✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דין לבישת בגדים — עיונים מעמיקים
סימן ב׳ · ו׳ סעיפים
צניעות הגוף · ימין ושמאל · כיסוי הראש
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ב׳ — ו׳ סעיפים
עם נושאי כלים: ט״ז, מגן אברהם, אליה רבה, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
שבת ס״א. · ברכות ס״ב. · ירמיה כג כד · הגהות מיימוני (דעות פ״ה)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמת הסוגיא — יסוד צניעות הגוף בלבישה
  2. לבישת החלוק — מיושב לעומת בעודנו שוכב
  3. מלא כל הארץ כבודובחדרי חדרים והקשר לסימן א׳
  4. ללובשו כדרכו — שלא יהפוך הפנימי לחוץ
  5. סדר נעילת המנעלים — ימין מול שמאל (שבת ס״א.)
  6. הגהת הרמ״אמנעלים שלנו שאין להם קשירה
  7. חליצת המנעלים — שמאל תחלה
  8. קומה זקופה וכיסוי הראש — ד׳ אמות ומידת חסידות
  9. נקיות וזריזותלפנות בוקר וערב
  10. נפקא מינה למעשה — וסיכום השיטות
  11. טבלאות סיכום מקיפות

📜 לשון השלחן ערוך — סעיפים א'-ו'

סעיף א': לֹא יִלְבַּשׁ חֲלוּקוֹ מְיֻשָּׁב (טור), אֶלָּא יִקַּח חֲלוּקוֹ וְיַכְנִיס בּוֹ רֹאשׁוֹ וּזְרוֹעוֹתָיו בְּעוֹדֶנּוּ שׁוֹכֵב, וְנִמְצָא כְּשֶׁיָּקוּם שֶׁהוּא מְכֻסֶּה.

סעיף ב': אַל יֹאמַר הִנְנִי בְּחַדְרֵי חֲדָרִים מִי רוֹאַנִי, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

סעיף ג': יְדַקְדֵּק בַּחֲלוּקוֹ לְלָבְשׁוֹ כְּדַרְכּוֹ, שֶׁלֹּא יַהֲפֹךְ הַפְּנִימִי לַחוּץ.

סעיף ד': יִנְעֹל מִנְעָל יָמִין תְּחִלָּה וְלֹא יִקְשְׁרֶנּוּ, וְאַחַר כָּךְ יִנְעֹל שֶׁל שְׂמֹאל וְיִקְשְׁרֶנּוּ, וְיַחֲזֹר וְיִקְשֹׁר שֶׁל יָמִין. הגה (רמ״א): וּבְמִנְעָלִים שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵין לָהֶם קְשִׁירָה, יִנְעֹל שֶׁל יָמִין תְּחִלָּה (תוס' פ' במה אשה דס״א).

סעיף ה': כְּשֶׁחוֹלֵץ מִנְעָלָיו, חוֹלֵץ שֶׁל שְׂמֹאל תְּחִלָּה.

סעיף ו': אָסוּר לֵילֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה, וְלֹא יֵלֵךְ ד' אַמּוֹת בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ, וְיִבְדֹּק נְקָבָיו. הגה (רמ״א): וִיכַסֶּה כָּל גּוּפוֹ וְלֹא יֵלֵךְ יָחֵף (א״ז), וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ לִפְנוֹת בֹּקֶר וָעֶרֶב שֶׁהוּא זְרִיזוּת וּנְקִיּוּת (הגהות מיימוני פ' ה' מה' דעות).

Seif 1 : qu'il n'enfile pas sa chemise (חלוק) en étant assis, mais qu'il la prenne et y fasse entrer la tête et les bras alors qu'il est encore couché ; ainsi, en se levant, il sera déjà couvert.

Seif 2 : qu'il ne dise pas « je suis dans le secret de ma chambre, qui me voit ? » — car le Saint béni soit-Il, Sa gloire emplit toute la terre.

