שולחן ערוך · אורח חיים

Concise summary:

ג׳ seifim: the siman settles the blessing of one whose time belongs to another. The reason is written into the law itself — «פועלים העושים מלאכה אצל בעל הבית מקצרים בברכת המזון כדי שלא לבטל מלאכת בעל הבית» (שו״ע או״ח קצ״א:א) — and its source is the braita «ואוכלין פתן ואין מברכים לפניה אבל מברכין לאחריה שתים» (Berakhot 16a). The abridgement reaches only the wage-earner: «במה דברים אמורים כשנוטלים שכר על מלאכתן מלבד הסעודה» (שו״ע או״ח קצ״א:א), whereas «וכן אם בעל הבית מיסב עמהם אע״פ שנוטלים שכר מלבד הסעודה מברכין כל ד׳ ברכות» (שו״ע או״ח קצ״א:א). Seif 2 reverses the practice by the path of property alone — «שאין דרך בני אדם עכשיו להקפיד בכך ומסתמא אדעתא דהכי שוכרים פועלים» (שו״ע או״ח קצ״א:ב); and seif 3 closes the apparent way out: «אסור לעשות מלאכה בעודו מברך» (שו״ע או״ח קצ״א:ג).