שולחן ערוך · אורח חיים

Résumé concis :

ג׳ seifim : le siman règle la bénédiction de celui dont le temps appartient à un autre. Le motif est écrit dans le texte même — «פועלים העושים מלאכה אצל בעל הבית מקצרים בברכת המזון כדי שלא לבטל מלאכת בעל הבית» (שו״ע או״ח קצ״א:א) — et sa source est la braita «ואוכלין פתן ואין מברכים לפניה אבל מברכין לאחריה שתים» (ברכות ט״ז ע״א). L'abrègement ne vise que le salarié : «במה דברים אמורים כשנוטלים שכר על מלאכתן מלבד הסעודה» (שו״ע או״ח קצ״א:א), tandis que «וכן אם בעל הבית מיסב עמהם אע״פ שנוטלים שכר מלבד הסעודה מברכין כל ד׳ ברכות» (שו״ע או״ח קצ״א:א). Le séif 2 renverse la pratique par la seule voie du droit — «שאין דרך בני אדם עכשיו להקפיד בכך ומסתמא אדעתא דהכי שוכרים פועלים» (שו״ע או״ח קצ״א:ב) ; et le séif 3 ferme l'issue apparente : «אסור לעשות מלאכה בעודו מברך» (שו״ע או״ח קצ״א:ג).