Seif 3 : qu'il veille à mettre sa chemise à l'endroit, sans retourner l'intérieur vers l'extérieur.

Seif 4 : qu'il chausse d'abord le pied droit sans le lacer, puis le gauche qu'il lace, puis revienne lacer le droit. Hagaha (Rama) : et avec nos chaussures qui n'ont pas de laçage, qu'il chausse d'abord le pied droit (Tossafot, Shabbat 61a).

Seif 5 : en se déchaussant, qu'il ôte d'abord le pied gauche.

Seif 6 : il est interdit de marcher d'une posture hautaine ; qu'il ne marche pas quatre amot tête découverte ; et qu'il vérifie ses besoins. Hagaha (Rama) : qu'il couvre tout son corps et ne marche pas pieds nus (Or Zaroua) ; et qu'il s'habitue à se soulager matin et soir, car c'est זריזות et נקיות (Hagahot Maïmoni, Hilkhot Deot ch. 5).

1. הקדמת הסוגיא — יסוד צניעות הלבישה

פתח דבר — סדר הבוקר וצניעות הגוף

לאחר שלימד מרן בסימן א' את יסוד הקימה והזריזות ("יתגבר כארי") ואת יסוד "שויתי ה' לנגדי תמיד", בא בסימן ב' לדין הפעולה הראשונה שאדם עושה לאחר קימתו — לבישת בגדיו. ולשון "לא ילבש חלוקו מיושב" מקורה בטור, וביסודה משנת דרך ארץ — שאף מעשה כה פשוט כהתלבשות, יש בו עבודת המידות וצניעות הגוף.
הערה יסודית: ששת הסעיפים שבסימן זה נחלקים לשלושה ראשי פרקים — (א) צניעות בעצם הלבישה (סעיפים א-ג: חלוק בשכיבה, מלא כל הארץ כבודו, כדרכו); (ב) דין ימין ושמאל בנעילת וחליצת המנעלים (סעיפים ד-ה); ו(ג) הנהגות דרך ארץ — קומה זקופה, כיסוי הראש ונקיות (סעיף ו). הגוף ההלכתי דק, אך משקלו ההגותי כבד, שהוא המשך ישיר לסדר הבוקר של סימן א'.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה: מהו טיב ההנהגות שבסימן זה — דין גמור או מידת חסידות? חקירה זו עומדת ביסוד דברי הנושאי כלים בכל אחד מסעיפי הסימן.

2. לבישת החלוק — מיושב או בעודנו שוכב (סעיף א)

מקור הדין — הטור

הטור (אורח חיים סימן ב) ציין מרן עצמו את המקור: "לא ילבש חלוקו מיושב (טור)".

כלומר, אין זה מקור תלמודי מפורש אלא הנהגת צניעות שהביא הטור, ויסודה שלא יתגלה הגוף בעת ההתלבשות. וביאר הטור שיקח את חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב, באופן שכאשר יקום יהיה כבר מכוסה.
חקירה: מהו גדר צניעות הגוף שבסעיף זה — האם הוא משום:
הכרעת הענין (על דרך הסברה): מסמיכות הסעיפים מבואר שעיקר הטעם הוא צניעות כלפי שמיא — שהרי מיד בסעיף ב' מבאר מרן "אל יאמר הנני בחדרי חדרים... כי מלא כל הארץ כבודו". הרי שאף כשאין אדם רואהו, חייב בצניעות מפני נוכחות הבורא. ונמצא שסעיף א' וב' חטיבה אחת: צניעות הגוף — לא מפני הבריות אלא מפני השכינה.
ובמשנה ברורה (ס״ק א) ביאר שעיקר הקפדת הסעיף היא שלא יהא מגולה, ושיהא צנוע "אפילו בהיותו לבדו", שזו עבודת היחיד. וכן בכף החיים (כאן) הביא מן המקובלים ענין הצניעות בגוף בעת ההתלבשות, שאף היא מעבודת האדם.

