לכוסו יכולים לטעום קודם שיטעום הוא» (שו״ע או״ח ק״צ:א), שהרי אין ברכתם תלויה בכוסו אלא בשמיעה בעלמא. ונמצא שכל הסעיף סובב על מידת הזיקה.
ובענין הפגימה: «אין צריך המברך לשפוך מכוסו לכוס המסובין אלא אם הכוס המסובין פגום» (שו״ע או״ח ק״צ:א), ומקורו ב«טעמו פגמו» (ברכות נ״ב ע״א). תמצית: השפיכה מן הכוס השלמה אל הכוס הפגומה תיקון היא ולא דרך כבוד ; ולפיכך כשכוס המסובין שלמה — אין מה לתקן, ואינו צריך לשפוך. והפנה מרן לענין זה «ועיין לעיל סימן קפ״ב» (שו״ע או״ח ק״צ:א).
היסוד:
«אחר שסיים ברכת המזון מברך בורא פרי הגפן ויטעום המברך» (שו״ע או״ח ק״צ:א) ; «אבל אם אינם זקוקים לכוסו יכולים לטעום קודם שיטעום הוא» (שו״ע או״ח ק״צ:א) ; «אין צריך המברך לשפוך מכוסו לכוס המסובין אלא אם הכוס המסובין פגום» (שו״ע או״ח ק״צ:א).

3. ברכה אחת מעין שלש (שו״ע או״ח ק״צ:ב)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «אחר ששתה כוס של ברכת המזון יברך ברכה אחת מעין שלש» (שו״ע או״ח ק״צ:ב).
קושיא — והלא ברכת המזון פוטרת את כל צרכי הסעודה, ולמה אין היין שבכוס נפטר בה?
תירוץ: תמצית: שתי תשובות בדבר, וכל אחת מיישבת מצד אחר. חדא, שברכת המזון כבר נחתמה קודם שתייה זו — ואין ברכה פוטרת מה שבא לאחריה. ועוד, שהכוס באה בעצמה מחמת הברכה ולא מחמת הסעודה, ולפיכך יש לה פתיחה משלה («מברך בורא פרי הגפן», שו״ע או״ח ק״צ:א) — ומי שיש לו פתיחה משלו יש לו חתימה משלו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — ברכה אחרונה על כוס של ברכת המזון: משום שתיית יין בעלמא, או משום שהיא כוס של מצוה? ונפקא מינה: מי ששתה מן הכוס פחות מרביעית ; ומי שנטל מן הכוס לצורך אחרים. וסעיף ג׳ עצמו מכריע שיש כאן שני שיעורים נפרדים הבאים כאחד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«אחר ששתה כוס של ברכת המזון יברך ברכה אחת מעין שלש» (שו״ע או״ח ק״צ:ב).

4. שיעור השתייה — כזית, רביעית ומלא לוגמיו (שו״ע או״ח ק״צ:ג)

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: «שיעור שתיית יין להתחייב בברכ׳ אחרונה יש ספק אם די בכזית או ברביעית» (שו״ע או״ח ק״צ:ג) ; «לכך יזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית כדי להסתלק מן הספק» (שו״ע או״ח ק״צ:ג) ; «והכא אי אפשר לשתות פחות מכזית דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית הלכך ישתה רביעית שלם» (שו״ע או״ח ק״צ:ג).
שורש השיעור (יומא פ׳ ע״א): גדר מלא לוגמיו נשנה בסוגיית יום הכיפורים — «השותה מלא לוגמיו» (יומא פ׳ ע״א), ופירשו «לא מלא לוגמיו ממש אלא כל שאילו יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו» (יומא פ׳ ע״א). ושם הועמדו שני השיעורים זה מול זה: «כמה ישתה ויהא חייב» (יומא פ׳ ע״א) — «בית שמאי אומרים רביעית ובית הלל אומרים מלא לוגמיו» (יומא פ׳ ע״א). ובענין שיעור הכוס גופה: «ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית» (פסחים ק״ח ע״ב), ובשתייה בפועל «והוא דאשתי רובא דכסא» (פסחים ק״ח ע״ב).
חקירה — «כמלא לוגמיו» (שו״ע או״ח ק״צ:ג): שיעור בכוס (מידה קבועה) או שיעור בשותה (מידה משתנה)? ונפקא מינה: אדם קטן־אברים ששתה פחות מרוב רביעית ; ומכאן גם הטעם ש«ואין שתיית שנים מצטרפת» (שו״ע או״ח ק״צ:ד) — שאין לוגמיו של זה מצטרפין ללוגמיו של זה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — אם «יש ספק אם די בכזית או ברביעית» (שו״ע או״ח ק״צ:ג), למה לא נאמר ספק ברכות להקל ולא יברך ברכה אחרונה כלל?
תירוץ: מרן עצמו נתן את העצה ולא סמך על ספק ברכות: «לכך יזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית כדי להסתלק מן הספק» (שו״ע או״ח ק״צ:ג) — כלומר לצאת מן הספק במעשה השתייה, ולא להיכנס בו ולהיפטר מן הברכה. אלא שבכוס של ברכה נסתם צד ההקלה: «והכא אי אפשר לשתות פחות מכזית» (שו״ע או״ח ק״צ:ג), שהרי הכוס טעונה כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית ; ומשנסתם צד ההקלה אין אלא לעלות למעלה — «הלכך ישתה רביעית שלם» (שו״ע או״ח ק״צ:ג), ואז החיוב ודאי ואין כאן ספק ברכות כלל. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«שיעור שתיית יין להתחייב בברכ׳ אחרונה יש ספק אם די בכזית או ברביעית» (שו״ע או״ח ק״צ:ג) ; «כל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית» (שו״ע או״ח ק״צ:ג) ; «הלכך ישתה רביעית שלם» (שו״ע או״ח ק״צ:ג).

