✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION
Siman קצ״ב · The blessing of zimun
ברכת זימון בשלשה או בעשרה — who is obligated in zimun (ג׳ שאכלו), the wording of the call with three (נברך שאכלנו משלו), nevarech or barechu with four, mentioning the Name with ten (נברך אלהינו), the fault of one who alters the formula, and the leader who erred
סימן קצ״ב · ב׳ סעיפים
ברכת זימון בשלשה או בעשרה
🌱 Introductory Level · מתחילים
✦ ❖ ✦
Three people who have eaten together no longer bless each on his own: they call upon one another. This siman fixes at one stroke the whole wording of that call — the zimun: who is bound by it, what the leader says, what the company answers, what changes with four and what changes with ten, and what becomes of one who alters the formula. A second seif settles the case of error: a leader who, with ten, forgot אלהינו. Hebrew text, translation and explanation of the ב׳ seifim, with a section of practical cases.
Topic: The zimun — חיוב הזימון, נוסח הזימון, נברך או ברכו, אזכרת השם בעשרה, וטעה המזמן
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן קצ״ב · ב׳ סעיפים
Compiled by: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
The preceding simanim dealt with the Birkat haMazon of a single man — its text, its cup, who is exempt from it. Here opens the chapter of the Birkat haMazon in company. The mishna gives the rule: שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן (Berakhot 45a); and its verse: גדלו לה׳ אתי ונרוממה שמו יחדו (Berakhot 45a). What sets the zimun apart from other blessings is that it is a fixed formula — an entire mishna is devoted to it: כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך (Berakhot 49b) — and that is why our siman speaks so little of reasons and so much of words. We study here at the level of principle; for personal conduct, one refers to the ruling of the Rav.
📑 Study outline
A. חיוב הזימון ונוסחו בשלשה (seif 1) — who is bound, and what is said
B. נברך או ברכו (seif 1) — the case of four diners
C. אזכרת השם בעשרה (seif 1) — mentioning the Name, and the lamed
D. כל המשנה מזה הנוסח, וטעה המזמן (seifim 1-2) — altering the formula, and forgetting the Name
1-3. Practical cases and comprehension questions
A. חיוב הזימון ונוסחו בשלשה — who is bound, and what is said
זִמּוּן — the call. When at least three people have eaten bread together, one of them invites the others to bless: that is the zimun, which precedes Birkat haMazon and gives it its collective form. The mishna fixes the obligation — שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן (Berakhot 45a) — and the Gemara debates the case of two: שנים שאכלו כאחת (Berakhot 45a), who are not bound. The Rambam puts it thus: שלשה שאכלו פת כאחד חיבין לברך ברכת הזמון קדם ברכת המזון (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה ב׳).
Seif 1 — if three were seated together they are obligated in zimun
היו מסובין ג׳ חייבים בזימון שאומר אחד מהם נברך שאכלנו משלו והם עונים ואומרי׳ ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו והוא חוזר ואומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו בא״י אמ״ה הזן את העולם וכו׳ ואם הם ד׳ יכול לומר ברכו שאכלנו משלו אבל יות׳ טוב לומר נברך שלא להוציא עצמו מן הכלל ואם הם עשרה צריך להזכי׳ את ה׳ שאומ׳ נברך אלהינו וכו׳ והם עונים ואומרים ברוך אלהינו וכו׳ ואין לומר נברך לאלהינו בלמ״ד ובין שיהיו עשרה או מאה או אלף או רבוא כך הם מברכים וכל המשנה מזה הנוסח כגון שאומ׳ נברך על המזון שאכלנו או שאומ׳ למי שאכלנו משלו או שאומר במקום ובטובו מטובו או במקו׳ חיינו אומ׳ חיים הרי זה בור וכשהם עשרה כיון שמזכירים את השם יכול לומ׳ נברך אלהינו על המזון שאכלנו משלו:
Seif 1: if three were seated together, they are obligated in zimun: one of them says « nevarech she-achalnu mi-shelo », and they answer and say « baruch she-achalnu mi-shelo u-vetuvo chayinu »; and he repeats and says « baruch she-achalnu mi-shelo u-vetuvo chayinu », « Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who feeds the world », etc. And if they are four, he may say « barechu she-achalnu mi-shelo »; but it is better to say « nevarech », so as not to exclude himself from the group. And if they are ten, he must mention the Name: he says « nevarech Eloheinu », etc., and they answer and say « baruch Eloheinu », etc. And one should not say « nevarech le-Eloheinu » with a lamed. And whether they be ten, or a hundred, or a thousand, or ten thousand — thus do they bless. And whoever alters this wording — for instance by saying « nevarech al ha-mazon she-achalnu », or by saying « le-mi she-achalnu mi-shelo », or by saying « mi-tuvo » in place of « u-vetuvo », or « chayim » in place of « chayinu » — such a one is a boor. And when they are ten, since they mention the Name, he may say « nevarech Eloheinu al ha-mazon she-achalnu mi-shelo ».