3. הנני בחדרי חדרים — מלא כל הארץ כבודו (סעיף ב)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב': "אל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני, כי הקב״ה מלא כל הארץ כבודו."
המקור: יסוד הדבר בכתוב (ירמיה כג כד) "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'". וכן הוא לשון הקדושה "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו ג). ומרן הביא יסוד זה דווקא בענין הלבישה, להורות שאף הצניעות שבסעיף א' אינה מפני הבריות אלא מפני נוכחות הבורא.
חקירה בקשר לסימן א': סעיף זה ("מלא כל הארץ כבודו") הוא כפל מעין דברי הרמ״א בסימן א' ("שויתי ה' לנגדי תמיד... שהמלך הגדול הקב״ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו"). ויש לעיין:
תירוץ (על דרך הסברה): בסימן א' היסוד הוא כללי — "שויתי ה' לנגדי תמיד" כיסוד בכל עבודת האדם וביראת שמים. ואילו בסעיף ב' כאן מיישם מרן את היסוד לפרט מסוים — לצניעות הגוף בעת הלבישה: שלא יאמר "בחדרי חדרים מי רואני" כדי להקל בצניעותו. נמצא שסימן א' נותן את הכלל, וסימן ב' מורה את הנפקא מינה למעשה בעבודת הבוקר.
היסוד:
"מלא כל הארץ כבודו" — אינו רק ידיעה אלא הנהגה: שלא ישתנה האדם בין סתר לגלוי. וכשם שלא היה מגלה גופו לפני בני אדם, כך לא יגלהו בהיותו לבדו, שהרי הבורא נוכח עמו תמיד.

4. ללובשו כדרכו — שלא יהפוך הפנימי לחוץ (סעיף ג)

לשון השלחן ערוך

סעיף ג': "ידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו, שלא יהפוך הפנימי לחוץ."
ביאור הענין: שיתן דעתו ללבוש את החלוק כדרך לבישתו — שצדו הפנימי (הנוגע בגוף) יישאר בפנים, ולא יהפכנו כלפי חוץ. וטעם הדבר בפשטות הוא דרך ארץ ונקיות, שאין דרך כבוד ללבוש בגד הפוך. ויש שכתבו טעם נוסף — מצד דרכי האמורי, שאין דרכם של בני תורה לשנות דרך הלבישה.
חקירה: מהו "כדרכו" — האם הוא דין בצורת הבגד (שיהא צדו הראוי כלפי חוץ) או הנהגה ביישוב הדעת (שיתלבש במתינות ולא בחפזון, ולכן "ידקדק")?
הכרעה (על דרך הסברה): לשון "ידקדק" מורה על שתי הבחינות: גם שיתלבש בכוונה ובמתינות (יישוב הדעת), וגם שיקפיד על צורת הבגד הנכונה. ומכל מקום אין זה חיוב גמור אלא הנהגה נאה ודרך ארץ, וכן מבואר ממקומו של סעיף זה בין הנהגות הצניעות.

5. סדר נעילת המנעלים — ימין מול שמאל (סעיף ד)

לשון השלחן ערוך

סעיף ד': "ינעול מנעל ימין תחלה ולא יקשרנו, ואחר כך ינעול של שמאל ויקשרנו, ויחזור ויקשור של ימין."

המקור התלמודי — שבת ס״א.

הגמרא בשבת (ס״א.): "תנו רבנן: כשהוא נועל — נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל. כשהוא חולץ — חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין." ובהמשך: "אמר רב יוסף: השתא דאמרת אסמכתא נינהו, מצוה לאקדומי ימין למיסך [לנעילה], ושמאל לאיסור [לקשירה, שהיא מקום הנחת התפילין]."

— שבת ס״א.
החקירה היסודית — שני כללים מנוגדים: ושני הכללים מתנגשים בנעילת המנעלים: הימין קודם בעצם הנעילה, אך השמאל קודם בקשירה.
תירוץ הסוגיא (שבת ס״א.): חכמים יישבו את שני הכללים על ידי פשרה בסדר הפעולות:
  1. נועל הימין תחלה (כבוד הימין בנעילה) — אך אינו קושרו.
  2. נועל השמאל וקושרו (כבוד השמאל בקשירה, על שם התפילין).
  3. חוזר וקושר הימין.
נמצא שהימין זכה בקדימת הנעילה, והשמאל זכה בקדימת הקשירה — ושני הכללים מתקיימים יחד.
יסוד הסוגיא:
אסמכתא בעלמא — סדר זה אינו דין גמור אלא מצוה והנהגה נאה (כלשון רב יוסף "מצוה לאקדומי ימין"). ולכן הקדמת הימין היא ענין של דרך ארץ וכבוד, לא חיוב מעכב.

6. הגהת הרמ״א — מנעלים שאין להם קשירה (סעיף ד)

לשון הרמ״א

הגה (רמ״א): "ובמנעלים שלנו שאין להם קשירה, ינעול של ימין תחלה." (תוס' פ' במה אשה דס״א)
סברת הרמ״א: כל הפשרה שבגמרא (לקשור השמאל תחלה) נצרכה רק במנעלים שיש להם קשירה, שאז מתנגשים שני הכללים. אבל במנעלים שלנו שאין בהם קשירה כלל — נשאר רק הכלל הראשון, חשיבות הימין, ולכן נועל של ימין תחלה ואין לשמאל שום קדימה. ומקורו בתוספות (שבת ס״א. ד״ה והלכתא).
חקירה — מנעלים שלנו של ימינו: כיצד ינהג במנעלים מודרניים?
הכרעה (משנה ברורה ס״ק ה-ו): נעלים שיש בהם שרוכים, דינם כמנעלים שיש להם קשירה, ולכן ינהג כסדר הגמרא: נועל ימין ואינו קושר, נועל שמאל וקושר, וחוזר וקושר הימין. ונעלים שאין בהם שרוכים כלל — נועל של ימין תחלה כדברי הרמ״א. ובערוך השלחן (כאן) ביאר שעיקר הכלל הוא חשיבות הימין, והקשירה משמאל היא רק מפני התפילין.
נפקא מינה למעשה — נעליים של ימינו:
  1. נעליים עם שרוכים — ימין (בלי קשירה), שמאל (וקושר), חוזר וקושר ימין.
  2. נעליים בלי שרוכים (מוקסינים, סנדלים בלא אבזם) — של ימין תחלה (רמ״א).
  3. שני הסדרים אינם מעכבים בדיעבד — שהם מצוה ודרך ארץ, לא דין גמור.

7. חליצת המנעלים — שמאל תחלה (סעיף ה)

לשון השלחן ערוך

סעיף ה': "כשחולץ מנעליו, חולץ של שמאל תחלה."
המקור: אף זה מן הברייתא בשבת (ס״א.): "כשהוא חולץ — חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין". והטעם — כבוד הימין: שכשם שבנעילה מקדימין ימין (חשיבות), כך בחליצה מאחרין את הימין, שאין כבודו להיות נחלץ תחלה. נמצא שהימין נשאר נעול יותר זמן — בנעילה ראשון, ובחליצה אחרון.
חקירה: בחליצה מקדימין שמאל — ולכאורה כאן אין ענין הקשירה (מקום התפילין). אם כן מה הטעם להקדים שמאל?
תירוץ: הטעם אינו מצד מעלת השמאל אלא מצד כבוד הימין — שראוי שהימין יהיה נחלץ באחרונה, כדי שלא יישאר מגולה (יחף) קודם השמאל. נמצא שהן בנעילה והן בחליצה, הכלל המנחה הוא כבוד הימין: בנעילה — להקדימו, ובחליצה — לאחרו.
יסוד הימין:
"כל פינות שאתה פונה — דרך ימין". ענין ימין ושמאל כאן אינו טכני אלא הנהגת חשיבות: הימין הוא צד החשיבות, ולכן זוכה לקדימה בנעילה ולאיחור בחליצה — שבשניהם הימין מכובד.