5. אין המברך טועם וסעודה גדולה (שו״ע או״ח ק״צ:ד-ה) · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

סעיף ד׳: «אם המברך אינו רוצה לטעום יטעום א׳ מהמסובין כשיעו׳» (שו״ע או״ח ק״צ:ד) ; «ואין שתיית שנים מצטרפת» (שו״ע או״ח ק״צ:ד) ; «ומ״מ מצוה מן המובחר שיטעמו כלם» (שו״ע או״ח ק״צ:ד).
סעיף ה׳: «כשמסובין בסעודה גדולה ואין יודעים עד היכן יגיע כוס של ברכת המזון» (שו״ע או״ח ק״צ:ה) ; «כל אחד מהמסופקים אם יגיע לו צריך לברך בורא פרי הגפן» (שו״ע או״ח ק״צ:ה).
חקירה — «ואין שתיית שנים מצטרפת» (שו״ע או״ח ק״צ:ד): משום שאין צירוף בשתייה (דין במעשה), או משום שהשיעור תלוי בגברא (דין בשיעור)? ונפקא מינה: שנים ששתו כל אחד רוב רביעית ; ומי ששתה מקצת וחזר ושתה לאחר שהות. וסיפא דסעיפא — «ומ״מ מצוה מן המובחר שיטעמו כלם» (שו״ע או״ח ק״צ:ד) — מלמדת שהטעימה הנוספת אינה שיעור אלא מצוה מן המובחר. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — בסעיף א׳ הזקוקים לכוסו יוצאים בברכתו, ובסעיף ה׳ «כל אחד מהמסופקים אם יגיע לו צריך לברך בורא פרי הגפן» (שו״ע או״ח ק״צ:ה) — ומה בין זה לזה?
תירוץ: חילוק ברור יש כאן, וכל תורת הסימן בו. בסעיף א׳ הזיקה ודאית — «אם כול׳ זקוקי׳ לכוס אחד» (שו״ע או״ח ק״צ:א) — ולפיכך ברכת המברך היא ברכתם, ואין להם אלא להמתין «עד שיטעום הוא» (שו״ע או״ח ק״צ:א). ובסעיף ה׳ הזיקה מסופקת — «ואין יודעים עד היכן יגיע כוס של ברכת המזון» (שו״ע או״ח ק״צ:ה) — ואין אדם יוצא בברכה שאינו יודע אם עליו נאמרה ; ומשום כך חוזר להיות שותה בפני עצמו ומברך לעצמו. תמצית: הודאי מצרף, והספק מפריד. ומרן הפנה לענין זה «וע׳ לעיל סי׳ קע״ד סעיף ה׳ בהגה» (שו״ע או״ח ק״צ:ה). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

עניןהלכה למעשה
סדר הברכה והטעימהאחר שסיים ברכת המזון מברך בורא פרי הגפן, והמברך טועם תחילה (שו״ע או״ח ק״צ:א).
המסובין הזקוקים לכוסואין טועמין עד שיטעום הוא ; ושאינם זקוקים לכוסו — טועמין קודם (שו״ע או״ח ק״צ:א).
כוס פגוםאינו שופך מכוסו לכוס המסובין אלא כשכוסם פגומה (שו״ע או״ח ק״צ:א).
ברכה אחרונהאחר ששתה מברך ברכה אחת מעין שלש (שו״ע או״ח ק״צ:ב).
שיעור השתייהספק כזית או רביעית ; והכוס טעונה כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית — הלכך ישתה רביעית שלם (שו״ע או״ח ק״צ:ג).
אין המברך טועםיטעום אחד מהמסובין כשיעור, ואין שתיית שנים מצטרפת ; ומצוה מן המובחר שיטעמו כולם (שו״ע או״ח ק״צ:ד).
סעודה גדולההמסופק אם תגיע לו הכוס — מברך לעצמו בורא פרי הגפן (שו״ע או״ח ק״צ:ה).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

העניןהדיןהמקור
כוס של ברכהעשרה דברים נאמרו בה, ובכללם הדחה ושטיפה חי ומלאברכות נ״א ע״א · שו״ע או״ח ק״צ:א
טעימת המברךהמברך טועם תחילה, והמסובין לפי זיקתם לכוסוברכות נ״ב ע״א · שו״ע או״ח ק״צ:א
כוס פגוםטעמו פגמו, ולכן שופך מכוסו לכוס פגומהברכות נ״ב ע״א · שו״ע או״ח ק״צ:א
ברכה אחרונהמברך ברכה אחת מעין שלששו״ע או״ח ק״צ:ב
מלא לוגמיורוב רביעית, ולכן ישתה רביעית שלםיומא פ׳ ע״א · פסחים ק״ח ע״ב · שו״ע או״ח ק״צ:ג
שתיית שניםאינה מצטרפת ; ומצוה מן המובחר שיטעמו כולםשו״ע או״ח ק״צ:ד
סעודה גדולההמסופק מברך לעצמו בורא פרי הגפןשו״ע או״ח ק״צ:ה · ועיין סימן קע״ד
גמרא: ברכות פרק שלשה שאכלו (נ״א ע״א–נ״ב ע״א) · יומא פ׳ ע״א · פסחים ק״ח ע״ב · «עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה» (ברכות נ״א ע״א)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות פרק ז׳) · רא״ש · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · אליה רבה · פרי מגדים · באר היטב · שערי תשובה · משנה ברורה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ק״צ · שתיית היין אחר הברכה ודיניו · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © תשפ״ו / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן ק״צ · ♥ תמיכה

📖הצטרפות לחברותא