✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן כ׳ · דיני לקיחת ומכירת טלית
דיני לקיחת ומכירת טלית — חזקת התגר, הלוקח מעכו״ם שאינו תגר, ואיסור מכירת טלית מצוייצת לעכו״ם
סימן כ׳ · ב׳ סעיפים
דיני לקיחת ומכירת טלית
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לב׳ הסעיפים: טקסט עברי מנוקד, הסבר פדגוגי שוטף על לקיחת טלית מצוייצת — מישראל כשרה ; מתגר עכו״ם האומר שלקחה מישראל, סומכים על החזקה דלא מרע נפשיה ; מעכו״ם שאינו תגר — פסולה —, ואחר כך איסור מכירת טלית מצוייצת לעכו״ם, הרחבתו למשכון ולפיקדון, וההיתר לפי שעה — וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: לקיחת ומכירת טלית מצוייצת — חזקת התגר (לא מרע נפשיה), הלוקח מעכו״ם שאינו תגר, ואיסור מכירה, משכון ופיקדון אצל עכו״ם
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן כ׳ · ב׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
בסימנים הקודמים למדנו מי עושה את הציצית (סימן י״ד) ועל אילו בגדים היא מוטלת (סימנים י״ח-י״ט). כאן עומד השולחן ערוך על שעת המסחר: לקיחה (קנייה) ומכירה של טלית מצוייצת. היסוד כפול. ראשית, בלקיחה הכל תלוי ממי קונים: מישראל — כשרה ; מתגר עכו״ם האומר שלקחה מישראל — כשרה אף היא, שהכירה ההלכה בחזקה מסחרית: התגר אינו מרע את עצמו (לא מרע נפשיה), ששמו הטוב הוא פרנסתו ; אבל מעכו״ם שאינו תגר — פסולה, שציצית שהטיל עכו״ם אינה כשרה. שנית, במכירה: אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו״ם — הגמרא נימקה זאת בסכנת דרכים של ימי קדם, ונלמדנה במתינות — ואף למשכן ולהפקיד אצלו אסור, אלא אם כן לפי שעה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה המעשית (מקור הסחורה, הכשר) — נפנה אל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. לקיחת טלית מצוייצת — מישראל → כשרה ; מתגר עכו״ם האומר שלקחה מישראל → כשרה (חזקה: לא מרע נפשיה) ; מעכו״ם שאינו תגר → פסולה (סעיף א)
ב. אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו״ם — ואף למשכן ולהפקיד אסור, אלא אם כן לפי שעה (סעיף ב)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. לקיחת טלית מצוייצת: ממי? (סעיף א)
טקסט מקורי (סעיף א)
[א] דִּינֵי לְקִיחַת וּמְכִירַת טַלִּית. וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים. הַלּוֹקֵחַ טַלִּית מְצוּיֶּצֶת מִיִּשְׂרָאֵל, אוֹ מִתַּגָּר עכו״ם [וְאוֹמֵר שֶׁלְּקָחָן מִיִּשְׂרָאֵל — נֶאֱמָן] [נ״י הִלְכוֹת צִיצִית] — כָּשֵׁר ; דְּכֵיוָן דְּתַגָּר הוּא, חֲזָקָה שֶׁלְּקָחָהּ מִיִּשְׂרָאֵל, דְּלָא מָרַע נַפְשֵׁיהּ. אֲבָל אִם לָקַח מֵעכו״ם שֶׁאֵינוֹ תַּגָּר — פָּסוּל.
[א] דיני לקיחת ומכירת טלית. ובו ב׳ סעיפים. הלוקח טלית מצוייצת מישראל, או מתגר עכו״ם [והוא אומר שלקחה מישראל — נאמן] [נימוקי יוסף, הלכות ציצית] — כשרה ; שכיוון שתגר הוא, חזקה שלקחה מישראל — שאינו מרע את עצמו (לא מרע נפשיה). אבל אם לקח מעכו״ם שאינו תגר — פסולה.