The obligation first: היו מסובין ג׳ חייבים בזימון (שו״ע או״ח קצ״ב:א). The Mechaber does not say that it is commendable; he says they are obligated — and he says it from three onward, exactly as the mishna does: שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן (Berakhot 45a). summary: below three there is no zimun at all; hence the siman opens with that number and returns to counting only to say what changes above it.
Then the formula, in three steps. The leader calls: שאומר אחד מהם נברך שאכלנו משלו (שו״ע או״ח קצ״ב:א). The company answers: ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו (שו״ע או״ח קצ״ב:א). And he repeats their answer before opening the first blessing: והוא חוזר ואומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו (שו״ע או״ח קצ״ב:א). This is word for word the order of the Rambam: נברך שאכלנו משלו והכל עונין ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה ב׳).
summary: why must the one who calls repeat after the others? Because the call is not yet a blessing — it is an invitation. So long as he has not himself said ברוך שאכלנו משלו, he has only summoned; by saying it he enters what he summoned, and may then begin הזן את העולם (שו״ע או״ח קצ״ב:א).
B. נברך או ברכו — the case of four diners
With three, the leader is necessarily one of the three: were he to say « bless », someone would be missing. With four, however, the other three suffice — and so the mishna allows both forms: בשלשה והוא אומר ברכו (Berakhot 49b). The Mechaber records it: ואם הם ד׳ יכול לומר ברכו שאכלנו משלו (שו״ע או״ח קצ״ב:א).
But he at once rules in favour of « nevarech »: אבל יות׳ טוב לומר נברך שלא להוציא עצמו מן הכלל (שו״ע או״ח קצ״ב:א). The reason is a general principle of Shmuel: לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל (Berakhot 49b); and the Gemara concludes expressly: ומכל מקום נברך עדיף (Berakhot 50a).
summary: this small point of vocabulary says everything about the zimun. The leader is not an officiant who blesses for the others — he is one of them who speaks with them. « Nevarech », let us bless, keeps him inside; « barechu », bless, would put him outside.
C. אזכרת השם בעשרה — mentioning the Name, and the lamed
From ten onward the formula changes once, and once only: ואם הם עשרה צריך להזכי׳ את ה׳ שאומ׳ נברך אלהינו וכו׳ והם עונים ואומרים ברוך אלהינו וכו׳ (שו״ע או״ח קצ״ב:א). The mishna says the same: בעשרה אומר נברך אלהינו (Berakhot 49b).
But without a lamed: ואין לומר נברך לאלהינו בלמ״ד (שו״ע או״ח קצ״ב:א). summary: to say « let us bless to our God » would make the Name the addressee of something said among ourselves; to say « let us bless our God » makes Him the direct object of the blessing itself. The whole difference is one letter — and for one letter the Mechaber stops. It should be noted that the Rambam writes המברך אומר נברך לאלהינו שאכלנו משלו (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה ד׳): a divergence of nusach studied at Level 2.
And above ten nothing further changes: ובין שיהיו עשרה או מאה או אלף או רבוא כך הם מברכים (שו״ע או״ח קצ״ב:א). The mishna did record ascending formulas for a hundred, a thousand and ten thousand; but the halakha follows Rabbi Akiva — מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובים ואחד מועטים אומר ברכו את ה׳ (Berakhot 49b) — and the Gemara rules: הלכה כרבי עקיבא (Berakhot 50a).
summary: there are therefore two thresholds and no more — three, which creates the zimun; ten, which adds the Name to it. All other numbers have no effect on the words one says.
D. כל המשנה מזה הנוסח, וטעה המזמן — altering the formula, and forgetting the Name
The seif ends with a list of verbal faults, all drawn from a single page of Gemara: וכל המשנה מזה הנוסח כגון שאומ׳ נברך על המזון שאכלנו או שאומ׳ למי שאכלנו משלו או שאומר במקום ובטובו מטובו או במקו׳ חיינו אומ׳ חיים הרי זה בור (שו״ע או״ח קצ״ב:א). In the Gemara: נברך שאכלנו משלו הרי זה תלמיד חכם (Berakhot 50a) and למי שאכלנו משלו הרי זה בור (Berakhot 50a); ברוך שאכלנו משלו הרי זה תלמיד חכם (Berakhot 50a) and על המזון שאכלנו הרי זה בור (Berakhot 50a); ובטובו הרי זה תלמיד חכם, ומטובו הרי זה בור (Berakhot 50a); and בטובו חיינו הרי זה תלמיד חכם (Berakhot 50a).
summary: the word בור does not mean here that the blessing is invalid, but that one who speaks so shows he has not grasped what he is saying — « mi-tuvo », from part of His goodness, measures what God gives; « u-vetuvo », and by His goodness, does not measure it.