8. קומה זקופה וכיסוי הראש (סעיף ו)

לשון השלחן ערוך

סעיף ו': "אסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש, ויבדוק נקביו."

קומה זקופה — ענוה ומלא כל הארץ כבודו

המקור: דין קומה זקופה בגמרא (ברכות מ״ג: וקדושין ל״א.): "אמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שיהלך בקומה זקופה, שנאמר 'מלא כל הארץ כבודו'". הרי שטעם האיסור הוא יסוד "מלא כל הארץ כבודו" שכבר נזכר בסעיף ב' — שההולך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי שכינה, שהשכינה מלאה כל הארץ. ועיקר הענין ענוה, שלא יתגאה האדם.

כיסוי הראש — ד' אמות

"ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש." המקור בשבת (ס״ב:) ובקדושין (ל״א.): "רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ד' אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי". ולשון הגמרא "כדי שתהא אימת שמים עליו".
חקירת היסוד — מהו גדר כיסוי הראש? נחלקו האחרונים בדרגתו:

דרגת חיוב כיסוי הראש

שיטהגדר הענין
הב״י וסתימת השו״ע (כאן) מעיקר הדין הקפידה היא על ד' אמות ועל מקום שמברך או מתפלל; ובציון "ד' אמות" משמע שאינו איסור גמור בכל פחות מכן.
הט״ז (כאן וביו״ד) והמגן אברהם החמירו בכיסוי הראש, ושנהגו שלא לילך אף פחות מד' אמות בגילוי הראש; ומידת חסידות שלא לגלות הראש כלל (דרך המפרשים).
המשנה ברורה (ס״ק יא-יב; וביאור הלכה ד״ה ולא ילך) שמדינא ההקפדה בד' אמות ובשעת תפלה וברכה, אבל נתפשט המנהג להחמיר תמיד ולא לילך אף פסיעה בגילוי הראש; וכן ראוי לנהוג, ובפרט שלא יהא בגילוי הראש כחוקות הגויים.
יסוד התפתחות הדין:
ממידת חסידות (רב הונא) → למנהג (שנתפשט בכל ישראל) → לחיוב כמעט גמור (משנה ברורה). וזו דוגמה מובהקת כיצד מנהג קדושה נעשה לדין מחייב לאחר שנתפשט בכלל ישראל.

9. נקיות וזריזות — לפנות בוקר וערב (סעיף ו, וההגה)

בדיקת נקבים

"ויבדוק נקביו." היינו שיבדוק עצמו אם צריך לנקביו קודם התפלה, כדי שלא יתפלל כשהוא צריך לנקביו, שזו דרך נקיות והכנה לתפלה. (ועיין בכל זה סימן צ״ב לענין הכנת הגוף לתפלה)
הקשר לסימן צ״ב: עיקר דין בדיקת הנקבים והכנת הגוף לתפלה נתבאר בסימן צ״ב (לענין "והייתם קדושים" ו"הכון לקראת אלקיך"). וכאן בסימן ב' הביא מרן את ההנהגה בסדר הבוקר — שמיד עם קומתו והתלבשותו, יבדוק נקביו ויכין עצמו, כדי שיהא נקי וזריז לתפלה.

הגהת הרמ״א — כיסוי הגוף, לא יחף, ולפנות בוקר וערב

הגה (רמ״א): "ויכסה כל גופו ולא ילך יחף (או״ז), וירגיל עצמו לפנות בוקר וערב שהוא זריזות ונקיות (הגהות מיימוני פ' ה' מה' דעות)."