תַּגָּר (tagar) — « הסוחר » — מי שהמסחר אומנותו: קונה ומוכר, וחי משמו הטוב. ההלכה מבחינה בינו לבין המוכר המזדמן: לתגר עניין מתמיד למכור רק סחורה מהימנה — וזה יסוד החזקה שבסעיף.
חֲזָקָה... דְּלָא מָרַע נַפְשֵׁיהּ (lo mera nafcheh) — « אינו מרע את עצמו » — חזקה מסחרית: תגר לא ימכור כ« ציצית כשרה » סחורה מפוקפקת, שאם ייוודע הדבר — יאבד את לקוחותיו. לפיכך סומכים על דיבורו כשאומר שלקח את הטלית מישראל. חזקה זו אמורה בתגר בלבד — לא במוכר מזדמן.
שלושה מקרים בסעיף:
- לקח מישראל → כשרה : הציצית הוטלה על ידי ישראל, ואין כאן חשש.
- לקח מתגר עכו״ם → כשרה : כשאומר שלקחה מישראל — נאמן (נימוקי יוסף) : חזקת התגר (לא מרע נפשיה) מבטיחה את מקורה.
- לקח מעכו״ם שאינו תגר → פסולה : בלא חזקת המסחר אין ערובה שהציצית הוטלה בידי ישראל — וציצית שהטיל עכו״ם פסולה (עיין סימן י״ד).
סעיף א במשפט אחד : בלקיחת טלית מצוייצת הכל תלוי במקור — מישראל או מתגר עכו״ם האומר שלקחה מישראל, כשרה (חזקה: לא מרע נפשיה) ; מעכו״ם שאינו תגר — פסולה.
ב. אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו״ם (סעיף ב)
טקסט מקורי (סעיף ב)
[ב] אֵין מוֹכְרִין טַלִּית מְצוּיֶּצֶת לְעכו״ם, שֶׁמָּא יִתְלַוֶּה עִם יִשְׂרָאֵל בַּדֶּרֶךְ וְיַהַרְגֶנּוּ. אֲפִלּוּ לְמַשְׁכֵּן וּלְהַפְקִיד טַלִּית מְצוּיֶּצֶת לְעכו״ם — אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא לְפִי שָׁעָה, דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ לְהָא.
[ב] אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו״ם — שמא יתלווה עם ישראל בדרך ויפגע בו. אפילו למשכן ולהפקיד טלית מצוייצת אצל עכו״ם — אסור, אלא אם כן הוא לפי שעה, שאין לחשוש בכך (דליכא למיחש להא).
טעם הגמרא — ללמוד במתינות : הגמרא (מנחות מ״ג ע״א) נימקה איסור זה במציאות של דרכי ימי קדם, שבהן חברו הולכי דרכים זה לזה לביטחון הדרך: הלובש טלית מצוייצת הוחזק כישראל, והנוסע היהודי נתן בו אמון ונלווה אליו. איש זדון עטוף בטלית כזו היה עלול לנצל אמון זה — עד כדי סכנת נפשות. לפיכך אסרו חכמים למסור טלית מצוייצת לידיים שבהן עלול סימן אמון זה להתנצל לרעה. זו תקנת הגנה בת זמנה — והיא נשארה כתובה כצורתה בשולחן ערוך.
לְפִי שָׁעָה (lefi shaa) — « לזמן מועט » — משכון או פיקדון קצר וזמני. בזמן קצר כל כך אין מקום לחשש הסעיף — שישתמשו בטלית כסימן אמון בדרך — דליכא למיחש להא : ולכן דווקא לפי שעה הותר.
שלוש מדרגות בסעיף :
- מכירה : אסורה — אין מעבירים טלית מצוייצת לבעלות קבועה של עכו״ם.
