✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן כ׳ · דיני לקיחת ומכירת טלית

דיני לקיחת ומכירת טלית — חזקת התגר, הלוקח מעכו״ם שאינו תגר, ואיסור מכירת טלית מצוייצת לעכו״ם
סימן כ׳ · ב׳ סעיפים
דיני לקיחת ומכירת טלית
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

גישה ראשונה לב׳ הסעיפים: טקסט עברי מנוקד, הסבר פדגוגי שוטף על לקיחת טלית מצוייצת — מישראל כשרה ; מתגר עכו״ם האומר שלקחה מישראל, סומכים על החזקה דלא מרע נפשיה ; מעכו״ם שאינו תגר — פסולה —, ואחר כך איסור מכירת טלית מצוייצת לעכו״ם, הרחבתו למשכון ולפיקדון, וההיתר לפי שעה — וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: לקיחת ומכירת טלית מצוייצת — חזקת התגר (לא מרע נפשיה), הלוקח מעכו״ם שאינו תגר, ואיסור מכירה, משכון ופיקדון אצל עכו״ם
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן כ׳ · ב׳ סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

בסימנים הקודמים למדנו מי עושה את הציצית (סימן י״ד) ועל אילו בגדים היא מוטלת (סימנים י״ח-י״ט). כאן עומד השולחן ערוך על שעת המסחר: לקיחה (קנייה) ומכירה של טלית מצוייצת. היסוד כפול. ראשית, בלקיחה הכל תלוי ממי קונים: מישראל — כשרה ; מתגר עכו״ם האומר שלקחה מישראל — כשרה אף היא, שהכירה ההלכה בחזקה מסחרית: התגר אינו מרע את עצמו (לא מרע נפשיה), ששמו הטוב הוא פרנסתו ; אבל מעכו״ם שאינו תגרפסולה, שציצית שהטיל עכו״ם אינה כשרה. שנית, במכירה: אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו״ם — הגמרא נימקה זאת בסכנת דרכים של ימי קדם, ונלמדנה במתינות — ואף למשכן ולהפקיד אצלו אסור, אלא אם כן לפי שעה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה המעשית (מקור הסחורה, הכשר) — נפנה אל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. לקיחת טלית מצוייצת — מישראל → כשרה ; מתגר עכו״ם האומר שלקחה מישראל → כשרה (חזקה: לא מרע נפשיה) ; מעכו״ם שאינו תגר → פסולה (סעיף א)
ב. אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו״ם — ואף למשכן ולהפקיד אסור, אלא אם כן לפי שעה (סעיף ב)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה

א. לקיחת טלית מצוייצת: ממי? (סעיף א)

טקסט מקורי (סעיף א)

[א] דִּינֵי לְקִיחַת וּמְכִירַת טַלִּית. וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים. הַלּוֹקֵחַ טַלִּית מְצוּיֶּצֶת מִיִּשְׂרָאֵל, אוֹ מִתַּגָּר עכו״ם [וְאוֹמֵר שֶׁלְּקָחָן מִיִּשְׂרָאֵל — נֶאֱמָן] [נ״י הִלְכוֹת צִיצִית] — כָּשֵׁר ; דְּכֵיוָן דְּתַגָּר הוּא, חֲזָקָה שֶׁלְּקָחָהּ מִיִּשְׂרָאֵל, דְּלָא מָרַע נַפְשֵׁיהּ. אֲבָל אִם לָקַח מֵעכו״ם שֶׁאֵינוֹ תַּגָּר — פָּסוּל.
[א] דיני לקיחת ומכירת טלית. ובו ב׳ סעיפים. הלוקח טלית מצוייצת מישראל, או מתגר עכו״ם [והוא אומר שלקחה מישראל — נאמן] [נימוקי יוסף, הלכות ציצית] — כשרה ; שכיוון שתגר הוא, חזקה שלקחה מישראל — שאינו מרע את עצמו (לא מרע נפשיה). אבל אם לקח מעכו״ם שאינו תגר — פסולה.
תַּגָּר (tagar) — « הסוחר » — מי שהמסחר אומנותו: קונה ומוכר, וחי משמו הטוב. ההלכה מבחינה בינו לבין המוכר המזדמן: לתגר עניין מתמיד למכור רק סחורה מהימנה — וזה יסוד החזקה שבסעיף.
חֲזָקָה... דְּלָא מָרַע נַפְשֵׁיהּ (lo mera nafcheh) — « אינו מרע את עצמו »חזקה מסחרית: תגר לא ימכור כ« ציצית כשרה » סחורה מפוקפקת, שאם ייוודע הדבר — יאבד את לקוחותיו. לפיכך סומכים על דיבורו כשאומר שלקח את הטלית מישראל. חזקה זו אמורה בתגר בלבד — לא במוכר מזדמן.
שלושה מקרים בסעיף:
סעיף א במשפט אחד : בלקיחת טלית מצוייצת הכל תלוי במקור — מישראל או מתגר עכו״ם האומר שלקחה מישראל, כשרה (חזקה: לא מרע נפשיה) ; מעכו״ם שאינו תגרפסולה.