שלוש הוספות הרמ״א

ההוספההמקור והטעם
ויכסה כל גופו מצד הצניעות שנזכרה בסעיפים א-ב — שלא ילך מגולה. והוא יסוד "מלא כל הארץ כבודו".
ולא ילך יחף מן האור זרוע (או״ז). וטעמו דרך ארץ וכבוד הבריות, וכן מנהג נקיות. (ויש שכתבו אף מצד בריאות הגוף.)
לפנות בוקר וערב מן הגהות מיימוני (הלכות דעות פ״ה) — בשם הרמב״ם שם, שדרך בני תורה לפנות עצמם בעתים קבועים, "שהוא זריזות ונקיות".
יסוד "זריזות ונקיות":
לשון הרמ״א "זריזות ונקיות" מקורה בברייתא דרבי פנחס בן יאיר (ע״ז כ:; ובהקדמת מסילת ישרים): "תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות... נקיות...". הרי שהנהגות הנקיות שבסעיף ו' אינן ענין גשמי בלבד, אלא מדרגות בעבודת המידות — דרך ארץ שקדמה לתורה.

10. נפקא מינה למעשה

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
לבישת החלוק ילבש בצניעות, ויכניס ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב, באופן שיהא מכוסה בקומו; וצניעות זו אף בהיותו לבדו.
בחדרי חדרים לא יקל בצניעותו מטעם "מי רואני" — כי מלא כל הארץ כבודו, והבורא נוכח עמו תמיד.
ללובשו כדרכו ידקדק ללבוש הבגד כדרכו, ולא יהפוך הפנימי לחוץ.
נעילת המנעלים נעליים עם שרוכים — ימין (בלא קשירה), שמאל (וקושר), חוזר וקושר ימין. בלא שרוכים — של ימין תחלה (רמ״א).
חליצת המנעלים חולץ של שמאל תחלה (שיישאר הימין נעול באחרונה — כבוד הימין).
קומה זקופה לא ילך בקומה זקופה דרך גאוה — מצד ענוה ו"מלא כל הארץ כבודו".
כיסוי הראש נהגו כל ישראל שלא לילך אף פסיעה בגילוי הראש; ומדינא עיקר ההקפדה בד' אמות ובשעת תפלה וברכה (משנה ברורה).
נקיות וזריזות יבדוק נקביו קודם התפלה (ועיין סימן צ״ב), יכסה כל גופו, לא ילך יחף, וירגיל עצמו לפנות בוקר וערב.

11. סיכום השיטות בטבלה מקיפה

טבלה — ימין ושמאל בנעילה ובחליצה

הפעולה הסדר הטעם
נעילה (יש קשירה) ימין (בלא קשירה) → שמאל (וקושר) → חוזר וקושר ימין ימין לנעילה (חשיבות), שמאל לקשירה (מקום תפילין)
נעילה (אין קשירה) של ימין תחלה נשאר רק כלל חשיבות הימין (רמ״א, תוס')
חליצה של שמאל תחלה שיישאר הימין נחלץ באחרונה — כבוד הימין

טבלה — דרגות כיסוי הראש

הדרגה גדר בעל השיטה
מקור הדין הקפדה בד' אמות ובשעת תפלה וברכה גמרא (שבת ס״ב:, קדושין ל״א.); סתימת השו״ע
מידת חסידות שלא לגלות הראש כלל רב הונא בריה דרב יהושע; ט״ז, מג״א (החמירו)
מנהג מחייב נתפשט שלא לילך אף פסיעה בגילוי הראש משנה ברורה (ס״ק יא-יב), ביאור הלכה

טבלה — מקורות הסוגיא

גמרא: שבת ס״א. (סדר המנעלים) · שבת ס״ב: · ברכות מ״ג: · קדושין ל״א. · עבודה זרה כ׳: · ירמיה כג כד · ישעיה ו ג
ראשונים: טור (אורח חיים סימן ב) · תוספות (שבת ס״א. ד״ה והלכתא) · רמב״ם (הלכות דעות פ״ה) · הגהות מיימוני (דעות פ״ה) · אור זרוע
פוסקים ונושאי כלים: בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א · ט״ז · מגן אברהם · אליה רבה · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים

← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ב׳ · דין לבישת בגדים · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · Siman ב׳ · ♥ Support

📖Join a 'havrouta