- משכון ופיקדון : אסורים אף הם — אף בלא העברת בעלות, הטלית מצויה בידיו.
- ההיתר לפי שעה : לזמן מועט — מותר, שאין חשש הסעיף שייך בו.
לזכור : אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו״ם, ואף למשכן ולהפקיד אצלו אסור — אלא אם כן לפי שעה, לזמן מועט, שאין בו מקום לחשש הסעיף.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — קניית טלית או ציציות: היכן וממי?
מצב: רוצים לקנות טלית גדול, טלית קטן או חוטי ציצית, ולפנינו כמה אפשרויות: חנות יהודית, חנות כללית, מוכר לא מוכר.
הנהגה: הדרך הפשוטה היא לקנות אצל סוחר יהודי נאמן או ממוצר הנושא הכשר רבני המעיד על עשייה כדין. סעיף א מלמד את העיקרון: מתגר עכו״ם האומר שסחורתו מישראל — כשרה (חזקה: לא מרע נפשיה) ; אבל ממוכר שאינו תגר ובלא מקור מבורר — פסולה. בספק על מעמד המוכר או הסחורה — נפנים אל הוראת הרב.
מקרה 2 — למכור, לתת או להשאיל טלית מצוייצת למי שאינו יהודי
מצב: אדם שאינו יהודי — עמית, שכן, אספן — מבקש לקנות או לקבל טלית מצוייצת ; או ששוקלים להניח את הטלית אצלו במשכון או בפיקדון.
הנהגה: סעיף ב מלמד שאין מוכרין טלית מצוייצת לעכו״ם, ואף משכון ופיקדון של קבע אסורים. רק לפי שעה — לזמן מועט, כגון הפקדה קצרה — הותר. אם רוצים להעניק חפץ של ערך, או שמזדמן מקרה מעשי (טלית בלא ציציות, אריג בלבד…) — ההבחנות דקות: נפנים אל הוראת הרב.
מקרה 3 — קניית טלית באינטרנט: בירור המקור בימינו
מצב: מזמינים טלית או טלית קטן בחנות מקוונת — זירת מסחר גדולה או אתר מתמחה — בלא לראות את המוכר.
הנהגה: עקרון סעיף א עובר לימינו: הכל תלוי במקור ובנאמנות המוכר. בית מסחר יהודי מוחזק או מוצר הנושא הכשר רבני מוכר — יש בהם החזקה הנדרשת ; מוכר אלמוני, בלא מקור הניתן לבירור, דומה יותר למוכר שאין לו חזקה שבסעיף א. יש לברר מקור והכשר — ובכל ספק, לבדוק את הציציות או לפנות אל הוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מדוע טלית שנלקחה מתגר עכו״ם כשרה (סעיף א)? הסבר את החזקה לא מרע נפשיה.
- מה מוסיפה ההגהה בשם הנימוקי יוסף: מתי התגר נאמן על המקור?
- מדוע טלית שנלקחה מעכו״ם שאינו תגר — פסולה (סעיף א)? מה הקשר לסימן י״ד?
- מדוע אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו״ם (סעיף ב)? איזו מציאות של ימי קדם מתארת הגמרא?
- האם משכון ופיקדון מותרים (סעיף ב)? מה פירוש ההיתר לפי שעה, ומדוע הוא מסלק את החשש?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — מנגנון חזקת התגר (לא מרע נפשיה, מנחות מ״ב-מ״ג) וגבולותיו ; נאמנות העכו״ם (רמ״א / נימוקי יוסף : ואומר שלקחן מישראל נאמן) ; טעמי איסור מכירה לעכו״ם והרחבתו למשכון / פיקדון ; ההיתר לפי שעה ; ושאלת קדושת הטלית (עיין סימן כ״א)
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב (ו׳ סעיפים) — חזקת התגר, הלוקח משאינו תגר, ומכירה, משכון ופיקדון של טלית מצוייצת אצל עכו״ם וטעמיהם