One last permission, with ten: וכשהם עשרה כיון שמזכירים את השם יכול לומ׳ נברך אלהינו על המזון שאכלנו משלו (שו״ע או״ח קצ״ב:א). What was faulty with three becomes permitted with ten — and the Gemara gives precisely the reason: לא אמרן אלא בשלשה דליכא שם שמים אבל בעשרה דאיכא שם שמים מוכחא מילתא (Berakhot 50a). summary: with three, « al ha-mazon » risked suggesting that one blesses the food; with ten the Name is said, and the ambiguity falls away of itself.
Seif 2 — if the leader erred among ten
אם טעה המזמן בעשר׳ והעוני׳ ולא הזכירו אלהינו אין יכולים לחזור אבל אם עדיין לא ענו אחריו יחזור ויזמן בשם:
Seif 2: if the leader of the zimun erred when they were ten, as did those answering, and they did not mention « Eloheinu », they cannot go back; but if they have not yet answered him, he goes back and leads the zimun with the Name.
Two moments, two rules. So long as no one has answered: אבל אם עדיין לא ענו אחריו יחזור ויזמן בשם (שו״ע או״ח קצ״ב:ב) — the call has not yet taken hold, and may be made again. Once the answer has been given: אין יכולים לחזור (שו״ע או״ח קצ״ב:ב) — the zimun has taken place, even without the Name.
summary: the underlying principle is the one the Gemara states elsewhere — אין זמון למפרע (Berakhot 50a). A zimun is not made up after the fact: either it is made at its moment or it is not. Mentioning the Name is an adornment of the zimun of ten, not the condition of its existence; forgetting it therefore does not undo what has been done.
The siman in one sentence: the zimun is a formula, and the siman keeps its words — היו מסובין ג׳ חייבים בזימון; one says נברך שאכלנו משלו and the company answers ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו; with four נברך is better than ברכו, so as not to exclude oneself; with ten the Name is added, but never with a lamed, and a hundred or a thousand change nothing; whoever alters the formula הרי זה בור; and whoever forgot the Name repeats only while no one has answered.
Practical cases
Case 1 — We are four at table: « nevarech » or « barechu »?
Situation: I lead Birkat haMazon before three other diners. May I say « barechu »?
Conduct: it is permitted — ואם הם ד׳ יכול לומר ברכו שאכלנו משלו (שו״ע או״ח קצ״ב:א) — but it is not what one chooses: אבל יות׳ טוב לומר נברך שלא להוציא עצמו מן הכלל (שו״ע או״ח קצ״ב:א), and the Gemara says likewise ומכל מקום נברך עדיף (Berakhot 50a). For one's community custom, one follows one's Rav.
Case 2 — We are ten: what must be added?
Situation: a meal of ten men; must the leader change anything?
Conduct: yes, one thing only — the Name: ואם הם עשרה צריך להזכי׳ את ה׳ שאומ׳ נברך אלהינו (שו״ע או״ח קצ״ב:א), and the company answers ברוך אלהינו (שו״ע או״ח קצ״ב:א). Mind the exact form: ואין לומר נברך לאלהינו בלמ״ד (שו״ע או״ח קצ״ב:א). And if more people join, nothing further changes: ובין שיהיו עשרה או מאה או אלף או רבוא כך הם מברכים (שו״ע או״ח קצ״ב:א). For practice, one follows one's Rav.
Case 3 — I began the zimun with ten without saying « Eloheinu »
Situation: we were ten, and I said « nevarech she-achalnu mi-shelo » without mentioning the Name. What should I do?
Conduct: everything depends on what happened immediately after. If no one has yet answered — אבל אם עדיין לא ענו אחריו יחזור ויזמן בשם (שו״ע או״ח קצ״ב:ב) — the call is made again with the Name. If the company has already answered — אין יכולים לחזור (שו״ע או״ח קצ״ב:ב) — one continues Birkat haMazon without starting over. summary: a zimun is not remade after the fact, אין זמון למפרע (Berakhot 50a). For practice, one follows one's Rav.
Comprehension questions
Check your understanding:
- From how many diners is there an obligation of zimun, and why does the siman not speak of two (seif 1)?
- Why does the leader repeat the company's answer before opening the blessing (seif 1)?
- Why is « nevarech » better than « barechu » even with four (seif 1)?
- What is added with ten, and why is the lamed refused (seif 1)?
- Why is על המזון שאכלנו faulty with three and permitted with ten (seif 1), and what if the Name was forgotten (seif 2)?
Going further
If you wish to go deeper into this siman:
📖Join the chavrusa
- 📚 Level 2 — Lamdan: for the pilpul — חיוב הזימון בשלשה ; נברך או ברכו ; אזכרת השם בעשרה
- ✨ Level 3 — Synthesis: for review and quick memorization
- 👑 Level 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken): the shitah of the Choulhan Aroukh HaRav — ברכת זימון בשלשה או בעשרה