ב. אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו״ם (סעיף ב)

טקסט מקורי (סעיף ב)

[ב] אֵין מוֹכְרִין טַלִּית מְצוּיֶּצֶת לְעכו״ם, שֶׁמָּא יִתְלַוֶּה עִם יִשְׂרָאֵל בַּדֶּרֶךְ וְיַהַרְגֶנּוּ. אֲפִלּוּ לְמַשְׁכֵּן וּלְהַפְקִיד טַלִּית מְצוּיֶּצֶת לְעכו״ם — אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא לְפִי שָׁעָה, דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ לְהָא.
[ב] אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו״ם — שמא יתלווה עם ישראל בדרך ויפגע בו. אפילו למשכן ולהפקיד טלית מצוייצת אצל עכו״ם — אסור, אלא אם כן הוא לפי שעה, שאין לחשוש בכך (דליכא למיחש להא).
טעם הגמרא — ללמוד במתינות : הגמרא (מנחות מ״ג ע״א) נימקה איסור זה במציאות של דרכי ימי קדם, שבהן חברו הולכי דרכים זה לזה לביטחון הדרך: הלובש טלית מצוייצת הוחזק כישראל, והנוסע היהודי נתן בו אמון ונלווה אליו. איש זדון עטוף בטלית כזו היה עלול לנצל אמון זה — עד כדי סכנת נפשות. לפיכך אסרו חכמים למסור טלית מצוייצת לידיים שבהן עלול סימן אמון זה להתנצל לרעה. זו תקנת הגנה בת זמנה — והיא נשארה כתובה כצורתה בשולחן ערוך.
לְפִי שָׁעָה (lefi shaa) — « לזמן מועט » — משכון או פיקדון קצר וזמני. בזמן קצר כל כך אין מקום לחשש הסעיף — שישתמשו בטלית כסימן אמון בדרך — דליכא למיחש להא : ולכן דווקא לפי שעה הותר.
שלוש מדרגות בסעיף :
לזכור : אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו״ם, ואף למשכן ולהפקיד אצלו אסור — אלא אם כן לפי שעה, לזמן מועט, שאין בו מקום לחשש הסעיף.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — קניית טלית או ציציות: היכן וממי?

מצב: רוצים לקנות טלית גדול, טלית קטן או חוטי ציצית, ולפנינו כמה אפשרויות: חנות יהודית, חנות כללית, מוכר לא מוכר.
הנהגה: הדרך הפשוטה היא לקנות אצל סוחר יהודי נאמן או ממוצר הנושא הכשר רבני המעיד על עשייה כדין. סעיף א מלמד את העיקרון: מתגר עכו״ם האומר שסחורתו מישראל — כשרה (חזקה: לא מרע נפשיה) ; אבל ממוכר שאינו תגר ובלא מקור מבורר — פסולה. בספק על מעמד המוכר או הסחורה — נפנים אל הוראת הרב.

מקרה 2 — למכור, לתת או להשאיל טלית מצוייצת למי שאינו יהודי

מצב: אדם שאינו יהודי — עמית, שכן, אספן — מבקש לקנות או לקבל טלית מצוייצת ; או ששוקלים להניח את הטלית אצלו במשכון או בפיקדון.
הנהגה: סעיף ב מלמד שאין מוכרין טלית מצוייצת לעכו״ם, ואף משכון ופיקדון של קבע אסורים. רק לפי שעה — לזמן מועט, כגון הפקדה קצרה — הותר. אם רוצים להעניק חפץ של ערך, או שמזדמן מקרה מעשי (טלית בלא ציציות, אריג בלבד…) — ההבחנות דקות: נפנים אל הוראת הרב.

מקרה 3 — קניית טלית באינטרנט: בירור המקור בימינו

מצב: מזמינים טלית או טלית קטן בחנות מקוונת — זירת מסחר גדולה או אתר מתמחה — בלא לראות את המוכר.
הנהגה: עקרון סעיף א עובר לימינו: הכל תלוי במקור ובנאמנות המוכר. בית מסחר יהודי מוחזק או מוצר הנושא הכשר רבני מוכר — יש בהם החזקה הנדרשת ; מוכר אלמוני, בלא מקור הניתן לבירור, דומה יותר למוכר שאין לו חזקה שבסעיף א. יש לברר מקור והכשר — ובכל ספק, לבדוק את הציציות או לפנות אל הוראת הרב.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מדוע טלית שנלקחה מתגר עכו״ם כשרה (סעיף א)? הסבר את החזקה לא מרע נפשיה.
  2. מה מוסיפה ההגהה בשם הנימוקי יוסף: מתי התגר נאמן על המקור?
  3. מדוע טלית שנלקחה מעכו״ם שאינו תגרפסולה (סעיף א)? מה הקשר לסימן י״ד?
  4. מדוע אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו״ם (סעיף ב)? איזו מציאות של ימי קדם מתארת הגמרא?
  5. האם משכון ופיקדון מותרים (סעיף ב)? מה פירוש ההיתר לפי שעה, ומדוע הוא מסלק את החשש?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן כ״א
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן כ׳ · ב׳ סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא